דברי חיים חלק א קנה

בשעה שהוא חלים ה"ה כפקח לכ"ד ודר"י לא פליג וכדבעי' למיכתב ואפי' למאי דסבירא לך דפליגא אפ"ה הא קיי"ל כרבא דבתרא הוא וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה"מ וכן פסק רבינו האי ובודאי דהכין הלכתא מההיא דבר שטיא דפ"ב דכתובות ומסתברא דאפי' חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי ה"ה כפקח בסתמא דמלתא קא אמרי כשהוא חלים ה"ה כפקח לכ"ד לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא חלים שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא בלילה כו' שהם סימני שוטה כדאי' בירושלמי דגיטין ובתרומות ואע"ג שהוא תשש ועדיין סימני חליו ניכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו אפ"ה בשעת חלימתו ה"ה כפקח לשעתו עכ"ל הרי כיון דהתחיל להתרפאות אפי' אם לא נתרפא לגמרי ואפי' הדר לאח"כ לשטותו מ"מ באותו הזמן שהי' חלים הוא כפקח לכל דבריו והנה מעכ"ת הביא בשם מערער שתלה עצמו בס' תועפות ראם וחפשתי בס' הזה ובסי' ס"ב מצאתי ואינו מענין זה כלל ורק המעשה הי' בשוטה גמור שנבדק ואמר על לאו לאו והן הן וע"ז דק הרב דלא מהני ובאמת בחנם האריך בתשובה הנ"ל לדחות (דברי) [קו'] התוס' בגיטין [בדף כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו] דחידש שם לומר דלא מהני שוטה בחליצה משום דצריך בו קנין ובמחכ"ת ז"א דא"כ גם קטן אינו בר קנין ולמה צריך מיעוט דאיש כתוב תיפוק לי' משום דלא הוי בר קנין ואי משום דהוי דעת אחרת מקנה הא זה הוא תירוץ הח"צ שם [בסי' א'] גם מ"ש שם דהתוס' ס"ל דטעם כוונה משום מצוה מש"ה הוצרכו לתרץ דלא מינכר גבי חליצה וזה פלא דא"א דהתוס' ס"ל דכוונת מצות חליצה היא משום כוונת מצוה א"כ בוודאי שוטה אינו חולץ כמו דאינו בר מצוה שאינו תוקע בר"ה ופטור ממצות וכמו שמבואר במהרי"ט ז"ל בשם מהראנ"ח מובא בח"צ ז"ל סי' (י"א) [א'] א"ו איפכא היא דהתוס' ז"ל ודאי ס"ל כסברת הח"צ ז"ל [הנ"ל] דאינו מטעם כוונת מצוה ורק הכוונה היא לפטרו וכן באמת כתבו מסדרי חליצה שיכוין לפוטרה בחליצה זו וכן שנו ושלשו כמה פעמים שיכוונו שניהם במעשה זו לפוטרה אלמא לאו כוונת המצוה היא דאל"כ בחד זימנא סגי כמו בכל המצות כק"ש שהיא ג"כ מ"ע דאורייתא וצריכה כוונה אעפ"י [כן] די אם בתחלה כוון לשם מצוה כמו דקיי"ל בשמע קול שופר או מגילה בביהכנ"ס דסגי בסתמא ולמה כפלו לכוין לפטור בחליצה זו ש"מ דס"ל להמסדרים דעיקר הכוונה היא כוונת קנין וכמ"ש הח"צ ז"ל הגם דהרבה פלפלו בדברי הח"צ ז"ל כמבואר בקצה"ח ובשארי אחרונים וגם אני בעניי פלפלתי הרבה אך לא יכולתי עצור במילין במה שבתשו' הנ"ל דחה בפטומי מילי דברי גאון ישראל הח"צ ז"ל. אך כ"ז אינו ענין לנ"ד דהתם הוי המעשה שהי' שוטה גמור ורק שנבדק בבדיקות שמבואר בסי' קכ"א ע"ז פסק בתשו' הנ"ל שהגט בטל ובאמת זה א"צ לפנים ולא לראי' שבשוטה לא מהני בדיקה ותינוקות של ב"ר יודעים זאת דהלא אפי' אם הוא חכם גדול בכל הענינים ורק שוטה בדבר אחד אין גיטו גט כמבואר ברמב"ם ובב"י ז"ל א"כ מאי מהני