דברי חיים חלק א רד

דברי הגמ' כפי הבנתם דהנה אמרי' בגמ' (סנהדרין קי"ב א') וז"ל א"ר חסדא בהמה חצי' של עיר הנדחת וחצי' של עיר אחרת אסורה עיסה חצי' של עה"נ וחצי' של עיר אחרת מותרת מ"ט בהמה כמאן דלא פליגא דמי' עיסה כמאן דפליגא דמי' עכ"ל ופירש"י כמאן דל"פ דמי א"א לכזית בשר בלא שחיטה ואפי' שחטה ונשחט אין בשחיטתו כלום דלא לשחיטה קיימא אלא למיתה ושחיטתה זו היא מיתת הבהמה ואין היתר אפילו החצי שאין של עיר הנדחת דכי שחט לסימן דעה"נ אינו שוחט אלא ממית ולא מהני' בי' שחיטה. עיסה כל אימת דבעי פליג לה ואין חלק של עה"נ מעורב בו עכ"ל. והנה א"א דהטעם של ר"ח משום ברירה ולמפרע הוא כשלו ורק בהמה אסורה דלא מהני השחיטה כפי' רש"י ז"ל א"כ מאי דקאמר הגמ' כפליגא דמי הא גבי בהמה נמי אם אמרינן ברירה הוא כפליגא כדאמרי' בביצה בפ' משילין [דף ל"ז ע"ב] ועיקר החילוק הוא משום דבבהמה לא מהני השחיטה משום חלק חבירו דכמתה דמי' א"כ עיקר החילוק חסר מן הספר וגם גוף הלשון כפליגא דמי' אין לו פירוש למה לי כפליגא ואפשר דאף] אי לאו כפליגא הוברר הדבר עתה שמעיקרא הי' של חוץ לעה"נ ולכן נ"ל דהפי' הוא כך דהנה גם אפי' אם א"ב לפי מ"ש לעיל א"כ הרי יש לכ"א חלק בזו העיסה ויש לו קנין ממון וקנין הגוף וכמבואר בר"נ ריש השותפין הנ"ל והוי כאלו כ"א יש לו בכל העיס' ממון לפי ערך חציו אך זה אינו מבורר שזה הוא חלקו לגופו והנה בעה"נ ממונם נאסר מכל שללה וכו' וא"כ חלק ממון שיש להצדיק בתוכו לא נאסר מעולם ולא נתערב עם חלק חבירו לענין ממון כלל ולכן מותר לחלוק לאחר (קס"ד) [גמ"ד] דכמאן דפליגי דמי (דהקס"ד) [דהאי גמ"ד] לא הי' רק על שללה של עה"נ אבל לא על השלל של צדיקים דבתוכה ולכן מותר ליקח מכל העיסה חלקו דחלק ממונו לא נאסר מעולם דחלקו כעומד בפ"ע דמי אבל גבי בהמה שא"א לחלק בלתי שחיטה ושחיטה א"א לחצי' א"כ הרי נאסר ע"כ חלקו דנאסר הבע"ח זה בחייו ולכן חלק החיות שבבהמה ע"כ מעורב עם חבירו וא"א למפליגינה ומש"ה נאסר שפיר אפי' למ"ד א"ב ומצאתי להרמ"ה ז"ל בחידושיו בפ' חלק שכ' וז"ל בהמה כל כמה דאיתא בחיי' כמאן דל"פ דמי' וחיילא איסורא אכולה עיסה כמאן דפליגא דמי' ולא חייל איסורא אלא אפלגא. וכ"ת בהמה נמי אפשר דשחיט לה ופליג לא אמרי מכדי מעיקרא כי קא חייל איסורא אבעלי חיים קא חייל וב"ח לאו בני חלוקה נינהו דכי פלגינן להו לאו בעלי חיים הוו ואשתכח דמעיקרא לאו כמאן דפליגא דמי' עכ"ל אלמא דמחמת חלק החיות שבו שהוא בשותפות נאסרה וז"ב הרי ראי' למה שכתבנו דלמ"ד א"ב לא אמרינן שמא חלק של זה הגיע לזה דא"כ למ"ד א"ב הוי לאסור העיסה ומדברי הגמ' משמע דלא מטעם ברירה אתינן להתירה רק משום כמאן דפליגי דמיא ולע"ד זה נכון והי' נראה לכאורה להביא ראי' איפכא מעירובין [דף ס"ח ע"א] וז"ל הש"ס א' רבה בר"ח לאביי מבואה דאית בי' תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי בי' לא עירוב ולא שיתוף כו' דתניא אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן ולא נתנו לו בטל השיתוף