דברי חיים חלק א קפג

כתיבת הסופר וכו'. אך זה אינו אלא מטעם חומרא דאל"ה לא יתיישב דברי הגמ' לדעתו [וכנ"ל] וכן נראה מהריב"ש שדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל דלא מהני הביטול בין קודם הכתיבה ובין אחריו וסברא זו דביטל כתיבת הסופר הביא לדעת שארי הפוסקים ולא לדעתם יעויין בסי' תפ"ב וא"כ לפי"ז [לא] מהני הביטול ולפי הנראה לדעתם דגם באמצע הכתיבה אינו יכול לבטל והנה לפי הנראה מהריב"ש הנ"ל הא דלא מהני ביטול קודם הכתיבה משום דהוי דשלב"ל ורק דלדעת הרמב"ם מהני משום דהוי כמבטלו לאחר שיגמר אבל (שיטת) [לשיטת] הרמב"ן והרשב"א ז"ל גם באמצע הכתיבה אינו יכול לבטלו רק בין הכתיבה והחתימה שכבר נגמר ובא לעולם מהני הביטול והא דמבואר בחי' הרשב"א ז"ל בפרק המגרש [דף פ"ח ע"א] בשם הרמב"ן ז"ל דיכול לבטל באמצע (החתימה) [הכתיבה] גבי הא דאמרינן הי' כתב חצי בדף זה וכו' ליחוש דלמא נמלך וכו' ופירש"י ז"ל שמא ביטלו והקשו התוס' [שם דף פ"ח ד"ה ודלמא] הא לר"נ לא מהני הביטול ומתרץ הרמב"ן ז"ל דיפה כתב רש"י דלא נעשה שליח רק לחצי הגט ע"כ ומשמע מדבריו דחצי הראשון כבר בטל ולפעד"נ אין זה כוונתו רק כוונתו דביטל השליחות על להבא והגם שחזר ועשהו שליח לגמרי לא מהני דצריך שליחות לכתוב כל הגט ולא לכתוב חציו והיינו למאן דבעי שליחות בכתיבה והרשב"א ז"ל כתב דזה לא מגרע מידי מה שנמלך בנתים סוף סוף צווהו לגומרו אבל למ"ד דלא בעינן שליחות בכתיבה כשר לכ"ע ואינו יכול לבטל באמצע הכתיבה ואפי' לטעם שכתב הרמב"ן ז"ל בפרק חזקת [הנ"ל] דמבטל כתיבת הסופר לשמה כנ"ל מ"מ נלפע"ד דבאמצע הכתיבה לא שייך זה דכבר נתקשו הרבה למאן דלא בעי שליחות בכתיבה ולא צריך צוואות הבעל רק שיהי' לשמה מה מהני (הביטול) [המסי' מודעא] שלא בפניהם ועיין בבית אפרים [בתשו' סי' קכ"ה] אולם הדבר פשוט כאן דבעינן ע"פ חוקי התורה לשמוע דווקא מפי הבעל ומבטל מקודם לא מהני שוב הצוואה וכמו שמסביר הרמב"ן ז"ל בפרק הנ"ל דהוי כאומר להם כתבו מדעתיכם דכבר ביטל דיבורו אך לפי"ז במצווה לכתוב ואח"כ מבטל שלא בפניהם דאז העדים כותבין עפ"י צווי הראשון ומהראוי שלא יהני בטולו שלא בפניהם אך שאמת [זה] ליתא דאתי דיבור ומבטל דיבור (זולת לסברת סה"ת ומטעם אחר לא כבית אפרים ז"ל) אך באמצע הכתיבה דלא מהני לבטל גוף הכתב שכתב כבר דכיון דלא נגמר הוי כדשלב"ל ואי משום שיבטל שליחות הסופר הא לא בעינן שליחות וכשגומר הסופר על כוונתו הראשונה עושה עפ"י צווי הראשון כיון דלא נתבטל עדיין מה שכבר כתב כן הי' נראה. אבל באמת התוס' בפרק המגרש [שם] כתבו בהדי' דיכול לבטל באמצע הכתיבה וגם לשיטת הריב"ש שמפרש דמהני ביטול קודם הכתיבה דהוי כאומר שיבוטל לאחר שיגמר מהני כמו כן הביטול באמצע הכתיבה ויש"ש כתב בהדיא דבאמצע הכתיבה לכ"ע יכול לבטלו וא"כ לפי"ז בנ"ד שביטל באמצע הכתיבה לכ"ע הוי ביטול ולא מהני ביטול מודעא אך מ"מ י"ל דדעתו הי' על נתינה ומכ"ת האריך בזה הרבה ובספר בית אפרים האריך גם הוא למאד לומר כן אך מי יערב לבו להקל בספק עצום כזה לכן נ"ל דיש מקום להקל עפ"י סה"ת שהביא מכ"ת שכתב דאם ציוה לכתוב גט