דברי חיים חלק א קסד

מכתובה יעויין בשער אפרים שאין ללמוד מכתובה רק הנחת השם האיך הוא כגון פירמזא וכו' שתלוי במבטא הלשון ונלמד מעדים שכתבו בכתובה ומסתמא כן הנחת הלשון אצל המתגרשת אבל לענין נשתקע אם רואין בפנינו שנשתקע מה יועילו העדות הא כתבו התוס' [יבמות פ"ח א' ד"ה אתא] בדבר (שיודע) [שידוע לכל] לא שייך תרי כמאה והכא כה"ג האיך נוכל להכחיש הדבר במה שידוע לכל שנשתקע וגם י"ל משום שעדים לא בקיאי בזה וסברו שיש לכתוב שם הנשתקע ותולין במידי דעבידי למטעי כדי שלא יסתרו להנראה בחוש גם י"ל דאולי הי' אז עדיין ניכר שם הראשון ועכשיו שראינו שנשתקע מה יושיענו עידי הכתובה במה שהכתובה מונחת בארגז עי"ז לא יתפרסם שמה שראינו שנשתקע וכן מבואר בג"פ באופן דאין להאריך בזה ללמוד מספר כתובה. אמנם ממה שחתמה עצמה כך שפיר יש ללמוד הגם שהי' ע"י אחרים מ"מ שם החתימה עיקר דהטעם ששם החתימה עיקר הגם דכתבו הפוסקים משום שאדם מברר שמו העיקרי לחתימה מ"מ נ"ל דעיקר הטעם הוא משום שאנו רואין שזה האדם הנקרא בו נכתב כן וא"כ אם יראה בגט שם שנכתב כן ידעו דהוא זה המגרש דהגם שנקרא בשם אחר מ"מ נכתב שמו כן ומש"ה בעינן שיתפרסם חתימתה דאל"ה לא ניכרת לנו בשם הנכתב כי לא נודע לנו חתימתה אבל אם נימא כטעם שכתבו הפוסקים דחתימה עיקר משום שרואין שבחר בו לחתום א"כ אפי' באינו רגיל בחתימה נימא אנו רואין שזה עיקר שמו שחותם בו בכל עת שחותם א"ו הטעם שמחשבים שם החתימה לעיקר משום שניכר לכל פלוני הנקרא כן נכתב שמו כן וכעין שם משפחה שניכר בחניכה ומש"ה צריך שיתפרסם חתימתו דאי לא נתפרסם במה יוודע לנו שכן נכתב שמו וזה ברור וא"כ אין חילוק בין חותם עצמו או ע"י אחרים אך כ"ז אם נתפרסם חתימתן אך בגווני דנ"ד שאינה רגילה לחתום בודאי לא מחשבי לשם עיקר מחמת חתימתה לחוד אך לענין נשתקע שמו בזה שפיר כיון דעכ"פ כל חתימתה נכתב כן לא הוי נשתקע עכ"פ שם העריסה ולפע"ד דבזה עדיף מה שחתימתה ע"י אחרים מאלו היה ע"י עצמה דהא אם היא עצמה חותמת יש מקום לומר דהוי נשתקע ומה לנו שחותמת עצמה לפעמים פורתא דרך מקרה אבל באחרים כותבין שמה כן ומעולם ראינו כשבאו לכתוב שמה הן בתנאים או בכתובה או שטרי בירורין בכולם כתבו שם העריסה הרי דלא נשתקע מאתנו הקוראים רק לענין קריאה אבל בכתב שמה הראשון עלי' שהרי כולם כשבאו לכתוב שמה כותבין שמה הראשון הרי שלא נשתקע לענין כתובה כלל ולכן נ"ל דבודאי לא מקרי נשתקע שם העריסה וגם כיון שאביה קוראה לפעמים כן נמי סגי שלא יקרא נשתקע כמ"ש הג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ב וז"ל שם ועיין ת' מהרח"ש ס"ס יו"ד באשה אחת שאמרה שבעת לידתה היתה בדעתה לקוראה שול שכך היתה לה בת אחרת שמתה ששמה כך אך השכנות והאנשים אשר היו שם ביום ח' ללידתה בעת המשתה קראו לה מוסה ונמשכה שמה כך ולפעמים אמה קוראה בשם שול אך היא לא ענתה אלא בשם מוסה ובכתובתה