ונקני לי' מר רביעתא דחלא בחביתא תני' אין משתתפין באוצר והא תני' משתתפין א"ר אושעי' ל"ק הא ב"ש הא ב"ה עכ"ל והנה מזה מוכח ע"כ די"ל כולה של השותף מכר דאל"כ למה יאסרו הא עכ"פ נשאר (איזה) [מקצת] מהם ולאחר שבת הראשון די במשהו אלא ע"כ דחיישי' שמא מכר כל חלקם וכן דייק פי' רש"י ז"ל וז"ל שם אין משתתפין באוצר בדבר האצור כגון חביות של יין או פירות המכונסין אין סומכין על מה שבתוכן משום דאין ברירה איזהו של שיתוף וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזל לי' שיתוף עכ"ל אלמא דחיישינן שחלקם מכר וא"כ ע"כ כסברת התו' בגיטין [הנ"ל] דאמרי' א"ב ושמא חלק של זה הגיע לזה וא"כ ה"נ י"ל שחלק בני מבוי מכר כולו וראיתי בס' עצי אלמוגים שהעיר בזה וכתב שם דאפי' להך סברת התוס' נמי קשה דהא יש בילה בלח ואשתמיטתי' מיני' דמר הך [דגיטין הנ"ל] גבי טבל וחולין שכ' רש"י ז"ל [דכל חטה חצי' טבל וחצי' חולין] דהוא עדיף מיש בילה בלח ואפ"ה ס"ל להתוס' שם לחלוק על רש"י ז"ל ולומר דלהך מ"ד דא"ב ספק הוה שמא כולו הי' ראוי לזה יעו"ש. אולם עכ"פ שמעינן מזה כדברי התוס' דא"ב היינו שמסופקים דילמא חלק של זה בא לזה וכמ"כ ה"נ חיישי' שמכר כל חלק המשותף ולא נשתייר דבר לשיתוף המבוי. אך באמת נ"ל דאין מכאן שום ראי' לדברי התוס' ז"ל דהנה בלא"ה קשה שם דמאי קאמר הגמ' שם דלמ"ד א"ב בטל העירוב דדלמא מכר מע"ש חלקם וזה תמוה טובא דהרי דבר ברור ששותף שחלק שלא ברשות דהשאר משועבד והוא של שארי שותפין כיון דכבר הוא נטל חלקו השאר שייך לשארי השותפים ואפי' למ"ד דלית לי' ברירה וא"כ נהי שמכר חלקם מ"מ בודאי דיש להם עדיין חלק בגוף החבית יין וא"כ נהי דחלקם מכר מ"מ כיון דעדיין מחויב ליתן להם מזה היין חלקם שוב הוי כמו (שבעה"ב שקנה) [שני בע"ב שקנה] בשותפות חבית יין שא"צ לשתף עוד כי די בשותפות הזה גם שלא הונח מתחלה לשם עירוב כי כן קיי"ל להלכה יעוין בריטב"א עירובין שם ובתוס' [ד"ה אמר ר"א] וא"כ אפי' א"ב מדוע בטל העירוב אך באמת לפי מה דכתב הרשב"א ז"ל שם דהטעם משום שלא הי' זיכוי גמור רק לצורך שיתוף מבואות ובכה"ג יכול לחזור מעיקרא בדיבור בעלמא וכיון דמקפיד אעירובו או שמכר ממנו לאחרים אלמא דחזר מהשיתוף וא"כ בשלמא למ"ד י"ב אין זה חזרה מה שמכר דלא מכר רק חלקו אבל אם א"ב א"כ דילמא חלקם מכר ש"מ דהדר מהשותפות אך זה קשה לכאורה גם למ"ד א"ב נמי יהא מותר לשתף באוצר ואי דלמא חזר הא בלא"ה כתב הר' יונתן ז"ל שם דגם למ"ד י"ב צריך במוצאי שבת לומר זה שמכרתי הוא חלקי כדי שיהא מעיקרא שלו ולא של השותפות מה שמכר א"כ גם למ"ד (י"ב) [א"ב] קשה דלמה לא יערבו באוצר הא גם לדידי' יועיל שיאמר במוצאי שבת שלא חזר במה שמכר מהשותפות ואם לא חזר נהי שמכר חלקם מ"מ עדיין הי' להם חלק בהנשאר וכמו שותף שחלק בלא דעת חבירו אך די"ל דזה ג"כ תלוי בברירה והוי כמו דאמרינן בחולין [דף י"ד ע"א] דדבר שעומד לכאן ולכאן תלוי בברירה ולהכי תרננולת שעומדת לאכילה ולגדל ביצים נשחטה הובררה דלאכילה עומדת כמ"כ כאן ששיתף