דברי חיים חלק א קצה

תשובה כבר מבואר זה בכל האחרונים ורובם ככולם הסכימו להחמיר ויעוין בג"פ [סי' קכ"ב ס"ק ח'] ובבית מאיר סי' קמ"ה] אולם מה שנ"ל להמציא היתר בנידון זה הוא לפי שאבאר בעזה"י דהנה מבואר בש"ס גיטין ע"ב ע"א במשנה זה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט מהיום ולא"מ גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת ושם (ע"ג א') מה היא באותן הימים ר' יודא אומר כא"א לכל דבריה ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ובגמ' תנא ובלבד שימות ולכי מיית הוי גיטא והא קיי"ל דאין גט לאחר מיתה אמר רבה באומר מעת שאני בעולם ובתו' ד"ה אמר רבה וז"ל פי' בקונ' שאמר בפי' הרי זה גיטך מעת שאני בעולם ומילתא באפי נפשי' הוא ולא קאי ארישא אהרי ז"ג מהיום א"מ דהתם לכ"ע מגורשת משעת נתינה ואין נראה לר"ת דלישנא דמה היא באותן הימים משמע דקאי אמאי דאיירי לעיל כו' ונראה לר"ת כמ"ש בפי' ר"ח נעשה כאומר בכ"ף מעת שאני בעולם כלומר מהיום דקאמר היינו מחיים שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה א' סמוך למיתתו כו' יעו"ש ולכאורה משמע מזה דדוקא מהיום שנוכל לפרש כוונתו מחיים אבל במעכשיו מגורשת למפרע לכ"ע אך במרדכי מבואר בהדי' דמהיום ומעכשיו שוים בזה דאינה מגורשת רק משעה שקודם מיתתו וכן הסכימו האחרונים יעוין בג"פ [סס"ק הנ"ל ובב"מ הנ"ל] והטעם הוא כמבואר בהרא"ש ז"ל [שם] סי' ד' וז"ל ואעפ"י שאמר מהיום לא הי' בדעתו שאם ימות שיחול הגט מהיום כי רצון האדם לאחר הגירושין בכל מה שיוכל הלכך נעשה כאומר מעת שאני בעולם וה"ק מהיום יחול תנאי זה אם ימות שיחול הגט שעה א' קודם למיתה ור' יוסי מספקא לי' אי מהיום ממש קאמר או מעת שאני בעולם הלכך הוי מגורשת וא"מ עכ"ל וה"ט שייך נמי במעכשיו דלעולם דעת השכ"מ לאחר הגירושין ורק שאמר מעכשיו יתחיל התנאי. והנה באמת לפום שגירת לשון הרא"ש משמע דהוי כמו [הרי את מקודשת לי] מעכשיו ולאחר ל' יום לר"י בקידושין [דף ס' ע"א] דס"ל דשיורא הוי כן נמי הכא שמתחיל הגט ונגמר לאחר ל' יום הגם שרש"י ז"ל פי' [שם] בקדושין דכה"ג [גבי גט] הוי שיור בגט [ואין זה כריתות] התוס' ז"ל [שם בד"ה כל] פליגי ארש"י וכ' דבכה"ג הוי גט ולא מקרי שיור [רק במהיום ולאח"מ משום דאין גט לאחר מיתה] וא"כ י"ל דכוונת הרא"ש ז"ל דהגט מתחיל מעכשיו ונגמר שעה א' קודם למיתתו אך באמת א"א לומר כן דהא הר"ת ז"ל שמפרש דמהיום כוונתו לאחר הגט והוי כאומר שעה א' קודם מיתתו מפרש ר"ת ז"ל בהברייתא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר' יודא הוי א"א גמורה עד שעה קודם מיתתו ואם נימא דפי' מהיום היינו מהיום היא התחלה והגמר הוא קודם מיתתו א"כ היאך מחייב הבא עלי' משום א"א הלא מבואר בקדושין [שם גבי בא אחר וקדשה בתוך למ"ד] דכה"ג גבי קדושין קדושי כולם תופסין אבל מקודשת לעולם לראשון נמי א"כ בודאי בגט בכה"ג עכ"פ אינו חייב מיתה דכבר התחיל הגרושין א"ו כוונתו פשוט דהתנאי זה שיהי' הגט קודם למיתה מתחיל מהשתא אבל הגט לעולם אינו חל [כלל] רק שעה