דברי חיים חלק א קפט

אם אין בידו מעות להחזיר לה קאמר שצריך לקבל עליו אחריות עכ"ל אלמא הגם (שהסכים) [שהסכימה] למעשיו צריך קנין אחר הגם שי"ל שהתם כבר (הקפיד) [הקפידה] ובא לדין לפני ר"נ וא"כ הגם (שיסכים) [שהסכימה] עתה כבר נתבטל הקנין וכמו שמבואר גבי [קידושין] דלא מהני מחילה לאחר הקפידה בפירוש אך מפשט לשון הרא"ש ז"ל יראה דאפי' (הסכים) [הסכימה] בתחלה לקבלת אחריות דהשליח ג"כ לא מהני. והנה הראב"ד ז"ל בהל' שלוחין ושותפין פ"א כתב וז"ל ונ"ל כל מה דאמרינן דעיוות משהו בשליח מבטל המעשה ה"מ בזמן שהמשלח רוצה לבטל המעשה אבל המשלח ההוא רוצה הי' המקח ורוצה שיתקן לו השליח את העיוות וחייבו ר"נ וכן הדין לכל שליחות עכ"ל משמע מדבריו דלא נתבטל השליחות אם מתקנו לאח"כ אם [כן] י"ל כמו כן אם מוחל לאח"כ ג"כ לא נתבטל השליחות. אך באמת נלע"ד דהראב"ד ז"ל לא יחלוק על כל הפוסקים דלא מהני מחילה כיון שכבר נתבטל המעשה ורק בדבר שמהני התיקון והחיוב על השליח לתקן המעשה לא נתבטל מעולם השליחות ולא עיוות כלל דלא עבר ע"ד משלחו דהא המעשה נעשה כרצון המשלח דהשליח מחויב לתקן העיוות וממילא לא נתבטל השליחות אבל באם הוא דבר שלא אפשר בתיקון ורק שהמשלח מוחל תנאו זה לא מהני כיון שכבר נתבטל השליחות וזה נ"ל כוונת הריב"ש בתשו' מביאו באה"ע הל' גיטין סי' ק"מ ס"י בהג"ה וז"ל עשאתו שליח לקבלה וכן אמר השליח לבעל והבעל נתן לשליח שטר הולכה ואח"כ נתן לו שטר קבלה אם נתן לו הגט כשנתן לו שטר הולכה הרי בטל שליחות האשה ואח"כ כשחזר ונתן לו לקבלה הרי בטל שליחות הולכה ואין הבעל עושה שליח לקבלה ואין כאן שליחות כלל ואינה מגורשת בשליחות זו אלא יחזור ויתננו לי לשם קבלת שליחות האשה עכ"ל וכ' שם הט"ז ס"ק י"ג וז"ל אבל לא ירדתי לסוף דעת הריב"ש בזה למה נאמר דדעתה הי' דוקא על מסירה הראשונה וכיון שלא מהני מסירה הראשונה נתבטל השליחות לגמרי ולמה לא נאמר דמסירה ראשונה הוי כאלו לא הי' ואינו אלא כמשחק בעלמא והשליחות לקבלה שלה מתחיל משעת מסירה השני' ומ"ש מההוא דמביא גט ולא אמר בפ"נ דיטלנו ויחזור ויתן וכו' ואמאי לא אמרינן שם דלא עשאו שליח אלא עד שתתגרש במסירה ראשונה ותו אי' בסי' קמ"א סעיף נ"א די"א אם א"ל טול ממנה חפץ פ' כו' כיצד יעשה יטלנו הראשון מידה ויחזור ויתננו לה בתורת גירושין כו' אמאי לא אמרינן גם שם דהשליח בטל במסירה ראשונה כיון ששינה מדעת משלחו בנתינת החפץ תחלה א"ו דמה שאינו מועיל עפ"י הדין תחלה הוה כאלו לא הי' אותו המעשה וה"נ נימא כן ואמאי צריכה לעשות שליח קבלה מחדש עכ"ל הט"ז אולם לפי מ"ש בכוונת הראב"ד ז"ל א"ש דבאמת בנטילת החפץ הוא דבר שיוכל לתקן ליקח ממנה הגט ושלא תהא נתינה הראשונה לכלום ואח"כ יחזור ויתננו לה א"כ ממילא לא עבר ע"ד משלחו ולא נתבטל כלל השליחות אבל באם נעשה שליח להולכה כהא דהריב"ש ואז לא יוכל להיות שליח לקבלה כמבואר בש"ס וש"ע [סי' ק"מ] וא"כ כבר נתבטל שליחות הקבלה בהחלט ומש"ה צריך מינוי חדש הגם שיש תקנה במה שהבעל יבטל שליחותו מהולכה אך זה הוא מעשה חדש