דברי חיים חלק א קסג

תירץ זה בספר בני יעקב על בה"ע מבואר בהגהות משנה למלך פ"י מהל' גירושין [הל' ב'] דבאמת הא קשה דברי הטור אהדדי דכאן [בסי' ק"נ] בגיטין פסולים נותן גט ולא חיישינן ללעז ובסי' מ"ו חושש ללעז כדברי [רש"י בס"פ המגרש] ומתרץ הב"י דשם ליכא רק פסול בדרבנן ולהכי איין שייך לעז ולפי דעתי כוונתו פשוט דבשלמא אם יש חשש קידושין או גירושין שהיא א"א לא צריכין לגט פן יאמרו דהי' צריך הגט מדינא כחשש אשר הי' בו וא"כ יש חשש על הבנים משא"כ בגיטין פסולים דכך טופס הגט לכתוב כן ובדיעבד מגורשת בלא זה שפיר שייך לומר דיגרשנה בגט שנית ואין כאן חשש לעז כלל כי כל העולם יודעים דזה רק לשופרא דמלתא אבל במקום דאיכא ספק דהקידושין של אחר הי' קידושין או הגט לא הי' גט כלל בוודאי אם (אינם) [אנו] מחליטין להכשיר אין לתת גט אחר לחומרא פן יוציאו לעז על הבנים ודבר זה ברור מאוד ועפי"ז לא קשה קושי' המגיה [במשל"מ הנ"ל] על בני יעקב מתשובת [רש"י שהביא הב"י בסי' קכ"ט בשינוי שם אב] אשר לא הצריך גט אף דהגט פסול [רק מדרבנן ע"ש] כי לפמש"כ גם שפסול שם מדרבנן מ"מ אם נכלל זה בכלל שינה השם א"כ הולד ממזר איכא חשש לעז וע"כ לא כ' הב"י רק בפסולי דרבנן אשר הולד כשר ולכן בנ"ד לפי הנראה אסור לגרשה בגט שני אך לפי המבואר בב"ש סי' (ק"מ ס"ק ב') [ק"נ ס"ק ג'] דטעם הדבר דדוקא כשתצא ממנו יש חשש לעז אבל ליתן גט אחר לרווחא דמילתא לית לן בה עכ"ל א"כ גם הכא י"ל שיתן לה גט דאין כאן חשש כלל אבל עכ"פ א"צ להפרישה מבעלה מטעם הבחנה כאשר כתב מחותני הגאון הנ"ל דא"כ איכא חשש לעז וגם לא הבנתי כלל דברי מחו' כיון דהוא בעצמו כתב שהוא רק מדרבנן א"כ בוודאי היא ספק דרבנן מכח פוסקים המכשירין לאשר באמת עי"ז מותרת דאם נימא שהוא מדאורייתא א"כ כל הדרכים האלו בה והיא אסורה גם לאחר הגט אלא וודאי דאינו רק מדרבנן וכסברת הפוסקי' א"כ בדיעבד כשר א"כ הוי ספיקא דרבנן והולד כשר גמור וא"כ למה לן הבחנה גם בלא"ה כיון דהוא [ספק] אם הגט כשר וא"כ אם יהי' שום ספק אימת נולד הולד הי' ס"ס בוודאי מותר כמבואר בנודע ביהודא וזה ברור למבין. ועוד נ"ל ראי' [דאם לא נודע גם להבעל משינוי השם דכשר הגט כנ"ל] מדברי הגמ' יבמות דפריך שם בדף צ"א ע"ב שינה שמו הולד ממזר מאי הוי לי' למיעבד ומתרץ הוי לי' (לקרוע הגט) [לאקרויי גיטא] ואם איתא דגם בלא נודע הגט פסול א"כ שפיר מקשה מה הוה לי' למיעבד אך י"ל דבאמת לפי הה"א הוי מוקמינן המתני' דשינה שמה שינוי ממש ורק לפי המסקנא [שם] דלא עבדין עובדא (ביבמה) [במה] הו"ל למיעבד מוקמינן המתני' גם בשינוי כזה. אולם המעיין בדברי התוס' יבמות [שם] יראה דלשיטתם אין לומר כן וא"כ ראי' מוכרחת דבלא נודע הגט כשר ולולי דמסתפינא הוי אמינא דתשב תחת בעלה בלא שום גט אך לרווחא דמילתא אם יסכימו חכמי הזמן לתת לה גט שני גם אנכי עמהם אבל עכ"פ אין לנו לכוף הבעל לזה כמו שעלה על דעת החכם הגאון מהר"ש מדאמבראווי שבמחילת כ"ת אשתמיט מיני' דברי המגי' במשנה למלך הנ"ל שכ' בפירוש שאין לכוף

