דברי חיים חלק א קנב

[סי' קנ"ד] וא"כ כיון דלא ציית' לדברי ב"ד ודאי נקראה עוברת על דת ובעוברת על דת מבואר בסי' קט"ו ברמ"א ז"ל (שכופין) [שנותנין לה גט בע"כ ע' בסי' שאח"ז] ואין חולק בזה בש"פ אך די"ל דכה"ג לא נקראת עבריינית שמכוונת לדור עם בעלה ויהיה אך שיהיה דעת מהרש"ל וב"ח ז"ל והאחרונים דאין זורקין גט רק שכופין כמו שמבואר בסי' (קי"ד) [קנ"ד] ואך שקשה על מהרש"ל ז"ל למה כתב בסוף התשובה שם שמבקשין ממנה והב"ד יעשו פעולות אולי תפתה לקבל גט ולמה לא כתב שיכפה דע"ז לא מצינו מאן דפליג על הרא"ש ז"ל שכופין וצ"ע: אך דנלפענ"ד בנ"ד כיון שכבר היתה כן קודם הנשואין כופין אותה כמ"ש הב"ש ז"ל הואיל והוא עשה שלא כהוגן וכו' אולם האחרונים הניחו זה בצ"ע ויעויין בהפלאה בק"א סי' הנ"ל גם י"ל דלא עשה בזה שלא כהוגן דחשב האב שנתרפאית כבר אך זה נ"ל כיון דמבואר בח"מ ז"ל סי' (קט"ז) [קי"ז ס"ק י"ב] דאם הי' לו צרעת או נכפה קודם הנשואין גם שנתרפאית הוי מום א"כ בנ"ד כיון שעם עתה יש לה חולי השיגעון שהי' לה קודם הנשואין הוי מקח טעות. והנה בהפלאה ז"ל הוכיח דאם לא היה תנאי בקידושין בוודאי אם נתרפאית אינו מום ורק בהתנה הוי מום בנתרפאית משום שמאוסה עליו. אך באופן זה שעדיין נתעורר חולי הראשון לכ"ע הוי מום די"ל דעדיין לא נתרפאה לגמרי וי"ל דבזה אפילו בסתם בלא שום תנאי הוי מום וכן כיוצא בזה מצאנו בח"מ [סי' ר"ל] גבי חביות [שכר] ונמצא חמץ קודם ג' ימים דכתב בסמ"ע שם [ס"ק י"ד] דהוי ספק שמא החמיץ מקודם כיון דליכא חזקה דגופא כן הכא כיון דיש מקום לומר דלא נתרפאית אז לגמרי וכמו שכתב הח"מ ז"ל [הנ"ל] דיש חשש בכל מום שתחזור וכתב הב"ש ז"ל [שם ס"ק י"ב] דבש"ס דגבי מומין איירי שנתרפאית לגמרי לחלוטין וא"כ י"ל דאם שוב נתעורר המום דעדיין לא נתרפאה מאז והוי מום אולם אין זה וודאי די"ל דזה המום שהיה בה אז נתרפאה ועכשיו נסתפחה שדהו ונולד מחדש. והנה מתניתין דתני בהמדיר [דף ע"ה] שיביא ראיה משנתארסה הי' בה או לס"א שגורסין נולדו בה יש להוכיח דבר זה דקשה למה לא יביא האב ראיה שבשעת ארוסה לא הי' בה מומין הללו וממילא שנולדו לאח"כ א"ו דזה לא מהני דעדיין י"ל שנתרפאה אבל לא לגמרי ומש"ה נתעורר גם עתה החולי ולכן צריך להביא האב ראי' שנולדו בה מומין עתה לאחר ארוסה מחדש ולא הי' בה מעולם אך די"ל דמתניתין איירי דוקא בהותנה ומש"ה כל שאינו מברר שנולדו עתה וי"ל שנתרפאה וחזרו לא קיים התנאי אבל בסתמא כל שלא הותנה י"ל דזה לא הוי ביטול מקח די"ל דמומין הראשונים נתרפאו ועתה עלתה בה מחדש דנסתפחה שדהו ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. ועפי"ז יש מקום ליישב קושית התוס' בכתובות [דף ע"ב ע"ב ד"ה ע"מ] שהקשו למה תני התנה הא בסתמא נמי סמפון מבטל קדושין די"ל דאם מסתמא הוי סגי להאב שיביא ראיה שלא היה בה בשעת אירוסין ולהכי אשמעינן התנה להשמיענו דצריכה דווקא להביא ראי' שנולד בה עתה המומין כנ"ל וא"כ בנ"ד עכ"פ ספיקא הוי אם נתרפאית מאז וא"כ דכנסה סתם הוי רק ספק קדושין וי"ל בכיוצא בזה כ"ע מודים לדברי הרא"ש ז"ל אשר הסכים הוא וכמה מגדולי הראשונים שכיוצא בזה לא גזר ר"ג ז"ל לגרש בע"כ. ויותר נראה כיון דכבר נתחזקה אחותה ג"כ למשוגעת ולפי דקי"ל כרבי בתרי זמני הוי חזקה וא"כ הוי כמו נשאת לשני דמבואר בנ"י ובח"ר יבמות [דף ס"ה ע"א] דאין לה כתובה דהוי מקח טעות לכמה גדולי הראשונים ואפי' להחולקים שם הטעם משום שנשאת בהיתר. אבל הכא בוודאי לא בהיתר נשאת כיון שהי' משוגעת גם (היא) קודם הנשואין. ולפענ"ד דגם לענין כתובה יש לדון כן בנ"ד אולם כבר אמרתי שאין עתה דברי רק לענין הגירושין עכ"פ נראה דהוי מקח טעות ושפיר