דברי חיים חלק א קצו

לקדושין וא"כ א"ש אם מת ולא הלך בינתיים לשוק בלא משענת מגורשת מה"ת ולא שייך א"ב דזה עתיד להתברר אם יחי' או ימות ואם יהלך בשוק בלא משענת באמת אינה מגורשת כלל ורק דרבנן אפקעינהו לקדושין ומה שייכות ברירה לזה וא"ש ודו"ק

ועפי"ז יתיישב קו' התוס' על רש"י בד"ה תנא וז"ל פי' בקונ' הא דקאמר ר"י מגורשת ואינה מגורשת היינו אם מת לבסוף ומשעת מיתה הוי מגורשת גמורה כדאמרי' ולכי מיית הוי גיטא אבל אם לא מת אגלאי מילתא למפרע דלאו גיטא הוא וחייב חטאת וטעמא דר"י מפרש הקו' בסמוך משום דא"ב כו' ואינו נראה לר"י דאי סבר א"ב [משעת מיתה ואילך נמי לא תהי' מגורשת וודאי] כו' יעו"ש. ולפמ"ש א"ש דבאמת א"ב דהא אינו עתיד להתברר דדלמא יהלך בשוק בינתיים ולא (נודע) [נדע] אם מחמת חולי זה ורק שכתבתי שעכ"פ לענין שתהי' מתגרשת יהא בירור או שיחי' או שימות ויהא הגט מה"ת ואם ילך בחוץ בלא משענת יהא ג"כ בטל מה"ת ורק דרבנן אפקעינהו להקדושין אבל לענין הגרושין עתיד להתברר אם הי' גירושין או לא אך כ"ז לענין שהיא מגורשת בגט זה אם ימות אבל לחייבה למפרע מיתה שפיר כתב רש"י דא"ב דהא אינו עתיד להתברר אם היא א"א דיוכל להיות שיהלך בלא משענת בשוק ולא נוכל לעמוד על (האומדנא) [האומד ושמא מחולי הראשון מת ואפקיעינן לקדו' והוי פנוי'] ולא יתברר אם היא א"א ובכה"ג א"ב ולזה פיטר ר"י ממיתה אם זינתה וא"ל ע"ז מהתו' בגיטין [דף ל"ג ע"א ד"ה ואפקעינהו] שכ' דמשום שמא אפקעינהו לא פטרי' ממיתה דליתא דש"ה שכבר נעשה המעשה והספק לפנינו ודו"ק

