דברי חיים חלק א ריא

שהוא ממש לכאורה דין שמבואר בש"ס יבמות הנ"ל די"ל דלענין יבום לא מהני דיימא דהנה באמת בדיימא הוא רק מכח חזקה כיון דדיימי מיני' ולא מאחריני לא חיישינן לאחר כמ"ש בלשונו ז"ל [בה"ת] חזקה [הרי הולד בחזקת זה שבא עלי'] אבל לענין יבום שאדרבה היא בחזקת ליבום לאחים ובידוע שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לו בנים דאוקמי חזקה דליבום נגד החזקה שמחזיקים מחמת הדיימא מיני' שהולד ממנו וא"כ מש"ה גם אם דיימא מיני' לענין יבום עדיין מוקמינן חזקה נגד חזקה דזקוקה ליבום והוי כלא דיימא מיני' דלענין תרומה. ובאמת כעין סברא זו כתב הח"ץ ז"ל בתשובה [סי' מ"ד] לחלק דלענין יבום אין החזקה של ולד מועיל לפטור ליבמה מיבום ובאמת דברי ח"ץ ז"ל מדוקדקים בדברי הרמב"ם ז"ל בהל' יבום הנ"ל דכוונתו דמעולם לא הי' לולד חזקה לפטרו מיבום ובשלמא לענין תרומה מחזקי' הולד אחר מי שידעינן דנבעלה לו ודיימא מיני' אבל לענין יבום אין הולד מוציא מחזקת זקוקה ליבום דהעמד חזקה נגד חזקה ובחנם השיג עליו האבני מילואים [בסי' ד'] מפט"ו מאיסורי ביאה דשם באמת מהני בלא דיימא מעלמא יעו"ש בא"מ ותבין וכ"ז הוא דעת הרמב"ם ז"ל אך הרא"ש והרשב"א ז"ל סברי כלישנא בתרא דכיון דהוא ודאי בא עליה אפי' דיימא מעלמא נאמן דלא חיישינן כלל לאחר כיון דידעינן דהוא בא עלי' לא חיישינן למאי דדיימא מאחרים מספק ומש"ה גם ליבום פוטר. אך כ"ז הוא בבא עלי' וידוע בעדים אך בהודאת פיו לחוד קשה מדוע יהי' נאמן נגד חזקת זקוקה ליבום הלא מבואר [באה"ע סי' קנ"ו סעי' וי"ו] דביש לו אחים בעדי' אינו נאמן לומר יש לי בנים ובב"ש [שם סי' קנ"ו ס"ק י"א] כתב דלא מצא חולק. והנה באמת ראיתי בגבעת פינחס [סי' י"ח] התעורר ממש בכל מש"כ ולכן החליט דבהודאת פיו לא מהני לפטור מחליצה אפילו להרא"ש והרשב"א ז"ל יעו"ש אך נוראות נפלאתי שהלא בתשו' הרא"ש כלל פ"ב כתב להדיא דבהודאת פיו שבא עליה פוטר מחליצה ואולי ס"ל להגבעת פינחס דהרא"ש לגרמי' לא ס"ל כהרשב"א ורק ס"ל להרא"ש ז"ל דאפי' נגד עדים נאמן אם יש לו בנים ורק אנן יש לן להחמיר וכן מצאתי להב"מ ז"ל [סי' קנ"ו] אך לפע"ד בהטעם שביש לו אחים דלא מהימן לומר יש לי בנים הוא רק מחומרא כמבואר בב"ב [קל"ה זיל חוש לה ע"ש] וכיון שאינו רק מדרבנן לחוד שוב בדיימא מיני' זולת הביאה שדינן בתרי' כיון דלא דיימא מעלמא וכמ"ש הב"ח ז"ל מביאו הב"ש בסי' [קנ"ו ס"ק ט"ו הנ"ל] והנה לפ"ז נחזי אנן בנ"ד דלא הוי דיימי כלל דמה שראו העדים חיבוק ונישוק זה שכיח בעוה"ר בחתן וכלה בגלילות האלה ויותר לא נשמע דבר א"כ כיון דבהודאתו לא מהני דנגד חזקת אחים אינו נאמן לומר זה בני א"כ ממילא אינה נפטרת מחליצה דהא לא דיימי כלל ולכן לכ"ע אסורה בודאי ועוד י"ל דהאיך נאמן שבא עליה הא אין אדם מע"ר ולפי פשטות הש"ס נראה דאפי' מיגו לא מהני משום ענין במקום שמע"ר ויעוין באו"ת בדיני מיגו [אות ק"ה] ובהג"ה (פ"ק) [פ' הגוזל קמא במעשה בפרמא] וכבר הרגיש בזה בגבעת פינחס [סי' ז'] וכתב די"ל דאומר מותר ושוגג ובאמת ז"א דידוע לכל אך באמת בנ"ד לא הוי הודאה כלל במה שאמר שמש"ה מייחד עמה ולבו גס בה שהולד ממנו דהנה אמירת זה בני בודאי פשוט שא"צ לאומרה בפני ב"ד רק בפני עדים סגי ולא מהימן לחזור כמבואר בב"ב (קכ"ז ע"ב) וז"ל הגמ' אמר ר' יוחנן אמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן דמשמש לי' כעבדא קאמר וחילופי' אבית המכס הי' עובר על בית המכס ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן אמר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן כו' עד א"ר נחמן ב"י התם דקארו לי' עבדא מצר מאה מאי מצר מאה מצר עבדא מאה זוזי עכל"ה אך עכ"פ מבואר שם שאם יש מקום לתלות אמירתו באיזה אמתלא תולין ומש"ה נאמן לחזור במכס ולאמר עבדי הוא וא"כ ה"נ בנ"ד וכנ"ל שמחמת תאוותו שרצה בה ולהפיס דעת הבריות אמר שממנו הוא ובודאי הי' יכול לחזור בו ולאמר (שבא) [שלא בא] עלי' וא"כ כיון דכל אמירתו לא מהני וגם לא דיימי מיני' כלל ולכ"ע אינו פוטר מחליצה ולית מאן דפליג דבזה אפילו אם נשאת תצא

