דברי חיים חלק א קעו

זה נקרא חטף (חריף) וכותבין שני יודין ומש"ה במטל כיון שמעכ"ת כתב וגם הרבה אנשים הסכימו שדומה לפת"ח בקריאת האל"ף מש"ה אין מקום לכותבו בשני יודין ואם יכתבו בשני יודין יהי' נוטה הפת"ח חריף קצת לקריאת צירי והי' שינוי ממש ולרשב"א ז"ל הוי הגט בטל כמ"ש גבי טוניס אך לבטלו מה"ת באם הי' כתוב בשני יודי"ן אני מסופק אך מדרבנן בודאי הוא בטל אם הי' כתוב בשני יודי"ן ולכן שפיר נכתב בלא אל"ף וגם מ"ש מעכ"ת שדיבר עמי וראה ממני שדעתי נוטה לכתוב כה"ג המכונה הנה רמזתי לו בתשו' שבאמת כן גם עתה דעתי אך למעשה לא יכולתי עשות נגד הכנסי"ח ושארי הגדולים המובא בט"ג אך בסענדיר שאין מקום כלל לשם קודש ולשום פתרון מלה מלה"ק לכך נכון לכתוב המכונה. הנה מ"ש לו ידע שכ"ז הוא ברור ואם כי ידעתי שהרבה מחכמי דורנו וגם מדורות שלפנינו לא כן דברו אך במחכ"ת זה בא מחמת חסרון הספרים הנצרך לעיין בזה לכן ימצאו בכמה מחברים אחרונים דברים שלא כדת ולכן באמת אין דרכי עמהם כי ראיתי שלא עיינו בספרי המחברים שחקרו ועיינו וצירפו ויסדו האיך ומה לכתוב ולכל אחד יש שורש לא כמו שאומרי' ששמות הוא דבר שאין לו סמך כי אם ריק הוא מכם אבל בכ"א יש טעם מופלג וגם עפ"י סוד הזהיר הקנה מאד כי כמה עולמות תלויין בכל אות ואוי לי שעלתה כך בימי כי לא ראיתי לא' מחכמי דורינו בקי בשמות ואוי למי שעלתה בדורו כך ומחמת גודל ערכו בעיני אומר לו שלא ישתדל בהוראת סדרי גיטין עד אשר יעיין היטב ביש"ש גיטין ובס' ת"ה בפסקיו ובג"פ ובט"ג להגאון ב"א ואז עכ"פ ידע לספק אך צריך לזה טרחא רבה ומיעוט חריפות רק האמת לאמיתה ואם יציית לי אז טוב לו וד' הטוב ימחול לו על אשר עיכב העני' הזאת מלגרשה בגט כשר בלא פקפוק ועל היו"ד שפקפקתי אז י"ל דיש לסמוך להקל כמו שבארתי דעתי אז ומ"ש ליסע לק' דאברמיל לפע"ד הוא ללא הועיל וד"ל: סימן עד עוד בזה להרב הנ"ל

מכתבו הגיעני והנה ידע כ"ת כי לא כן אנכי עמדי כאשר כתב כי נבוכו עשתונותיו להניח כתר הרבנות כי אדרבה נכבד הוא בעיני מאד ובכלל כל הרבנים הגדולים דמדינה זו ולא בפה חנף אמרתי זה רק האמת כן אולם לאשר בדיני שמות צריך שקידה רבה בספרים המדברים בזה ואחרונים במחכ"ת לא דקו היטב לזה אמרתי מחמת האהבה להודיע לכ"ת שישקוד הרבה בזה בלא חריפות ואז ה' אתו לידע להורות וטרם זה לא יורה אך לא עלה על דעתי ח"ו שלא יסדר גט זה לא עלה ע"ד מעולם כי ידעתיו לגדול הדור רק להוראה באיזה דבר הצריך שיקול הדעת הזהרתיו שלא לעמוד ע"ד מסברות הכרסיות או מדברי האחרונים סוף דבר יזהר מאד מלהניח כתר הרבנות כי אדרבה מצוה גדולה לחזק תוה"ק ולו יאתה כי נתן ה' לו חכמה ודעת

