דברי חיים חלק א קסב

על לבם לחקור על הדבר והנה באמת אכתי קשה לשיטת בה"ג [המובא שם בתו' ד"ה וכל שום] דבכל גיטין כותבין וכל שום א"כ אכתי [יש חשש] ערעור והב"ד לא יתנו לב לחקור כי לא ניכר להם שם זה כלל והא דכתב בגט וכל שום הוא משום דכן כותבין בכל הגיטין א"כ מה הועיל התקנה לזה כתב הרא"ש דבאמת לא בעי וכל שום רק אם יודעים באחד המקומות שיש לו שם אחר זולת שמו הידוע להם (דאם) [דאז] גם אם במקום השני לא יודעים שיש לו שם אחר [מ"מ שפיר יש] לכתוב שם של אותו מקום באשר (לו) [לא] נודע להם שם אחר זולת אותו השם שכתב לעיקר והשני יכללו בוכל שום ואז ממ"נ איכא תקנתא דבני המקום אשר אינם יודעים רק משם אחד שפיר ידעו בו דאותו שם נכתב בגט ואי דכתבו וכל שום הא בכל הגיטין כותבין וכל שום לשיטת בה"ג והרא"ש ז"ל דנהוג במקומו כוותי' ובני המקום האחר גם דלא כתב בגט שמו דאיתחזק במקומם מ"מ הם יודעים שיש לו שם אחר זולת שמו דאיתחזק במקומם וא"כ יבינו דבכל שום נכלל שמו דבמקומם ולא יהי' ערעור כלל אבל כשבני המקומות אינם יודעין כלל בשום מקום שיש לו שם אחר זולת שמו דאיתחזק בהם לא נוכל לצאת מידי ערעור

ובאופן זה כיון דלא מצינו למיעבד תקנתא הדרינן לדינא דקודם התקנה דכשר באיזה שם שיהי' ועפי"ז נכון מאד מש"כ הרא"ש ז"ל בסופו ואם נודע אח"כ שיש לו שם במקום אחר דלכאורה זה אך למותר כיון דאפי' נודע שיש לו שם אחר במקום הנתינה כשר מכש"כ כשיש לו שם במ"א אולם לפי מ"ש א"ש דהנה לפי שיטת בה"ג והרא"ש דבכל גיטין כותבין וכל שום בוודאי הא דכתב הרא"ש דאם לא נודע דא"צ ליכתב וכל שום היינו דבדיעבד כשר כמו שפירשו המפורשים וא"כ הי' מקום לומר כיון דעכ"פ לכתחלה דבעינן בכל גיטין וכל שום אם לא כתב וכל שום דעבר על התקנה וגם יש מקום דמקרי להם שינוי ה"א דפסול כמבואר במגיני שלמה דבמקום שעבר על התקנה וגם שינה שמו פסול לזה כתב דאם נודע שיש לו שם במקום אחר דאינו לא מקום הכתיבה ונתינה דוודאי כשר גם שלא כתב וכל שום וא"כ ממילא גם אם שינה שם דמקום הנתינה כיון דלא נודע לנו לא מקרי זה שינוי ואין לנו אלא השם שהחזיק עצמו לפנינו ועפ"ז א"ש דבריו שבתשובה [כלל ט"ו סי' ד' המובא בב"י הנ"ל] דכ' שם דאם בני המקום הנתינה אינם יודעים שיש לו שם אחר א"צ ליכתוב וכל שום משמע מזה דאף שבני המקום הכתיבה יודעים שיש לו שם אחר מ"מ א"צ ליכתוב וכל שום וזה נגד דבריו שבפסקיו כנ"ל ולפמ"ש א"ש כי שם בתשובה אזיל דלא כשיטות בה"ג דצריך ליכתוב בכל גיטין וכל שום א"כ בוודאי אם בני מקום הנתינה אינם יודעים משם אחר גם אם בני מקום הכתיבה יודעים אם יכתוב וכל שום יהי' ערעור דהא אינו מוחזק להם רק בשם אחד ואז יהי' להם לקפידא שיש לו שם אחר [מפני שכ' בו] וכל שום כי אינם יודעים משם אחר ולכן כיון שא"א לתקן הדר הדבר לדינא ודו"ק

