דברי חיים חלק א קעד

סימן ע שוי"ר לידידי אחי הרב הגה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה אביגדור נ"י

בנידון אם לכתוב צבי המכינה הירש כפי שחותם עצמו או לכתוב המכונה הירשל כפי מה שקוראים אותו הנה לפי הנראה מדברי הב"ש בקונטרס השמות באות נו"ן בשם הירצקא שכותבין כך כפי מה שמכנין אותו ולכן לולא החתימה הי' ראוי לכתוב הירשל וא"כ אם החתימה סותר הקריאה הי' לכתוב צבי המכונה הירש והמכונה הירשל אך דבאמת כיון דהלמ"ד הוא רק הוספה לגעגועין לחוד ולזה דעת הט"ז ז"ל [בסי' קכ"ט בדין השמות אות נו"ן נפתלי הירץ] בתחלה שלא לכתוב רק הירץ או הירש לחוד ולא הירשל או הירצל ורק לאח"כ דיקדק (מסמ"ג) [מס"ג] לכתוב כמו שנקרא ובספר טיב גיטין [בש"א אות נו"ן ס"ק ז'] דחה ראייתו ופסק שנכון לכתוב רק הירש לחוד ורק שלא רצה להקל נגד הט"ז ז"ל ורק בדיעבד הכשיר ואם הי' נקרא בשם העריסה הירש לבד או הירצל דעתו שם אפילו לכתחלה לכתיב הירץ או הירש דהלמ"ד או הקו"ף הוא רק הוספה לגעגועין ולכן באם חתימתו הוא הירש ג"כ דמי לשם העריסה לא צריך לכתוב הלמ"ד הנוספת וכן פסק בהדיא שם כן בטיב גיטין באות נו"ן בשמות אנשים בס"ק וא"ו והנה באמת לפי מה דמשמע ממ"ש גבי אלז גיטא משמע כן דהולכין בזה אחר חתימתו ורק הטיב גיטין הניחו בצ"ע ובנוב"י מ"ת [סי' קי"ח] גבי גומפיל שקורין גומפלי בשם אבי המגרש נראה ממנו שאם לא הי' מסופק בכתיבת היו"ד ולא הי' בשם אביו לא הי' מיקל לכתוב גומפלי הגם ששם העריסה הי' גומפיל וזה דלא כהט"ג הנ"ל אך באמת בעוה"ר עדיין לא נתברר לנו הלכה וכלל קבוע בעניני שמות כאלו ומבואר כמה סתירות בדברי רבותינו הקדמונים הקדושים יתן לי ה' ויזכני לבא על תוכן הדברים כאשר בלבי לברר הדברים על מכונם אך בעיקר נ"ד נראה פשוט לכתוב רק הכינוי הירש כפי שחותם עצמו וכ"ע יודעין ששם חד הוא ואם נכתוב המכונה הירש והמכונה הירשל יש חשש יותר לומר שיבואו לטעות כי לא ידעו מה הכוונה בזה ההוספה דלכל נודע שכינוי הירש והירשל שם אחד הוא ואולי יבאו לטעות שנשתנה שמו מחדש ויאמרו דאחר הוא דזה נודע שלא נשתנה שמו מעולם ולכן יאמרו דגט מאחר הוא וכיוצא מצינו שחששו האחרונים ולכן נכון לסדר צבי המכונה הירש דבזה ודאי כשר בדיעבד אליבא דכ"ע וז"ב