והנה בנידון השם מטל לא ידעתי ידידי מה זאת עלתה על לבבו לאמור כי בעירם נקרא כמו פת"ח חריף כי הלא בפה מלא כתב מעכ"ת כי הי' ראוי לכתוב מאטיל באל"ף רק פן יטעו לקרות האל"ף בקמ"ץ וא"א שקריאת שם זה בקהלתכם כעין חטף פת"ח חריף מה ענין אל"ף לכאן בודאי אין כותבין בריינדל באל"ף לכן לפי הנראה לי שלעולם בקהלתכם קורין כמו בכל שארי העיירות בגליל זה כי לא רחוקים אנחנו זה מזה והכל שם אחד ורק מחמת רהיטת הלשון נראה קצת כמו בפת"ח חריף אם ידמה כן במחשבתו ואם יכוין מחשבתו לפת"ח ממש ידמה שקרי אתה בפת"ח ממש כאשר כ"כ הצ"צ והבאתיו בתשובתי הראשונה והצ"ץ הסכים לכתוב בכה"ג כאשר נמצא בס"ג הישנים והב"א בט"ג במחכ"ת השיא דעתו ולכן הניחו בצ"ע והאמת כאשר אתי הפירוש בחי' ורמזתיו בתשובתי הראשונה למעכ"ת כאשר יראה מעכ"ת במשרים בעיונו בצ"ץ כי כוונתו פשוט בכה"ג שלא ניכר היטב סומכים על הס"ג הישנים וכן נמי בנ"ד שאין הקריאה ברורה מחמת מהירת המבטא סומכין אס"ג הישנים לכתוב מטל ולפע"ד ראיתי פה בין המונים שכותבים מאטל בפת"ח כי כן הוא נקראת בפת"ח ממש ורק הם אין מדקדקין שלא לכתוב האל"ף עבור הטעות וגם הרבה מנקדים ועושים נקודת פת"ח תחת האל"ף אבל עכ"פ נראה הדבר בבירור שקורין אותה בפת"ח ממש לכן בגט שאין כותבין אל"ף במקום פתח ובפרט במקום שיש לטעות בודאי כותבין מטל כנ"ל דבר ברור. אך לדעתי אם יוכל בנקל לחקור אצל מסדרי הגיטין הבקיאין הסמוכין האיך כותבין שם מטל ואם כותבים מטל בודאי אין לחוש ויוכל לתתו. דברי ידידו דבש"ת ומבקש אהבתו אהובו לנצח כו': סימן עה להרב כו' בק' איקאהן במדינה איטאליא

מכתבו הגיעני והנני להשיב כאשר הורוני מן השמים וז"ל השאלה אחלה נא פני רו"מ יורני ויודיעני דעתו העליונת בדבר הלכה דשייך לענין שמות הגיטין כי הנה המנהג פשוט אצלינו להרבות שמות הילדים ביום המילה וכמעט רוב בני אדם יש להם ב' ג' או ד' שמות אלו ואלו נצרפין כגון אברהם משה דוד יצחק אבל אינן נקראין בפי כל אחד כ"א בשם ראשון או בשם ראשון ושני ביחד ויתר שמותיהם כמעט אבד זכרם וכן בענין החתימה אינם חותמים כ"א בא' או בב'. ולענין קריאתו לתורה הנה אין אתנו סדר קבוע כי כפי ידיעת הקורא אותו לעלות כן נקראים אחד מאריך ואחד מקצר ואין סדר אתם בכתובה המה מדקדקים לכתוב כל השמות שלהם ולהיות כי ראיתי בזה חילופי דיעות בפוסקים וחילוקי סברות בין רבני אשכנז ורבני ספרד יהי נא חסדו לברר וללבן הלכה זו לסמוך עלי' למעשה עכ"ל השאלה