הבדיקה שאכתי הוא שוטה בדבר אחד ובפרט שמבואר כן בבה"ע מביאו ב"י ז"ל סי' קכ"א דבשוטה לא מהני בדיקה ואשתמיט מיני' דמר הגאון הנ"ל אז דברי בה"ע הנ"ל דאלו הוי דכיר אז מיני' לא הי' מאריך בחנם. עכ"ז בנ"ד שהי' שני ימים כאחד האדם ודאי דינו כעתים שוטה ועתים חלים שמבואר בתשו' הרשב"א הנ"ל שהגט כשר זולת אם הי' המגרש הזה תמיד פקח בכל הדברים רק שוטה בדבר אחד שאותו הדבר הי' ראוי להחזיקו ע"י כשוטה לפי המבואר בב"י ובג"פ וביתר האחרונים כי רבו בזה החולקים אם הי' באופן זה א"כ אין ראי' שהב"ד ראו אותו שני ימים שפוי בדעת כי הלא מעולם הוא שפוי בדעת ואותו הדבר שמחזיקו בשוטה נעלם מהב"ד לנסותו בזה ואם הי' בדרך זה ודאי צריך חקירה היטב אם גם עתה הוא אינו מחזיק עוד בשטות דבר אחד הנ"ל ואם בשעת הגירושין לא הי' שוטה בדבר זה כי אם לא הי' מעולם שוטה רק בדבר אחד שוב אינו חוזר ליישוב הדעת עד שיוודע בבירור ששב לפקחותו בדבר הזה שהוחזק בו לשוטה אבל אם הי' משוגע ממש ובשני הימים הי' מיושב ככל האדם בודאי גיטו גט. ויראה נא מעלתו לחקור היטב אחר זאת תורף שגעונו מה הי' אם הי' מטורף ממש או רק בדבר אחד כי העיקר תלוי בזה כנ"ל. ואיסור ערוה איסור חמור ולכן ימחול לחקור היטב. ובטוח אני בזכות אבותי שלא יצא תקלה מתח"י והי' שלום: סימן נג

שאלה באיש אחד שנתן גט פטורין לאשתו כדת מו"י ואח"ז באו מערערין ע"ז הגט לאמור כי המגרש הי' בקיץ זה העבר מטורף בדעתו וגם עתה לא שב לאיתנו כי לפעמים אומר שבקרב מלך ימלך וישא מלכה ויהי' לו אוצרות רב אך זה אומר רק כשמעוררין אותו לכך ובשארי הענינים הוא כדרך כל אדם וגם מעודו לא עשה שום מעשה שגעון והנה המסדר אומר כי לא נראה ממנו אז שום דבר הרומז לשטות ואדרבה התווכח הרבה בהשכל להוציא ממון ולזה ניתן הגט כדינו

תשובה הנה בחגיגה ד"ג ע"ב איתא ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בביה"ק והמקרע את כסותו אתמר ר"ה אמר עד שיהו כולן בבת אחת ור"י אמר אפי' בא' מהן. ה"ד אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי אי לא עביד להו דרך שטות אפי' כולהו נמי לא לעולם דקא עביד להו ד"ש והלן בביה"ק אימור כדי שתשרה עליו ר"ט הוה דקעביד והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדי' והמקרע כסותו אימור בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו הוי לי' כמו שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל אמר ר"פ אי שמיע לי' לר"ה הא דתניא איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנין לו הוי הדר בי'. איבעי' להו כי הוי הדר בי' ממקרע כסותו הוא דהוי הדר בי' דדמיא להא או דלמא מכולה הוי הדר תיקו עכ"ל הגמ'. והרמב"ם ז"ל פסק דלאו דוקא הני ה"ה שארי דברים אם עשה דרך שטות וז"ל פ"ט מה' עדות השוטה פסול לעדות מה"ת לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אעפ"י שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב עכ"ל אך במרדכי גיטין [ר"פ מי שאחזו] מביא בשם רבינו אביגדור וז"ל אודיע