דברי חיים חלק א קעב

וגם (הדיוקים) [דבריו] קשיין אהדדי. יעויין בב"י ובאחרונים. ולפמ"ש א"ש דהנה וודאי מה"ת כשר בא' משני שמות ושפיר נקרא כריתות כיון דצריך לכתוב עמידות הסופר א"כ נקרא בשם זה. וגם שם מקום הנתינה לחוד כשר מה"ת כיון שבאמת נקרא כן במקום הגירושין ושפיר הוי כריתות ורק משום התקנה צריך לכתוב שניהם וצריך לכתוב שם הרגיל והמובהק מקודם ולהשני דמתקרי' כמבואר גבי שרה דמתקרי מרים [פ' השולח] והנה שם המובהק הוא מקום הנתינה שבא להתיר אשה כמבואר ברבינו אשר ז"ל. אך כ"ז כשידוע בשני מקומות שניהם אזי שם הנתינה הוא המובהק אבל באם אינם יודעים כלל בשני המקומות מוקמינן אדינא כיון דלא מצינן לתקן דאם יכתוב שם מקום הנתינה ויכלול שם מקום הכתיבה בוכל שום אכתי איכא לעז לבני מקום (הנתינה) [הכתיבה] דאם כתוב שם אחר וכתוב וכל שום פסול לכ"ע וא"כ אכתי איכא לעז. ואי דיחקרו ויתברר להו הדבר שבמקום (הכתיבה) [הנתינה] הי' לה שם אחר אשר אתחזיק בו א"כ א"צ וכ"ש. אבל אם בני מקום הנתינה יודעין מהשם שיש לה במקום הכתיבה אזי שפיר נקרא שם זה [של מקום הכתיבה] לעיקר כיון דגם להם ידוע שם של מקום הכתיבה ולבני המקום הכתיבה אין ידוע שמם של מקום הנתינה א"כ שם זה של מקום הכתיבה עיקר גם לבני מקום הנתינה ושפיר מתקיים תקנות ר"ג לכתוב עיקר השם ולכלול הטפל בוכל שום

