דברי חיים חלק א קנד

ובאירוסין לא עשה עדיין שום דבר כי הלכה כרבא פ' עשרה יוחסין שדוקא בעל לוקה אבל קידש לבד לא לקי כדמפורסם א"כ אם יעמוד וישאנה יקרא עושה מעשה לכתחלה בכן אומר המארס הזה אשר לבו נוקפו מעיד על קדושתו היותו מיוחסי הכהונה השומעים לרחק ולא לקרב כדאמר רשב"ג במס' עדיות שהכהנים המיוחסים נהגו סלסול בעצמם לקדש עצמם במותר להם ואינם שומעים לקרב כ"ש בכאן שיש לו ג"כ גדולי עולם האוסרים ולבו נוקפו בכן אומר שאין כאן בית מיחוש לתקנת ר"ג כי לא גזר ותקן במקום שיש מצוה או חשש איסור דבמרדכי כתב בשם ר"ת דאשה העוברת על חרם או שבועה שיכול לגרשה בע"כ וכתב דפשיטא דלא תקן רגמ"ה לעכב על ידו שלא יעשה מצוה עכ"ל. והנה כיון שלפ"ד המתירים היא סכנה בדבר וא"כ בודאי שיכול לומר איני רוצה לסכן עצמי בספק שוב בכה"ג לא גזר רגמ"ה דחמירא סכנתא מאיסורא ומה באיסור שיש הרבה מתירים מ"מ יוכל הבעל לומר לבי נוקפי ומותר לגרש בע"כ מכ"ש בסכנתא. והנה באמת דברי מהרמ"פ בתשו' הנ"ל שם נפלאו מאד שכתב שם כי הלכה כרבא כו' אלמא אלו הי' לוקה באירוסין בלבד שוב לא הי' יכול הבעל לומר לבי נוקפי כדי לגרש בע"כ וזה קשה להבין דכי בשביל שנכשל בשוגג למה לא יוכל לומר בהתוודע לו לבי נוקפי ומעתה לא אעבור עוד דבכל ביאה בודאי עובר אפי' לאביי דס"ל קידש לוקה בעל לוקה וא"כ למה כתב מהרמ"פ דקיי"ל כרבא דקידש אינו לוקה דיכול לומר איני רוצה לעשות מעשה הא אפילו אם קידש לוקה נמי יכול לומר כן אך די"ל דכיון דרבים מתירים באם כבר עבר האיסור אמרינן בדיעבד ודאי סמכו אהמתירים ממילא אין כאן איסור ורק אם לעשות מעשה מחדש יכול לומר לבי נוקפי לסמוך על המתירים אך כ"ז בנ"ד לענין איסור אבל לענין סכנה אין חילוק בין אירס לנשא בכל ענין יוכל לומר לא אסכן בספק וז"ב ואין לומר דמחל כיון ששהה עמה דז"א דעד השתא קודם שנתברר החולי הוו אמרי שאינה נכפה כלל כמבואר בהשאלה אבל בראותו שהיא נכפה תיכף פירש ממנה ולא הוי מחילה כלל וכן מבואר בהדי' בבני יעקב שאלה ח' וז"ל אבל בנ"ד שעשוי להשתנות ובתוך החמש שנים לא הי' חלי' חזק ולא הי' בא עלי' אלא לעתים רחוקות ועתה הכביד עלי' חלי' לבא כפעם בפעם איכא למימר דלא שייך מחל דדלמא לא מחל אלא מה שעיניו רואות בכגון זה שאינו תדירי אבל עתה כי גדלה הכאב תכופות זו לזו ואינו יכול לסובלה איכא למימר דבכה"ג לא מחיל עכ"ל ובפרט דהתומת ישרים והמ"מ ז"ל והב"ש ומהראנ"ח ז"ל כתבו בהדיא דלא מהני מחילה בנכפה ובמום גדול וכן נראה שהסכים עמהם הבני יעקב וגם אומדנא גדולה דלא מחיל אינש ולא שייך בזה אין אדם שותה בכוס אלא אם [כן] בודקו ומסתמא לא ידע ממום כזה הגם דבתוס' [כתובות ע"ז ד"ה ואמאי] בסוגי' דמומין מבואר דגם בזה א"א שותה בכוס אא"ב מ"מ דעת האחרונים נראה דלא כן הוא רק במום גדול כזה מסתמא אינו מוחל ולפע"ד זה הוא כוונת הריב"ם בתשו' הרא"ש ז"ל שכתב וז"ל ומן הדין לא הי' לנו להוציא