לכ' מורי הר"מ על דבר הגט הניתן בווירצבור"ק כי לא ידוע בכתבם אך זה שנטרפה דעת הבעל ובדקוהו בדיקה משולשת ונתברר להם כי באותו שעה חלים הי' ועל זאת בעניי השיבותי אם לא הוחזק שוטה בדברים האמורין בפ"ק דחגיגה הרי הוא כפקח וא"צ בדיקה עכ"ל ובאמת להכריע בין הני אריות' אין בנו כח ובפרט שהש"ע ביו"ד [סי' א'] פסק כהרמב"ם ז"ל וכל האחרונים התשו' אין חולק וכן בש"ע ח"מ סי' ל"ה אולם חכמי דור שלפנינו הסכימו להקל בזה כמבואר בתשובה בספר אחד שחבר ע"ז מגאוני הדור ולע"ע אין בידי לעיין בו אולם בשו"ת בית אפרים סי' פ"ט מאריך בזה ומסיק להקל אם לפי ראות עיני הב"ד הוא בהשכל בשעת הגירושין והנה מחמת כי נפתח זה בגדולים ויסתיים בקטני ערך כמוני לא אמנע מלהעיר מה שנלפע"ד בזה דהנה במה שהביאו האחרונים ראי' לדברי המרדכי ז"ל מהא דאיתא בב"ב דז"ל הגמ' ב"ב (דף קנ"ה ע"ב) דההוא פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסי אבוהו אתא לקמי' דרבא אמרו לי' קרובי' זיל אכול תמרי ושדי בי' קשייתא בי רבא עבד הכי א"ל זביני' לאו זביני כי קא כתבו לי' שטרא א"ל לקוחות זיל אימא לי' לרבא כו' אמר להו זביני' זביני א"ל קרובים לקוחות אגמרוה א"ל מסברי לי' וסבר כיון דמסברי לי' וסבר מידע ידע והאי דקא עביד הכי חוצפא יתירא הוא דהוי בי' עכ"ל הגמ' אלמא דאפי' נמצא בו דבר שטות במה שאכל הקשייתא ושדי הגרעינין קמי' דרבא אעפי"כ תלי' בחוצפא יתירא וא"א כדברי הרמב"ם ז"ל דגם בשארי דברים מקרי שוטה כמו המקרע כסותו ויוצא יחידי כו' א"כ כמו שבמקרע כסותו כו' אין תולין באימור וכו' כמו כן הכא הו"ל לרבא לאחזוקי בשוטה ולא לתלות בחוצפא יתירא אלא ודאי דוקא בהא מילי דבחגיגה מקרי שוטה אבל בשארי דברים לא מקרי שוטה ולפום ריהטא נראה שגם מהרי"ט ז"ל [ח"ב] בסי' י"ו [חלק אה"ע] מרמז לראי' זו ובבי"א נוטה לומר דאדרבא מכאן ראי' להרמב"ם ז"ל דא"כ למה לי' לרבא לומר חוצפא יתירא הא בלא"ה לא מקרי שוטה אם אינו מג' דברים דברייתא דחגיגה יעו"ש ועוד יש מביאין ראי' מהא דנשתתק דבודקין אותו [באה"ע סי' קכ"א סעי' ה'] דלמה לי' בדיקה הא לא נראה בו א' מג' דברים אלו והנה לפענ"ד אין מכ"ז ראי' לשום א' מהשיטות דזה דבר פשוט דאם ראינו באחד שהוא משוגע הגם שאינו מקרע כסותו ואין יוצא בלילה ולא לן בבה"ק מ"מ שוטה גמור הוא. וזה אין צריך לפנים וכן מבואר בתשו' (מהרי"ף) [מהרי"ק סי' י"ט] ז"ל אולם הסימן הוא רק לאחד שנראה ממנו שהוא חכם בשארי הדברי' רק בדבר א' נשטה ע"ז פליגי הר"מ והמרדכי ז"ל דהנה בזה שהוא חכם בכל הדברים לכאורה למה יגרע מהיות לאיש בשביל שעושה דבר א' של שטות אך דבאמת כן דרך המשוגעים שעושין לפעמים דבר בהשכל ואעפ"כ המה שוטים ממש לזה נתנו חכמינו ז"ל סימן לידע ולבחון ע"י (מי) [מה] הוא הנקרא שוטה אשר נטרף דעתו כל כך דגם אם עושה דבר בהשכל הוא שלא בדעת ומי שלא הגיע עדיין לגדר זה הוא אינו נקרא שוטה ובזה פליגי הר"מ ז"ל והמרדכי ז"ל דלהר"מ ז"ל לאו דווקא בהני ולמרדכי גם שעשה דבר א' של שטות מ"מ כיון שבשאר דברים הוא חכם כפיקח חשוב