דברי חיים חלק א קנג

אך כי ראה הדור פרוץ ומזלזלין בבנות ישראל בזריקות גט ותקן להשוות כח האשה לכח האיש כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו כך האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה אבל לא יתכן כלל לומר במקום שהאיש כופין להוציא לא יגרשנה בע"כ ואף את"ל שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ מ"מ במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל גט ואם תמאן לקבל ימנע ממנה שכ"ו ואינה יכולה לומר אין רצוני לקבל גט עד שיתן לי כתובתי דזו אינה טענה כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט כאשר הוכחתי נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב שהי' מחוייב לה. והנמצא אתו יתן והמותר כאשר תשיג ידו עכ"ל הרי דפסק בהדי' דמגרשה בע"כ וכן מוכח במה שכתב שם אח"כ [באותו תשובה] הריב"ם וז"ל כאשר כתב מורי הר' אשר כנ"ל שאין מום גדול כנכפה שהרי מדמה בפ' האומנין נכפים לשוטה ושעמומית דאמרי' המוכר שפחתו וכו' מקח טעות היא כו' מ"מ במום גדול כזה ח"ו שהגאון רבינו גרשום ז"ל תקן תקנתו ויתן לה גט בע"כ וכתובתה תהי' עליו חוב כאשר כתב מורי למעלה עכ"ל הרי דדעת הרא"ש ז"ל דמותר לגרשה בע"כ דר"ג ז"ל לא גזר על מום גדול כזה וכן מבואר בתשו' חזה התנופה ומביאו בתומת ישרים סי' קל"ט דדבר ברור מילל הרא"ש ז"ל לגרשה בע"כ והרמ"א ז"ל מביא זה לפסק הלכה בסי' קי"ז אך הח"מ ז"ל כתב שם בס"ק כ' וז"ל עיין בגוף התשובה של הרא"ש שפסק וכתב שכשם שבאיש כופין כך באשה כופין לקבל גט ואת"ל שר"ג משוה מדותיו ששום אדם לא יגרש אשתו בע"כ אפי' נכפית מ"מ ימנע ממנה שכ"ו משמע דלא ברירא לי' להרא"ש שיגרש אותה בע"כ דהא כתב דרך את"ל שר"ג השוה מדותיו כו' עכ"ל והב"ש ז"ל השיג עליו וז"ל שם ס"ק כ"ב בתשו' הרא"ש כתב כו' מבואר להדי' דס"ל דיכול לכופה אפי' אחר תקנת ר"ג כו' ומכ"ש דיכול לזרוק לה הגט בע"כ כו' מזה נשמע אם היא בעלת נכפה הוי מום וכופין אותה דהיא לא עדיפא מיני' גם בכפיות איש איכא חשש איסור דאורייתא ובכפית דידה אין חשש איסור אלא תקנת ר"ג כו' וח"מ ל"ד מ"ש כאן עכ"ל ודברי הב"ש ממש מבוארין בתשו' מהר"ם לובלין סי' א' וז"ל ועתה לענין נ"ד באם יכול לגרש האשה בע"כ בשביל מום הנכפה אפי' אחר תקנת ר"ג הלא כבר כתוב בתשובת שאלה והיא בתשו' הרא"ש כלל מ"ב שיכול לגרשה בע"כ אפי' לאחר תקנת ר"ג דעל כיוצא בזה לא תקן ר"ג גם מסיק שם שאינה יכולה לעכב הגט מכח פריעת כתובתה רק הכתובה תשאר חוב עליו כמבואר שם וכשנדקדק בדבריו שם נוכל להוכיח שהוא סובר שכופין אותה אפי' בידים דהיינו שמותר לזרוק לה גט לרשותה או לגזור שלא ישאו ויתנו עמה כו' עד שתקבל הגט דהא הרא"ש כתב שם וז"ל ועתה שתיקן הגאון ר"ג ז"ל שאין לגרשה בע"כ איך יתכן שיתחייב לה שכ"ו א"כ יפה כח האשה הרבה כו' עד מ"מ כמו שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל הרי לך שמבואר בדבריו שהוא בנה יסודו בדין זה שסובר שמום נכפה מום גדול הוא ואף באיש כופין להוציא על מום כזה כ"ש באשה אף לאחר תקנת ר"ג כדלעיל כו' עד העולה מכל דברינו אלה שמצד הדין נראה שיכולין