דברי חיים חלק א רה

[דף כ"ה א'] וז"ל בעי מיני' ר"ה מר"י אמר ללבלר כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה מהו א"ל תניתוה יתר מכן אמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בו אלמא א"ב איתיבי' וכו' אמר אביי קא בעי מיני' תולה בדעת אחרים קא פשיט לי' תולה בדעת עצמו והדר מותיב לי' תולה בדעת אחרים אמר רבא מאי קושי' דילמא דמאן דאית לי' ברירה ל"ש תולה בד"ע ול"ש תולה בד"א אית לי' ברירה ומאן דל"ל ברירה ל"ש כו' ל"ל ברירה כו' א"ל ר' משרשיא לרבא הא ר"ש דתולה בד"ע ל"ל ברירה ותולה בד"א אל"ב כו' יעו"ש ובתוס' ד"ה ר"י ור"י ור"ש אוסרים כתבו וז"ל משמע דר' יוסי לל"ב וכן בפ' בכל מערבין גבי מע"ש שיש לי בביתי יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס דאר"י לא חילל וקשה דתנן במי שאחזו גבי מה היא באותן הימים ר"י אומר מגורשת וא"מ ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה כדדייק בסמוך ולמאן דמחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א ניחא אבל למאן דלא מחלק קשיא וי"ל דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בודאי או יחי' או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יבא לידי הפרשה לעולם עכ"ל והקשו מהרש"ל ומהרש"א וז"ל והא דפריך מדברי ר' יודא נ"ל דלק"מ דודאי ר"מ לא ס"ל לחלק ומש"ה פריך מר' יודא ה"ה לר"י דבחד גוונא קשה מתרווייהו כו' יעו"ש במהרש"א. ולפי הנלע"ד א"ש דהנה בלא"ה קשה לאביי דמחלק בין תולה בד"ע כו' א"כ לא שייך זה כלל לברירה רק שגמר בדעתו ובתולה בד"ע לא גמר בדעתו ולכאורה לא שייך לברירה כלל ולא נראה כן מפשטות הסיגי' והנראה מפשטות הסוגי' דדבר זה תלוי בברירה וכן מפורש בדברי רבא. והנלע"ד (לפמ"ש א"ש) [לפרש] כל הסוגי' בהקדים דברי התוס' ז"ל [דף כ"ד ע"ב ד"ה לאיזה] שכתבו דאפי' למ"ד י"ב בגיטין א"ב דכתיב וכתב לה והנה הרבו להקשות אדבריהם יעוין במהרש"ל ופ"י ז"ל ולפע"ד דבריהם ש"ס ערוך בגיטין דף פ"ו ע"ב וז"ל שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו לפיכך אבד א' מהן הרי השני בטל ובגמ' מאן תנא אר"י דלא כר"א דאי ר"א כיון דאמר עדי מסירה כרתי הא לא ידעי בהי מינייהו קא מגרשה אביי אמר אפ"ת ר"א אימא דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי עכ"ל וז"ל רש"י שם דלא כר"א אלא כר"מ הלכך כל אחת מהן מתגרשת בשלה שהרי בא לידה ועדיו חתומי' בו ור"מ כיון דלא בעי ע"מ שפיר דמי דהא כל גיטין נמי משחתמו העדים אינן יודעין למי ינתן. הא לא ידעי עמ"ס בהי מינייהו מגרשה ואין זו נתינה לשמה מבוררת ור"א כיון דחתימה לשמה לא בעי ע"כ לשמה דכתיב בקרא אכתב ונתן קאי עכ"ל וא"כ הרי דכבר [קודם שנתערבו] נתבאר ונודע מי הגט של האשה זאת ומי הוא של חברתה ולפי' התוס' בפ' כ"ה [דף כ"ד ע"ב ד"ה בע"מ] איירי נמי [שגם עתה] במקום [הכתיבה] ידוע דאיירי במשולשין ורק אנן לא ידעינן וא"כ בכה"ג לכ"ע אמרי' ברירה כמ"ש [בעירובין דף ל"ו ע"ב] וכבר בא חכם ואפ"ה פסלינן בגט משום דבעינן לשמה [והיינו] כפי' הר"י [בתו' הנ"ל] דלענין הכתיבה דכתב לשמה לכ"ע צריך ידיעה ברורה לא ע"י ידיעה שלאח"כ וע"י ברירה [ולכך לר"ל דס"ל דלר"א בעי נתינה לשמה בעי נתינה ברורה] וא"כ שפיר מחלק אביי דלעולם ס"ל דא"ב בדבר דממילא כמו אחין שחלקו רק הכא שהתנה מה לנו שלא הי' ראוי לכך הרי מ"מ הוא כתב הגט למי שתצא בפתח והרי יצאת ומה לנו אם לא היתה היא ראוי' לצאת הא ס"ס יצאת מהפתח ראשון ולשמה כתב הגט אך לכאורה הא בגט בעינן וכתב לשמה בפירוש לזה י"ל אגלי מילתא למפרע והוי כבירור ממש אולם בתולה בדעת עצמו לא נתברר לו כיון שבעצמו מסופק וא"כ לא הוי בירור לשמה כן מחלק אביי ורבא השיב לו דלמא מאן דאית לי' ברירה אפי' בתולה בד"ע דכיון שס"ס רצה בזאת כתב לשמה ואי דבעינן וכתב לשמה כתיבה מבוררת רבא לא ס"ל הך סברא דרק אביי אמר כן שם אבל [רבא] ס"ל דסתמא בזה הוי כלשמה דכיון די"ב מסתמא לשמה עומדת וכאשר הארכתי בזה בחי' ויותר מזה מבואר בת' מהרי"ו דכיון דנכתב לשמה שוב ממילא עומד לגירושין אפי' למ"ד ע"ח כרתי יעו"ש ומש"ה כיון דבדרך תנאי אמרי' ברירה אפי' בדעת עצמו אמרי' ברירה ולא פסול משום וכתב לה לשמה וכן נמי י"ל איפכא דאפי' תולה בדעת אחרים פסול די"ל דבעינן גבי גט לשמה בפירוש ומש"ה אפי' בתולה בדעת אחרים פסול דבעינן בפירוש לשמה ואי דאגלי מילתא למפרע י"ל דלא אמרינן אגל"מ למפרע והגם דרבא גופא [שם דל"ו ע"א] פסק כר"ל דלא אמרי' ביבמות אגמ"ל מ"מ הכא מסופק בזה משום די"ל התם מקרא הוא וכדאמר שם [ביבמות דף ל"ה ע"ב] קרא מסייע לר"ל [ר"ל דגם בקראי פליגי] ומש"ה [הכא] מספקא לי' ועפ"ז מתורץ קו' המהרש"ל ז"ל הנ"ל דנהי דיש סילוק בין היכי שעתיד לברר עכ"פ הך סברא שחידש אביי דאם אמרינן ברירה הוי כאגלי מ"ל והוי שפיר לשמה זה מוכח שפיר ממתני' דגיטין ודלא כרבא דמסופק בזה דאי כרבא דכה"ג לא הוי גט דפסול משום שכ' וכתב לה בפירוש א"כ נהי שיש ברירה משום שעתיד להתברר מ"מ אינו מבורר ממש א"ו כאביי דכה"ג אמרי' אגלמ"ל ומה שמקשה לי' ר"מ לרבא מקדושין י"ל דס"ל איתקש הוי' ליציאה לענין זה אך ודאי דהא בגיטין גופא לא בעי רק כתיבה לשמה ולכן ודאי פשוט דלא מטעם זה משום וכתב לה לשמה מחלק אביי בין תולה בד"ע לתולה בד"א רק די"ל דבשלמא אם הי' אמרינן ברירה דאותו הדבר הי' ראוי להיות כך שפיר אבל באם קיי"ל דא"ב גבי אחין ורק היכי שמתנה דמצינו דפליגי בי' תנאי ואפי' הסוברים בעלמא א"ב ע"י תנאי שמתנה י"ב כמ"ש התוס' שפיר י"ל דטעם אמת מש"כ לעיל דנהי דלא הי' ראוי להיות כך מתחלה דא"ב מ"מ הלא התנה בפי' שכשיהי' הדבר הזה היינו כשיעלה בידו שני לוגין לתרומה אפי' אם בתחלה לא הי' ראוי' לעלות מ"מ כיון שעלה בידו נעשה למפרע תרומה כפי תנאי שהתנה על מה שעתיד להפריש ולא מה שיהי' ראוי וא"כ ע"ז יש מקום לומר דבכה"ג לא אמרי' אמ"ל כמ"ש התוס' ביבמות [דף ל"ה ע"ב ד"ה תגלי] דבדבר העתיד להיות לא שייך לומר אולי יבוא אלי' דעכ"פ אכתי איננו וי"ל דבכה"ג לא אמרי' אגמ"ל ושפיר כל הסוגי' ע"ד שפי' לעיל: ענף ג'

