דברי חיים חלק א קצח

הי' הגט [בתורת גירושין] בידה בשעה שהי' בעולם [סמוך למיתה] כרצון הבעל דהרי כבר הבריא מחולי זה ואדעתא דהכי לא נתן הגט כמבואר בגמ' ואעפי"כ אפקעינהו רבנן לקדושין כדי שלא יאמרו יש גט לאח"מ הרי דאפקעינהו רבנן לקדושין בשכ"מ שנותן גט ומת מתוך אותו החולי וא"כ מה יגרע בזה שאין הגט תח"י הא אפקעינהו הקדושין מינה ולמ"ל הגט תח"י כיון שקיבלה פ"א ואם הי' עמד מחליו ואח"כ מת מאותו חולי נפקע הקדושין מינה גם שלא הי' הגט [בתורת גירושין] תח"י קודם מיתתו כרצונו שהרי ע"ז הסיבה בהחזרת החולי לא גירשה וכדר"ה ורק אנן ס"ל דאפקעינהו לקדושין מינה א"כ כ"ש שנפקעו הקדושין בלא עמד כלל מאותו החולי ואולי אין לדמות גזירות חז"ל זה לזה דדוקא אם הגט תח"י קודם פטירתו מחולי זה שייך שיאמרו דיש גט לאח"מ דיאמרו א"א דהחולי גורם גם שהלך (על) [בלא] משענתו הוי להיות גט כיון שעכ"פ הגט תח"י אבל באין הגט תח"י שעה א' קודם פטירתו ידעו שהטעם הוא משום שכוונת הבעל הי' מעת שיהי' בעולם וכיון שאין הגט תח"י מש"ה אינה מגורשת ועיין בש"מ כתובות הרבה סברות באפקעינהו וכתבתי זאת לפי שראיתי תשובה אחת להגאון מהר"א מסאמבור בכת"י אשר הרחיב בסברא זו של אפקעינהו להתיר וגדולי הדור שלפנינו קלסוהו למאד בזה והסכימו להתיר והנה כעת לא ידעתי מקום לסברא זו והספר הזה אינו בדפוס לעיין בו אך לפי זכרוני נ"ל שהתיר בכיוצא בנ"ד עפ"י גדולי הדור שלפנינו הלכה למעשה: סימן צ שוי"ר לידידי הרבני המופלג מו"ה צבי ליפא נ"י משינאווא

מכתבו הגיעני במעשה שהשליח מסר הגט בפני ב"ד פסולין בקורבה ואמר בפ"נ וההרשאה אינה מקויימת היינו שאינו ניכר חתימת דייני הקיום ולא עפ"י הרשאה מקויימת כי הוא מארץ ישראל והשליח הלך לדרכו ורצה מעכ"ת בפלפולו להתיר האשה נגד דעת הש"ע ונגד כל הפוסקים האחרונים. הנה הביא דעת הר"ן ז"ל שקיום כשר בקרובים בגט אשר הר"ן ז"ל גופא לא פסק כן רק הביא בשם ר"י ובש"ע והג"ה לא הובא דעתו ואיך ומלא לבו לסמוך אדיעה דחוי' באשת איש החמורה ואם נימא שנסמוך אהרשאה במקום קיום הא פסק הרמ"א ז"ל [בסי' קמ"ב ס"א] שאין סומכין אהרשאה במקום קיום ואם נימא שבמקום עיגון סומכין על הי"א שהרשאה במקום קיום מ"מ הא אין ההרשאה מקוים ואם נסמוך על הרשב"ץ ז"ל מביאו רמ"א ס"ס קמ"ב דבדיעבד א"צ לקיים הקיום מ"מ זאת בודאי תרי קולי בהדדי לומר שהרשאה במקום קיום וקיום סגי בלא היכרות חתימות הדיינים בודאי שאפילו במקום עיגון אין סומכין כנראה מדברי הב"ש ז"ל בס"ס קמ"ב וכן ראוי להורות דלא יצטרפו שני קולות אפילו במקום עיגון. ומ"ש מע"כ לצרף השליח להעידי מסירה אשתמיט מיני' דברי הג"ה בסי' מ"ו בח"מ [סעי' ל' ע"ש במפרשים] שמבואר שם בהדיא שאם בפירוש נעשו עדים לא מצרפי להיות דייני קיום וכן מבואר בהדיא בריב"ש סי' שפ"ב יעו"ש בס"ס שי"ח מבואר כן להדיא ולכן לענ"ד אפילו במקום עיגון לא תנשא בגט זה ואפילו אם ניתן הגט לא תנשא וידעתי שיש בפלפול של הבל להפוך ח"ו תורת אלקינו אך האמת יורה דרכו. ומ"ש שגדול אחד התיר לו לא ידעתי טעמו ואני נפשי הצלתי והטוב בעיניו יעשה