סוף דבר אם כבוד הרבנים מחותני הגאון החסיד מ' מרדכי דוד נ"י והחכם הגאון מוהר"ש הנ"ל יסכימו עמי גם אנכי עמהם: סימן נט

שאלה אשה שנקרא שמה מעריסה ליבא מחלה ונשתקע שם מחלה וכולם קורין אותה ליבא רק אביה קורא אותה לפעמים בשתי השמות ובתנאים ובכתובה נכתבו שתי השמות יחד וגם כשחתמה עצמה בכתב הבוררת חתמה ע"י אבי' בשתי השמות יחד ונכתב הגט בשתי השמות יחד ליבא מחלה דמתקריא ליבא וערערו קצת לומר דהוא פסול או ספק מגורשת מחמת שהקדימו שם הטפל להעיקר דהשם ליבא מחלה הוי כשם הטפל דנשתקע לגמרי

תשובה מקודם נבאר דברי הש"ס והפוסקים בזה וטעם מחלוקתן וז"ל הש"ס (גיטין ל"ד ע"ב) במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פ' וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם. ובגמ' אמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמא תניא כוותי' דרב אשי הי' לו שתי נשים א' ביהודא וא' בגליל ולו שני שמות א' ביהודא וא' בגליל וגירש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם גליל עמו ואת אשתו שבגליל כו' ההוא דהוו קרי לה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה ע"כ ושיטת הרמב"ם [בפ"ג מה"ג] והגאונים וכל חכמי ספרד לכתוב וכל שום היינו שמו המובהק ועל השני וכל שום ושיטת הראב"ד ז"ל לכתוב שניהם וגם וכ"ש והר"ת ז"ל [שם בתו' ד"ה וכל] כתב לכתוב שני השמות בפירוש ואם כתב אחד מהם לחוד דעת הר"ן ורוב הראשונים להכשיר אפי' שם הטפל לבד אך בדעת הרמב"ם ז"ל יש מחלוקת דהה"מ ז"ל מפרש דשם הטפל לבד פסול ורק חניכה עדיף משם טפל ובחניכה לחוד כשר ודעת הב"י ז"ל [בסי' קכ"ט] דבשם הטפל לחוד כשר ורק בכלול שם העיקר בכל שום גרע גם בדעת הטור יש מחלוקת כמבואר בב"ש ובב"י ז"ל [סי' הנ"ל] אך לכ"ע אינו רק פסול מדרבנן משום חשש לעז כמבואר בר"ן ואפילו לאיכא דמפרשי שם בכה"ג ששני השמות במקום אחד השני רק מדרבנן יעו"ש וכ"כ בהדי' הר"ן והתוס' ז"ל בהזורק [דף ע"ט ע"ב ד"ה וצריכי ועיין בפ"י שם] וכן מבואר בש"ג ובהרא"ש ובהרמב"ם ז"ל שאינו רק פסול מדרבנן וכן בטור אה"ע סי' קכ"ט ורק בשם הרמ"ה כתב וז"ל וכ' הרמ"ה שאין חילוק בין אם מגרש במקומו לשולח הגט במקום אחר לעולם צריך לכתוב שני השמות אלא כשמגרש במקומו כותב שם העיקר בפרט והטפל כולל וכותב אני פלוני וכל שום וחניכה דאית לי ואי כתב שם טפל בפרט וכולל שם העיקר הוי ספק מגורשת עכ"ל ובאמת ביש"ש השיג עליו אך כ"ז בכתב שם הטפל לבד או בכולל לשם העיקר בכל שום דיש חשש לעז שימרו לא זה הוא דאינו ניכר להם בשם הטפל וגרע טפי כיון דשם הטפל נכתב בפירוש ושם העיקר נטפל לו בוכל שום יאמרו דלא זה הוא המגרש דהמגרש שמו העיקרי