בדבר שעתיד להתברר בגט אי אמרינן ברירה הנה התוס' בגיטין (כ"ה ב') בד"ה ר"י כתבו וז"ל משמע דר' יוסי ל"ל ברירה וכן בפ' בכל מערבין גבי מעשר שני שיש לי בביתי יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס דא"ר יוסי לא חילל וקשה דתנן במי שאחזו גבי מה היא באותן הימים ר' יוסי אומ' מגורשת וא"מ ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה כדדייק בסמוך כו' וי"ל דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בודאי בהכי או יחי' או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יבא לידי הפרשה לעולם או לא יעלה סלע מן הכיס עכ"ל וכן בכמה מקומות החליטו סברא זאת וביש"ש ב"ק החזיק סברא זאת להלכה שכ' שם בדיני ברירה באריכות וז"ל שם פ"ה ונחזור לענין ראשון הילכך הא דהריני בועליך כי' אתיא לפי הלכה כן פי' ר"ן בשם התוס' בריש כל הגט כמו שהגט עומד להתברר כו' כך הריני בועליך כו' ותדע דאי לא אמרינן כה"ג ברירה א"כ הא דתנא סתמא בפ' האומר האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא דלכ"ע רצה האב מקודשת והא הוה ברירה אלא ש"מ דאף ר' יוסי מודה בזה מאחר שהדבר עומד להתברר כדפי' ודוקא כגון שני לוגין יין שאני עתיד להפריש כו' דהוא ברירה שאין הדבר עומד להתברר דהא מה שמתנה אינו אלא שיהא לעולם שני לוגין בתוכו תרומה ורק שמתנה איזה שני לוגין שיפריש מתחלה יהא תרומה כו' ומה ששותה יהא חולין והנה התנאי לעולם אשני לוגין הוי ודילמא לא יבא לידי הפרשה כלל וכהנה הוי ממש ברירה דפליגי בי' ר"מ ור"י וכהנה בפ' בכל מערבין דחשב מה שמתנה אם חכם בא למזרח יהא עירובי למזרח ושם אקנה שביתה ואם למערב כו' דחשיב לי' ברירה היינו נמי שמתנה על איזה הצד שיבא וצריך אתה לומר למחר כשיבא החכם למזרח הוברר מתחלה ששביתתו לשם הי' וכן למערב וא"כ התנאי והברירה הוא במה שאינו עומד להתברר דדילמא לא יבא החכם לא לתחום מזרח ולא לתחום מערב ולכן אם הי' מניח עירוב לצד אחד והי' מתנה אם יבא החכם לצד עירובי הרי עירוב ואם לא יבא הרי העירוב בטל והריני כבני עירי שלא יפסד אלפים שחוץ לעירו מעבר השני כהנה כ"ע מודים אפי' תנא דבי איו דפליג התם בעירובין שלא יבול להתנות על שני דברים כדפי'. כהנה לא אשכחן דפליג משום שזהו עומד להתברר שע"כ יבא החכם או לא יבא וכ"כ הרמב"ן שכהנה אינו חשיב ברירה ושרי לכ"ע כו' עכ"ל היש"ש והנה כולם הקשו דאכתי לא מתירצא הך דגיטין דאם מתי דמביאם שם בש"ס ע"ג ע"ב וזל"ה מה היא באותן הימים רי"א כא"א לכל דבריה ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת תנא ובלבד שימות ולכי מיית הוי גיטא והא קי"ל דאין גט לאח"מ אמר רבה באומר מעת שאני בעילם עכל"ה הרי דהברירה היא בזמן וזאת אפשר שלא יבא לידי ברירה כלל כיון דהספק בזמן אימת יהי' השעה קודם מיתה וזה אינו עתיד בודאי להתברר דדלמא לא ימות כלל וכאשר האריך בזה המהרש"א ז"ל בגיטין [דף הנ"ל בתו' ד"ה ר"י ור"י] וכל האחרונים לא מצאו מענה ליישב דברי הש"ס דתלינן (האיך) [הך] דגיטין דאם מתי בברירה דא"כ לדידן לא קיי"ל כהך מתני' ואנן ס"ל כהך מתניתין דא"מ וכן תיקן שמואל אף דהוא ס"ל אין ברירה כמבואר במס' ביצה בפ' משילין יעו"ש בדבריהם מה שהעלו הוא נגד סוגית הש"ם [ועי' בג"פ סי' קכ"ב סק"ח] ואשר נלע"ד הוא כך דהנה לדינא לפי מאי דקיי"ל דברירה [היא] ספיקא אם יש ברירה או לא לק"מ דאנן מחמירין והנה הא דאם מתי דלא הוי גט רק שפה קודם למיתה כתבו התוס' [שם] בשם ר"ת בד"ה אמר רבה וז"ל