דברי חיים חלק א קצא

מטעם שליחות או מטעם זכי' לחוד אפי' במקום שלא שייך שליחות והנלע"ד דבגט ע"כ הטעם רק משום שליחות דבשלמא גבי ממון מצינו לומר דהוא מגזה"כ או מקרא יעוין בר"ן ז"ל קדושין [ר"פ האיש מקדש] זכי' שזכין לאדם דבר שהוא לטובתו. אבל בגיטין דלהתירה מאיסור א"א צריך ליתן לה דוקא ספר כריתות מאי מהני שאחר זוכה לה וכי איזה דבר שבממון שיזכה לה הלא האשה אינה של בעל כמבואר בגמ' קידושין [דף כ"ג ע"א] גבי מה אשה (שיצאה) [עד שיוציא גט] לרשות שאינו (של הבעל) [שלו] ופירש"י ז"ל דהאשה אינה של הבעל וגם הגט א"צ להיות שוה פרוטה ורק דגזה"כ הוא שיותר איסור א"א דרכיב עלי' ע"י גט שיבא לידה ואי לאו דגלתה התורה ושלח ושלחה לא הוי מהני אפי' שליח וא"כ בודאי זולת שליחות רק מטעם זכי' א"א כלל להתגרש אפי' אם ידעי' שהגט הוא זכותה כי מה מועיל שזכין לה מ"מ במה תצא מאיסורה הגט לא בא לידה ולא ליד שליחה וע"כ הטעם דמהני זכי' בגט הוא מטעם שליחות דאנן סהדי דניחא לה שיהי' שליחה בזה וכמבואר ברש"י (בקידושין) [ביבמות הנ"ל ד"ה המזכה גט] בדף הנ"ל ואולם בחידושי הרשב"א קדושין כ"ג בד"ה ולענין (כתב) [פסק] וז"ל וכן ראיתי דעת הרמב"ן נ"י דשטר ע"י אחרים משום דזכין לאדם שלא בפניו הוא ולא אמרו זכין לאדם שלא בפניו אלא כששמע ואמר רוצה אני אבל בצווח לא וק"ל דהא בשמעת' דאמר ר"א אמרנו לר' מאיר כו' דבפ"ק דגיטין [דף י"ב ע"ב] משמע לכאורה דלרבנן אפי' בע"כ נמי דהא א"ל ר"מ מאי תשיבוני על התרומה שאלו עבד כהן שברח אוכל בתרומה וזה אינו אוכל וכי תימרו כתב לי' גיטא וזרק לי' ערק לי' ושביק לי' דאלמא משמע דיכול הוא לפוסלו מן התרומה בע"כ בשטר ע"י אחרים דאי לא אף זה שברח אוכל בתרומה דאי בעי צווח ואמר דלא ניחא לי' דליזכי לי' האי בשטר שחרורו ואי לאו דמסתפינא אמינא דהכא בע"כ נמי דמתנות ממון שאני דלאו זכות גמור הוא ואדרבה חוב מצד עצמו דכתיב שונא מתנות יחי' אלא מיהו מצד שנפשו של אדם מחמדתן קרי לי' זכות ואעפ"י שהיא מצד עצמו חוב זכין לו שלא בפניו אבל גט שיחרור דזכות גמור הוא דמתירו בבת חורין ומכניסו לכלל מצות ישראל זכין לו מ"מ ואפי' עומד וצווח בטלה דעתו (בפני) [אצל] כל אדם עכ"ל משמע ודאי דבעבד הוא מטעם זכי' לחוד דאי נימא מטעם שליחות דאמרי' דניחא לי' שיהא שליחו וכאלו עשאו לשליח בכה"ג שהלה עומד וצווח הרי ראינו דלא ניחא לי' שיהא שלוחו ובמה נעשה כשלוחו ובשלמא אם אמרי' טעם דזכי' ולא מטעם דשליחות רק מטעם זכי' לחוד דזכין לאדם דבר שהוא לטובתו שפיר סברת הרשב"א כיון דהוא זכות ברור ורק הוא אינו רוצה בטלה דעתו וזכין לו ע"כ אבל אם נימא דצריך שליחות ודאי אי מוחה לא מהני וכ"כ התו' בהדי' [שם] בד"ה [מהו שיעשה שליח] וא"כ משמע מזה דבעבד הוי מטעם זכי' לחוד ולכאורה קשה הא אכתי היכי משתרי מאיסור עבדות דבי' ע"י קבלת הג"ש שלא בשליחותו הא גמר לה לה מאשה ובאשה צריך דוקא לבא הגט לרשותה או ליד שליחה ולר"ש [ב"א] ס"ל דגמר שצריך דומיא דאשה ממש ועבד גופא לא דמי ליד אשה מש"ה צריך דוקא ע"י אחרים אבל עכ"פ שליחות בעי כדפשיט