דברי חיים חלק א קסא

נשים אות קו"ף ס"ק ג' שכ' וז"ל ואם קורין בחיר"ק וכאשר שמעתי שם אשה שקורין הקו"ף בחיר"ק יש לכתוב קינא ביו"ד. ואם כתב בוא"ו כשר כיון שאפשר לקרות במלאפו"ם כאשר יש כמה שמות שנכתבים בוא"ו ונקראים במלאפו"ם לא אתי למטעי ומכ"ש שרוב פעמים מחמת מהירות המבטא אין דוחקין החיר"ק של הקו"ף עכ"ל ובמחכ"ת לפע"ד לא נראה כן ולא זכיתי להבין דבריו בזה והמעיין יראה כי דברי נכונים לפסול הגט אפי' אם נשאת וכל הדרכים בה וקרוב לפסול מה"ת וא"כ צריך הבעל לשלוח לה גט שני וגם ליתן לה החמשים כסף הגם שלא נתרצה בקגא"ס מ"מ צריך לפייסה שתקבל הגט מדעתה ואסור לישא אחרת ורק באם תסרב מלקבל גט אחר בשום אופן אזי יוכל ליתן לה גט אחר בע"כ כמבואר ברמ"א ז"ל סי' קי"ט ולפ"ד אם לא יהי' אופן להשתדל גט בע"כ מותר לישא אחרת כנ"ל אם יסכימו עמי עוד לומדי תורה לאמתה של תורה: סימן נז שוי"ר לידידי הרב המאה"ג וכו' מ' אליעזר ליפמן נ"י האבד"ק ראזניטאב יע"א

מכתבו הגיעני. ואתמה מאד על איש כמוהו לפי שידעתיו מקדם לת"ח אמיתי איך יעלה על לבו לפלפל כלל בזה להתיר בשינה שם אביו וכי יש בידינו צעירי השכל להכריע נגד כל האחרונים אשר פסלו וכן הוא דעת הרא"ש והת"ה והא"ז ומהראנ"ח ומהרא"ם ומהריב"ל והג"פ ורק שהניח בצ"ע אם תצא בשינה שם אביו. ובמכתב אלי' כתב הכלל דדעת בעל העיטור יחיד בזה שמכשיר ואפי' בדיעבד שנישאת תצא. וגם העלה אפי' לפ"ד התוס' ז"ל שחולקין עם הרא"ש בדבר שאינו מעכב וכנ"ל דגם הם פוסלין כי ס"ל ששם אביו מעכב. ולא ידעתי מה זה שהעלה מעכ"ת דבר חדש די"ל דהתוס' חולקים עם הרא"ש ז"ל הלא דבר זה מבואר בכמה תשובות ומסתמא מחברי זמנינו גם הם מביאים דבר זה כי בספר מכתב אלי' העלה כן לדבר ברור דהתו' ז"ל חולקים עם הרא"ש וס"ל דבמקום שאינו מעכב אין שינוי פוסל ורק אעפ"כ כתב די"ל דגם התוס' מודים בשינה שם אביו דמעכב. ומה שהקשה מע"כ על הרא"ש ז"ל דהא הוא ס"ל בשם אביו דל"צ ולמה פסול בשינה וגם האריך בענין שינוי מקום הדירה. ונראה שמעכ"ת לא עיין בגוף הדין רק לפלפול כדרך שבעוה"ר עתה ולכן כתב מה שכתב כי אלו הי' מעיין לא הי' קשה לו כלל כי אם אפי' א"צ שם הדירה אם כתב שם של מקום הכתיבה אם אחזיק בתרי שמא פסול דהוי כשם הטפל ויעוין בר"נ גבי התקין ר"ג [בגיטין דף ל"ד] מ"ש. ויותר מזה מחלק המכתב אלי' ז"ל דאפילו דבר שאינו מעכב אם הוא רק תיקון מדינא דגמרא לכתבו לכתחלה פסול בשינוי והכריח דבריו מדברי בעל העיטור. וגם כתב שם דאפילו לא הי' רק תיקון הראשונים אחרי הש"ס נמי פסול סוף דבר דבשינוי השם אזי האשה בודאי תצא כמבואר בכל הפוסקים ובפלפול של מה בכך אין לדחות ובפרט שעיקר פלפולו היא נגד האמת דמ"ש שינוי השם פסול מטעם שלא לשמה דבר זה ליתא לפע"ד דהא צריך להכיר שזו אשתו וא"כ מה בכך ששינה שם אביו או שכתב שם הטפל ויעוין בג"פ גבי אי צריך הסופר להכיר ויעוין בירושלמי גבי הגע עצמך היפוך שמורה שמפורשים בו הר"נ ז"ל והרא"ש