ושפיר כתב הריב"ש שכוונתה הי' על שיהי' שליח בפעם ראשון אבל אם יפסוק בינתיים שלא יוכל להיות שליח קבלה פסק השליחות וצריך מינוי חדש אבל בנידון דעבר על שליחותו שנתן הגט תחלה כיון שהוא דבר שיוכל לתקן לא נתבטל שליחותו מעולם וז"ב. והנה בהג"א פ' ג"פ [הנ"ל] כתב וז"ל ולריב"ם מספקא לי' אי מיירי שהודיע למוכר שהוא שליחה ואעפ"י שלא עשה כמו שאמר' לי' לא בטל המקח משא"כ בשליח של מכירה שאם שינה מדעת המשלח לא עשה כלום או אין לחלק בין מכירה לקנין והכא מיירי שלא אמר למוכר שהוא שליחה עכ"ל. והיא פלא מה בין מוכר ללוקח והנלע"ד דגם הוא ס"ל דלא מהני הסכמה למעשיו (או) [אפי'] בהתקן המעשה כיון דכבר נבטל שליחותו וחולק בזה אהראב"ד ז"ל ורק כיון דעכ"פ ניחא לי' לא גרע מזכי' דזכין בשבילו הגם שבמקח לא שייך זכי' בכה"ג שעשהו שליח ומגלה דעתו שניחא לי' בזה והוא דבר שיוכל להתקן עכ"פ מקרי זכין לאדם ומש"ה מהני בלוקח ולא במוכר דאין מזכין למכור דבר של חבירו כמבואר בכמה מקומות ורק לקנות דבר זוכין בדבר של זכות וכ"נ מדברי תוס' רי"ד קדושין נ"ב ע"ב שכתב וז"ל לא אמרו כלך אצל יפות כו' ראיתי מתמיהים ואפילו לענין תרומה לא אמרו אלא בשעשאו שליח אבל לא עשאו שליח אפי' לענין תרומה הוי ריתחא ואני מתמיה על מתמיהין דלא ראו מאי דתני' ותרם שלא ברשות אלמא בשלא עשאו שליח מיירי עכ"ל והוא תימא שבהדי' אמרו בש"ס ב"מ [הנ"ל] ותסברא שע"כ איירי בעשאו שליח והנלע"ד שכוונתם ג"כ דמחילה לא מהני והשליחות נתבעל ומש"ה קרי לי' תורם שלא ברשות וע"כ הא דמהני משום דבכה"ג אמרינן אגלאי מילתא למפרע דניחא לי' ולרבא דאמרינן בכל דוכתי אגלי מילתא למפרע א"כ מש"ה א"צ כאן לשליחות וכוונת התוס' רי"ד להוכיח דלא מטעם שעשאו שליח אמרינן דניחא לי' דגם בתרומה הי' נתבטל השליחות דהרי קרי לי' תורם שלא ברשות מפני שעבר ע"ד משלחו ורק דאמרינן דהשתא ניחא לי' אגלי' מילתא למפרע דהוי ניחא לי' ורק בתרומה צריך שליחות [משום אתם גם אתם] אבל בקדושין לא צריך רק שיהא בדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו ודו"ק. הרי להדיא מכל הראשונים דאם השליח עבר ע"ד משלחו לא מהני מחילת התנאי לאח"כ כיון שלא עשה המעשה בשליחות הוי כאיש דעלמא שעשה דבר שניחא לו וסייג לדברי מצאתי בש"ס עירובין דף ע"א א' וז"ל הגמ' אמר עולא מ"ט דבית הלל נעשה כאומר כלך אצל יפות ובתוס' שם וז"ל פירש"י דכשיש לו יפות מהן גלי דעתי' דניחא לי' והוי כמאן דשווי' שליח מעיקרא דמי ואין להקשות לפירושו מהא דמוקי לה בריש אלו מציאות כגון דשווי' שליח דנהי דשווי' שליח לתרום לא שווי' שליח לתרום מן היפות וע"ז מפרש בקונטרס כמאן דשווי' שליח לתרום מן היפות דמי כיון דנמצאו יפות מהן עכ"ל א"כ הרי דרק הטעם משום דהוי כמו שאמר לו כן למפרע ומש"ה גם בעירובין אמרינן מדהשתא ניחא לי' בביטול הרשות ה"נ הוי ניחא לי' מערב שבת אבל אם נימא דבהשליח הסברא כמ"ש הר"ן ז"ל (בקדושין) [בכתובות הנ"ל] לענין מחילת התנאי דמעיקרא הוי רק דעתו באם יקפיד א"כ ל"ד כלל לעירוב דהא לא