אחר כותבי זאת עלה בלבי ליישב מה דתמה הט"ג שם אהט"ז במה דהחמיר לכתוב הירצקא הלא בעצמו כתב הט"ז בשרה שארקא דכשר בשרה לחוד יעו"ש שהניחו בצ"ע ולפע"ד החילוק ברור בשלמא התם השם שארקא הוא נגזר משם שרה ויוצא ממנו ולכן כותבין שרה לחוד הואיל והנקודות שוות אבל כאן דשם הקודש היא נפתלי והכינוי יש שמכנים אותו הירץ ויש שמכנים אותו הירצקא וא"כ י"ל דשם הירצקא לא נגזר משם הירץ כלל ורק היא שם כינוי עצם לשם נפתלי ולכן באם שם עריסה הירצקא בודאי יפה כתב הט"ז לכתוב הירצקא ורק אפילו אם שם העריסה הירץ ונשתנה אח"כ להירצקא י"ל ג"כ דל"ד לשרה שארקא דהתם שם שארקא רק נגזר משם שרה שהוא שם הקודש אבל הירצקא הוא לפעמים שם כינוי לעצמו בלא הירץ ודמי לחנן אלחנן וליחיאל איחל וכדומה וז"ב לפע"ד ובזה מיושב מה שמשיג שם אראיית הט"ז מחנליין יעו"ש ולפי הנראה מהט"ג שהבין שעיקר הכינוי היא הירץ והק"א הוא רק הוספה וכן נראה לכאורה מלשון הט"ז בריש דבריו אבל לאחר שהביא ראי' מחנליין י"ל דס"ל די"ל דזה הוי כינוי בפ"ע אך לדינא יש לכתוב כמ"ש. דברי אחיך דבש"ת הק' חיים הלברשטאם: סימן עא לאחי ידידי הרב הה"ג החסיד המפורסם מו"ה אביגדור ה"ש נ"י

הגיעני מכתבך אודות האשה הנקראת סאשא אך נקראת ע"ש זקנתה והזקינה היתה נקראת שאשא וגם בכתובה נכתב שם שאשא ושוב נסתפקת אם לכתוב טאבא באל"ף כמו שהנהיג בבית אפרים ז"ל [בט"ג באות טאבא] או לכתוב טובא או טויבא כאשר כ' בב"ש ובכתובה נכתב בוא"ו טובא גם נסתפק אם לכתוב ליב או ליבוש משום דאבי המתגרשת הי' נקרא בפי כל ליבוש רק שנראה שהי' חותם עצמו ליב זה הוא ספיקתך אם לכתוב מחמת ספיקות אלו שני גיטין אהובי אחי דע לך ששם שאשא וסאשא אין שמות מוחלקים וממקור אחד יצאו ורק שכותבין בזה כפי מקום שנקראת בו כמבואר כן בכמה שמות כיוצא בזה בזיסא זושא יעו"ש ביש"ש גיטין ולכן מהראוי לכתוב כפי שנקראת בפי כל סאשא ולא איכפת לנו במה ששם זקנתה היתה במקום ששם קורין שאשא וגם במה שנכתב בכתובה שאשא לא איכפת לן די"ל שהשין נקרא שמאלית ואין הכתיבה סותר להקריאה בפי כל ולכן ראוי לכתוב יותר השם המורגל בפי כל ואל ידחה לומר דשאני שם שנקרא בשני מקומות באותיות מתחלפות כמו זיסא וזושא דשאני נ"ד שבמקום אחד יש נקראים שאשא ויש סאשא וא"כ שני שמות הם דז"א דלא הוי רק שם אחד רק ליש מהם קורין בסמ"ך וליש בשי"ן כי ההברה היא נוטה לשי"ן שמאלית אבל לעולם הוא שם אחד וגם אפילו אם נימא דהוי שני שמות העיקר השם שנקרא בפ"כ ומה לנו שזקנתם היתה נקראת כך הלא היא מעריסתה נקראת סאשא ולכן הי' ראוי לכתוב סאשא אך מחמת שראיתי בב"א בתשובה סי' פ"ה כתב די"ל שנקרא בשי"ן שמאלית ושהוא נגזר משם שרה לכן אפילו נקראת בסמ"ך יש לכתוב בשי"ן והוא אם כי טעמו אינו מבואר אך לפי הנראה מג"פ ומכמה גדולי המחברים שאין קפידא כיון די"ל גם אם יכתב בשי"ן יוכל הקורא לקרותו בשי"ן שמאלית לא יטעה לומר דאחרת היא כמ"ש רבינו בתורת גיטין כמה פעמים הגם שהוא נגד דעת מהרש"ל ז"ל בתשובה