ועתה אחרי שבאנו לזה יש ליישב גוף קו' התוס' שהקשו האיך ש"מ מגרש הלא א"ב [ונהי דהתוס' מתרץ לה שפיר דעומד להתברר אמרינן ברירה וכן תפס ביש"ש בב"ק בדיני ברירה תירץ זה לדינא מ"מ לר' יהודא דמוקמינן לה באומר מעת שאני בעולם דהשעה שחל הגט אינו עומד להתברר זה שיב הוי ברירה גמור וכמי שמבואר במהרש"א בגיטין דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה ר"י ור"י וכן האריך בזה בג"פ סי' קכ"ב סק"ח הנ"ל עכ"ה] דלק"מ דהנה חזי' שחז"ל הפקיעו הקדושין גם שלא הי' [מדינא לחול] שעה א' קודם למיתה כגון שהבריא בינתיים ורק שמת מחמת חולי הראשון וא"כ [בכל ש"מ שמגרש] נהי דא"ב דהיינו שמא לא הי' ראוי למות ולא נגלה למפרע השעה מ"מ כיון שעכ"פ מת מחולי זה היא מגורשת כמו שתקנו חז"ל (כש) שאם ימות רק מחולי זה יהי' נפקעו הקדושין והכא הרי מת מחולי זה אך ע"ז יש לפקפק כיון דבכה"ג [ר"ל דאם נאמר אין ברירה אז לעולם לא יהי' גט] לא שייך החשש דשמא יאמרו [יש גט לאח"מ] לא אפקעינהו בכה"ג אך זה א"ש מאד דכה"ג מקרי עתיד להתברר דהגירושין עתידין להתברר הן או לאו [ר"ל דבאמת עיקר המיתה והגירושין עתיד להתברר הן או לאו היינו אם ימות או לא כתירוץ התוס' ורק דאתה אומר דלמא השעה הזאת לא הי' ראוי למות וזה אינו עתיד להתברר רק זה שפיר י"ל כיון דעכ"פ יתברר לבסוף שימות ממילא הגט הוי מעכשיו משום גזירה דאם אתה אומר עדיין אינה מגורשת רק לאחר שעה שימות יאמרו דיש גט לאחר מיתה וממילא מטעם אפקיעינן נתגרשה תיכף ודו"ק עכ"ה] עוד י"ל בפשוט כיון דטעם ברירה כ' רש"י ז"ל בגיטין [בר"פ כל הגט] דמספק אין דעתו מחליט לגרש יעו"ש. והנה הא דמהלך בשוק בטל הגט לר"ה גם שמת לאח"כ מחולי הראשון הוא משום שכבר נתבטל הגט במה שעמד מחליו ואי דס"ס מת מחולי זה זה לא אסיק אדעתי' ורק דעתו הי' דאם דבתוך חולי זה ימות ולא יקום שתהי' מגורשת וא"כ שפיר מקרי עתיד להתברר ובעתיד להתברר אמרינן יש ברירה דדעת האדם ע"ת זה בשלמא בדבר שיוכל להשאר בספק אמרי' דלא הוחלט לגרש כי אמר דבר שיוכל להיות בספק לעולם אבל בדבר שעתיד להתברר הי' דעתו ע"ת זה בהחלט. ולפי"ז הכא [גם לרבה ורבא] שפיר י"ל ברירה כיון דעתיד להתברר בהחלט אם ימות מחולי זה או לא ואי (דהא) דעדיין י"ל דלמא ישאר הדבר בספק מחמת שיהלך בנתים בשוק הא זה לא אסיק אדעתי' כלל כנ"ל וא"כ גירש בהחלט ודו"ק, אך כ"ז לשיטת התו' בפלוגתא דרבא ור"ה אבל לפי מה שפסק הטור באה"ע [סי' קמ"ה] והב"י ז"ל כ' דגם הרא"ש ס"ל דבהלך בשוק על משענתו (צריכה בדיקה) [צריכין אומד] גם לרבא כמו לר"ה וא"כ אם ליכא (אומדנא) [אומד] היא ספק גרושה מה"ת א"כ אזדא לי' תירוץ התוס' דעתיד להתברר דעדיין אינו עומד להתברר [דדלמא לא נוכל לברר ולאמוד אם מת מחולי הא'] וא"כ קשה אמאי מתגרשת במת מחולי זה וצ"ל כסברת הרמב"ן ז"ל וז"ל הר"ן בפ' כל הגט והרמב"ן ז"ל תי' דפלוגתא דברירה הוא דוקא במתנה על ב' דברים כגון האומר לאיזה שתצא בפתח תחלה שהוא מתנה על זו ועל זו וכן על ב' לוגין שהוא מתנה על כל ב' לוגין כו' אבל במתנה על ד"א בלבד כו' אפי' למאן דל"ל ברירה מהני וה"ט דגיטא דשכ"מ דמהני עכ"ל אך לדבריו קשה הא אינו מבורר השעות וכנ"ל בדברי המהרש"א והג"פ] להכי כ' הרא"ש ז"ל דדעתו שיחול התנאי מהיום תיכף פן ימות לשעה ורק לאחר שחי' אמדי' דעתו דאלו הי' ידע שיחי' עוד לא הי' מגרשה אז רק לאחר שעה טרם מותו וזה לא שייך כלל לברירה ודו"ק

היוצא לנו מכ"ז דאמת הדבר מבואר מדברי הרא"ש והמרדכי להדי' דטעמא דתלינן דהי' דעתו לאחר [הגט עד שעה שקודם] המיתה ולא אמרי' שהכוונה פשוט מהיום ממש משום שהרי הוכרח לומר מהיום וכמפורש במרדכי בהדי' יהי' מאיזה טעם שיהי' הן לפי שהארכתי בפלפולי הן מטעם אחר עכ"פ זאת מבואר בהדי' במרדכי דאם לא הי' צריך לומר כן ואמר מהיום או מעכשיו בטל ג"ד נגד דברי פיו ועיין בתשו' דברי ריבות סי'. וא"כ אם אומר בפירוש שמגרש בשעה זו בודאי מגורשת מעכשיו ולא אזלי' בתר אומד דעת וכן ראיתי להג"פ [בסס"ק הנ"ל] שכ' כן וכן מבואר בבית אפרים לפשיטות וא"כ לפי סדר הגט ליד השליח [בס' גט שני סי' מ"ה] שיאמר הבעל בזה"ל אתה או שליחך אפי' עד מאה שליחים ותיכף שיגיע גט זה לידה מידך או מיד שליחך תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכ"א ע"מ כו' יהא גט מעכשיו כו' וכן השליח להאשה ג"כ בזה"ל א"כ בודאי מגורשת מעכשיו כאשר אמר בפי' דברים [אשר הם] בלא צורך כלל [זולת זה] ומה"ט תקנו המסדרים לומר כן כדי שאולי יאבד הגט או יקרע וע"כ לא כתב המהר"ם ז"ל לפסול בנקרע היינו באומר מהיום או מעכשיו אם מתי וגם בסדר גט של הג"פ כתב ג"כ ומשנה מכפי הנוסח שלנו אבל לפי הנוסח אשר בש"ע בודאי הוי גט מעכשיו וזה ברור