לי' הש"ס שם וא"כ בודאי גם לרבנן בעי דוקא שליחות דגמרי' מאשה וא"כ למה יהי' הגט בעומד וצווח הא ניהו דזכין בע"כ אבל שלוחו לא נעשה בע"כ וא"כ מה מהני הזכי' כיון שאינן בתורת שליחות וצ"ל דס"ל לרשב"א דבעבד כיון דיכול לשחררו בע"כ וזכות הוא לו יכול לזכות לו ע"י אחר כדי שלא יהי' נעשה (אדון) [עבד] לעבדו וכו' [ע"ש ברשב"א] אבל בגט אשה ודאי נראה שהזכי' הוא מטעם שליחות דאל"ה לא יוכל כלל לזכות לה גט להתירה מאיסורה כי במה יפקע איסורה בהגעת גיטה ליד זולתה שלא בשליחותה יזה נ"ל ברור. הגם דברשב"א ז"ל גופא משמע מלשונו לקמן דגם בגט הוי מהני זכי' וכן ראיתי להדי' בתשו' אהלי יעקב ומוהריק"ש אך לפעד"נ כמ"ש. והנה הנ"מ בזה היא במה שנסתפק הר"ן ז"ל בגיטין [פ' השולח בסוגי' דפרוזבול] וז"ל ומכאן נ"ל דמאי דקיי"ל זכין לאדם שלא בפניו כל שהדבר בעצמו זכות אעפ"י שנמשך ממנו חוב שהוא יתר על הזכות זכה וקנה דהא הכא כמשזכהו קרקע כ"ש מתחייב הוא בכך שאין שביעית משמטת חובו ואפ"ה אמרינן דמהני [עכ"ל הר"ן] ונ"ל דזה תלי' אם זכי' מטעם זכי' ולא מטעם שליחות א"כ גם אם ע"י הזכי' יבא לידי חוב לאח"כ כמו פרוזבול או בריבית מ"מ יוכל לזכות עבורו דודאי כיון דקיימי' השתא בסברא דיכולין לזכות דבר שהוא לטובתו בלא טעם שליחות אין לנו רק מה שהוא מזכה לו אם זה הוא בעצם זכות מזכה עבורו ואי שעי"ז מצמיח לו חוב אין לנו בזה כ"א באת לחשוש שלא יבא לידי חוב אח"כ בטלת כל דיני זכי' ונתת דבריך לשיעורין כי רוב הזכותי' מצויי' לבא לידי הפסד וכעין שמבואר ברשב"א קידושין [הנ"ל] א"ו אין לנו רק מה שלפנינו זכות ואם יצמח לו חוב לאח"כ לא איכפת לנו אבל אם נאמר דזכי' אינו בפ"ע רק שאנן סהדי דניחא לי' שיהא שלוחו א"כ היכא דנצמח לו החוב דאז בודאי לא ניחא לי' בשליחותו לא זכה עבורו כיון דלא הוי זכי' בפ"ע שום דבר רק מטעם [שליחות] כל היכי דחזינן דניחא לי' נעשה שלוחו והיכי דידעי' דיצמח לו חוב ודאי לא ניחא לי' שיהי' שלוחו ועפ"ז א"ש מה שהקשה הפ"י [בגיטין דף ט' ע"ב ד"ה ולענין קו' התו'] אדברי תוס' ופוסקי' בעבד שזוכה בשבילו הג"ש תיכף בקבלתו והק' הוא ז"ל הא חוב הוא לו דלמא יכשל באיסור שפחה או תרומה יעו"ש. והנה מה שרצה לומר שאפי' לדברי התוס' אינו משוחרר למפרע לאוסרו בשפחה וכו' המעיין ברשב"א קדושין הנ"ל יראה להדי' שדעתו שם שמשוחרר לגמרי בעת קבלת הזוכה הג"ש וא"כ קשה קו' הפ"י הנ"ל אולם לפ"ד א"ש דבאמת כיון דבעבד הוא מטעם זכי' לחוד וכמו שהוכחתי דעת הרשב"א א"כ אם גוף הדבר זכות גם אם יצמח מזה חוב מ"מ זוכין בשבילו וכנ"ל ומש"ה כיון דגוף קבלת הג"ש זכות [הוא לו] יכולין לזכות עבורו ומה שיצמח מזה חוב שיוכל להכשל אח"כ באיסור לא איכפת לן כיון דגוף הדבר זכות וכדברי הר"ן בפ' ד' דגיטין [הנ"ל] אך קו' הפ"י יש ליישב בל"ז דהנה במלחמות [פ"ק דגיטין במתני' דהאומר תנו גט זה לאשתי] כ' וז"ל וזו אינה שאלה לפי שאם יציאתו לחירות חובה היא לו אעפ"י שאין קבלה זו עכשיו לא זכות ולא חובה שלא יצא בה לחירות אינה קונה לו והרב יכול לחזור בו וכך הוא דין כל