היוצא לנו מזה דסברת הרא"ש ז"ל דכיון דלא אפשר לתקן אוקמא אדינא ולא חיישינן ללעז וכן מורין דברי הרמב"ם ז"ל (פ"ג מה' גירושין ה' ג') שכ' כותבין השם היודעין ומכירין בו ביותר וכל שום וכו' דלשון זה הוא כפול כמבואר באחרונים שדקדקו בזה. אולם לפי דעתי הכוונה בזה דוקא אם יודעים אז יש ליכתוב שם שרגיל בו ביותר אבל אם לא יודעים אף שהוא עיקר כשר אם לא כתבו וא"ש נמי מה שלא הביא הרמב"ם הא דבברייתא בגירש בשם שביהודא לחוד אינה מגורשת והוא לא מביא זה כלל ולא עוד אלא דמשמע מדבריו דכשר כמבואר בבית מאיר אולם לפי מ"ש א"ש דהנה לכאורה קשה קודם תקנת ר"ג וכן גם עכשיו כשלא נודע משם אחר כשר בשם אחד הלא אינו מוכח מתוך עידי החתימה מי הוא המגרש כיון דאינו ניכר באותו השם וכבר העיר ע"ז הפ"י בחידושיו אולם באמת צ"ל דזה מקרי מוכח מתוכו כיון שעכ"פ נוכל להתברר ע"י הגט באיזה מקום הן במקום הכתיבה או במקום הנתינה דכך שמו ככתוב בגט וכמו במי שנתערב ב' גיטין וכתב בהם סימן הגם שאינו ניכר לנו הסימן מקרי מוכח מתוכו כמבואר מדברי התוס' גיטין [דף ד' ע"א ד"ה דקיימא ודף כ"ד ע"ב ד"ה בעדי] אך כ"ז קודם התקנה אך לאחר התקנה שתיקן ר"ג ליכתוב וכל שום א"כ כיון שיודעים בהדי' שיש לו שם אחר בגליל דצריך ליכתוב שניהם ע"י וכל שום ואם לא כתבו לא מקרי מוכח מתוכו כלל מש"ה פסול ואינה מגורשת למאן דסבר עידי חתימה כרתי ובעי מוכח מתוכו אבל הרמב"ם ז"ל דפסק [בפ"א מה' ג' הל' ט"ו] דעידי מסירה כרתי מגורשת בדיעבד בשם אחד. והנה לעומת זה יש לנו שיטות הפוסקים ה"ה הרשב"א וספר התרומות דס"ל דגם בלא נודע צריך ליכתוב וכל שום ואם לאו פסול כמבואר בגט פשוט וז"ל אבל לא אתחזק במקום הכתיבה ובמקום הנתינה אלא בשם אחד אע"פ שהוחזק במקומות אחרים א"צ לכתוב וכל שום ודייק מזה הגט פשוט דס"ל לבעל התרומות והרשב"א דבמקום הכתיבה או הנתינה גם לא נודע פסול בדיעבד ובתשובת נטע שעשועים כתב דאין מזה ראי' כלל דהתם לא מיירי בלא נודע והאריך הרבה ולפענ"ד פשטות דברי הר"ת שבמרדכי שכתוב וז"ל והוא דאתחזק בתרי שמא כשהבעל עומד במקום אחד גם ביהודא ואשתו במקום אחר גם בגליל דאתחזק בתרי שמא משונים שביהודא קורין אותו בשם אחד ובגליל קורין אותו בשם אחר ואותו שם שקורין אותו ביהודא אין יודעין כלל בגליל ושם של גליל אין יודעין אותו ביהודא לכן אם גירש באחת מהם אינה מגורשת משמע מזה בהדי' דגם אם לא נודע כלל דאינה מגורשת וכן כתב בספר התרומות דשם דיהודא לא נודע כלל וגם מדברי הרשב"א בחידושיו [שם בגיטין] משמע כן שהקשה לשיטות ר"ת דסבירא לי' דכותב שמותיו בפירוש והקשה עליו דא"כ מה קאמר רב אשי והוא דאתחזק וכו' וכי (ב"ד) [סד"א] דנוסיף לו שם חדש ולכאורה קשה דלמא ר"א קמ"ל דבדיעבד אם נודע אח"כ שיש לו שם אחר כשר א"ו דבכה"ג להרשב"א ז"ל פסול וא"כ שפיר הקשה לשיטת הר"ת כיון דבאמת אין לו שם אחר מה"ת פסול אבל לבה"ג דלאחר התקנה כותבין בכל גיטין וכל שום גם אם אין לו שני שמות וה"א אם לא כתב שיהי' פסול אשמועינן ר"א