דברי חיים חלק א רי

לספיקא דהא יהא אסור כל ימיו דלא יוכל לגלח ולהביא קרבנות מספק אך זה ליתא (דבילדה לאחר) [דבולד השני של] ט' בן קיימא יוכל להיות לקיים נזירותו ורק הספק הוא על מי הוא הנזירות אם על הראשון או על האחרון (וכ"מ) [ונ"מ] לענין הקדושי' דזה שפיר (ונ"ל) [י"ל] דבכה"ג לר"י מחית לספיקא וז"ב ויוסר בזה קו' מהרי"ט [אלגזי] בחיבורו על בכורות יעו"ש ס"ס מוכח בהדי' מתוס' אלו דלאו רוב נקלטים תיכף וג"כ משמע מדבריהם בנדה דף ל"ח דז"ל הש"ס שם תניא ר' יודא אומר משום ר"ט די' חדשה ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי ואפילו בתחלת תשיעי ילדה הרי זו יולדות בזוב אבל קשתה יום א' בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ואפי' בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב א"ר אדא בר אהבה ש"מ קסבר ר"י שיפורא גרם ועיין תוס' ד"ה שיפורא כו' מ"מ מדקאמר אפי' ילדה בסוף ט' משמע נמי שילדה באמצע תשיעי ואז אי אפשר לדעת אם קשתה ב' ימים בתשיעי בצמצום דאי קשתה (בר"ע וברע"א וברע"ב) [בר"מ וברמ"א וברמ"ב] משימושה שמא לא נקלט הזרע עד מחרת התשמיש וא"כ לא קשתה אלא יום א' בחדש ט' ואם קשתה (ברע"א ורע"ב ורע"ג) [ברמ"א וברמ"ב וברמ"ג] שנקלט הזרע ביום התשמיש וא"כ ג' ימים קשתה בחדש ט' א"ו שיפורא גרים עכ"ל וקשה דמאי ספק לה הא רוב נקלטין תיכף ואשה זו בחזקת היתר קיימא הוי לן לילך בתר רובא א"ו ש"מ שס"ל להתוס' ז"ל דזה לא הוי רוב רק ספק ממש מתי נקלטין ואפי' חזקת היתר לא מהני דאיתרע וא"כ לפי דבריהם בנ"ד ודאי חיישינן שמא [לא] נקלט ביום א' א"כ ליכא רק ח' שלימים ובאמת י"ל דגם [הרא"ש] והר"נ ז"ל [הנ"ל] מודים בנ"ד דחיישינן שמא לא נקלטה עד יום ג' דהנה באמת לדינא דש"ס יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין כדעת כל הפוסקי' זולת הרמב"ן ז"ל שיחיד הוא בזה ורק שרמ"א ז"ל הודיע לנו דעת הרשב"ץ ז"ל שנשתנה הטבעי והנה לפ"ז יש לנו לחוש דלמא לא נקלט הזרע תיכף הגם שרוב הוא שנקלט תיכף וכמו שמוכח מש"ם יבמות לפי תירוץ תוס' [דף ל"ז עפ"י הגהת מהרש"א מהד"ב] והרא"ש ז"ל וכנ"ל דאדרבה ע"ז נשתנה הטבע דבימי הש"ס דהקליטה הי' עפ"י הרוב תיכף זה גרם שלא ילדי לקטועין ואך עתה שנשתנה הטבע ויתעכב הזרע מקדם ומקבל החום טרם קליטתו לזה מקדים לצאת ובתשו' יד אלי' מרבה בענינים כאלו ומאן יגיד לן דילמא דזה בזה תליא וכנ"ל דיינו שנסמוך על דברי הרשב"ץ בידוע לנו בבירור שילדה למקוטעין ולא בספקא ולפע"ד דבלידת בז' לכ"ע לא מקלטי הזרע עד יום ג' דכן נראה מהש"ס דזל"ה [נדה דף ל"ח ע"ב] אמר מר זוטרא אפי' למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין יולדת לשבעה יולדת למקוטעין שנא' ויהי לתקופות הימים [וכו'] מיעוט תקופות שתים ומיעוט ימים שנים עכל"ה והנה קשה למאד למ"ל השני ימים אם יולדת למקוטעים יום וקצת היום סגי וכבר נתקשה בזה הריב"ש בתשו' הנ"ל ויותר הקשה לי' [שם] חכם אחד דהלא יש ששה חדשים וארבעה ימים בשני תקופות ושני ימים יעו"ש ובב"מ שנדחק בזה אולם י"ל