דברי חיים חלק א קסז

ז"ל דלמה נקרא חצי השם הלא הוא שם שלם בפ"ע שקורין לו ב"א בעיר הזאת ולמה יקרא חצי שם. ולהליץ בעד מהראנ"ח ז"ל י"ל דס"ל ביודעים כל אנשי העיר שיש קוראים אותו כך וקצת קוראים אותו כך וא"כ הוי כחצי השם אך זה צ"ע בהרבה מקומות וכבר האריך בזה במכתב אלי' וביתר התשובות מהאחרונים אך עכ"ז אין מזה שום שייכות לנ"ד דאיירי בשמות כפולים אך בתשובה אחרת למהראנ"ח בסי' י"א כתב דין זה בשמות כפולים כמו ראובן שמעון וכתב ראובן לחוד וכתב דזה הוי כחצי השם וע"ז לא משיג שום אדם ואדרבה הב"ש והג"פ ויתר אחרונים וכ"כ בהדי' בשו"ת מאיר נתיבים לפשיטות דשמות כפולים וכתב ראובן דהוי ככותב חצי שם והוי כשם אחר לגמרי יעו"ש וא"כ לפ"ז בנ"ד הוי שינה שם אביו דמעולם לא נקרא נתן רק נתן זאב או נטע אבל נתן לא נקרא ובגט זה כתב נתן המכונה נטע משמע דעיקר שמו נתן בודאי שייך לעז דהקורין יאמרו שאין זה המגרש דהמגרש הי' שם אביו נתן לחוד לעיקר והכינוי נטע וזה שיודעין בו בעל האשה המתגרשת הי' שם אביו נתן זאב ולכן בודאי יאמרו שזה גט אחר הוא ובודאי אילו הי' בעיר אחת שני ב"א שמותם שוים ואחד הי' שם אביו נטע ואחד שמו נתן זאב הי' סגי בהך סימנא כמבואר בכל הפוסקים וא"כ איכא לעז טובא ואין להקל רק מטעם דשם אביו הוא דבר שאינו צריך גם השינוי אינו פוסל בו וזה פסול לרוב הפוסקים וכמעט כולם באם לא אתחזק בשם האב עכ"פ בשם אחר כמבואר כ"ז בב"י וגם בשינוי שם אביו אפילו בהחזיק שמו לאביו רוב האחרונים פסלוהו והרשב"א ז"ל מסופק והרא"ש ז"ל פסלו וכן פסק הש"ע וסי' קכ"ט סעי' יו"ד] ולכן בלא אתחזק ודאי פסול ואך יש מקום להקל ולומר כיון דהוחזק נטע בפי כל והוי כחניכה שהכל קורין בו דבזה ודאי כשר אפי' לכתחלה בשם אביו לא כאשר דחק מעכ"ת לדייק מג"פ ורק שכן מבואר במהרי"ק וביתר אחרונים אפי' לכתחלה לעשות כן ועכ"פ בדיעבד ודאי כשר בחניכה וא"כ י"ל דלא שייך לעז דיאמרו שזה המגרש הוא בעל האשה הזאת ונטע מסתמא שם הקודש שלו נתן ויאמרו מה שלא נכתב שם נתן זאב הוא לקיצור אך זה בודאי ליתא דע"כ לא מכשרי רק בחניכה שהכל קורין בו אבל זה איפכא שאין קורין אותו (נטע) [א"ה צ"ל נתן] וצ"ל שיוכיחו זאת מסתמא כן הוא שם הקודש שלו לפע"ד זה לא מיקרי חניכה שהכל קורין אותו בו וגם כי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולכן דע לך ידידי שהגט הזה פסול ואפשר שבטל מה"ת וידעתי בעוה"ר שהלומדים חורגים שאינם בקיאים במקור דינים אלו ימצאו מקום להכשיר שלא עפ"י אמת רק בהקדמות כוזבות מדברי האחרונים שיבינו לפי הבנתם מחמת שאינם בקיאים בדינים אלו ומש"כ הוא ברור לפע"ד ואתה ידידי עשה הטוב בעיניך ונפשי הצלתי ואשר עלה ע"ד השיבותיו וידע כי אחות המגרש היתה מתגרשת פה וסדרנו שני גיטין באחד בת דמתקרי נטע ובשני בת נתן זאב דמתקרי נטע ובזה כשר לכ"ע וכן ראוי לעשות. דבגט אחד ולכתוב נתן זאב דמתקרי נטע לא סגי לכתחלה לפי מה דהגידו לנו