גם מה שהחליט שלא לבטל ב"ד משום שנמצא קרוב ופסול לא לבי הולך להתיר א"א מטעם זה ולענ"ד אין מקום עיגון כלל שעכ"פ יוכל לשלוח גט ע"י ב"ד כאשר מבואר בכמה אחרוני' וגם בדורנו כמה פעמים נעשה מעשה ע"י גדולי דורנו והתירו גט ע"י הפאסט הגם שהי' הדבר קשה בעיני כי יראתי מגודל העיוות שיכול לבא מזה וגם הפ"י ז"ל [בפ"ג דמס' גיטין] צווח לאיסור מ"מ טיב יותר מלהתיר גט כזה ולכן אינו מקום עיגון ואם יהי' מהמודים על האמת ולא יגיס לבו בהוראה יודה לדברי ואם יחדל לשמוע עונו גדול מנשוא ונפשי הצלתי והי' שלום כו': סימן צא

א' בגמ' גיטין דף כ"א ע"א ואמר רבא כתב לה גט ונתנו בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהי ומתגרשת בו וצריכא דאי אשמעינן עבד ה"א דוקא עבד אבל חצר ליגזר משום חצרה הבאה לאחר מכאן ואי אשמעינן חצר ה"א דוקא חצר אבל עבד ליגזר כפות אטו שאינו כפות קמ"ל עכ"ל הגמ' הנה לכאורה קשה מה מהני מה שמקנה לה החצר הא לא הוי נתינה מיד הבעל והוי כטלי גיטך מעג"ק ובאמת הכא יש לומר דמה שנותן לה שטר מתנה על החצר הוי כנותן לה הגט שמונח בתוך החצר אבל לקמן בהזורק [דף ע"ז ע"ב] דקאמר הגמ' תיזול ותפתח דליקני בחזקה שפיר קשה למאד דהוי ממש טלי גיטך מעג"ק והתוס' ז"ל כתבו שם בד"ה ותיזול וז"ל (ע"ז ע"ב) ולא הוי כמו טלי גיטך מעג"ק דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נתנו לה עכ"ל ולפע"ד עדיין לא מיסתבר דהא הבעל אינו עושה שום מעשה רק האשה נוטלתו משם והוי ממש כטלי גיטך מעג"ק יעויין בפ"י בהזורק שהניח כ"ז בצ"ע והנה הרמ"ה ז"ל מובא בטור אה"ע כתב וז"ל בסי' קל"ט כ' הרמ"ה אם נתן הגט (בחצרו) [בחצרה] ואח"כ בא שם ואמר לה ה"ז גיטך אעפ"י שעדיין הגט שם אינה מגורשת עד שתטלנו משם או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכו וכן בגיטה וחצרה באין כאחד בעינן שעומדת בצד החצר בשעת נתינה ואע"ג דאזלא בתר הכי והדר אתיא ואקני' [לה] החצר בתר דאתי' וא"ל הרי זה גיטך מגורשת כיון שהיא סמוכה לחצר תחלה וסוף וה"ה בחצר דידה בעינן דתהוי סמוכה לה בעידן דלימא לה הז"ג ואי לא סמוכה לה מתחלה ועד סוף מספקא לן לחומרא עבדינן בה עכ"ל והנה הנראה שדעתו לתרץ כדי שלא יהא כטלי גיטך מעג"ק אך קשה מאד מה הועיל בזה שהיתה סמוכה בתחלת נתינת הבעל לחצרו טרם שגירשה בה ואז הוי הגט ברשותי' דהבעל ולאח"כ לאחר שעה שקנתה החצר אז אין הבעל עושה מעשה ומה מהני מה שעמדה בפעם הראשון שנתן הגט אצל חצר שלו וצ"ע מאד והרבה כתבו בזה לפרש דבר [זה] ועדיין צ"ע. והנ"ל לומר כך דהנה הפ"י [בחדושיו] הקשה ע"ד התוס' [דף כ"א ד"ה אטו] שכתבו דהחצר יקנה בתורת שליחות גם לאביי והקשה הפ"י ז"ל הא מסתמא לא ניחא לאשה בגט כדקיי"ל דחוב הוא לה ורק שהיא רוצה במתנה בחצר אבל הגט לעולם אינו לטובתה ולרצונה והנה בזה צדקו דבריו דקונה רק מטעם יד אולם עכ"פ אלו שוב שפיר מהני מה שקנתה היא ולא נימא דהוי כטלי גיטך מעג"ק דהנה החצר הי' עד הנה שליח הבעל ומקנהו לאשתו שיהי' שליחה והוי כמו שליחו נותן ליד שליחה ורק שמתורת שליחות אינו מהני כסברת הפ"י דהוי בע"כ ועכ"פ כיון שמצד הבעל הוא נותן וקרינן בי' ונתן דהא חצרו שהוא שליחו נותן לשליחה שנעשה עתה שליחה ורק שהוא בעל כרחה ואינה מתרצית שיהא חצר שליחה קנתה מטעם יד דמה תאמר שהבעל אינו עושה מעשה ז"א דהא שפיר עושה מעשה במה שנותן לשליחו שיתן לשליחה ואם היא אינה מרוצה מטעם שליחות תהי' מטעם יד ושפיר הוי נתינה מכח הבעל וקרינן בי' ונתן דהא נתן לה ודו"ק