דכוונת הכתוב הוא לתקופות השנה ושני ימים ג' לקליטה ויום א' להלידה דבירושלמי מצריך ד' ימים לקליטה ושפיר זה אתי קרא לאשמעינן דצריך לחשוב גם ג' ימי קליטה ולפע"ד זה נכון עכ"פ כיון שבררנו שדעת התו' שזה אינו מן הרוב שיקלט תיכף וגם הר"ן והרא"ש ז"ל אין ראי' להיפך [בנ"ד] לכן בודאי אין בידינו להקל נגד גאון קדמון כ"ז שלא מצאנו איזה עמוד מגדול כמוהו מפורש היפוך ואני בעניי אחר העיון והחיפוש לא מצאתי מפורש הגם שהפ"ת פסק דלא כוותי' והתיר לסמוך על בהמה מ"מ י"ל דבבהמה יותר י"ל כיון דלא ידעינן ימי הקליטה מסתמא נקלט תיכף אבל באדם שמבואר בש"ס הספק לפירש"י בנדה א"כ בודאי חיישינן שמא לא נקלט רק ביום ג' ובפרט שחלה הילד שלרוב הפוסקי' הוי כפיהק וגם מי יודע אם לא הי' מתנוונה והולך וגם מי בדק בסימני' אם נגמרו כיון שהי' מילתא דלא רמי' עלי' דאינשי וגם רוב הנולדים בני קיימא איתרע כיון שמת תוך למ"ד וכ"כ היד אלי' א' מגדולי המחברים סוף דבר לפע"ד הקלושה אם הי' רק רמ"ג יום היתה צריכה חליצה אך לפע"ד לפי מה שמבואר בתשובה הי' רמ"ב יום חוץ יום מיתת האב ויום המיתה נמי נחשב דודאי נתעברה האשה בעודו חי וא"כ הוי רמ"ג יום ויום הלידה נמי זולתם הוא כמבואר בתשו' א"כ לדעת הי"א ברמ"א בודאי הוא בן חי ומי שירצה לסמוך על הי"א לא הפסיד כנלע"ד הקלושה: סימן צו

שאלה איש אחד נשא בתולה ונמצאת מעוברת מקודם כמה חדשים קודם הנשואין וילדה בן ונתגדל ואחר כך מת האיש ונשתדכה האלמנה לכהן ומיחו בידה מחמת חשש שהיתה בכפר בשעת זנותה שקודם הנשואין ורוב פסולים אצלה וגם כי יש אחים לבעלה הנפטר והיא זקוקה ליבם ואמרה האשה שמבעלה נתעברה קודם הנשואין. והנה גבו הב"ד עדות אם נשמע איזה דבר מזה ותורף הגב"ע שע"א אמר שראה שקודם הנשואין בעודה משודכת לו להבעל הנפטר ראה העד שהי' ביניהם חיבה של חיבוק ונישוק וגם העיד שלאחר הנשואין שנתוודע שהיא מעוברת אמר לו העד למה תתייחד עמה דרך חיבה והשיב לו הבעל שיודע שהולד ממנו וכן העיד עוד ע"א ששמע מהבעל אלו הדברים זה תורף השאלה

תשובה הנה הדין מבואר ביבמות (ס"ט ע"ב) וז"ל הגמ' איתמר הבא על ארוסה בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתא דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתרא דידי' שדינן לה כו' א"ל אביי לעולם אימא לך כל היכי דדיימא מיני' אע"ג דלא דיימא מעלמא א"ר הולד ממזר מ"ט דאמרי' מדאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נפשה לעלמא ומתני' שהיו שניהם חבושים בבית האסורין איכא דאמרי בבא עלי' כ"ע ל"פ דבתרא דידי' שדינן לי' והכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הילד שתוקי [וכו'] א"ר מנא אמינא לה כו' א"ל אביי לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא אע"ג דדיימא מיני' א"ר הולד ממזר ומתני' בלא דיימא כלל עכ"ל ופסק הרמב"ם ז"ל [פט"ו מה' איסורי ביאה ה' י"ח] כלישנא קמא לחומרא כרבא דבעי תרתי למעליותא בא עליה ולא דיימא מעלמא והרא"ש והרשב"א ז"ל [הובא בב"ש סי' ד' ס"ק מ"ח] פסקו דסגי בבא