ז"ל בתשובה כלל י"ד. גם מ"ש דלר"מ הגט הוא לישנא דסהדי במחכ"ת האיך יאמר דבר זה הא כל הגט לכ"ע הוא שהבעל מדבר עם אשתו לא העדאת עדים ויעוין בג"פ ובתשו' רדב"ז דאפי' לר"מ הוא לשון הבעל. ולכן דבריו נכתבו שלא בעיון כלל. אך מה שירצה לומר דזה לא היי שינוי ותולה עצמו באילן גדול בט"ג. הנה בתשובתי סתרתי דבריו היטב. ומה שהביא ראי' מד"מ אינו ראי' כלל דלמא מיירי בחיר"ק ומ"ש בדפוס וא"ו הוא שלא בדקדוק כאשר מצינו הרבה בזה. סוף דבר לפע"ד הגט זה פסול כאשר כתבתי. אך ידעתי שהמורים בעוה"ר מרובים ומעט מגדולי דורינו הבקיאים באמת ולכן ודאי ימצא גדולים המכשירים. אך אני מצאתי מחויב בדבר לכתוב דעתי ואתם עשו הטוב בעיניכם ונא מאד שלא להטריחני יותר בפלפול כי אין העת אתי לפלפל במקום שאינו מוכרח. ומחמת שלע"ד הדבר ברור כאשר כתבתי לכן אל יטריחני ואם ימצא גדולים שיתירו אינני ח"ו חולק על גדולי דורנו יהי' להם מה שלהם. ומ"ש שהמעשה הי' שבהברתו נקרא כמו בשור"ק השואל ממני כמדומה לי שכתב שגם בפי הקריאה נקרא כמו חיר"ק ומכתבו נעלם ממני רק מתשובתו נראה שכן היתה השאלה אך באם הי' המעשה כאשר כתב מעכ"ת שהקריאה בהברת שור"ק וא"כ אינו רק שינוי חתימתו יש להקל עפ"י הפוסקים שלא כדברי הט"ז. והי' שלום: סימן נח

בנידון השאלה בא' שגירש וכתב בגט יהושע נטע בן יהודא כאשר נתחזק בשמו אח"כ לאחר כמה ימים נתוודע לו ששם אביו הי' ארי' וכבר נשאת המתגרשת וגם המגרש נשא אשה

תשובה בדין זה מבואר מחלוקת הפוסקים שבש"ע סי' קכ"ט [סעי' יו"ד] דיש מי שאומר אם נתגרשה בשינוי שם אביו אם הוחזק דלא תצא ומבואר באחרונים באריכות וסוף דבר העלה הגט פשוט דיתן לה גט ותשאר תחת בעלה ויודיע להבעל שיש מחלוקת הפוסקים בזה ואם בעל נפש הוא יחוש לעצמו. והנה מחמת כי לע"ד נראה שבגוונא דנידון דידן כ"ע מודים לכן צריך אני להאריך קצת הנה בגמרא פרק השולח [דף ל"ד ע"ב] איתא בראשונה הי' משנה שמו וכו' עד התקין ר"ג הזקן שיהי' כותב וכל שום שיש לו ובגמ' מי שהי' לו שתי נשים אחת בגליל ואחת ביהודא ולו שתי שמות א' בגליל וא' ביהודא גירש אשתו שביהודא בשמו שביהודא וכו' אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם דגליל עמו (אמר ר' אשי) ומקודם תנן בברייתא שלחו לי' לרבן גמליאל בני אדם (העולין מכאן) [הבאים משם לכאן] יוחנן וקורין לו יוסי וכו' האיך מגרשין נשותיהן עמד ר"ג והתקין שיהי' כותב אני פלוני וכל שום שיש לי אמר ר"א והוא דאתחזק בתרי שמא תניא כוותי' דר"א מי שהי' לו שתי נשים וכו' עד יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת וכו' וכתב בזה רבינו אשר זלה"ה בפסקיו ז"ל והוא דאתחזק בתרי שמא בשני המקומות אבל אם בני מקום הנתינה אינם יודעין שיש לו שם אחר במקום הכתיבה ובני מקום הכתיבה אינם יודעין שיש לו שם אחר במקום הנתינה א"צ ליכתוב וכל שום ואפי' נודע לו לאחר מכאן שיש לו שם במקום אחר כשר דאין לנו אלא השם שהוחזק בו לפנינו