דברי חיים חלק א קפא

בקריאתה הי' צריך לכתוב דמתקרי אך באמת לפ"ד שלא נדחקת החירי"ק כלל רק כמו שקורין לובלינא המבואר בפוסקים שא"צ לכתוב דמתקרי ובאמת לפע"ד לחלק בין לשון פוליש ובין לשון דייטש דבלשון פוליש ככה קורין לכל העיירות בא לבסוף ולכך א"צ לכותבם דמתקרי רק כשדוחקין החירי"ק אבל. בלשון דייטש אינו נקרא בא לבסוף בסתם שם עיר רק כששמה כן כי כן הוא לפי הנחת לשון דייטש ולכן אם האשכנזים הערלים קוראין קענטי הי' נכון לכתוב דמתקרי ומה שרצה מעל' לחלק בין עיר המיושבת בישראלים או לא זה ליתא כלל דאטו בישיבה תלי' מילתא או ברובה עיקר תליא בהנחת השם המקום הנתינה או הכתיבה בפה הסופר והעדים ורוב מקום הכתיבה או הנתינה ומה שרצו להמציא שהי' יהודים יושבים בתוכה מקדם ואולי נקראת בימיהם קענטי זה לפע"ד אינו נ"מ כלל דאין לנו רק שם שנקרא עכשיו בימינו ובשם סאלא כבר הודעתי שכן ראוי לכתוב אך אם אין רוב תשמישי העיר ממין זה הדין פשוט בש"ע ויחקור אחר הדבר אולם שמעתי אשר נכתבו כמה גיטין בעיר קענט ולכן יחקור מעל' כ"ת האיך הי' נכתבים וכה יכתב ולא ישנה אם נעשה הדבר עפ"י גדולים ואם יראה בעיניו לשנות דבר אל יעשה בלתי הודעת הדבר לגדולי דורינו הנה כ"ז כתבתי בשביל כבודו ואהבתי אשר אליו אהבת נפש אולם ידעתי מך ערכי ומי אנכי להורות בזה בדבר חדש אשר ידוע מגדולי הדור אשר לפנינו שפחדו מאד מיראת השם לחדש דבר ולכתוב גט במקום חדש ולכן אחלה אני את כבוד קדושת תורתו שאל יסמוך עלי כלל רק עד אשר יציע הדבר לפני עוד א' מחכמי הדור האמיתים לא המכונים ואם יסכים עמנו אזי נמנה גם אנכי עמהם ואם לאו דברי בטלים: סימן פב רב שלום וברכה לידידי הרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מ' יצחק משולם זלמן נ"י האבד"ק נאראל יע"א

יקרת מכתבו הגיעני והנה ראיתי ידיו רב לו בפלפול וסברא אך לא יכולתי לבא על תוכן כוונתו בפלפולו כי נאבד איזה דף מאמצע ולא יכולתי כמעט לחבר הדברים לזה לא באתי רק מה דנלע"ד לדינא אם שטרידנא טובא אך למצוא התרת עגונה כתבתי בחפזון מה שנלע"ד דהנה בודאי אין יכולין לצרף הע"מ לב"ד על הקיום כי מבואר בהדיא בתשו' הריב"ש סי' שפ"ב דאם נעשו בפירוש עדים אין נעשים דיינים בקיום ורמזה הש"ך ז"ל בח"מ [סי' מ"ו ס"ק מ"ו] תשובה זו וגם בלא"ה מי יוכל לבא להכריע דלא כהרח"ש ז"ל שכתב דפשוט למאד שצירוף פסול בדיינים כמו בעדים בנמצא א' מהם קרוב או פסול אך עיקר החשש שחשש מעכ"ת לאחר שיתקיים החתימות מטעם פסול העידי מסירה שנתבטלו מחמת נמצא קרוב או פסול שגם הב"ד המה עדים לפע"ד זה חשש רחוק מאד הלא אנחנו מזמנים בפירוש עדים אלו ואיך יוכלו אחרים לבטלם בצירופם כמ"ש בסי' ל"ו [ס"א] ומה שדקדק מעכ"ת דהרי הרב אומר להם ראו במחכ"ת זה אינו מטעם כוונתם לעדות על המסירה רק שיראו שבתוך כ"ד לנתינה אומר בפ"נ שזה עיקר כוונת הב"ד לקיים וגם אני תמה למאד דלמה יכוונו להעיד הלא אנן סהדי והמה יודעים שלא יעידו בשום פעם בתורת עדות ואם תרצה האשה מהם כתב תודע יתנו לה כתב ב"ד כנהוג אבל למה יכוונו לעדים ובפרט שהעלה בנ"מ [סי' ל"ו ס"ק יו"ד] שהמה דיינים ועושים מעשה ב"ד בקרעם א"כ אינם מצטרפים כלל להעדות ורק המה עושים דין על ראייתם בתורת דיינים ולכן אין כאן חשש כלל ובפרט שיש לצרף דעת האומרים דבעינן הגדה בב"ד וגם דהוי רק פסול דרבנן לדעת הר"מ ז"ל וגם דלא הוכרו ולא נודע פסולם מסתמא [עיין תו' סנהדרין דף ל"א ע"א ד"ה שב"ש] לכן לפע"ד ודאי הגט כשר אחר הקיום ואך ליתר שאת רק לדבק הקרע ולתת עוד הפעם בפני ע"מ אם לא נחסר מהאותיות דאז לרוב האחרונים כשר מהרא"ש ז"ל ובתשובת משאת משה וכן נראה שבמקום עיגון הסכים הג"פ להכשיר כן נלע"ד אם יסכים עמי עוד איזה גדול והנני אומר שלום: סימן פג