כתוב בשם שול ונסתפקנו איזה עיקר שמה ואמר דכתבו ב' גיטין בעבור ספק זה הא' שול דמתקרי מוסה והב' מוסה דמתקרי שול ע"כ ויראה מתוך דברי הרב דכ"ע או לפחות רובא קרו לה בשם מוסה וא"כ יש לתמוה אמאי נסתפקו איזה עיקר שמה והלא שם מוסה דקרו לה רובא עיקר ונראה דצד הספק שלהם היה כיון דעיקר הנחת שם מוסה היה שלא ברצון אמה דלמא לאו כל כמינייהו דשאר אינשי לקבוע לה שם שלא ברצון אמה וא"כ אפשר דשם שקראה לה אמה הוא עיקר א"נ אפשר לומר דנסתפקו נמי משום דשם מוסה לא מצינו אותו בשמות נשים לשם העצם כי פירוש מוסה היא לעז נערה כו' עכ"ל הרי דלא מסופק רק איזה שם היא עיקר אבל זאת לא תעלה על הדעת מהיפוך להיפוך שנקרא נשתקע ולכן ודאי ראוי לכתחלה לכתוב שם העריסה ליבא מחלה ודמתקרי ע"ש ליבא ובודאי דצריך לכתחלה להזכיר שניהם ואם יכתבו ליבא דמתקרי ליבא מחלה הא ע"ש החתימה אין כותבין דמתקרי משא"כ כשכותבין ליבא מחלה אין שום חשש כלל דכן האמת ששמה ליבא מחלה מתולדתה ורק דמתקרי בשם ליבא וגם הרשב"א ז"ל מודה בזה ואין שום חולק דבשם מעריסה שלא נשתקע לגמרי שיכתוב שם שניהם ועיין בתשו' ח"מ [והיא באה"ע סי' קכ"ט] יראה דבכותב שם שניהם בצירוף ומקדים שם העיקר כמו בנ"ד ליבא מחלה בודאי כשר יעיי"ש וא"כ בודאי הגט כשר: ובאמת אם בקל יוכל להשיג גט שני בכתיבה ליבא דמתקריא ליבא מחלה מה טוב לקיים את אשר יצא מפי הגאון בב"א אבל באם קשה להשיג גט שני כשר לכ"ע: סימן ס

שאלה באחד שבא לשלוח גט מכאן לקראקא ושם אבי המגרש נקרא בשעת מילתו יהודה ליב על שם זקינו שהי' הגביר ר' יודל פרנס שלא הי' לו כינוי כלל ושם ליב נקרא ע"ש זקינו השני מרישא שהי' שמו יהודא מכונה ליב ולכן קראוהו בשעת מילה לזה אבי המגרש יהודא ליב ע"ש שניהם ולאח"כ נקרא מילדותו בפי כל יודל ולס"ת הי' נקרא יהודה ורק חתם עצמו יהודא ליב וזה לערך עשרים שנה אשר התחיל להקרא בשני בתי המדרשים דפה להקרא לס"ת בשם יהודה ארי' ורק בביהכ"נ הגדול לפעמים כשאיקלע להתם קורין לו יהודה לס"ת ושם ליב נשתקע כעת לגמרי ממנו בין בקריאה בפי ההמון וכמעט לא ידע אדם ששמו יהודה ליב ורק במקצת פעמים מעט מן המעט חותם עצמו יהודא ליב וחותם עצמו יהודא בסוף באל"ף ובק"ק קראקא לא ידע שום אדם משם אחר רק שנקרא בפי כל יודל ולס"ת קראו אותו ואת בנו על שם יהודה לבד זה תורף השאלה

תשובה הנה בודאי זה פשוט שצריך להקדים שם מקום הנתינה ולכתוב יהודה דמתקרי יהודה ארי' על שם עלייתו לתורה ברוב פעמים ורק על שם יהודא ליב יש לספק אם לכותבו כלל כיון שהוא נשתקע לגמרי ואין אדם קורהו בשם זה מעולם ואי משום שלפעמי' חותם עצמו בשם זה הלא מבואר בט"ג ובכל תשובות אחרונים אשר על שם החתימה לא שייך לכתוב דמתקרי ומה שמבואר בטיב גיטין [בשמות אנשים ס"ק מ' ובלקוטי שמות ס"ק ל"ה] דבהצטרף שם החתימ' לשם העריסה יש לכתוב דמתקרי אתפלא מאד דהלא על שם שנשתקע אין לכתוב