אין העת עתה לבוא במשפט עמו אולי יזכני ה' לאסוף בסדר נכון השמות אזי הרבה אדבר מזה אך עכ"פ נראה דיותר טוב לכתוב בשי"ן שמאלית דאז נצא מכל החששות ובפרט דאינו בנמצא שם עוד אחת שנקראת בשמה ושם אבי' [כן] אזי מסתמא יקראו שמה כראוי לה בשי"ן שמאלית כאשר פסק הב"א ועוד גדול אחד עמו. וגם שם טאבא הגם שלדעתי נכון מאד לכתוב כמבואר בב"ש טויבא דאם נכתוב באל"ף יקרא הקורא בקמ"ץ ובאמת נקרא השם בחטף קמץ ולכן נלע"ד לכתוב טויבא כמבואר בב"ש וכן לפענ"ד ראיתי בכמה סדרי גיטין ראשונים אך מי ישפוט עם התקיף ממנו ומה אנכי לדבר נגד גדולת הרב הגאון זל"ה שהכריע לכתוב טאבא אולם באם כתוב בכתובה או שחותמת עצמה כן יש לילך אחר החתימה כמבואר בב"א גופא אך אחר הכתובה לחוד בארצות הללו שאין מדקדקין בכתובה ראוי לכתוב טאבא. ועל שם ליב אין להסתפק כלל כי סגי בשם שרוב העולם קורין ליבוש ושם החתימה ליב כנ"ל בשם ליבוש והחתימה הוא רק קיצור השם בודאי שאין למנוע מלכתוב עיקר שם הקריאה בפ"כ ליבוש ולכתוב ליב שם החתימה וגם דמתקרי ליב אין לכתוב על שם החתימה וגם אין לכתוב ליב דמתקרי ליבוש כיון דליבוש הוא עיקר השם בפי כל וגם כי שם החתימה איננו ברור לכן נראה דרק לכתוב ליבוש ועדיף מיני' מבואר בטיב גיטין בשם לוייא גם שחותם עצמו כן ורק שנקרא בפי כל ליב גם משם זה וכיוצא תבין דאין הולכין רק אחר השם שנקראת ולא אחר מה שניתן שמו בעריסה כמו גבי לויא ובספרי הספרדים האריכו הרבה בכמות אלו אם לכתוב כעיקר הנחת השם או כפי שנקרא והב"א מביאם לפעמים בקצת דבריו ומחמת ששתי גיטין הוא רק בשעת הדחק ולכן יותר טוב לכתוב טאבא שאשא ובאל"ף כאשר הגיה כן הב"א בספרו שו"ת וכאשר העולם נוהגי' ואין קפידא שמא יקראו שאשא דבאמת שם אחד היא ואין קפידא וכ"נ מרוב האחרונים וחקור היטב אם יוטבו בעיניכם עשו כדברי ואם תסכימו ליתן ב' גיטין המנהג פשוט שאין אומרים בשעת הגט הראשון כלום לא לבעל ולא לסופר ולא לעדים וכותבים גט הנראה שכשר יותר מקודם ואח"כ לאחר שניתן אומרים לבעל ליתר שאת כתוב גט אחר ובאם אולי לא נפטרת בראשון לאיזה דיעה תפטרנה בזה כדת משה וישראל. דברי אחיך ידידך הדוש"ת הק' חיים הלברשטאם: סימן עב שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה ליבוש נ"י אבד"ק סאניק

הגיעני מכתבו. ומה שכתב לי כ"ת שנסתפק בגט שבא ממרחק וכתבו שם האשה מטיל ומעלתו נסתפק לו שיש לכתוב מייטל בשני יודי"ן גם כתבו יתיר יו"ד בין טי"ת ללמ"ד דבמקומינו אין מדגישין הטי"ת א"כ לפי הכלל שבסדרי גיטין ראוי להיות מטל חסר יו"ד וכן נסתפק מה שכתבו בשם הבעל ששמו נפתלי יעקב וקורין אותו ההמון יעקל וכתבו נפתלי יעקב דמתקרי יעקל ומעלתו מסופק דהי' ראוי לכתוב המכונה יעקל. והנה במאי דסיים נפתח הנה מבואר לכל האחרונים שהסכימו דבדכתב מתקרי במקום המכונה כשר. ולא פליגי ע"ז רק קודם שנתפרסם תשו' רמ"א דהוי ס"ל להבעל מגלה עמוקות וחבריו הקדושים דאם כתב מתקרי במקום המכונה שפסול כמבואר בספריהם בארוכה