נשאלתי באחד ששמו אלי' נתן שנשא אשה רכה בשנים והבטיח הרבה מהר ומתן והתהלל בעשרו ולבסוף כאשר נגלה שהוא בע"ח והנושים אצים עליו כתב כל אשר לו לאשתו כדי להבריח מבעלי חובות ואח"כ נתחרט בזה והעליל על אשתו ורצה לקחת ממנה את כל אשר לה ולהציגה ערומה וברחה לבית אבי' וישבה שם כמה שבועות והתחילו לפשר ביניהם והאשה רצתה לדור עמו כדת רק שיקבעו דירתו בעירה והבעל לא רצה רק לגרשה בג"פ והמשיך הדבר עד זמן מה עד כי לבסוף נעשה פשר ביניהם שתקבל ג"פ והיא תחזיר לבעלה מה שת"י משלו והוא יחזיר הבגדים והכסף שלה אשר ת"י. והנה כן נעשה שנכתב ג"פ במקום הבעל והרב הגאון אב"ד דשם בראותו כי מתעולל עלילות על אשתו וירא פן יבטל הגט או השליח ציוה לסדר שני גיטין אחד ע"י שליח להולכה והשני אח"כ ע"י שליח לקבלה והנה הבעל לאחר נתינת הגט ליד שליח לקבלה הוציא קול שמסר מודעא וביטל את הגט והוציא כתב גב"ע בחתימת יד העדים וז"ל