חובה שבעולם שאין קבלת האחרים חובה לו שאם רצה שלא יקבל רשאי שהרי אפי' בדברים שזכין לו שלא בפניו אם צווח ביום שמעו לא קנה כדאי' בב"ב ובחולין וכיון שכן נימא שזכין לאדם שלא בפניו אפי' בדברים שבחובה ואין הלה יכול לחזור בו ומי שקבלו לו אם רצה קונה ואם לא רצה לא קנה אלא ש"מ שכל דברים שבחובה אין קבלת אחרים כלום ויכול הלה לחזור בו ואעפ"י שאין אותה קבלה לו חובה מעכשיו כ"ש שע"י אלו מגיע גט לידו וקרובי שחרור חוב הוא לעבד עכ"ל וא"כ מש"ה הכא בעבד לרבנן דזכות היא לו זכין עבורו ואי דמצד אחר יצמח חוב זה יכול למחות וכיון דהזכות ברור ועל החוב יוכל למחות בודאי זוכין עבורו דבשלמא אם הזכות גופא בספק כגון בגט במקום יבם דספיקא אי רחמא ליבם אי סני' אין יכול לזכות בודאי דדלמא חוב הוא לה ואי שתמחה מ"מ כיון שחוב הוא לה לא מתחיל כלל צד זכות אבל היכי שהדבר בעצם זכות גמור כגון שחרור לרבנן ורק מצד אחר יוכל לצמוח חוב אם יפגע באיסורו בלא ידע ואשם אם ח"ו יבא לידי איסור ימחה למפרע וא"כ בכה"ג בודאי זכין ול"ק קו' הפ"י כלל לדברי התוס' דגיטין הנ"ל וע"כ לא מסופק הר"ן ז"ל שם רק בפרוזבול או סאה בסאה דלא מהני המחאה לאח"כ כמבואר בר"נ שם בגיטין אולם עכ"פ גם דברי הרי"ף נכוני' שכ' במס' גיטין פ"א וז"ל ושמעת מינה דלחזרה הוא דזכין לי' לעבד אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דמטא גיטא לידי' ואשכחן זכי' בכה"ג כדאמרינן לקמן הולך מנה לפ' שאני חייב לו א"ר חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר עכ"ל שהקשו עליו התוס' דמאי סברא הוא זו כאשר כ' להקשו' בגיטין ט' ע"ב ד"ה לא יתנו לא"מ וז"ל פי' בקו' ואפי' רבנן דאמרי זכות הוא לעבד וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכה דל"מ למהדר בי' מודו רבנן דכל כמה דלא אתא גיטא לידי' לא הוי (פירושו) [משוחרר] ודבר תימא פירושו כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר כיון דאמר גבי שיחרור תן כזכי כדאמרי' לקמן כו' עכ"ל ולפמ"ש א"ש די"ל (דהתו') [דהרי"ף] ס"ל דגם בעבד בעי דוקא שליחות להתיר מאיסור עבדות שעליו וא"כ נהי שהוא זכותו מ"מ מצד אחר יוכל לבא לידי איסור וא"כ לא שייך דעשאו לשליח דזה א"א דכיון שיכול לבא לידי איסור לא עשאהו לשליח ומש"ה צריך דוקא לבא ליד העבד אבל לענין ממון שלא יוכל האדון לחזור שפיר סגי מטעם זכי' לחוד וכיון דמטעם זכי' אתת עלה לא איכפת לן במה שיצמח לאחר זה איזו איסור דע"ז באמת יכול למחות וכנ"ל ודו"ק

היוצא לנו מזה דבעבד פלוגתת הרשב"א והרי"ף ז"ל אם הזכי' מטעם שליחות או מטעם זכי' לחוד בלא שליחות ובאשה לכ"ע בעי שליחות ועפ"ז מיושב נמי קו' הרז"ה והרשב"א על הרי"ף שהק' לפ"ד דאינו משוחרר עד שיגיע גט לידו א"כ מה קאמר ר"מ שם חוב הוא לו שעבד אחר אוכל והוא אינו אוכל הלא לפ"ד הרי"ף אכתי אוכל ולפמ"ש א"ש דהנה לפמ"ש לדעת הרשב"א הזכי' בעבד לא מטעם שליחות ולהרי"ף ז"ל הוכחנו דהוא מטעם שליחות והפלוגת' בזה לפע"ד תלי' אם המפקיר עבדו צריך ג"ש או לא דהנה אם המפקיר עבדו א"צ ג"ש והטעם