ביטלו שלא בפניהם דלא מהני והרמ"א ז"ל בתשובה [סי' ק"ה] הגי' את דבריו וכתב דג' דינים יש אם ביטל קודם הצוואה להסופר יוכל לבטל הנתינה. אבל לא גוף הגט מאחר שעדיין אינו בעולם ב' לאחר הצוואה אינו יכול לבטלו שלא בפניהם לא הגט ולא הנתינה. לאחר החתימה יכול לבטל הנתינה אבל לא גוף הגט ובספר בית אפרים תמה עליו דלמה לא יוכל לבטל הנתינה גם קודם הכתיבה ואם נרצה לבאר בפרטות ולדקדק בדברי המרדכי [ר"פ השולח] תקצר היריעה מהכיל ואולם לפענ"ד דברי הרמ"א ז"ל שפיר ודברי בית אפרים ז"ל נפלאים ממני הן לטעם שרצה ליתן לסה"ת והן הפירוש והראי' שהביא סה"ת מדברי הש"ס כי הרואה יראה שדבריו אינם מיושבים על לשון סה"ת דז"ל סה"ת [שם במרדכי] והשתא לפי גרסות אחרות שיכול לבטל הגט א"כ לדידן מה מועיל ביטול מודעא בשעת נתינה דילמא בטל גוף הגט ואין יכול לחזור ולגרש בו. והא מדמה לה לר"י דאמר חוזרות וגם ביטול מודעא אין מועיל דהא ר' יהודא ורב ששת עשו גט אחר לאחר ביטול הגט דסוברין דאין חוזר ומגרש בו ולא עשו ביטול מודעא ונראה לי דמצי למימר דלאחר שאמר להסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטל שלא בפניהם כ"א על פיהם כיון שציוה להם לעשות מעשה [ואעפ"י שלא כתבו ולא חתמו ולא עשו מעשה עדיין] וכן משמע הכא בשמעתין דהא רבי סבר בטלו מבוטל אם בטלו השליח שלא בפניו רבי סבר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ורשב"ג סבר אין יכול לבטל זשב"ז כי אם בפני כולן ואפי' רבי מודה שאין מבטל כ"א אותו שדיבר אליו דהא סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה וא"כ ליכא חורבא דאי אזלי הנך וכתבו גיטא שפיר הוי גט אלמא לאחר שאמר להם לעשות אין יכול לבטל שלא בפניהם ואם קודם שנגמר הגט ביטל בפניהם אין מועיל ביטול מודעא ולכך ר' יהודא ורב ששת אצרכוה גיטא אחרינא שהבעל ביטל הגט לעדים עצמן קודם שנגמר אבל לאחר שנגמר שנכתב ונחתם אינו יכול לבטל הגט בפני עצמו שלא בפניהם ולגירסא דגט גופא מי קא בטיל דמשמע דגט גופי' יכול לבטל ובזה מועיל מודעא וכן אם עשה שליח להולכה יכול לבטלו שלא בפני השליח דהלכה כר"נ דאמר הלכתא כרבי בשתיהם וביטלו מבוטל וכמו כן סגי בביטול מודעי לכך בביטול מודעי סגי בשעת נתינה דאי בטלו לאחר שנגמר הגט או קודם שאמר לעדים לחתום ולסופר לכתוב אמר כל שאצוה לעשות גט לא יועיל ואני מבטל הכל בזה לא יועיל ביטול מודעי ואי לאחר שאמר להם לכתוב ולחתום אין ביטול הגט מועיל אלא לעדים עצמן ולסופר ואם אמר להם עצמם בטל קודם שיתחילו לכתוב או קודם שיגמרהו בזה לא חציפי סהדי לעשותו אחר ששמעו בטולו ולכן בביטול מודעא בשעת נתינה סגי וכשר הדבר והשולח גט לאשתו במקום אחר יכול הבעל לבטלו שלא בפניו דהלכה כר"נ דאמר הלכה כרבי בשתיהן דביטל שלא בפניו מבוטל השליח וא"כ נכון הדבר שיש לומר להבעל שישבע שלא יבטלנו כששולח גט ביד אחר עכ"ל סה"ת. והנה הרואה יראה שטעמו של סה"ת רק ממה שציוה להם לעשות מעשה וגם מבואר בהדי' בדבריו דלא מבעי' לרשב"ג דאינו יכול לבטל רק אפי' רבי מודה דלא כבית אפרים שם ולא זכיתי להבין דברי הגאון ז"ל בתשובה ההוא והנה