הוא שם אחר ובהגט נכתב ששם העיקרי הוא כן ולזה יהיה לעז ולכן רבו הפוסלין אבל באם כתבו שניהם בפירוש הגם שכתב על שם העיקר דמתקרי בודאי כשר כיון שנכתב שני השמות בפירוש ובאמת מתקרי כן ל"ל בה במה שהקדים שם הטפל להעיקרי ורק הרשב"א ז"ל פוסל מביאו בב"י משום דגם בזה יש מקום לעז דדרך בני אדם לתפוס שם העיקרי ועל שם השני דמתקרי וכיון שבגט כתוב איפכא יאמרו דאין זה המגרש יעיי"ש בח"ר. אולם נלע"ד באם שני השמות מלידה ולאח"כ נקרא בשם אחד הרוב והשני פורתא גם לרשב"א ז"ל כשר דבאמת שמות הלידה שניהם עיקרים ורק בא' מהם נקרא יותר שייך לומר דמתקרי היינו ששניהם שמותיו הקבועי' ונקרא לרוב בשם הנקרא כנלע"ד ברור ודבר זה למדתי מדברי היש"ש שכ' בפ' השולח סי' ט"ז וז"ל ומ"ש שאם כותב שם הטפל בפרטי וכולל בשם העיקר דהוי ספק מגורשת לא ידעתי למה נהי דאמרינן לעיל סי'... מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה אין הלשון הזה לכאורה אלא לכתחלה ומנין לנו לפוסלו בדיעבד ולכל היותר אינו אלא פסול בדיעבד כמ"ש הרמב"ם והיינו שלא תנשא כן ואם נישאת לא תצא אבל להיות ספק מגורשת לא נהירא כלל כו' ומ"ש שגירש בשם שלא הוחזק כלל כו' נראה דוקא שלא הוחזק בו כלל והוא בא להחזיק לו שם לעצמו כה"ג הוא דלא הוי גט כלל אבל אם הי' שם זה בילדותו אלא שנעתק ממנו לגמרי בין בחתימת שטר ובין בקריאתו לס"ת הוי כשינה שמו ונהי דאין ראוי לכותבו ואפשר דפסול אבל להיות הגט בטל ולומר שאינה מגורשת כלל לא נהירא דלא הוי שינה שמו ממש דאמרינן בהזורק שאינו גט ודוקא בכה"ג שכולל שם המובהק אבל אם כתבו בפירוש אפי' אם כתבו אח"כ בלשון דמתקרי' כשר בדיעבד עכ"ל אלמא דשם הלידה הוא שם העיקרי. והנה עכ"פ מדברי כולם נלמד דבכה"ג שכתב שני השמות בפירוש ורק שכתב על שם העיקרי דמתקרי דכשר מה"ת ואינו רק מחשש לעז דכל הראשונים כתבו דכל הפסולים הוא רק מדרבנן כיון שעכ"פ הי' בו זה השם ומחמת שעשה הטפל לעיקר בשביל זה לא יפסל מה"ת ורק הרמ"ה שכ' דהוי ספק מגורשת וכן ר"מ בר"י מובא בב"י גבי שני מקומות מ"מ בשם הלידה שנשתקע י"ל שגם המה מודים שכשר מה"ת כמ"ש מהרש"ל בפירוש ואין עלינו לחלק השוים ובודאי מודים גם הרמ"ה והר"מ שבכה"ג כשר מה"ת ולא ראיתי בשום א' מהראשונים ואחרונים שיאמר ע"ז ספק איסור תורה ואם ימצא בא' מאחרונים שיכתוב ספק מגורשת בטל נגד כל הני ראשונים ואחרונים שהבאתי דליכא חשש דאורייתא רק בכתב שם שאין בו ויעוין פ"י בהזורק שהביא קושית התוי"ט וברמב"ן בהשולח וכבר בארתי בארוכה דבריהם ובכה"ג כולם מודים שאינו רק מדרבנן

והנה לפ"ז נחזי אנן בנ"ד דלכאורה הוי נשתקע שמה הראשון דאי משום שנכתב בכתובה. והמפרשים כתבו ללמוד