תשובה הנה מקודם נציע כלל הדין. הנה מבואר בש"ס גיטין ל"ד ע"ב וז"ל ההוא דהוו קרו לה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכ"ש שי"ל עכל"ה ופסקו כל הראשונים דאפילו אתחזק במקומו בשני השמות רובא קורין מרים ופורתא שרה כותבין מרים דמתקרי' שרה ואם כתב שם המיעוט דהיא שרה וע"ש הרוב כתב וכל שום יש פוסלין כיון שעשה הטפל לעיקר וכן פסקו הש"ע ומור"ם ז"ל [בסי' קכ"ט ס"ב] אך אם כתב שם המיעוט בפירוש וע"ש הרוב כתב דמתקרי' מרים כשר כמבואר בש"ע [שם] וכ"כ הב"ש ז"ל וכן הסכימו להכשיר כמעט כל הפוסקים מלבד מהראנ"ח ז"ל שחוכך להחמיר אבל בטלה דעתו נגד כל הפוסקים שמכשירים בכתב שם הטפל וע"ש העיקר כתב דמתקרי' פ' כגון שרה דמתקרי' מרים דכשר. אך לכתחלה החמירו הג"פ בשם מהריב"ל ז"ל והב"ש ז"ל כך לסברת מהראנ"ח וצריכים לזהר לכתוב שם העיקר קודם ואח"כ דמתקרי פ' שם הטפל זה א' מהקדמות שצריכין אנן לנ"ד. והנה איזהו שם העיקר הנה מה שהרוב קורין איתה זה מקרי עיקר ומה שהמיעוט קורין נקרא שם הטפל וכדאמרי' בש"ס רובא שרה וכו' ופירש"י ז"ל וז"ל מרים צריך לכתוב בגט שהוא עיקר והדר וכ"ש דאית לה עכ"ל אך מהרא"י ז"ל בת"ה [א"ה אולי הוא בסי' רל"ד] חידש דאזלינן בתר השם שקורין לו לס"ת וזה מקרי שם העיקר ושם שקורין לו בפי כל נקרא פורתא כגון יצחק המכונה אייזק כותבין יצחק כמו שנקרא לס"ת אפילו אם הרוב קורין אייזק ואפילו שנקרא בפ"כ אייזק אפ"ה שם שנקרא לתורה הוא העיקרי וכוותי' פסקו רוב הפוסקים הגם שמהרח"ש ז"ל שדא נרגא בראיות מהרא"י ז"ל מהרא"ש ז"ל מ"מ לדינא פסק כוותי' וכן פסק הג"פ וכן נוהגין במדינתינו עפ"י סדר הגט שבידינו שכתב וז"ל אבל אם עלה בתורה וחותם תמיד בשם הטפל לבד יש לכתוב תחלה שם הטפל ואח"כ שם העיקר ואפי' אם עולה בתורה וחותם תמיד בשם א' ונקרא בפ"כ בשם האחר יש לכתוב תחלה השם שעולה בתורה וחותם תמיד עכ"ל ובמכתב אלי' ז"ל כתב וז"ל בשער ד' סי' י"ד ואשר נראה דהרב ז"ל בשיטת מרן קאי להוכיח במישור מדברי הרא"ש דהשם שחותם ועולה בו לתורה הוא העיקר ובעיני יפלא כי דברי הרא"ש ז"ל בפ' השולח כך הם והא דאמרי' לקמן כתב חניכתו כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין משמע דאפילו לכתחלה א"צ לכתוב עיקר השם י"ל דמיירי התם בחניכה שמכירין אותו בכ"מ והכל קורין אותו בשם זה אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קוראין אותו בשם המובהק להכי סגי בשם חניכה לחוד עכ"ד והשתא ניחזי אנן איך משתמע מדברי הרא"ש שהשם שהוא חותם בו ונקרא לתורה הוא העיקר אדרבא איפכא שמעי' בהדי' שהשם שקורין לו הכל הוא העיקר הגם שהוא חניכה שהרי כך היו נקיי הדעת עושין שלא היו כותבין שם המובהק הגם שהי' חותם ונקרא לתורה אלא בחניכה מפני שהכל קוראין אותו בה עכ"ל ובאמת כבר קדמוהו בקו' בס' שו"ת פ"י ואפ"ה לדינא לא מצינו חולק על מהרא"י ז"ל ומקדמינן שם שקורין בו לס"ת וע"ש הנקרא בפ"כ כותבין דמתקרי וגם הרדב"ז ז"ל פסק כמהרא"י ורק שמחלק כשאינו רגיל לקרות בתורה רק לפעם בכמה שנים בכיוצא בזה לא אזלינן בתר הקריאה יעו"ש בדבריו. ג' החתימה הוא ג"כ שם העיקר נגד מה שנקרא בפי כל וז"ל הסד"ג שבידינו כנ"ל והוא מס"ש ומהרמ"א ז"ל ומשארי האחרונים אך כשהקריאה [לתורה] והחתימה סותרים מכריח ומצטרף שם הנקרא בפי רוב להיות נקרא שם העיקר כגון אם עולה לס"ת אברהם וחותם עצמו משה אם נקרא בפי רוב משה אז שם