ע"כ והנה כל המפורשים תמהו בזה חדא דלא ידעינן הי מיניהו נכתב אם שם מקום הכתיבה או שם מקום הנתינה ולפי משמעות דברי הב"י [בסי' קכ"ט] נראה שכשר באם כתב שם מקום הכתיבה והא דכתב רבינו אשר וגם בני מקום הנתינה אינם יודעין שם מקום הכתיבה לרבותא נקיט דל"מ אם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה כשר רק אפילו אם לא יודעים במקום הנתינה משם אחר כלל נמי כשר בלא וכל שום ורק דמקשה על דבריו שבתשובה דמבואר שם דאם בני מקום הנתינה לא יודעים א"צ ליכתוב וכל שום דמשמע מזה דעדיף טפי כשלא הוחזק מבהוחזק יעו"ש שהניח בצ"ע והט"ז [בסי' הנ"ל ס"ק ה'] מפרש דברי הרא"ש דכשיודעין במקום אחד שיש לו שם אחר גם שבמקום השני אינם יודעין צריך לכתוב וכל שום ובדיעבד פסול אם לא כתב משום דכבר חלה עליו תקנת ר"ג ולכאורה אינו מובן דהא וודאי אם הבעל יודע גם שבני המקום אינם יודעים בודאי חל עליו התקנה וא"כ האיך משכחת לי' לא אתחזק כיון דהוא יודע שיש לו שם אחר הוי לי' להודיע ואז בודאי הי' כותבין וכל שום דלפי הנראה מפשטא דסוגיא דתקנת ר"ג הי' על הבעל דאטו כל דמגרש לבי דינא אזיל. והנה הגט פשוט מפרש דברי הרא"ש הטעם דאם בני המקום [הנתינה] יודעים שיש לו שם אחר גם אם במקום השני לא יודעים שיש לו שני שמות איכא לעז שיאמרו בני מקום הנתינה דלא זה הוא המגרש הגם שיודעים שיש לו שם אחר באיזה מקום מ"מ יהי' עולה על דעתם דמסתמא כמו שהמה בכאן יודעים שיש לו שם אחר כן נמי בני מקום הכתיבה גם כי מוחזק להם משם אחר זולת שם מקום הנתינה עכ"פ יודעים בני מקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה והי' להם לכתוב וכל שום אבל אם בני מקום הנתינה אינם יודעים שיש לו שם אחר גם אם יכתבו שם מקום הכתיבה לא יהי' לעז כי יבינו שיש לו שם אחר במקום הכתיבה ובני אותו מקום לא ידעו משם אחר כמו שהם לא ידעו משם מקום הכתיבה אלו דבריו ז"ל ודברים אלו מרפסין איגרא דאם לא ידעו משם אחר כלל יהי' כשר אם נכתב בגט שם משונה שלא ידעו ממנו מעולם ואם ידעו שיש לו איזה שם אחר במקום הכתיבה יהי' פסול ומכל הראשונים בסוגיא זו משמע להיפך כמבואר למעיין ואשר נ"ל לפרש דברי הרא"ש ז"ל בדרך פשוט דהנה הר"ן ז"ל כתב דמדינא קודם תקנת ר"ג הי' כותב איזה שם שרצה כגון שם של מקום הכתיבה וכשהי' באין למקום הנתינה הי' ב"ד גובין עדות שכך שמו במקום הכתיבה והיתה מתגרשת בו ולימים כשנשכח הדבר היה הבעל יכול להוציא לעז לכן תיקן ר"ג שיכתבו וכל שום ואם כשיבוא הבעל לערער ידקדקו הב"ד שמסתמא הי' לו שם אחר ולכן כתבו וכל שום ויוודע הדבר ע"פ חקירה ודרישה ע"כ תורף דברי הר"ן זלה"ה והיינו דבעי לתרץ דמה הועיל וכל שום במקום אשר לא ידעו עיקר שמו דלשיטת הר"ן כשר באיזה שם שיכתבו להעיקר הן במקום הכתיבה והן במקום הנתינה ורק אם כללו השני בכל שום כשר וא"כ מה הועיל התקנה שבמקום דלא יודעים עיקר השם אכתי לא יצאנו מידי ערעור ולכן כתב לתרץ דע"י כל שום יתנו הב"ד