עמהם באוצר דמסתמא אינו עומד לחזור ורק דלא הוי זיכוי גמור ואם יש מקום לומר שלא גמר ומקנה כגון שהדר בי' אמרינן שלא גמר והקנה א"כ זה גופא תלי' בברירה דכיון דמכר סתם י"ל דהדר מהשיתוף וי"ל דרק חלקו מכר ולא הדר מהשותפות [ורק במה שמברר במ"ש שמכר רק חלקו הוברר הדבר למפרע א"כ] למ"ד א"ב אסור ולא אמרינן ברירה וא"כ לפ"ז אין ראי' כלל מהכא די"ל דלעולם כפירש"י ז"ל דאם א"ב הוי כשותפות ואפ"ה בטל השיתוף דנראה דהדר מהשותפות כיון שעכ"פ הא מכר מחלקם וז"ב

ועפ"י דברינו מתורץ קו' המפרשים שהקשו דא"כ אביי שאסר לערב באוצר ס"ל כב"ש דא"כ אפילו בדרבנן [ע"ש בתו' הנ"ל] ולפמ"ש א"ש דהנה בלא"ה י"ל דלמא הדר בי' רק למ"ד י"ב הרי חזינן דלא הדר ולמפרע הוי השיתוף והנה ידוע דאביי ס"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וכתב הראב"ד ז"ל מובא בש"מ [שם בב"מ] דלכאורה זה תלי' בברירה וכתב דלהמבין לא תלי' זה בברירה והיינו דברירה שייך בדבר שראוי להסתפק וכבר חל איזה קנין כגון גבי גט מי שתצא בפתח אבל בדבר שלא הי' קנין עד [כעת] נהי שנברר דאם הי' נודע הי' [רוצה] מ"מ כל כמה דלא ידע לא נפיק מרשותא דילי' וא"כ שפיר י"ל דר"א התם דאמר דתלי' בברירה ובפלוגתת ב"ש וב"ה הוא סתם כרבא דישל"מ הוי יאוש וא"כ לא צריך לבוא [לקנין של ע ה] אם מבורר שלמפרע הוי ניחא לי' ולכך תלי' הדבר בברירה [אם מכר חלקו או של השותף] וכנ"ל משא"כ אביי דס"ל בממון כה"ג אפי' אמרינן ברירה מ"מ כמה שלא נודע הקנין לא מהני ה"נ לא מהני מה שנתברר עתה שיהי' ניחא לי' למפרע וכ"ע מודים שאסור לשתף באוצר וזה ברור ומה שאנו פוסקים כאביי ואפ"ה פסקי' מותר לשתף הוא משום די"ל דזה הוי כידוע דמעיקרא לא נתבטל השותפות אך עכ"פ לאביי לק"מ די"ל דס"ל כחילוק שכתבתי: ענף ב

בדין ברירה שמתנה אם יהא כך כגון מה שאני עתיד להפריש שהתוס' כתבו [גיטין דף כ"ה ע"ב ד"ה זו דברי ר"מ] דבכה"ג אפי' למ"ד דל"ל ברירה באחים שחלקו בכה"ג שמתנה ס"ל ברירה והוכיחו זה מר"י שס"ל אחין שחלקו כלקוחות ואפ"ה ס"ל בתרומה דאומר מע"ש מה שאני עתיד להפריש יעו"ש בתוס' ובכמה מקומות והנה חילוקם אינו מובן לכאורה ונלע"ד דהטעם הוא כך בשלמא באחין שפיר יש מקום לומר אולי של זה הי' ראוי לזה כמ"ש התו' [דמ"ז ד"ה טבל] או לפי פירש"י ז"ל [שם] וכו' [ועדיין חלקם מעורב] אך במתנה שאומר מה שיעלה בידי להפריש יהי' תרומה וכדומה א"כ מה לנו אם ראוי מתחלה לכך או לא הא הוא לא קרא שם לתרומה רק מה שיעלה וכיון שסוף סוף חל עליה שם תרומה למפרע מה לנו בזה שלא הי' ראוי מתחלה לכך. והנה לכאורה י"ל דזה תלי' בפלוגת' דר"י ור"ל ביבמות [דף ל"ה ע"ב לענין חליצת מעוברת] אם אמרינן אגלי מילתא למפרע דלמ"ד אמרינן אגלמל"מ שפיר הוי תרומה מה שעלה בידו דכך התנה ובמה שלא הי' ראוי אין לנו בזה כיון דס"ס עלה בידו ואגלי מילתא למפרע שזה הוא תרומה דאגל"מ למפרע לא תלי' בברירה כידוע ומאן דס"ל דלא אמרינן אגלמ"ל א"כ [לא] יוכל [לחול] עלה שם תרומה למפרע ובזה יש ליישב הסוגי' דגיטין