באמת פשטות דברי הסה"ת מרפסין איגרא דאמאי לא יהני ביטול שלא בפניהם כמו דמהני מה שמבטל השליח שמצווהו לעשות מעשה נתינת הגט ובפרט שיטת הרמ"א ז"ל [הנ"ל] דאפי' הנתינה אינו יכול לבטל קודם הכתיבה אינו מובן כלל גם הראי' שהביא מהא דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי אינו מובן כלל דהא התם אינו מבטל לאחרינא כאשר הקשה בגליון שעל המרדכי. ואשר נלפע"ד כוונת דבריו כך הוא דהנה התוס' כתבו בריש השולח [ד"ה מהו דתימא] דביטול שלא בפניו לא מהני שלא בפני ב"ד ולא הוי כעוקר דבר מן התורה וכוונתן (דכדיבר) [דדיבור] שלא בפני השליח הוי דיבור גרוע והוי כעין דברים שבלב דבכה"ג יכולין חכמים לעקור דבר מן התורה דעשהו כדברים שבלב ובספר אבני מלואים [סי' קמ"א] האריך בזה ועיין בירושלמי בריש השולח. היוצא לנו מזה דגם בלא תקנות ר"ג אינו יכול לבטלו [שלא בפני ב"ד] ועקרהו חז"ל אם הי' (המקום) [להם איזה מקום] לתלות [תקנתם ע' תוס' יבמות דפ"ח ע"א ד"ה מתוך ודפ"ט ע"ב ד"ה כיון] כיון שעשהו כדברים שבלב כנ"ל והנה אנן דקי"ל כר"י [פ' האומר] דאתי דיבור ומבטל דיבור שיש בו קצת מעשה ולזה סברת בעל התרומות נהי דגבי שליח שציוה ליתן לא הוי אפי' קצת מעשה כמבואר בפרק האומר בקדושין אבל בכתיבת הגט ל"מ למאן דס"ל דלא בעי שליחות בכתיבה והא דבעי לשמוע מפי הבעל כדי שיהי' לשמו א"כ הרי מצוה להם שיעשו מעשה הם עצמם ואין בו עוד שום התלות בדבר ורק המה העושים וא"כ עתה שבא לבטל מעשיהם הוי כדיבור נגד מעשה ואפי' למ"ד דבעינן שליחות בכתיבה לא דמי שליחות הסופר לשליחות השליח לנתינה דהתם מוסר לו הגט והשליח אינו רק שעושה דבורו וכל זמן שלא עשה שליחותו לא הוי רק דיבור ואתי דיבור ומבטלו אבל בכתיבת הסופר דהוי מילי מש"ה לא נמסרו לשליח [לעשות שליח שני] וא"כ הוא אינו מוסר דבר (והוא) [והשליח] עושה גוף המעשה א"כ תיכף בדיבורו שציוהו לעשות הרי הוא כקצת מעשה שמרשהו לעשות מעשה ממש משא"כ בנתינת הגט לשליח אדרבא הוא מוסר לו הגט ובכוחו נותן לו השליח להאשה ומש"ה השליח עושה שליח וא"כ התמנות השליחות לא הוי רק דיבור דעיקר המעשה הוא כח המשלח שמסר לו הגט אבל הסופר והעדים המה גומרים המעשה והמשלח לא מסר להו רק מילי ומש"ה תיכף אחר צוואת הבעל שרשאים הסופר והעדים לכתוב ולחתום ע"י דבריו הוי כמעשה ממש ולא יכול לבטלו בדיבור שלא בפניהם (דבפניהם פשיטא שיכול למחות כמבואר בתוס' קדושין דנ"ט ד"ה לא קידשה) הגם שאין זה מעשה ממש מ"מ עשאו' חז"ל כמעשה שלא יוכל הדיבור לבטלו דנפיק מיני' חורבה כמו שלא יוכל לבטלו שלא בפני ב"ד שליחות השליח והנתינה דעשוים כדברים שבלב לדיבורו הגרוע שלא בפניו ככה נמי עשוין לצוואות הבעל להסופר והעדים כמעשה ממש שלא יוכל לבטלו אפי' בפני ב"ד ומביא ראי' לזה מהגמ' וזה לשון הגמ' [גיטין דף ל"ג ע"א] ת"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זשב"ז דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה במאי קמיפלגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה קמיפלגי רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ואי אזלי הנך