דהי' חותם עצמו נתן וואלף א"כ לא נזכר שם החתימה לזה נראה לנו לסדר עוד גט בשם בת דמתקרי נטע כעין שפסק מהרי"ט בח"ב חלק אה"ע סי' י"א] הגם שגמגמו בזה בשו"ת שבס' עזרת נשים מטעם שעכ"פ לא ידעו שם העיקר מ"מ העלה לבסוף דברי מהרי"ט ז"ל והביא ראי' לדבריו ובפרט שם אבי האשה ודאי כשר לכתחלה לעשות כן והגמי"י שהביא הט"ג והג"פ לא שייך בכאן וכתבנו דמתקרי כי נטע שם הקודש לרוב אחרונים כמבואר בס"ש יעו"ש ולדעתי נכון לעשות כן לצאת לדברי הכל והיה שלום: סימן סה

בנידון השאלה באחד שהיה שמו זימל ובעת כניסתו לברית הונח לו זה השם ואח"כ כשנעשה בן י"ג שנים קראוהו לס"ת בשם נפתלי ונשא אשה אלמנה והיא לא מטוהרה ועשתה חופה ביחוד בלא ביאה ואח"כ נתעורר ריב ביניהם וגרשה האיש זימל הנ"ל בגט פטורין בשם נפתלי המכונה זימל וכתב עלה אנתתי ועירערו חכמי העיר אח"כ להצריכה גט שנית יען כי כתב עלה אנתתי ולשיטת הרמב"ם ז"ל [פ"י מה' אישות הובא באה"ע סי' ס"א] דחופת נידה אינה קונה וגם לשיטת הירושלמי דמצריך באלמנה כניסה דווקא [וכמבואר בסי' נ"ה] והכא כיון שלא נעשה [מעשה] עדיין ארוסה נקראת וצריך לכתחילה לכתוב ארוסתי. שנית טענו החכמים כי מאחר ששם זימל אינו כינוי בעצם לשם נפתלי וגם כי נתחדש אח"כ צריך לכתוב בגט זימל דמתקרי נפתלי וא"כ צריכים גט אחר והאריכו בדבריהם ולא הארכתי בהם. רק לקחתי אתי אשר יש מקום לדבר ושארי דבריהם להעדפה בעלמא שאמרו. והנה זה תשובתי. באמת בספק שם אנתתי כבר הדבר נאמרה ונשנית בתשו' האחרונים זלל"ה ובפרט בתשו' זקני הגאון חכם צבי זלל"ה [סי' קכ"ד] הורה לכתוב אנתתי לכתחילה גם לשיטת הרמב"ם ז"ל והן אמת מה שכתב דהוי (בדיעבד) [כדיעבד] כיון דרוב הפוסקים ס"ל דלא כרמב"ם וא"כ יותר טוב לכתוב אנתתי דהוא כשר בדיעבד גם לדעת הרמב"ם ובתשו' הלכות קטנות מביא כן בשם מהרנ"ח והקשה עליו דהא יש תקנה לכתוב לקוחתי דכשר אליבא דכ"ע אולם מבואר עוד שם בח"צ לומר דהוי נשואה גם לדעת הרמב"ם רק שלא גמרו הנשואין ע"ש ובאמת ברמב"ם ז"ל מבואר [שם] דעדיין היא כארוסה אך המעיין בסוגי' זו יראה דהאמת כדברי הח"צ ז"ל ויעויין בס' בית מאיר ובשער המלך פ"י מה"א וכדאי הזקן ז"ל לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק ובפרט אשר גם שארי האחרונים ז"ל אשר עמו כמבואר בספריהם אך כי אין מדרש בלא חידוש. ותו נתחדש אצלי איזה דברים לא אמנע להציען. וזה החלי לברר אם חופת נידה דאינה קונה לשיטת הרמב"ם ז"ל אם הוא עושה איזה פעולה לאח"כ באם שטהרה לא תהא צריכה שוב לחופה או שגם אח"כ צריכה חופה חדשה כיון שהראשונה לאו כלום והרבה דברו מזה האחרונים יעויין במקנה בק"א. והנ"ל דגם לרמב"ם ז"ל עכ"פ שם חופה עלה רק דאינו קונה כעת אבל אם תטהר שוב א"צ חופה מחדש וכדברי הבית מאיר ז"ל דהנה מבואר ברמב"ם ז"ל [פ"ז מה' תרומות הל' כ"א] שפסק דיש חופה לפסולה כרב [ביבמות דף נ"ז ע"ב] והקשו כל הראשונים הלא הוא חופה שא"ר לביאה דאינו כלום