לכפותה אף בשאר כפיות כו' וכ"ה במום גדול כמו נכפה שגם באיש יכול להיות שכופין כ"ש באשה עכ"ל. ומה שהקשה בס' הפלאה [בק"א סי' הנ"ל] דהלא סיים הרא"ש ז"ל בתשו' וז"ל ואם תמאן לקבל הגט ימנע ממנה שכ"ו אלמא דלא ברור להחליט לגרשה בע"כ תירוץ לדבר זה מבואר בתשו' מהר"מ ז"ל דבאשר"י ז"ל לא הוצרך בעובדא דידי' רק לכפותה ע"י מניעת מזונות אבל לדינא גם לגרשה בע"כ מותר עיי"ש ומה שנתקשה בס' הפלאה ז"ל דהאיך נוכל לומר דכיון שעלינו לכופה מותר לזרוק לה גט הא לפי סברא האחרונה שבתשו' הרא"ש ז"ל ר"ג ז"ל לא פליג בתקנתא דכל איש לא יגרש בע"כ ורק שכופין אותה לקבל היינו במניעות מזונות אבל לגרש בע"כ הא לא פליג הרגמ"ה ז"ל בתקנתא זה לק"מ דנהי דאמר לגרש בע"כ מעצמו משום לא פלוג אבל ע"י הב"ד שעל הב"ד מוטל לכפותה לקבל הגט בודאי על הב"ד לצוות לבעל שיזרוק לה הגט ומה לנו שכופין ע"י אחר או ע"י הבעל והסברא קרובה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל כיון שכופין אותו עפ"י ב"ד שוב הוי ממילא רצון כידוע דבריו וביותר נ"ל לפשוט שיכול לזרוק לה גט אפי' לסברא בתרא דהרא"ש שכ' דרגמ"ה ז"ל לא פליג בתקנתא לכל אדם שיגרש בע"כ מ"מ כיון שזאת החליט הרא"ש ז"ל גם לסברתו האחרונה דב"ד כופין אותה דלא עדיפא מאיש שכופין אותו במום גדול והנה אם לא תקבל דברי הב"ד הרי היא עוברת על דת דמותר לגרשה דעל עוברת ע"ד לא תיקן הרגמ"ה כמבואר בכל הפוסקים והנה לפ"ד מהר"ם מפחדווה ז"ל בתשו' משמע בהדי' דבכל איסור שעוברת מותר לגרשה בע"כ יעו"ש בסי' י"ד אך אפילו לפי דמבואר בב"ש ובח"מ שי' קט"ו דדוקא בעי עוברת ע"ד מה דנוגע לבעל כגון מאכילתו שאינו מעושר מ"מ גם זה הוא מה שעוברת על צווי הב"ד נוגע (לה) [לבעל] דהא עי"ז לא יוכל לקיים מצות פ"ו כיון דאגיד בה א"כ נמצאת עע"ד ומנא אמינא לה מהא דכתב בס' נתיבות המשפט על הרבינו ירוחם בדף רכ"ז וז"ל וכתב עוד הרב הנימוק"י בסוף השמועה עלה דמילתא דרבא וז"ל וכבר פירש כי בכיוצא בזה שישא אחרת עלי' מפני מצות פ"ו כיון שהיא גרמה לו לא החרים ר"ג ולא אזלינן בהא בתר מנהגא ע"כ והנה מ"ש כיון שהיא גרמה לו צריך ביאור דלכאורה נראה שכוונת דבריו לומר דכיון שהיא גרמה לו לישא אחרת ששהתה עשר שנים ולא ילדה לא החרי' ר"ג וזה דבר תימה דמנלן דהיא גרמה לו אדרבה בגמ' [יבמות ס"ד א'] מוכח שהוא הגורם שמא לא זכה ליבנות ממנה ומה"ט שקלא כתובה והנה הרב מ' תם ז"ל בתשובותיו סי' פ"ד נתעורר קצת ע"ז וכתב שטענתו חלושה שכתב שהיא גרמה לו וזה דבר לא ידענוהו בבירור דאי מינה הוא תפסיד כתובתה כו' עכ"ד ואני בעניי רוח אחרת אתי בכוונת דבריו כפי מה שלמדתי מדברי הרב מ' תם ז"ל שכתב שם שאין דברי הריטב"א אלו שכ' הנ"י אלא כשאשתו הא' אינה תובעת גט וכתובה אבל אם היא תובעת גט וכתובה אף הריטב"א יודה שיוציא ויתן כתובה ביאור דבריו שאם אשתו אינה רוצה להתגרש וגם אינה רוצה שישא אחרת עלי' בכה"ג הוא שכ' הריטב"א ורבני צרפת דבמקום מצוה לא תיקן ר"ג כיון שא"א לו לקיים המצוה כ"א בעברו על תקנת ר"ג או בגירושין בע"כ או שישא אחרת עלי' אבל אם אשתו תובעת גירושין אינו יכול לישא אחרת עלי' בע"כ דבהא לא