דברי חיים חלק א קע

לא ידעו משם דבמקום הנתינה שפיר כתב המג"ש ז"ל להכשיר דלא עשו שלא כתיקון חז"ל דמאי הוי לי' למיעבד אבל בנ"ד על הב"ד לחקור ולדרוש ואולי הוו ידעו מזה ולכן אין מקום להכשיר מטעם זה אבל בלא"ה כשר מטעמים הנ"ל: סימן סו

שאלה אשה ששמה מעריסה רחל לאה ונשתקע שם לאה כמעט לא נודע ממנה וכולם קוראין אותה רחל רק בני משפחתה ושכני' יודעין בשם לאה ג"כ ולזמן רחוק יזדמן שאחד מהם יקראנה בשם רחל לאה וזה זמן רב אשר בעלה הלך ממנה ולא נודע אי' עד אשר זה קרוב נתוודע מקומו ושלחו מכאן ממקום האשה להביא לה גט וכתבו קרובי' להב"ד דשם וכינו אותה בשם רחל לאה כאשר שמה מעריסה וכן נכתב בגט וכאשר בא הגט למקום האשה נסתפקו המסדרים אם זה גט כשר כי נשתקע שם זה ממנה

והנה לעמוד על מקור דין זה צריך לברר מקודם ארבעה דברים אשר בזה תלי'. א' אם שם האשה מעכב בגט מן התורה. ב' אם יש לאשה שני שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה ולא כתב רק אחד מהן אם כשר או פסול מה"ת. ג' לברר מה נקרא התחזק שמה אי בעינן שיקראו אותה בני העיר כן או סגי בידיעה לחוד ששמה כן. ד' אם זה מקרי כלל שינוי מה שכתבי שני השמות כאשר נתנה לה מעריסה וכאשר יתברר כ"ז נדע מה דינא של גט זה ונשיב על ראשון ראשון כפי אשר יורני מן השמים והשם יראני מתורתו נפלאות ויצילני משגיאות וזה החלי