א' קודם מיתה וכ"כ בהדיא במרדכי בפ' מ"ש וז"ל וה"ק מהיום שיחול שעה א' קודם מיתתו כו' עכ"ל הרי שגם [הוא] כתב שמתחיל התנאי מהיום והוא מתשו' מהר"ם ב"ב ז"ל ובתשו' מיימוני [דשייכי' לה' אישות] סי' ל' כתב הר"מ בר ברוך בהדי' וז"ל אבל הכא במעכשיו אם מתי אין דעתו שיחול מעכשיו ממש לפר"ת ור"י כו' עכ"ל הרי דס"ל להר"מ ב"ב גופא דלא הוי גט מעכשיו ורק התנאי מתחיל מעכשיו היינו שיהי' מתחיל התחלת הגרושין והגמר שעה א' ק"מ כמ"ש אך לכאורה קשה באמת למ"ל להבעל לומר שהתנאי יתחיל מהיום יאמר שעה א' ק"מ א"ו אם אמר מהיום כוונתו דוקא מהיום ממש דהרי כ' במרדכי וז"ל יפה נתת לבך לחלק בין מהיום אם מתי לפ' הא דאמר מעת שאני בעולם ואין דעתו שיחול עכשיו אלא שעה א' לפני מיתתו כי היכי דלא ליהוי עגונה לאחר מיתה והוי כאלו אמר מעת שאני בעולם כלומר שעה א' קודם מיתתו ולא מהיום לאלתר ממש כו' אבל מהיום אם לא באתי מכאן ועד יב"ח למה יש לנו לעקור עיקר משמעות של היום דמשמע לאלתר מיד דאי לא אמר שיחול עכשיו אלא בסוף רגע א' קודם גמר יב"ח למ"ל לאומרו לימא הרי זה גיטך אם לא באתי עד יב"ח ולא לימא מהיום וליחול הגט בסוף יב"ח כו' עכ"ל אלמא אם א"צ לומר מהיום ואמר מהיום לא משנינן דבוריה ואין עושין פירוש לדבריו רק בשכ"מ משום שלא הי' אפשר בענין אחר מחמת שלא יהי' גט לאחר מיתה מש"ה אמדינן דעתו לאחר הגט וקשה הלא הי' לו להבעל לומר בפירוש דיהי' גיטך שעה א' קודם למיתה ומדלא אמר כן ש"מ שהחליט בדעתו לגרשה מעתה (מדברי המרדכי הללו נדחים דברי הב"ש ז"ל [בסי' קמ"ה ס"ק ג'] מה שהקשה על הד"מ ומחלק הב"ש בין שכ"מ לבריא וממרדכי הנ"ל משמע דאין חילוק) כמו במהיום אם ל"ב לאחר יב"ח אך באמת נ"ל דא"ש דהוצרך דוקא לומר מהיום דהנה כבר הרבו להקשות הא קיי"ל אין ברירה והאיך שכ"מ מגרש על תנאי ששעה א' קודם למיתה יחול הגט הא אינו מבורר השעה יעויין בג"פ [סי' קכ"ב הנ"ל] ובכל האחרונים בזה אך באמת לק"מ דהשכ"מ מגרש מהיום מאותו שעה מתחיל התנאי שירא פן תיכף לאחר שעה ימות או באותו יום כי אין אדם שליט ברוחו ורק אם חי יותר אמדינן דעתו שמסתמא אלו הי' יודע שיחי' עוד לא הי' מגרש כיון שאין מגרש רק מחמת מיתה וכיון שעדיין לא מת למה הי' לו לגרש ודעתו לאחר הגט ובאמת ר"ה ס"ל [שם דף ע"ב ע"ב] דאם עמד חוזר מחמת אומדן דעת ורבא פליג משום דאפקעינהו לקדושין משום שמא יאמרו כו' אבל בכה"ג דלא שייך החשש שמא יאמרו נשאר אדינא דאמדינן דעתו דשכ"מ דכוונתו לאחר הגרושין ומה שאמר מהיום או מעכשיו הי' מחמת שירא פן ימות לשעה אבל כיון דאגלאי מילתא למפרע שחי' אין הגט חל מאז רק מעתה כי שמא ימות לאחר שעה וכן בכל רגע ורגע עד שעה א' קודם למיתתו דאמדינן דעתו לאחר הגרושין כל מה שיכול וא"כ לא שייך כאן ברירה דהרי לא נתן על שעה א' מהרבה שעות דנימא ברירה רק דנתן הגט מהשתא ממש פן ימות לשעה ורק אם נתגלה שחי' נתבטל אותה הנתינה לגרושין מאז רק להתגרש לאח"כ ובכה"ג לא שייך כלל ברירה וכעין סברא זו מצאתי בבית אפרים סי' קכ"ב וזה מדוקדק בדברי הרא"ש דאין כוונתו מהיום ממש