אחר כותבי זאת שמעתי ממסדרי הגט מחמת שהשכ"מ הי' במקום אחר רחוק מכאן וגם מחמת כי הצריכו לסתור התנאי בפני הסופר והעדים לזה לא הגידו עם השכ"מ כסדר הכתוב בסדר הגט ורק אמר להשליח בפניהם תן לה הגט לאשתי פ' ע"ת אם לא מתי כו' ואם מתי יהי' הגט מעכשיו ואל"מ לא יהא גט וא"כ נסתר כל בנין הנ"ל. והדרינן לכללא דלרוב גדולי האחרונים היא ספק מגורשת כמבואר בג"פ ומי יקל ראש נגדו באיסור חמור והנה הבית מאיר דעתו נוטה להקל במקום עיגון אם הגט ביד הדיין יעו"ש ומחמת הקרע ב"ד הב"י ז"ל בתשו' מקיל לגמרי אם לא נשתנה האות כמו בנידון שלפנינו וא"כ יש מקום להתיר האשה הלזו בלא חליצה אולם עדיין אין דעתי נוחה בהיתר זה כי הוא נגד דעת מהר"ם ברבי ברוך ז"ל ששם מבואר בהדי' להחמיר ומ"ש הב"מ דלשיטת הרמב"ם כשר לא ידעתי מה הוסיף בזה הא בלא"ה להרמב"ם ז"ל מגורשת למפרע וכמה ספיקות להקל ואפ"ה לא רצו גדולי הדור להקל נגד הרמב"ם זצ"ל והאיך אנן יתמי דיתמי נכריע נגד דעתו ולכן נ"ל להתיר מטעם אחר שאמרו לי מסדרי הגט שהשכ"מ ביקש מהם שיראו לו הגט לאחר הכתיבה ואמרו לו למה לו זאת הלא אין כותבין התנאי בגט והגט הוא ככל הגיטין דעלמא וגם שהב"ד קורעין אותו ונשאר אצלם ולכן למה לו לראותו כה דברו אתו טרם דברו עם השליח התנאי וא"כ נ"ל לומר הואיל וידע שיקרעהו וישאר ביד ב"ד א"כ בודאי כוונתו לגרש מעכשיו דלאחר שיקרעוהו הא יהא פסול ואפי' לפמ"ש בשם הב"י להכשיר היינו היכי שאתרמי שלא נשתנה האות אבל מסתמא ע"י קרע ב"ד נשתנו האותיות וגם כי יהי' מונח שלא ביד אשתו ויפסול א"ו דעת השכ"מ הי' מעכשיו ממש וא"ל דלאו כ"ע בקיאי בדיני' ודלמא הי' סובר בדעתו שכשר הגט גם בנקרע והוא מונח ביד אחר ולעולם דעתו לאחר הגט זה ליתא דבהדי' אמרי' בש"ס פ' האומר (ס"ב ב') דסד"א הואיל ובעל לאו בר שווי' שליח לקבלה אע"ג דמטא גיטא לידה לא ליהוי גיטא קמ"ל [ופי' שם רש"י דאדם יודע שאין לו שליחות לקבלה והתקבל והולך קאמר ע"ש] הרי דתלינן מסתמא ידע אינש מילתא דפשיטא ובגט שנקרע בודאי כל [אדם] מבין שהוא פסול וא"כ בודאי גם הוא ידע מזה ורק דעתו שיחול תיכף בעת הנתינה ואפי' את"ל דדבר זה ספק הוא מ"מ עכ"פ בטל האומדנא דכל סברת ר"ת הוא מחמת האומדנא שדעת השכ"מ לאחר הגירושין וצ"ל דזה עדיף מג"ד רק אומדנא טובה והרי כמו שאומר בפי' כמשמעות הגירסתו [בגמ' בכ"ף] כאומר דדיבורו משמעו כך וכפי' הרא"ש ז"ל דה"ק היינו השכ"מ דבורו משמע כן וא"כ בגווני דנ"ד דידע שיקרעהו בודאי יוכל להיות שכוונתו שתתגרש מעכשיו כדי שלא יפסול לאח"כ בקריעתו ועכ"פ בטל האומדנא

ויותר מזה נ"ל דהנה הרשב"א ז"ל בפ' מ"ש כתב וז"ל וקשי' לי דהא דאמרי' לקמן (ע"ג ב') בפירקין גמרא לא תתיחד עמו באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא רגע אחרון שהוא בעולם ואותו רגע א"א לבודקו עכ"ל ומתרץ הג"פ [בסי' קכ"א ס"ק ט"ז] דכוונת השכ"מ מעת שיהא ראוי לגרש