הנה המרדכי [בר"פ כל הגט] בשם מהר"י ז"ל הכשיר אם לא כתבו שמותיהן כלל וכל הפוסקי' חולקי' עליהן ורמב"ן בחידושיו פרק המביא תנינא [דף כ' א'] מבי' בשם המפורשי' שרק פסול מדרבנן מחמת ששינו ממטבע שטבעו חכמי' בגיטין והוא ז"ל חולק עליהן שפסול מה"ת משום שאינו ספר כריתות כלל כל שלא נזכר שמותיהן בתוכו והנה מדברי התוס' גיטין דף כ' ד"ה הא בעינן שכתבו אע"ג דמתניתין פ' הזורק מוקמינן לה דהאי הוולד ממזר כר' מאיר ומשמע דלרבנן לא הוי בשינוי שמו אלא פסיל דרבנן וכו' א"כ משמע מלשונם דגם לפי מאי דמסקא בתירוצם דאם לא כתבו כלל פסול לר"מ מה"ת (ולרבנן) [מ"מ לרבנן] לא הוי אלא פסול מדרבנן וכן מפרש הפני יהושע ז"ל דבריהם וס' גט פשוט [סי' קכ"ח סק"י] ורק דהא קשיא לי' מאי פריך הגמ' [שם] למאי ניחוש לה הא טובא קמ"ל רב יוסף דאינו גט כלל ויעויין באחרונים. וגם לדברי המרדכי הנ"ל קשה קושי' זו. אך באמת כל דברי התוס' בזה הדיבור מגומגמי' מאד כאשר הרעישו כל אחרונים בזה חדא דאמאי לא הוכיחו מסתם מתניתן יהי' אליבא דר"מ או אליבא דרבנן כיון דנקיט שינוי ולא נקיט לא כתבו משמע דעכ"פ מדאורייתא כשר. וא"כ מאי קאמר הגמ' דבעינן (שינוי) שמו הא עכ"פ מדאורייתא כשר ור' יוסף אין הגט כלל קאמר גם הא קשה דבפ' הזורק [דף פ' ע"ב] אמרינן איפכא אמר רב אשי אף אנן נמי תנינן שינה שמו וכו' מאן קא תני לה אילימא ר"מ לערבינהו ולתנינהו אלא ש"מ רבנן א"כ הרי דמוקי רב אשי מתניתין כרבנן. ולכן נלענ"ד לפרש דבריהם בדרך זה דמדר"מ לחודי' לא קשה מידי די"ל דס"ל לר"מ לא כתב שמו בגט פסול מדאורייתא אולם אם לא כתבו שמה שפיר נקרא כריתות דהא כתוב בתוכו אנת אנתתי הרי את מגורשת ודין די והוי לכי מנאי והרי זה כמו שכתב שמה וכן הדין גבי שטר אם כותב לו אני פלוני לויתי ממך מנה כשר השטר דמשמע מי שמוציאו ה"נ משמע מי שמוציא הגט ושפיר הוי כריתות א"כ מש"ה תני ר"מ שינוי ופסול בשניהם בין שינוי שמו או שמה אבל אם אין ניכר מתוך השטר כלל כמו במעשה דרב יוסף דנתן לה (כ"ת) [ס"ת] שפיר אף לר"מ פסול וש"ה במתניתין דהזורק דאיירי בגט שנכתב כד"ת אבל במעשה דרב יוסף (גם) לר"מ פסול מה"ת דלא הוי כריתות ושפיר פריך הגמ' דבעינן שמו וליכא ומש"ה הקדימו התוס' דמוקמינן משנה דהזורק כר"מ היינו רב דאמר זו דברי ר"מ אבל חכמי' אומרים וכו' ומודים חכמים משמע דמתניתין אתי' (כרבנן) [כר'"מ] רק רב אשי דאמר אף אנן נמי תנינן הוא דמוקי לה כרבנן אבל רב גופא ס"ל דמתניתין אתיא כר"מ ומש"ה ס"ל להתוס' דהוא רק מדרבנן (לרבנן) ומש"ה לא אוקי רב סיפא כוותי' דרבנן דמתניתין בפסולי דאורייתא איירי (ועיין בפני יהושע בפ' הזורק) ולרבנן אינו פסול רק מדרבנן וכיון דאינו פסול רק מדרבנן וודאי הוא מטעם משום ששינו ממטבע שטבעו וא"כ שפיר הוכיחו התוס' דבלא כתב כלל כשר דאל"כ אמאי לא נקיט לא כתב כלל דפסול דמדרבנן אין חילוק בין שמו לשמה וע"כ דבלא כתב כלל גם מדרבנן כשר וע"ז מתרצים דלעולם כל היכי שלא כתב כלל דליכא כריתות פסול מה"ת דהא אליבא דר"מ וודאי פסול מה"ת דהא אינו מוכח מתוכו וה"ה לרבנן [בלא כתב לא שמו ולא שמה] ורק דמתניתין איירי דכתב שם יהודא בגליל אבל לא כתבו כלל פסול אף לרבנן הגם דלא בעי מוכח מתוכו מכ"מ מסברא לחוד פסול דאינו כריתות כלל כמש"כ הרמב"ן ז"ל אבל אם נתן לה גט וכתב [בו שמו וגם] בנוסח הרי את מגורשת ודין די יהוי ליכי מנאי וכו' כשר מה"ת לרבנן דהוי כמו שטר שכתב בו אני פלוני לויתי ממך הכ"נ מקרי כריתות דהא מדבר עמה בעת מסירת הגט את פלונית ושפיר מקרי ספירות דברים ורק לר"מ [אפי' בלא כתב שמה] פסול משום שאינו מוכח מתוכו אבל לרבנן כשר מה"ת [ושוב ליכא לאוכוחי מדלא נקט לא כתב כלל דאדרבא זה רבותא יותר דאף דנכתב שמם האמיתי מ"מ פסול מתקנת ר"ג] ולענ"ד זה ברור