ממון מספק ומ"מ יעשו כאשר כתב מורי למעלה עכ"ל וכולם תמהו עליו דהא ברשות הבעל לכ"ע משנה מפורשת דעל הבעל להביא ראי' יעוין בתו"י ובבני יעקב שהניחו בצ"ע ובאמת לפמ"ש א"ש דהוא סובר שמום גדול כזה אומדנא דמוכח דלא מחיל וגם תירוץ דרב אשי [שם בגמ' הנ"ל] סיפא מנה לי בידך לא שייך כאן דהא כיון דליציאה קיימא וכופין אותו ע"ז לדברי הריב"ם ז"ל א"כ לא מקרי רשות הבעל ולזה שפיר כתב הריב"ם ז"ל דמספיקא אין מוציאין ממון ובזה סרה קו' התו"י ובנ"י ז"ל וכן נראה דבנ"ד גם הכתובה לית לה ול"ש (א"ש) [א"א שותה] בכוס דהא לא נתגלה אז החולי וסברי דחולי אחר הוא ענין עילוף כמבואר בהשאלה אבל השתא אגלי מילתא למפרע דהוי מום ולא תקשי לך דא"כ למה אמרינן בש"ס אם רגילים לבא מבית האב עליו להביא ראי' ופריך לר"א דאמר סיפא מנה לי בידך מאי חילוק יש ומתרץ ביתרת אבר ואמאי לא משני בכה"ג דז"א דהגמ' מילתא דשכיחא נקטא בתירוצם ואדרבה לפמ"ש מיושב שם קו' התוס' (כתובות ע"ו א') ד"ה ואמאי וז"ל תימה אמאי אקשי לרב אשי טפי מלכל הני אמוראי דלעיל דלמ"ד תברא הוה מצי לאקשויי מאי חילוק יש בין בית אבי' ולבין בית בעלה ולמ"ד נמי כאן נמצאו כאן היו אמאי על האב להביא ראי' הא הוי חדא במקום תרתי ולא מצי למימר דס"ד דמקשן דראויין לבא עמה משמע שהם ישנים וניכר שמומין אלו באו מזמן ארוך מקודם אירוסין ואיתרע חזקת הגוף לפיכך על האב להביא ראי' דא"כ מאי פריך לרב אשי הא ר"א ל"א שיהא נאמן אלא משום חזקה עכ"ל ולפמ"ש א"ש די"ל לכאורה דאיירי בכה"ג שיש לתלות שהי' הדבר מקודם ונתגלה עתה ביותר וי"ל שחולי זה מחדש באה והאשה טוענת ברי שמחדש בא לה זה החולי דלרבא ל"ק דל"ש כ"נ כיון שכבר אנו מסופקים דדלמא הי' בה כבר כפי מה שראינו בה כעין זה החולי אבל חזקת הגוף שפיר יש לה דהא מחולי זה ידע הבעל וחזקת הגוף שאין לה חולי אחרת וכמו שאמרינן בבהמה שמוקמינן אחזקת כשרות אחזקת הגוף שלא הוחל הטורף ה"נ שפיר יש לה חזקת [הגוף] אבל כ"נ לא שייך דהא ע"ז אנו דנין אם הי' זה החולי כבר כפי מה שראינו אותה בבית אבי' או לא וז"ב לפע"ד. וא"כ בנ"ד לפי הנראה בבירור שזה החולי נכפה הי' לה מאז שפיר אין לה כתובה והנה ראיתי בהפלאה בק"א קי"ז שהק' על הב"ש גבי אם הטעתו שכ' הב"ש שתצא בע"כ בלא כתובה שכתב בס' הפלאה הלא כשבעל אין אדם עושה בב"ז ולפע"ד י"ל דלכתובה בתנאה קאי וכן לענין ח' דרגמ"ה י"ל כן ולכן לפע"ד ברור שמגרשה בע"כ בלא כתובה

ובעיוני בזה ראיתי בדברי הה"מ בפ"ז מה"א הל' ז' שכ' וז"ל בד"ה ויותר עליהם בנשים. וכתב רבינו ושומא שעל הפדחת אפי' קטנה ביותר ואפי' קרובה לשער ראשה ובגמ' מצינו גבי שומא בעומדת על הפדחת והקשו והא ראה ונתפייס הוא ותירצו בעומדת תחת כפה שעל ראשה זמנין דמתחזיא זמנין דלא מתחזיא ורבינו שכ' אפי' קרובה לשער ראשה ומשמע וכ"ש רחוקה הוא מפני שסמך לו על מה שיתבאר פרק כ"ה שאם הי' יודע המומין שאינו יכול לטעון טענת