עלי' אפי' דיימא מעלמא אך כ"ז לענין הכשר הולד אבל לענין לפוטרה מיבום כתב הרמב"ם ז"ל [בפ"ג מה' יבום וחליצה] דבכל גווני אינו פוטר מיבום וחולצת ולא מתיבמת ובסתירת דבריו דמ"ש מלענין ירושה שיורשו כמ"ש הרמב"ם ז"ל גופא וגם שאוכל בתרומה אם הוא כהן דשדינן הולד בתר הבועל אם לא דיימא מעלמא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מתרומות [ה' י"ד] ולמה לא יפטור מיבום. והנה הב"ח ז"ל [בסי' קנ"ו באה"ע] מחלק דלענין דרבנן (נאמן האב לומר) נאמן הבועל ואין חוששין שזינתה גם עם אחרים ולענין דאורייתא חיישינן וכן פסק הב"ש [בסי' קנ"ו ס"ק ט"ו] ודעת הש"ע והרמ"א ז"ל [שם] ג"כ דאינו פוטר מיבום ולא הביאו שים חולק רק במיוחדת לו הביא הרמ"א ז"ל וי"א דפוטר וא"כ ודאי אין בידי להקל נגד הש"ע והרמ"א ז"ל לכתחלה הגם שהאחרונים ז"ל המציאו קילות מ"מ מי שיבין דרכי הוראה ידע שאין כח לחלוק על הש"ע לכתחלה. אך כ"ז אם הי' הדבר ברור שבא עלי' אך בנ"ד שאין ידוע שבא עלי' כ"א מטעם הודאתו שאמר שמש"ה מתייחד עמה שהולד ממנו בכה"ג כ"ע מודים שאפילו אם נישאת תצא כאשר אבאר בעזהי"ת. והוא בהבנת מחלוקתן של הרמב"ם והרשב"א והרא"ש ז"ל דהנה בש"ס מבואר דלכ"ע בלא דיימא מעלמא והוא בא עלי' דשדינן בתר הבועל ולמה ליבום לא יפטר. והנה נלע"ד כך דז"ל הרמב"ם בפ"ח מתרומות הל' י"ד מי שנישאת לכהן שוטה או שאנס אותה או שפיתה אותה כהן וילדה אוכלת בשביל בנה ואעפ"י שהדבר ספק הואיל ובלא קידושין הוא שמא מאחר נתעברה הרי הולד בחזקת זה שבא עלי' והוא שלא יצא עלי' קול עם אחר אלא הכל מרננין אחרי' בזה הכהן עכ"ל ומדקדק מזה הרב מהרי"ק דצריך דוקא שמלבד הביאה שידעינן שבא עלי' צריך ג"כ שדיימא ממנו ולא מעלמא דזה הוי כמיוחדת לו אבל אם אינה דיימא לא תלינן לי' בהבועל הגם שאביי מתרץ הגמ' בתירוץ בתרא דמתני' בלא דיימא כלל הלא הרמב"ם ז"ל פסק כלישנא קמא דרבא דבעי תרתי יעו"ש במהרי"ק. והנה לפ"ז א"ש דבהל' יבום דאיירי בסתם ביאה ולא בדיימא מיני' מש"ה אינו פוטר מיבום דהא תרתי בעי בא עלי' ודיימא מיני' אבל בלא דיימא כלל אינו פוטר וגם בתרומה אינו אוכל בכה"ג אך לכאורה קשה דלמה מחלק בין הפרקים דביבום ביאר הדין בלא דיימא מיני' ובהל' תרומות ביאר הדין בדיימא אך באמת לק"מ כי בהל' יבום בא להשמיענו שגם באשת איש נאמן לומר זה בני לחלוץ ולא לייבם דז"ל בהל' יבום פ"ג הל' ד' מי שזנה עם אשה בין פנוי' בין א"א ונתעברה ואמר זה העובר ממני הוא ואפי' היא מודה לו אעפ"י שהוא בנו לענין ירושה ה"ז ספק לענין יבום כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ומאין יודע הדבר שזה בנו ודאי והרי אין לו חזקה אלא לעולם ספק הוא ולהחמיר דנין בו וחולצת ולא מתיבמת עכ"ל ובא להשמיענו שגם דרוב בעילות תולין בבעל מ"מ נאמן לאוסרה ליבום כמ"ש הה"מ ז"ל שם וכיוצא בו איירי בפנוי' דעכ"פ אינה מיוחדת לו דהיינו דיימא מיני' ומש"ה אינו פוטר דבכה"ג בתרומה אינו אוכל רק בדיימא מיני' ולא מעלמא ויותר י"ל דמש"ה סתם בה' יבום ולא ביאר הדין בפניי' בדיימא מיני' ולא מעלמא