והנה ראיתי להגאון בתורת גיטין [סי' קכ"ט בבאורים ס"ק ט"ו] כתב בפשיטות היכא דלא כתב שמה פסול מה"ת דליכא כריתות ומאי דניכר. מתוך הגט לא מהני מידי דבעינן כריתות גמור לא ע"י איזה סי' והוכחה יעו"ש בדבריו. ולפענ"ד אישתמיטתי' מיני' דברי רמב"ן ב"ב דף (קע"ג) [קע"ב] ד"ה וכיון שפירש וז"ל אלא ה"ק מעיקרא מינך ואפילו מריש גלותא וכיון דלא פירש בו לא שיעבד עצמו לשום ב"א בעולם ושטרא כמאן דליתא והדר פשיט רבה מדאמרינן גבי גיטין היום גרשתי כש אלמא מהאי יומא דנפיק בי' משמע ולא אמרינן לכולא יומא ולאו כריתות גיטא והא הכי נמי מהאי גברא דנפיק מתותי ידי' בבי דינא משמע וכו' עד אמר לי' אביי לעולם גבי גט לאו האי יומא דנפיק בי' משמע אלא מהאי יומא דמסרה לידה וודאי משמע וא"ת אין זה כריתות שהרי אין מוכיח מתיכו [אימתי הגיע הגט לידה] אבא שאול כר' אליעזר ס"ל וכו' עד הלכך הכא גבי גט חוב ניהו דתפשוט דכשר הוא דמהאי גברא דמסרי נהלי משמע וכו' מ"מ ניחוש לנפילו עכ"ל. הרי בהדי' דאם כתוב היום גרשתי דלא מקרי כריתות כיון דלא ידעינן איזה יום מתחילין הגירושין רק משום דמשמע מיומא שמסרה לידה מכח זה הוי כריתות וכן בגט חוב נמי לא מקרי שטר כלל אם לא כתב שמו רק אם כתב לויתי ממך דמשמע מי (שמצוי) [שמוציאו] א"כ הכי נמי בגט כתב לה אני מגרש אותך אשתי שפיר מקרי כריתות ולא כדברי תורת גיטין הן אמת דמסוגי' זו דב"ב מוכח לפי מאי דקיי"ל כרבה א"כ שפיר אבא שאול כר"מ כמבואר בתוס' שם [ד"ה אבל] א"כ מקרי ג"כ מוכח מתוכו ולכאורה לפי מאי שכתבנו מוכח מדבריהם בגיטין [הנ"ל] דלר"מ אינו מוכח מתוכו אך באמת זה אינו סתירה כלל דדווקא בשטר או בגט לענין הזמן משום דבשטר אם כתוב ממך ממי שמוציא משמע א"כ הרי שיעבד נפשי' מעיקר' למי שיוציאו וכמו שמבואר ברמב"ן ז"ל שם בהדי' וכן בטור ח"מ סי' נו"ן שכתב וז"ל לא הוצרכתי לפרט שמי שכשמסרת לידי כתבת לויתי ממך והיינו שמתחילה שיעבד עצמו למי שיוציאנו ועדים מעידים ע"ז שמי שיוציאנו לזה שיעבד א"ע ושפיר הוי מוכח מתוכו אבל בגיטין בעינן לשמה ור"מ דס"ל עידי חתימה כרתי צריך תיכף בשעת הכתיבה להיות מבורר למאן מגרש וא"כ אם כותב הרי את מגורשת וכו' ניהו דכריתות איכא מ"מ אינו מכח מתוכו [על לשמה] דלא ידעינן למאן ימסור ועל מי כוונתו מש"ה (לר"ה) [לר"מ] אינה מגורשת אבל בשטרות שמשעבד עצמו לכל מי שמוציאו או בגיטין (כתוב מהיום) [שכתוב בו היום גרשתיה] שבשעת כתיבה כוונתו על אותו היום שתוציאה שפיר הוי מוכח מתוכו וזה ברור

והנה ראיתי בתומים [סי' נ' ס"ק ז'] שכתב דלרבא דס"ל כאן נמצא גבי גט אשה מקרי מוכח מתוכו כיון דמחזקינן לי' שמסרה לידה ולפי מה שכתבתי זה ליתא דבעינן מוכח משעת הכתיבה למי מגרש. ורק בשטר כשר ששיעבד עצמו כן מתחילה גם שלא נתברר למי ומש"ה בשני יוסף בן שמעון בעיר אחת כ"א מוציא שטר על אחר דזה מקרי מוכח מתוכו כיון שבשעת הכתיבה שיעבד עצמו לכ"א משניהם למי שימסרנה וכמו כתב שטר לשני בני אדם ומסרו לא' מהן דהוא זכה בכולן כמבואר בח"מ סי' ל"ט ובאמת מדברי התומי' (שם) משמע דבשטר לא בעי כלל מוכח מתוכו וזה ליתא כלל דלדברי התוס' דס"ל דלר"מ בעי מוכח מתוכו גם בשארי שטרות הדין כן כמבואר בהדי' מדבריהם ורק דאם כתוב ממך מקרי מוכח מתוכו כנ"ל. ובאמת הי' נ"ל דאם לא כתב לשון ממך רק סתם לויתי מנה דאינו מוכח מתוכו כלל לר"מ פסול רק לא מצאתי זה בפירוש והרבה