מומין וכשאמרו בגמ' והא ראה ונתפייס הוא לענין כתובה זה נראה לדעתו ז"ל עכ"ל. והוא לפלא בעיני מרן הכ"מ והלח"מ דלמה אמר דראה ונתפייס שייך לענין כתובה דלמ"ל זה ובספר הפלאה הניח בצע"ג דברי הה"מ דקאי ע"כ על קדושין יעו"ש. ולפע"ד דברי הה"מ פשוטין שק"ל על הרמב"ם ז"ל דלמה כתב אעפ"י שהוא קרוב לשערה דמשמע ברחוק משערה ודאי הוי מום וקשה לי' הא ברחוק משערה ראה ונתפייס כמו דאמרינן בש"ס וע"ז תירץ הה"מ שהרמב"ם סמך אמ"ש בפ' כ"ה שבידע ממום שאינו מקח טעות ולכן סתם כאן שהוי מום אפי' ברחוק משערה ומיירי בגווני דלא ידע כגון שקידשה ע"י אחרים או בצנעה וכמה גווני משכחת לה שקידשה בעודה קטנה ע"י אבי' וכיוצא הרבה כמ"ש הרמב"ם ז"ל גופא בפ' כ"ה שיש הרבה דברים שאפילו בגלוי הוי מקח טעות יעו"ש וע"ז הי' קשה להה"מ ז"ל דא"כ מאי פריך הגמ' פדחת בפני' ראה ונתפייס הא משכחת לה דהוי מום כי הנך גווני שלא ראה אותה ע"ז תירץ בש"ס קאי אכתובה ואז בודאי נכנס עמה לחופה ונבעלה וא"כ בודאי ראה אותה וז"ב לפע"ד

והנה אם לא נוכל להשיג ליתן גט בע"כ נתיר לו לישא אשה אחרת דכן מבואר במהרמ"פ ז"ל כמה פעמים דטוב ונוח יותר גט בע"כ מלישא אשה אחרת דלא כהנב"י ז"ל ועכ"פ ע"י היתר מאה רבנים בודאי מותר דבהיתר של מאה רבנים לאו דוקא בנשתטית ה"ה לכל מום כיוצא בזה כמבואר בכמה תשובות ויעוין בשב יעקב: סימן נב שוי"ר לידידי מחו' הרב המאה"ג החסיד המפורסם בוצינא קדישא בנש"ק כקש"ת מו"ה מענדיל ראבין נ"י אבד"ק גלאגוב יע"א

אודות התשובה אשר כתב לי מעכ"ת באשה שנתגרשה מבעלה שהי' בחזקת מטורף בדעת אך הב"ד אמרו שחששו לזה ועיינו היטב בהיותו אצלם שני ימים והי' משופה בדעתו בכל הדברים כאחד האדם ונתן הגט מרצונו וקם אחד לערער על הגט ולומר שהגט בטל וביקש מעכ"ת ממני לחוות דעתי. הנה יאמין לי כ"ת שקשה הדבר מאד עלי כי ידעתי מיעוט חכמתי וגם כי אינני במיטב בריאות הגוף מי אנכי לדבר בעניני ערוה החמורה ולא בינת אדם לי. אולם לאשר בעוה"ר ראיתי המורים מרובים ואינם יודעים שאינם יודעים והמה מבלי עולם ואוי לי על עלבונה של תורה לזה אמרתי אם כי חכמה אין עמדי הלא שמשתי רבותי הגדולים וזכותם וזכות אבותי יעמוד לי שלא אכשל וד' יאיר מחשכי. והנה זה דבר פשוט שהאשה הזאת מותרת ואין שום מיחוש בדבר כיון שהי' בפני הב"ד שני ימים וראו שאין בו שום חסרון ואם אפילו הי' מטורף מאז מ"מ כשהתחיל להתרפא ולהיות חלים אין שום מיחוש בדבר כיון שהי' בפני הב"ד שני ימים וכ"כ הרשב"א ז"ל בת' הביאו הב"י באה"ע סי' קכ"א וז"ל נשאל הרשב"א הא דאמר רבא עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים ה"ה כפקח לכל דבריו קיי"ל כוותי' ואם גירש בשעה שהוא חלים גטו גט או לא קיי"ל כוותי' ואין גיטו גט עד שישתפה ואיסתפקא לי הא משום דמשמע בירושלמי דר' יוחנן דאמר גבי אחזו קורדיקוס לכשישתפה פליג עלי'. תשובה איברא מסתברא דעתים חלים ועתים שוטה