אנחנו העדים הח"מ מיר זאגין בתורת עדות וויא אזוי דיא גאנצי זאך איז געוועזין בעת שנתן רא"נ הגט ע"י שליח לקבלה ושמו וואלף בן ארי' לזוגתו יוטא בת יצחק ביום ד' ט"ו אדר ראשון תר"ג איידער ער איז גיגאנגין להדיינים לכתיבת הגט האט ער פר אונז עדות מוסר מודעא גיוועזין אז מחמת אונס כידוע לכם איז ער איין מוכרח צו געבין דעם גט אין האט מבטל גיוועזין כל החרמות ושבועות וואס מעהן וועט איהם פאהר זאגין הב"ד מסדרי הגט כפי המנהג אז עהר גיט דעם גט ברצונו הטוב. וגם ער איז מבטל כל המודעות שעשה מקודם אין פסילט העדים אשר מסר מודעא בפניהם אין איז איין מוכרח להסכים ע"ז אין צו זאגין יאה דאס אללעס האט ער מקודם שהלך לכתיבת הגט פר אונז מבטל גיוועזין ואמר בזה"ל איך מוז אללעס אזוי טאהן אף עס איז נישט מרצוני רק מחמת אונס אין וועהל ג"כ כמה דברים בכיוון מבליע זיין גם האט ער מיט אונז איין סימן אפף גירעד אז ער וועט אונז שיקען איזה צייכען זאהלען. מיר וויסען לסימן אז דר סופר האט שוין אהן גיהובין צו שרייבין דעם גט בכדי מיר זאלען קימען באמצע הכתיבה וכן עשה ער האט גישיקט ע"י שמש שמו ר' משה נטע דעם שליסעל פין דעם גיוועלב אין דר שמש הנ"ל האט אפף גיגעבין ליד ר' שלמה בן דוד ווייל ער איז גישטאנין אצל הבית אשר כתב הסופר הגט והעד השני ושמו לייזיר איז ג"כ גישטאנין מיט ר' שלמה הנ"ל ותיכף אח"ז זענין מיר אריין גיגאנגין אין שטוב אריין וויא מען האט דעם גט גישריבין האבין מיר גיזעה"ן אז דער סופר שרייבט דעם גט שוין כמה שורות אפף גישרובין האבין מיר גיפרעגט לרא"נ כפי הסימן שהי' בינינו וואס טוט מען מיט דעם לעמברגער טוך האט ער אונז גיזאגט אז סע גיפעהלט אים נישט דאס לעמבירגר טוך דאס הייסט לסימן אז עהר וויל נישט דעם גט ותיכף אח"ז זענין מיר לחזרה נאך אמאהל צו איהם אריין גיגאנגין מיט איין אנדערן אויס רייד גיט אונז דעם שליסעל פין דעם שאפקילע וואס דיא ביכער ליגען איז ער אונז אקייגען גיקומען צו דער טיהר אין האט אינז גיזאגט בפה מלא בפירוש איך בין בפניכם אצונד באמצע הכתיבה מבטל דעם גט זענין מיר תיכף אוועק גיגאנגין אין דעם חרם וואס מען איז מטיל אחר הגט האבין מיר גאר נישט גיהערט מיר זענין מקודם אוועק גיגאנגין אוף דעם אללעם זאגין מיר אמת עדות ובאנו עה"ח בח"י ממש היום יום ד' ט"ו אדר ראשון תר"ג לפ"ק. נאום שלמה בן דוד עד. נאום לייזיר שווארץ עד

תשובה בדין ביטול הגט יש חילוקים שונים אם ביטל קודם הכתיבה או באמצע הכתיבה או לאחר הכתיבה והחתימה כמבואר בפוסקים וגדולי הראשונים נחלקים בזה וכדי לברר הדבר נציע דברי הגמ' בגיטין בפרק [ד'] השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל ואמרינן בגמ' [שם] חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו ר"נ אמר חוזר ומגרש בו ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו והלכתא כוותי' דר"נ איני והא קי"ל הלכתא כוותי' דר"י דאמר חוזרת ומשני הכי השתא התם דיבור ודיבור הוא אתי דיבור ומבטל דיבור והכא נהי דבטלו לשליחות דשליח גיטא גופא מי קא בטיל ע"כ ופסק הרמב"ם [בפ"ו מה' גירושין הל' כ"א] דגופא דגט [ג"כ אם בטלו בפירוש] הוא בטל והתוס' ז"ל במס' גיטין [שם] מסופקים בזה ובקדושין [דף נ"ט ע"ב] נראה דמסתבר להו לומר דהגט אינו בטל. והרמב"ן והרשב"א והר"ן ורוב הראשונים פוסקים דגט גופא אינו בטל ורק להחמיר כהרמב"ם [וכמבואר שם בהה"מ] ובאמת תמהו על הרמב"ם תמי' מפורסמת דלאחר שנכשר במאי יפסול וכי יוכל אדם לפסול ס"ת שכתב. וגם דא"א דגופא דגיטא בטל ורק דכוונת המתרץ גיטא מי קא בטל היינו דאינו מבטלו רק לשליח. אבל אם הי' מבטל בפירוש גוף הגט בטל א"כ קשה למה נימא באמר יהא חרס דנתכוין לשליחות הלא יותר מסתבר הלשון דעל הגט גופא קאמר מדנימא דעל השליח כוון א"ו דגט גופא א"א ליבטל ומש"ה אמרינן דכוונתו על. השליחות גם הקשו עליו מלישנא דגמ'