דדעתו לאחר הגט רק דמהיום יחול התנאי היינו פן ימות ואם לא מת אדעתא דהכי לא גירשה מאז ורק יחול טרם מיתה ולזה מדקדק המרדכי כמה פעמים לא חפץ לגרשה ודעתו לגרשה קודם מיתה שעה א' היינו רק ג"ד ומש"ה שפיר הוצרך השכ"מ לומר מעכשיו או מהיום דאם הי' אומר שעה א' ק"מ לא היתה מתגרשת כי אין ברירה ומש"ה הוצרך לומר מהיום ואפי' לר"י דמסקינן בר"פ [כל הגט] דס"ל יש ברירה וא"כ לכאורה הי' סגי שיאמר שעה א' קודם מותו מ"מ גם לדידי' י"ל שהשכ"מ רצה לברר דבריו להדי' כנ"ל

והנלע"ד שהוכרח הרא"ש לזה דלשיטתו יקשה קו' התוס' [בגיטין דף כ"ה ע"ב ד"ה דברי ר"מ וביומא נ"ו ד"ה דברי ר"מ] וכל הפוסקי' דאמאי מגרש שכ"מ ע"ת הלא אין ברירה והתוס' תירצו דבדבר שעתיד להתברר יש ברירה והנה לכאורה קשה הלא לפי דמבואר לקמן בש"ס ע"ב ב' וזל"ה אר"ה גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר תנן זה גיטיך מהיום א"מ מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדים אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט אם לאו א"ג וא"א אם עמד חוזר למ"ל אומדנא הרי עמד אמר מר ברי' דר"י משמי' דרבא שניתק מחולי לחולי והא עמד קתני עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר והא הלך בשוק קתני הלך על משענתו והא קמ"ל דהלך על משענתו הוא דבעי' אומדנא אידך אומדנא נמי לא בעי ש"מ שכ"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה אין דאר"א שכ"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה רבה ורבא לא ס"ל הא דר"ה גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה כו' יעו"ש ובתו' ד"ה אר"ה פי' רש"י ור"ח מה מתנת שכ"מ בלא שום תנאי חוזר אף גיטו נמי אם עמד חוזר ממילא בלא שום תנאי כו' אבל קשה כו' עד ע"כ נראה לר"ת שכ"מ שנתן גט ולא התנה דאם עמד אינו חוזר ולא דמי למתנת שכ"מ דאם עמד חוזר דמתנה אינה חלה כלל אלא לאחר מיתה אבל גט חל מחיים דדעתו שיחול מיד הלכך אינו חוזר אם לא פירש וגיטו כמתנתו דקאמר ר"ה אור"ת מדקאמר גיטו ולא קאמר גט שכ"מ משמע דקאי אמתני' דמהיום א"מ מחולי זה [וע"ז אמר דאם עמד חוזר דאין כאן עוד תנאי אע"פ ששוב נפל לחולי הראשון ומת ורבה ורבא לא ס"ל הא דר"ה דאפי' הלך בלא משענת כיון דשוב מת מאותו חולי אינו חוזר והוי גט] כו' עכ"ל התו' [ולדברי התוס' הלז לרבה ורבא אומד הנא' בגמ' הוא בהלך בלא משענת אם מת אח"כ מחולי הראשון הוי גט משום אפקיעינן וכשלא הלך בלא משענת אין צריך כלל אומד לדעתם עיין בב"י סי' קמ"ה באריכות עכ"ה] יעו"ש. א"כ באם ימות לאחר שהלך בשוק ולא יכלו לעמוד על הבירור כי זה צריך אומד רב כמבואר בתשו' מיימוני [הנ"ל] דאנן אין בקיאין בזה וא"כ אין הדבר עומד להתברר דדלמא ימות ולא (נודע) [נדע] סבת מיתתו אם מחמת חולי הראשון או לא וכיון שאין הדבר עומד להתברר קשה למה יהא הגט באומר א"מ מחולי זה הא א"ב ודבר זה אינו ודאי שיתברר. אך באמת לק"מ דהנה מדינא (הוי) בכה"ג שהלך בלא משענת ומת הי' מד"ת להיות הגט בטל כדברי ר"ה לפי' התוס' ורק שחז"ל אפקעינהו