וכן הרמב"ם ז"ל [בפ' ג' מה' גירושין] כלל זה בצחות לשונו בקצרה ולא קשה מה שהקשו עליו שהשמיט הסוגי' והוא דאתחזיק בתרי שמא דז"ל מי שיש לו שני שמות כותבין שם שיודעין ורגילין בו ביותר וכל שום שיש לו. כתב חניכתו כשר וכו' דהיינו שבא להורות לנו תקנות ר"ג לכתוב עיקר השם היכא שיודעין בו ולכן כתב כותבין שם שרגילין ויודעין בו ביותר היינו דמסתמא יודעין ביותר שם של מקום הנתינה ושם עיקר הגירושין להתיר האשה אבל באם באמת ידוע לבני המקום הנתינה שם של מקום הכתיבה ולבני הכתיבה אינו ידוע שם של מקום הנתינה מקרי שם של מקום הכתיבה רגיל ויודעין בו ביותר. ולכן כתב סתם שכותבין לעיקר השם שם שרגילין ויודעין בו ביותר להורות לנו כ"ז ודו"ק. וא"כ לפ"ז י"ל בנידון זה גם ס' התרומות וסייעתו מודים. כיון דשם זה הוא העיקר מחמת דבני המקום הנתינה יודעין בו ג"כ עכ"פ ולבני מקום הכתיבה אינו ידוע שם של מקום הנתינה כשר לכ"ע. וא"כ בנידון דידן לאשה זו מעריסה יש לה שם זה רחל לאה ובעלה ידע מזה. וגם מכאן הודיע להם שכן שמה וידוע לנו ששם קוראין אותה רק בשם זה לחוד. הוי שם זה רוב ועיקר לגבי שם לאה לחוד שקורין אותה כאן. הגם שי"ל דבעי דווקא נתחזק בשם אחר במקום הכתיבה ולא מחמת טעות כנ"ל היינו דווקא שכתב לה שם אחר שלא הי' לה מעולם אבל בשם שנשתקע ולבעלה הי' (מדועה) [ידוע] לו שם זה כי בהפרדו ממנה יוכל להיות שהיתה נקראת בשם רחל לאה וגם כעת לא נשתקע לגמרי ולכן כתבו קרובי' להמסדרים לכתוב כן ובוודאי כשר לכ"ע. אך לא בשביל זה שאנו מדמין נעשה מעשה ולכן אם נחליט דזה הוי שני שמות ממש לא אוכל גזר אומר להכשיר הגט אולם כבר נסתפקתי בחילוק הד' אם זה מקרי שני שמות דבס' בית אפרים [בתשובות סי' פ"ד ובס' ט"ג בליקוטי שמות ס"ב וסט"ו] האריך להכריח דזה הוי שם (אחר) [אחד] ורק קיצור השם ובאמת לע"ד לא הבנתי ראיותיו. ואשר הביא ראי' מדברי דרכי משה סימן (י"ט) [קכ"ט] שכתב וז"ל אם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא מתקרי ויש לכתוב באותו שם שקורין בו בתחילה וכתב הבית אפרים ז"ל דאיירי בגוונא נידון דידן דהרוב קורין אותה בשם א' לחוד. והנה המעיין בד"מ שכתב וז"ל (ומהרי"ף) [ומהרי"ו] כתב דיש לכתוב דמתקרי אע"פ שעולה בשניהם לס"ת ומצאתי עוד שם דאם נתנו לו במילתו שם אחד וע"י חולי נשתנה שמו יש לכתוב דמתקרי אבל אם נתנו לו שני שמות במילתו יש לכתוב בלא דמתקרי וכו' א"כ איירי ע"כ בנקרא לס"ת בשניהם יחד כמו בשם מחמת חולי דלעיל מיני' וא"א לפרש דבריו כלל באופן אחר גם מה שהביא ראי' משם אלז גיטא ג"כ אינו ראי' כלל דא"כ לפ"ז באם נקרא בשם אחד ואח"כ ניתוסף לו שם שני יהי' כשר בכתב שם אחד לחוד כמו שם באלז גיטא. אם שמה מעריסה גיטא וזה וודאי אינו כלל ולכן צ"ל דהתם שאני שאלז לחוד אינו שם כלל ורק הוספת דברי' אבל שני שמות ממש שכל א' שם בפני עצמו וודאי י"ל דהוי כשני שמות ממש ואולם הואיל דהוכחנו דזה וודאי אינו רק מדרבנן ולא פסול מה"ת וגם מדברי מהרי"ק בתשו' משמע דשם שנשתקע כשר אם כתבו הגם שאיירי בשם ע"י חולי או בשם ידוע מ"מ אחרונים צרפו דעתם בכמה מקומות להכשיר שם שנשתקע. וגם בתרומת הדשן משמע דאם כתב ראובן שמעון לא פסול כמו שכתב הב"י. ומה שהשיג עליו הד"מ דהתם איירי דעולה לס"ת בשניהם יחד המעיין בפסקי מהרי"א סי' רס"ו שכתב וז"ל אדם שנשתנה שמו מחמת חולי האיך כותבין. ראובן שמעון. או ראובן דמתקרי שמעון וכו' והסכמנו כולנו לכתוב משה דמתקרי יהודא. וכן משמע במרדכי דכותבין מרים דמתקרי' שרה ולא כתבינן מרים שרה דמרים היא עיקר שמה כמו בנ"ד שם השני עיקר. כדאי' בסמ"ג מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן לי' כלל עכ"ל הרי דמיירי בנקרא בשניהם יחד ולא בעליות ס"ת רק דהוכחות הב"י הוא כן. כיון דס"ל להתרומות הדשן דשם מחמת חולי הוא עיקר כמו רובא שרה ופורתא מרים כמבואר בדבריו ואפ"ה פסק להכשיר אם כתב בלא מתקרי ה"ה נמי אם כתב מרים שרה נמי כשר בדיעבד וכן משמע פשט דבריו באמת. ורק די"ל דבשם מחמת חולי שאני ניהו דמקרי עיקר כמו שכתב בסמ"ג מ"מ נקרא בפי כל בשניהם ביחד. והב"י ז"ל שפתיו ברור מללו. ועכ"פ יש לנו מקום לסמוך בדיעבד במקום עיגון דכשר בצירוף הני טעמי שכתבתי לעיל: סימן סז לה"ה ידידי אהובי הרב המאה"ג החריף ובקי המושלם כש"ת מ' ליבוש נ"י