אך לכאורה קשה האיך יוכל כלל החצר להיות מטעם שליחה הא עד הנה נעשה שליח הבעל להולכה ולא יוכל שוב להיות שליח קבלה דלא חזרה שליחות אצל המשלח דמטעם זה אמרינן בהתקבל [דף ס"ג ע"ב] דאין שליח להולכה נעשה שליח קבלה אך י"ל דחצר שאני דבשלמא התם בגברא דבן דעת הוא והואיל ונעשה שליח להולכה כל זמן שאינו [יוכל להיות] חוזר למשלחו לומר עשיתי שליחותך אינו יכול להיות שליח לקבלה כמבואר שם בדברי רש"י ז"ל אולם בחצר דהחצר נעשה שלה ממילא היא כשליחה ואפילו אינו בגדר להשיב לשולחו עשיתי שליחותך נעשה שליח ממילא לקבלה אך לפ"ז הדק"ל הא הוי כטלי גיטך מעג"ק ומה שתירצנו דהוי כמו שנותן שליחו לשליחה דז"א דהא כתב בחי' הרשב"א [שם בפ' התקבל] דאם מתחלה עשתה האשה לשליח קבלה בודאי א"י להיות שליח להולכה מהבעל שתתגרש בקבלתה ובזה האופן אין ספק כלל שלא התחיל שליחות הבעל כגון שאינו ראוי להיות הדר לומר עשיתי שליחותך יעו"ש בח"ר וא"כ לפ"ז האיך נוכל לומר שהחצר נעשה שליח הבעל ליתנו להאשה בתורת שליחות קבלה שיעשה החצר שליחה בשעת זכותה בה הא בכה"ג לא יוכל הבעל לעשות שליח ולזה י"ל דכוונת הרמ"ה שצריכה להיות סמוכה לחצירה דאז תוכל לזכות בה מכח ידה דהבעל יכול לזכות לה החצר בשעת נתינת הגט לתוכו ושתזכה בה מטעם יד וכיון דתחלה הי' החצר [ראוי] להיות עכ"פ שליח של הבעל לא שתהי' שליחה שוב מהני לאח"כ מה שזכתה בה מטעם שליחות ולהכי פסק הרמ"ה ז"ל דצריכה מתחלה לזכות בה מתורת יד ולכן יוכל החצר להיות כידה ואז גם אם לאח"כ קנתה החצר וזכתה בו מגורשת מטעם חצירה בתורת שליחות שנעשה שליח קבלה דידה ועפ"ז יבואר החילוק שהקשה הר"נ בהזורק על הרשב"א וז"ל ולא עוד אלא אפילו לא נתנו שם עדיין אלא שאמרה היא זרוק לי גיטי בחצרי ותזכה לי חצרי משמע לי דמגורשת דהא חצר לא גרע משליחות כדאי' בפ"ג דמציעא ובשליח דכוותי' מגורשת בממנה שליח לקבלה ע"כ ולי