דמתקרי כמבואר בכל הפוסקים כיון דלא נקרא בו כלל וא"כ מה יועיל מה שחותם עצמו לפעמים הא מ"מ לא נקרא בו וגם האיך יכתוב דמתקרי יהודה אם בה"א לבסוף הלא חתימתו הוא באל"ף וכל עיקר כתיבת זה השם מוטל עלינו עתה רק מחמת חתימתו כי לולא זאת הרי כבר נשכח ונשתקע שם יהודה ליב ממנו ורק מחמת חתימתו לפעמים יהודא ליב מוטל עלינו לכותבו א"כ האיך נהפוך ולא נכתוב כאשר חותם עצמו באל"ף לבסוף ואם נימא לכתוב דמתקרי יהודא ליב באל"ף לבסוף כמו שחותם עצמו קשה הלא על שם חתימה לחוד אין כותבין דמתקרי ועל הא דקראו בשעת מילתו הי' מסתמא כדרך כל סתם יהודה בה"א לבסוף ואם נכחיד שם יהודה ליב לגמרי מחמת שהוא שם אביו ובשעת הדחק מותר לגרע איזה מכנויו מספק גם בזה אני חוכך מאד כי גדולי דורנו נסתבכו הרבה בזה וגם לפי הנראה שזה שם העצם שלו על שם שני זקיניו והאיך נכחידנה תחת לשון הגט ומטעם זה גם המכונה אין לכתוב על שם ליב כי [הוא] עיקר השם שאין כותבין המכונה כמבואר בנוב"י ובג"פ ובט"ג. והנה לענ"ד נראה דיכתבו דמתקרי יהודה ארי' דאתקרי יהודא ליב דכן מבואר בכנסת יחזקאל דאתקרי שייך על שם דלשעבר וכ"פ הג"פ וכן התורת גיטין ואפי' לפי דברי הט"ג שמאריך בתשובה לדחות דברי הג"פ בכאן גם הוא ז"ל מודה דנכון לכתוב דאתקרי דז"ל הבית אפרים הל' גיטין סי' פ"א וז"ל וכוונתם בזה נלע"ד דהנה ודאי אין מקום לומר שתיבת דאתקרי מורה על העבר לומר שכבר הי' נקרא ועתה אין שמו עליו הא ודאי ליתא כו' עד וא"כ כשבעל הלשון רוצה להשכיל את הקורא שיבין מלשונו שנקרא כך לפרקים לא יספיק לשון דאתקרי שהרי ע"כ לא בא להודיענו מה שהי' בזמן העבר בלבד דמאי דהוה הוה אע"כ שר"ל שנתנו לו שם זה וגם עתה כן הוא ואין ביאורו דאתקרי בל"א ער איז ווארין גירופין שיהי' משמעו שעכשיו אין קורין לו כך רק פירושו דאתקרי בל"א דער וואס מען האט אים איין נאמין גיגעבין ומנין ישכיל הקורא שאין נקרא בו בקביעות משא"כ דמתקרי שהוא משקל בינוני שהרי מתפרש וואס ווערט גירופין והיינו שהי' נקרא כך לפני איזה זמן בקביעות ועתה אין קורין אותו בקביעות בשם זה רק שנקרא כן לפעמים לבד ועיקר הקריאה קאי על העבר עכ"ל. והנה מבואר בהדיא דמלת מתקרי הוא לשון דקוראים אותו פעמים כן ופעמים בשם אחר ומלת דאתקרי לא מובן כלל האיך קוראים אותו עתה רק שהושם לו שם זה אבל אין לו מובן אם לפעמים נופל ממנו או לא ומש"ה כ' שם דע"ש הנשתקע לא יכתבו דאתקרי כי לא יהי' מוכח מזה דעתה לא נקרא כן ואדרבה יהא במשמע ששם זה הושם בו לעיקר להקרות בו וכ"ז שפיר לשיטתו בעלמא בשם שנשתקע אבל בנ"ד שכותבין מתחלה שם יהודה לחוד א"כ נראה שעיקר שמו רק יהודה ואח"כ כותבים דמתקרי יהודה ארי' היינו שלפעמים נקרא ג"כ יהודה ארי' וממילא מה שכותבין לאח"כ דאתקרי יהודא ליב היינו רק שהי' לשעבר נקרא כן והושם לקרותו בו אבל לא נקרא כן דאין לומר שרגיל לקרוא בו הרי אדרבה שעיקר שמו