עשה מע"ש שום מעשה דנימא דהוי ניחא לי' אז א"ו דבשליח לא מהני מחילה כלל אם עבר ע"ד משלחו ורק הטעם כיון דהשתא ניחא לי' גם למפרע הי' הדעת בעה"ב לתרום מן היפות ולא נתבטל השליחות דמדחזינן דהשתא ניחא לי' ביפות והוי כמו שאמר לו תרום מן היפות הגם שלפי הנראה מסתמא בטל שליחותו דאין דרך בני אדם לתרום מן היפות וכמ"ש התו' אך אמרינן מדהשתא ניחא לי' הוי כמו שאמר אז בפירוש תרום היפות ושפיר קאמרי ב"ה דה"ה לענין עירוב אעפ"י שלא עשה הביטול רשות מע"ש כיון דהשתא ניחא לי' בביטול הוי כביטול בע"ש וזה ראי' ברורה

ועפי"ז יש לכוין דעת הרמב"ם ז"ל בהל' תרומות פ"ד שכ' שם וז"ל הל' ג' התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם אם בא בעה"ב וא"ל כלך אצל יפות אם הי' שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד ואם לא הי' שם יפות אין תרומתו תרומה שלא אמר לו אלא על דרך מיחוי ואם בא בעה"ב וליקט והוסיף בין יש לו יפות מהן בין אין לו ת"ת עכ"ל והקשה עליו הכ"מ דהוא נגד הגמ' דבעי דוקא עשאו שליח יעוין בדבריהם ובט"ז ז"ל [ביו"ד סי' של"א] אולם לפמ"ש א"ש מאד דהנה המל"מ ז"ל כתב [שם] דכוונת הרמב"ם ז"ל אלהבא דוקא והוא מירושלמי [פ"ק דתרומות הל' א'] והוא פלא שיפסוק הרמב"ם ז"ל שלא כאביי ורבא דאוקמי' בעשאו שליח ולמפרע הוי תרומה אך באמת א"ש מאד דז"ל הירושלמי תרומות דף ג' ע"א מאן תנא קטן דלא כר"י דתני' קטן שהניחו אביו בגרנו והי' תורם ואביו מוכר על ידו תרומתו תרומה ה"ג בתוספת' רבנן אמרי (כן כתב שם המפרש) לא הוא שתורם אלא אביו הוא שאימן על ידו בא אביו ואימן ע"י למפרע נעשית תרומה או מכאן ולבא אמר ר' שימי נשמיענא מן הדא הרי שבא בעה"ב ומצאו עומד בתוך שלו אמר לי' לקוט לך מן היפים האלו אם היו יפים אינו חושש משום גזל ואם לאו חושש משום גזל ואם הי' לוקט ונותן לו בין כך ובין כך אינו חושש משום גזל אית לך מימר למפרע נעשית תרומה לא מכאן ולבא ואוף הכא מכאן ולבא נעשית תרומה עכ"ל. והנה לכאורה קשה מאד כיון דאמרי רבנן (שהוא) [שאביו] הוא התורם א"כ בודאי אינו תרומה רק מעת שתרם הגדול כי ס"ל לרבנן דתרומת קטן אינו כלום והאיך יעלה על הדעת לומר דהוי תרומה למפרע אך באמת י"ל דשפיר בעי להו דבריש פרקין שם כתב הירושלמי וז"ל ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן דתנינן תמן העלו חש"ו אע"ג שחישב שירד הטל עליהן אינן בכי יותן מפני שיש בהן מעשה ואין בהן מחשבה ואיזו מעשה שלהן ר' חונא אמר בתפוש בהן בטל ותנינן תמן הורידה חש"ו אעפ"י שחשב שיודחו רגליו אינן בכי יותן שיש להן מעשה ואין להן מחשבה ואיזו מעשה שלהן אר"ח במשפשף בהן במים ואומר אף הכא ויוכיחו מעשה שלהן על מחשבתן ר"ש ר"א בשם ר"י ר"ז בשם רבנן ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ואת שאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו וכאן הואיל וכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו עכ"ל והנה מבואר שסברת הירושלמי משום שתרומה בעי מחשבה דוקא לא מהני