היוצא לנו מזה דלכ"ע אפילו אם נישאת תצא בנ"ד והנה שמעתי שהב"ד מק' קראקא התירו אך בלא ספק שלא סיימוהו קמייהו הגב"ע ואם יראו הגב"ע גם המה יאסרו כי כן האמת: סימן צז

שאלה באחד שנפטר ולא ידעינן אם הי' לו בנים כי בא ממקום אחר וגם הי' לו אח בכאן הייני שהוא ואחיו ממקום אחר והוחזק לו לאח והנה האלמנה טענה שבעלה אמר לפני שני עדים שיש לו בת בזאלקווא ולכן נישאת בלא חליצה והאח מערער עלי' שלא הי' לו בת כי יודע שאחיו אמר לו פ"א שלא יעשה מריבה עם אשתו באיזה ענין כי בלא"ה תצטרך לך לחליצה והעדים העידו כדברי האשה שהבעל אמר להם כי יש לו בת. זה תורף השאלה

תשובה דבר זה מבואר בש"ע [סי' קנ"ו סעי' וי"ו] דנאמן לומר יש לי בנים אפילו בהוחזק שיש לו אחים ואך בב"ש [שם ס"ק יו"ד] מביא דיעות אם הוחזק בלא בנים אם נאמן כמבואר בדבריו ולכאורה בנ"ד הוי רק הוחזק באחים כיון שאין עדים רק מה שהבעל החזיקו לאח וגם לא הוחזק שאין לו בנים כיון שהי' ממקום אחר זה מקרי לא ידעו מבנים אבל לא מקרי הוחזק בלא בנים כמבואר בב"מ [שם] בהדיא והוא פשוט א"כ לכאורה ודאי דנאמן הבעל במה שאמר שיש לו בת ואי שאמר בפני האח שתהא צריכה חליצה אין האח נאמן ע"ז ובפרט לפי מאי דקיי"ל כרבי [בקדושין ס"ד א' וכמבואר שם בש"ע סעי' ז'] דאין נאמן להחמיר ולחזור מדיבורו וגם כי י"ל שאמר לו זה לכוונה שלא יריב עם אשתו וכמו שמבואר בב"ב גבי הי' עובר על המכס ואמר זה בני יעו"ש [בדף קכ"ז ע"ב]