לשיטתו ומתרץ הלח"מ ז"ל [בפ"י מה' אישות הל' ב'] דשאני התם דלמפסלה בלחוד הוא אבל לעולם דאינו קונה והקשה ע"ז בשער המלך ז"ל [בקו' חופת חתנים סעי' ד'] דא"כ מאי קאמר ר"ש [שם נ"ח א'] (לסייעתא) [סייעתא לרב] ממתניתין דאמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה וכו' עד ש"מ דיש חופה לפסולות והתם למקנה הוא ולא למפסלה מתרומה רק לקרותה נשואה תחת אישך וכו' ע"ש וזה באמת קושי' גדולה על הרמב"ם והנלע"ד ליישב זה בהקדם לבאר דברי הגמ' דפליגו רב ושמואל אם יש חופה לפסולות אם לא מ"ט דשמואל דאין חופה לפסולות והנה (בח"ר) [בח' רשב"א שם] מבואר דטעמם משום דהוי חופה שאינה ראוי' לביאה ובאמת לכאורה קשה מאי בעי (רבנן) [ר' אשי בכתובות נ"ו ע"א] אם חופת נידה קונה דלמא חופה הראוי לביאה בעינן ומסקי' בתיקו ואמאי לא קאמר הגמ' דפליגו ביה רב ושמואל דלשמואל לא קנו ולרב קנו וגם אם נימא כדברי האחרונים דשאני התם גבי פסולות דאינו ראוי לביאה ואפ"ה כנסה לחופה מש"ה יש חופה לפסולות אליבא דרב כמבואר בלח"מ ז"ל [הנ"ל] מ"מ עכ"פ לשמואל דאינו ראוי לביאה אינו חופה וכ"ש דחופת נידה אינו קונה הן אמת דיש סברא לומר איפכא (דגם) [דגבי] חופת פסולין דאינו ראוי כלל אינו חופה אבל בנידה היא ראוי' לביאה [לאח"ז] וכדומה שמבואר סברא זו אבל באמת הוא נגד הסברא דאם חופה ראוי לביאה בעינן גם חופת נידה אינו [קונה] ואי דתהי' ראוי' לביאה מה בכך הא כעת החופה אינה ראוי לביאה וא"כ לימא הגמרא על בעיות (רבנן) [ר' אשי] דהוא פלוגתא דרב ושמואל דלשמואל דבעי חופה ראוי לביאה חופת נידה אינה קונה. והנה מקום הי' לומר דטעם דמ"ד חופת פסולה אינה חופה משום דהוי קנין באיסור דאינו קונה כדברי הר"ן ז"ל בקידושין [דף י' ע"א] גבי ביאה לשם נשואין דקונה [שם בהאבעי' אי תחילת ביאה קונה] דמקשה שם הר"ן ז"ל דאמאי קונה הא בא על ארוסתו לוקה וביאות איסור אינו קונה כדאמרינן ביבמות מאמר דהתירא קונה מאמר דאסורא אינו קונה וא"כ יש לעיין חופת פסולין נמי כיון דהיא באיסור אינו קונה אך באמת דברי הר"ן ז"ל תמו' טובא וכבר הקשו עליו האחרונים כמבואר בשעה"מ [בחופת חתני' סעי' ט'] מכמה מקומות אשר מבואר בהש"ס דביאת איסור קונה וכבר מבואר בש"ס תמורה [דף ה' ע"ב] דגלי קרא גבי לא יחלל דמהני בהן קידושין אף דהוי באיסור גם הר"ן ז"ל בעצמו כתב (בקידושין) [ברפ"ק דכתובות] דחופת נידה אף שאסורה (מ"מ) [מפני] היחוד (אף) שהוא באיסור מ"מ קונה וקשה אמאי. והנה בימי חורפי אמרתי ליישב דברי הר"ן ז"ל דלא יסתרו אהדדי דהנה מבואר באחרונים רובם ככולם דהא דאמרינן כמדא"ר ל"ת אי עביד לא מהני הוא משום שלא יתעבד איסורא אבל אם האיסור ממילא הי' גם אם תאמר לא מהני לא יתקן האיסור בכה"ג לא אמרינן לא מהני והנה מבואר במהר"ם ברבי בשם הירושלמי דביאת פנוי' גם שאסורה אבל העראה ושלא כדרכה אינו אסור וא"כ ממילא קל להבין החילוק הכא בקידושין גבי ביאת ארוסתו דאינו אסור יותר