דכשר וכ"ז דלא כתשובת נטע שעשועים דבמחילה מכ"ת כתב דברים שאינם מובנים לפי פשטו הסוגיא ולא זכיתי להבין דבריו בזה. אך דלכאורה קשה על שיטת הפוסקים הללו דמה"ת נפסל בדיעבד אם לא ידעו דא"ל שעברו על תקנה הא בלא ידעו בוודאי לא היתה תקנת ר"ג וגם א"ל כיון דעכ"פ היתה התקנה ליכתוב שניהם גם בדיעבד בלא ידעו פסול משום לא פלוג דזה ודאי ליתא דמה תעשה עני' זו שנשאת בגט כזה ושום אדם לא עבר על התקנה דרכי' דרכי נועם כתיב אך לפמ"ש לעיל י"ל דהתקנה הי' על הבעל וא"כ עבר הוא על התקנה ושפיר פוסלה ובידו לפוסלה בגט פסול וכיוצא אך אם גם להבעל לא נודע כלל בוודאי כשר לכ"ע. היוצא לנו מכל זה דלשיטת הרא"ש והרמב"ם ז"ל ורוב ראשונים אם לא נודע משם אחר כשר וגם לשיטת הרשב"א וסה"ת עכ"פ אם לא נודע גם להבעל כשר. ואחרי שזכינו לזה נבוא לנידון דידן דהנה שם אביו לרוב שיטות הפוסקים א"צ לכתוב והרא"ש ז"ל חד מנהון אולם בשינה שם אביו כ' הרא"ש דפסול וגם אפי' באתחזק לאביו שם אחר ג"כ הטעם דאין בידו לחדש לאביו שם אחר והנה לכאורה תמוה לי מאד כיון דא"צ לכתוב שם אביו וא"כ אינו פסול רק מפני מראית עין שיאמרו אין זה המגרש כמבואר כ"פ בתשובת הרא"ש וא"כ מה חשש מראית העין איכא כאן כיון שאתחזק לפנינו בשם נתן בן יהודא והכל מכירין אותו בשם זה ומה לנו לזה שאין בידו לחדש לאביו שם בשלמא אם הי' זה מדינא דבעינן עצמות שם אביו מאיזה טעם שיהי' הי' מקום לומר גם דחידש לאביו שם אחר אין בידו לחדשו ולא כתב כאן שמו אבל באמת דלא בעינן כלל שם אביו רק חשש מראית העין מה מראית עין איכא כאן ולפי מה דמבואר במהר"י בן לב יש מקום לומר פן ישכח הדבר משם החדש בשלמא שמו גם אם ישכח לא יהי' לעז דיאמרו מסתמא הי' לו שם אחר מחמת חולי וכיוצא בזה אבל שם אביו דיתברר להם שמת באותו השם והא לא יעלה על דעת הרואים דחידוש הוא לאביו שם אחר א"כ איכא פסול משום הבאים כן משמע שם בתשו' מהר"י בן לב אולם אחר מחילת כ"ת הקדושה מה אנו אשר נושא את שמותם על שפתותינו אולם מאד מאד נפלאה דעתם בזה כמבואר לכל מעיין בסוגיא בראשונים ובאחרונים ואין לנו לחוש לחששות כאלה אך מי יכול לדון נגד דעתם הקדושה ובפרט שהסכימו כמה גדולים הראשונים אשר בדורותם בזה כמבואר... אך עכ"פ נ"ל לומר דכ"ז בגוונא דבעל ידע מזה כמבואר שם בתשובותיהם אבל בשנעלם הדבר גם מהבעל כמו בנידון דידן כ"ע מודים דכשר בשם דאתחזק בו לאביו ולזה נראה דגם א"צ להתחזק בחיזוק המבואר בגט פשוט רק כיון שכמה שנים הי' במקום אחד וכסבר שכן שמו ושם אביו וכל אימת דקרי' לי' בשם אביו הכי קרי שפיר מקרי אתחזק ולא כמו שעלה ע"ד מחותני הגאון החסיד מ' מרדכי דוד נ"י ולכן נראה כי בוודאי הגט כשר לכ"ע וליכא שום חשש פסול ולא צריך ליתן מחדש כי אדרבה יהי' חשש לעז על הבנים והא דמקשה הג"פ [סי' קכ"ט ס"ק נ"ב] הא מבואר ברמב"ם [פ"י ה"ג] ובכל הפוסקי' דנותן לה גט ולא חיישינן ללעז כבר