שייך לומר במקום מצוה דהרי סגי' בידי' לגרשה ולא יעבור על חרם ר"ג ואח"כ יקיים המצוה ועפ"י הדברים האלה הי' נלע"ד שזו היא כוונת הנ"י במ"ש כיון שהיא גרמה שכוונתו לומר כיון שהיא גרמה לו לישא אחרת עלי' שאינה רוצה להתגרש שאם היתה רוצה להתגרש הי' אפשר לו לקיים המצוה מבלי עוברו על חרם ר"ג וכיון שהיא גרמה לו לעשות פעולה כזו לא תיקן ר"ג עכ"ל. אלמא מה שמונעתו לישא אשה אחרת מקרי גרמא דידה א"כ ה"נ הרי דבר זה שעוברת על צווי הב"ד ועוברת ע"ז נוגע לבעל דעי"ז אינו יכול לקיים פ"ו ואי דיהי' אצלה הא בהדי' כתב הרא"ש ז"ל שע"ז לא כפינן לי' וסכנה בדבר וא"כ שפיר מקרי עע"ד הרי בהדי' שמותר לגרש בע"כ עפ"י ב"ד ואין לנטות מזה כלל בדברי הרא"ש ז"ל וכ"כ בתומת ישרים סי' קל"ט וז"ל אלא שלע"ד אם לבו נוקפו מחמת החולי הנז' וירא לנפשו אין לנו לעכב על ידו מכיון שמום זה של נכפי' זר וקשה משאר מומין שאעפ"י שתקנת ר"ג פשטה בכל ישראל וכמ"ש מהרי"ק מ"מ נראין הדברים שאין לנו לכופו להיות עמה דלא גרע מאשה הבאה בטענת מאיס עלי דכופין אותו לגרש וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שאינה כשבוי' ליבעל לשנוא לה עאכ"ו שאין לנו לכוף את האיש להיות עם אשה מאוסה בעיניו מחמת דבר רע וכתב ראבי"ה ז"ל אע"ג דנכפה לגבי אשה מום הוי משם אין ראי' להחשיבו מום לגבי איש באשה כל דהו ניחא לה ותדע דלא קתני נכפה גבי מומי איש ואין בידינו לכפות בלא ראי' גמורה וגם לא נכוף אותה להיות עמו כיון דבאה מחמת טענה שאינה יכולה לקבל ע"כ נמצינו למדין במכ"ש דאין לנו לכוף את האיש לקיים את אשתו הנכפה דהוי מום גדול לגבי דידה וכל שאינו יכול לקבל כיצד נעכב על ידו מתקנת ר"ג דבכה"ג לא תקן הגאון דלא קיימי רבנן ומתקני מילתא דאית בי' ריעותא וסכנתא שזה ענין רע הוא ביותר וכל הפוסקים מפליגים מרעת חולי זה ועלה אמרינן פ' הבא על יבמתו לא ישא אדם ממשפחת נכפין דאתחזק תלתא זמני והיטב אשר דבר הדיין השני ה"ר אשר בגנות חולי זה כו' עכ"ל התו"י וכן הסכים מהראנ"ח ז"ל וגם בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ג מבואר כן להדי' שכתב לתלמידו לגרש בע"כ דהוי מום גדול וזה הוי מום באשה לכ"ע אפי' לדעת האומר דבאיש לא הוי מום משום דאתתא בכל דהו ניחא לה אבל באשה לכ"ע הוי מום וסברא זו מבואר במהראנ"ח בתשו' ובתומת ישרים הנ"ל ואשתמיטתי' מיני' דמרן הפלאה ז"ל תשובות אלו וכ"כ בהדי' הט"ז במוחלט סי' ל"ט אפי' במשתנת במטה שמותר לגרש בע"כ ולכן כיון שהרא"ש והרשב"א ומהראנ"ח ז"ל ובעל תומת ישרים שהי' לפי הנראה גדול ויחיד בדורו והוא הי' בימי הר"י טייטציק ובנימין זאב ומהרד"ך וכולם סמכו על הכרעותיו כמבואר בספריו ובני יעקב והג"פ סי' קי"ט והגט מקושר והרמ"מ ז"ל והב"ש כולם הסכימו דמותר לגרש בע"כ בודאי אין לחוש לדברי הח"מ וס' הפלאה ובפרט שנראה מדבריו שלא ראה דברי הגדולים שלפניהם התומת ישרים ומהראנ"ת ז"ל כיון שלא הביאם כלל וקיי"ל כראשונים אם האחרונים לא ראו דבריהם דמסתמא אלו ראו דברי הראשונים חזרו בהם וגם אפי' אם נימא דספיקא היא הלא מבואר בתשובת מהר"מ פאדווא סי' י"ד וז"ל אמנם בנ"ד שלא נשא המארס עדיין