אולם נסתפק השואל דלמה זה מקרי עדים שיש לו אח כיון שהוחזק בפנינו כמה שנים לאח וגם בב"מ [סי' הנ"ל] ראיתי שבאמת נתקשה בדעת האומרים דנגד עדים לא מהימן לומר יש לי בנים דמ"ש חזקה דחזקה בזה הוי כמו עדים וכדי לבא לתוכן הענין נציע דברי הש"ס וזל"ה [ב"ב קל"ד א'] האומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ובגמ' למאי הילכתא א"ר יודא אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן הייבום ליורשו פשיטא לפטור מן היבום איצטריכא לי' הא נמי תנינא מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן התם דלא מוחזק לן באח הכא אע"ג דמוחזק לי' באח עכל"ה ופי' רשב"ם וז"ל התם דלא מוחזק לן האי גברא בשעת מיתה לא באחי ולא בבני וקיימא הך אתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם דס"ס היא שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו שמא גם אחין אין לו ומותרת לשוק דהכי מוקמינן לה התם בקידושין משום דבעי לאוקמא אפי' כר' נתן דאמר נאמן ליאסר שאם אמר יש לי אחין נאמן וההוא דר"נ מוקמינן לה התם במוחזק לן דאית לי' אחי ולא מוחזק לן בבני אבל מתני' דהתם דקתני יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן בדלא מחזיק לן לא באחי ולא בבני כדפרישי' הילכך אמר יש לי בנים אחזקה קמיתא הוא דמוקי לה הילכך נאמן ונ"מ דאפי' אי אתי אח לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא הוינא לא כל כמיני' דאהני דיבורי' לאחזוקי לחזקה אמר יש לי אחין ואין לי בנים לא כל כמיני' דמפיק לה מחזקה כו' ע"ש ובקידושין (ס"ד א') וזל"ה מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים א"נ ובגמ' אלמא נאמן להתיר וא"נ לאסור נימא מתני' דלא כר"נ דתני' בשעת קידושין אמר יש לי בנים בשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קידושין אמר אין לי אחים בשעת מיתה אמר יש לי אחים נאמן להתיר וא"נ לאסור ד"ר רנ"א אף נאמן לאסור כו' אלא אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרינן כיון דלא מוחזק לן בבני ולא באחי אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים א"נ לאו כ"כ דאסר לה אכ"ע ברייתא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרי' מה לו לשקר מאי קאמר למיפטרה מיבם מצי אמר פטרנא לך בגיטא ר' סבר מל"ל כי עדים דמי ואתי עדים עקרי חזקה ור"נ סבר מל"ל כי חזקה דמי לא אתי חזקה ועקרה חזקה לגמרי עכל"ה עי"ש פירש"י באריכות והנה מדברי הרשב"ם הוכיחו הטור וב"י ז"ל [בסי' קנ"ו] דנגד עדים אינו נאמן ובאמת לכאורה אין זה הוכחה כלל דהא הרשב"ם ז"ל מפרש דהסוגי' דהכא הוא כמו בקידושין ולאוקמי מתני' כר"נ והנה לר"נ בודאי א"נ ביש עדים שיש לו אחים דהא קאמר בהדיא ומ"ס מל"ל לאו כעדים דמי ופירש"י ז"ל וז"ל [שם] ור"נ סבר כו' ולא אתי חזקה דמל"ל ועקרה חזקה קמייתא דהוה [קאי] בה קודם קידושין לאוקמי להך בחזקתה שאינה זקוקה למיפסל דיבורי' בשע"מ ומיהו אי לא הדר בי' הוה שריא לעלמא נהי דלא אתי חזקה ועקרה חזקה לגמרי אוריע מיהא איתרעי כל כמה דלא אתכחיש דבורי' קמא מהימן דא"א חוטא ולא לו ואלו אית לי' אחי הוה הדר בי' בשעת מיתה עכ"ל אלמא דעיקר נאמנות לר"נ משום דחזקה מל"ל מרע לחזקה דאחין אבל עדים לא מרע החזקה דמל"ל את העדים כלל וא"כ בודאי א"נ לר"נ ומש"ה פי' הרשב"ם ז"ל דרק נגד חזקה נאמן ולא נגד עדים אבל לדידן דקיי"ל כרבי י"ל דאפי' נגד עדים נאמן דמל"ל כעדים דמי והנה באמת דברי רש"י הנ"ל קשים להבין דכתב דנאמן מטעם דאא"ח ולא לו הלא קיי"ל דא"נ מטעם זה כלל להוציא מחזקה רק אם עבידא לגלויי