הנה כשתי שנים בנסעי עם מעכ"ת ודברנו אודות הגט ונזרקה מפי מעכ"ת אשר האל"ף באה בגט לתנועת פת"ח ואני חויתי לו דעתי שאינה באה לתנועת פת"ח לפי המונח בכללי שמות. והנה עתה אשר אני עוסק לברר הדינים האלו לפי קוצר שכלי ומפי ספרים וסופרים עלה על דעתי אולי ראה מעכ"ת זה באיזה ספר ולפענ"ד אשר כן ראיתי פ"א בספר בדרך מקרה שחולק על זה וכתב שם שאל"ף באה לתנועת פת"ח אולם ספר זה היא ממחבר ספרדי ולהם יש כללים אחרים כמבואר בג"פ ובטיב גיטין [בליקוטי שמות עיירות בעיר פרעסבורג] כמה פעמים אבל למנהגינו האשכנזים ה"ה הרש"ל ורמ"א ז"ל והבאים אחריהם בעלי מחברי שמות כולם כאחד הסכימו דאם כתב האל"ף בשם שנקרא בפת"ח דהגט פסול וקרוב (לבטל) [להיות בטל] דהוי שינוי ממש לדידן דהברת האל"ף הוא בתנועת קמץ ויעוין גבי שם וולק וכדומה ורק במקום שאין לטעות והאל"ף באה רק להרחיב המוצא אז אין היתר מגרע לפ"ד הטיב גיטין וגם בזה צ"ע קצת אבל בלא זה אם כתב אל"ף ודאי הגט פסול לדידן בני אשכנז דלדידן הוי זה שינוי ממש וא"ל דעכשיו נשתנה הקריאה דז"א דאנחנו אין בידינו לשנות ממה שנמצאים הנקודות בספרי גדולי המחברים כמבואר הרבה טעמים לזה והג"פ שמפלפל בדברי רש"י אין ענין למנהגינו בני אשכנז ולדידן ודאי פסול כנ"ל ואם מעכ"ת ראה באיזה מחבר בטעם ברור יודיענו

ואגב ראיתי להזכירו כי גם מה שסמך מעכ"ת על נב"י לכתוב בנהר שנקרא ע"ש נקבה דמתקרי הוא נגד גדולי האחרונים הטיב גיטין והחתם סופר והמנהג במדינת הגר כן יעוין בטיב גיטין וגם בשם עיר או נהר הנקרא בצירוף כמו קליין וכדומה לא יפה עשה שלא כתב הצירוף ויעויין בטיב גיטין הפלפול גבי קליין יעקב אבל בעיר בודאי צריך לכתוב ויראה נא בעינו בעיר אלט צאנז בודאי צריך לכתוב אלט צאנז דבלא זה שמו צאנז [כמו עירינו] הגם דמינכר ע"י הנהרות מ"מ עיקר שמו הוא כן וצריך בגט לפרסם ההוכחה טובא כמבואר בפוסקים וגם בעיר אלט שטאט או נייא שטאט היעלה על הדעת לכתוב שטאט בודאי זה אינו ולכן בודאי בעיר או נהר שלא נקרא מעולם בשם אחר רק בצירוף קליין או גרויש או חדש וישן צריך לכתוב בגט עם צירופו את כ"ז ראיתי להודיע לו ויגיד נא מה דעתו בזה כי לע"ע אני עוסק בלימוד הזה וינעם עלי דבריו דברי נועם: סימן סח

שאלה באשה אחת שנקראת בפי כל ריזשא אך בכתובה נכתב רייזל וגם שם אם זקנתה שנקראת על שמה היתה רייזל כאשר נחקק על קברה על המצבה ולכן כתב הרב המסדר רייזל בשני יודין מה דינו של גט זה

הנה כבר מבואר פלוגתת הפוסקים גבי שרה ושערליין או שרלה די"א לכתוב שרה שם העיקר וי"א לכתוב שרה דמתקרי' שערליין או שרלה וי"א לכתוב רק שרלה ובב"ש ז"ל [בשמות נשים