בכיוצא בזה לא גזר הגאון שלא לגרש בע"כ וביותר לפי אשר נראה לי בכוונת דברי הח"מ ז"ל [הנ"ל] דדוקא בנכפית ומצורעת דשכיח שיתעורר המחלה חשב למום גם אם נתרפא. אבל לא בשארי מומים כמו שהבין הב"ש ז"ל [הנ"ל] בכוונת דבריו כן נ"ל ברור. וא"כ בנשתטית דעינינו רואות דדבר זה חוזר ומתעורר ובפרט בעת הריון ולידה דשפיר הוי מקח טעות ויוכל לגרשה בע"כ דיש מקום לדון על גוף הקידושין ויותר מקדושי ספק וודאי אינם. וא"כ מותר לזרוק הגט בע"כ וכן נראה להדי' מתשובת רש"ל ז"ל [שם סי' ס"ה] שהוא המחמיר בזה ביותר ומ"מ כתב כיון שנסתפחה שדהו שהיו לאחר הנשואין משמע שם בהדי' דאם י"ל שהי' קודם הנשואין מותר לזרוק לה גט בע"כ וזה ברור למאוד. אולם הב"ח ז"ל בתשובה [הנ"ל] רוצה להחמיר ליתן גט בע"כ מטעם דזה נפל ברבוותא אם ליתן גט לעתים חלומה משום גרירה והנה מלבד מה דמבואר בהמבי"ט [ח"ב ס"ס כ'] דזה לא מקרי עתים חלומה בשכמה ימים היא חלומה ומביאו הגט פשוט ז"ל [בסי' קי"ט ס"ק ל"א] אולם ביותר באשה זו שנראה שאין לחוש רק לימי עיבור והלידה כי לא נתחזקה לפנינו עתה רק בימי עיבור ולידה ומספק אם תהי' כך גם בלא עיבור אין לחוש לגרירה כמבואר בט"ז סי' קי"ט [ס"ק י"ב] ואין לומר דהא מדברי הט"ז שם משמע דאם לא נתחזקה לפנינו שנשאר כך לא מחזקינן לי' ואמרינן שנתרפא וא"כ היכא מתירין לו לגרש בע"כ ז"א דקי"ל בחגיגה [דף ג' ע"ב] כיון דעביד תלתא זמני' הוי לי' כמו [שנגח] וכו' ומבואר שם (באבני מלואים) [בטורי אבן] להגאון שאגת ארי' ז"ל דלרבי בתרי זמני נתחזק. וא"כ הכא הרי נתחזקה לענין עיבור ולידה וגם כי אחותה העיד עלי' ואין לומר שבמשפחה לא מחזקינן רק בג' פעמים. זה ליתא דזה הוא דווקא לענין משפחה שלימה אבל בלא"ה קי"ל כרבי גבי מלה בנה הראשון ושני וכו' וא"ל דקי"ל כרבי הוא רק מספיקא מ"מ הא כבר נתחזקה עם הפעם דקודם נשואין למשוגעת לענין איזה פעולה שבין עיבור ולידה וא"כ כיון דלא שייך טעם גרירה לפענ"ד יותר טוב להתיר גט בע"כ משיהי' באיסור שתי נשים כל ימיו ובפרט דלפי מה שכתוב הב"ש ומהרמ"מ [הנ"ל] פשוט להתיר גט בזריקה. אך יש מקום לומר ד"ח דשתי נשים אינו חמור כל כך וכבר ביאר זה הגאון בנ"ב ז"ל [קמא סי' א' ומה"ת סי' ק"ב] ולכן נכון יותר להתיר לו לישא ב' נשים ועפ"י מאה רבנים או שיכפי' בכפי' ועפ"י ב"ד בכל מה דאפשר למכפיהו אח"ז מצאתי בשאלות תשובות מקום שמואל הסכים ג"כ בכה"ג לזרוק לה גט בע"כ ולכן לפענ"ד אם לא יוכל להשיג לישא אשה עפ"י היתר מאה רבנים שיוכל לזרוק לה גט בע"כ ובא' מאלו יד הבעל על העליונה או לכפותה עפ"י ב"ד בשוטים שתקבל גט או להתיר לו לישא אשה אחרת או לזרוק לה גט בע"כ ואין עליו שום איסור ח"ו אדרבה מצוה קעביד לקיים מצוה זה הנלפע"ד וד' יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות דברי הבא עה"ח הק' חיים הלברשטאם: סימן נא

שאלה איש א' צורבא מרבנן בא בקשרי התנאי' עם בתולה א' בעוד שהי' קטנים שניהם והגיד אבי הכלה לאבי החתן שלפעמים הילדה נחלשת אך שאין שום חשש בזה כי היא רק עייפות מחמת תשות כח ולאח"כ כשהגדילה הבת לא סר ממנה החולאת הזאת שלפעמים נתעלפה והי' חשש אולי היא חולי הנכפה ר"ל אך אבי' אמר שאין זה רק תשות כח והראי' שהיא בשכלה ממש ואינה נופלת לארץ ח"ו ורק שנחלשה עד שמחזיקים אותה בידה תשוב לאיתנה תיכף וא"כ אין זה ח"ו חולי הנ"ל והנה האמינו החתן ואביו לאבי הכלה ונישאת לו כדמו"י והנה ברבות הימים ניכר החולי הזה עד שנראה להבעל שהוא חולי הנכפה ועזב אותה ונסע לבית אביו וירבו הימים ותגדל החולי למאוד עד שכמה פעמים נפלה בשוק כדרך הנכפים בבירור וגם נשתטית בעת נכפית והבעל מברר זה בעדים ורצה לגרשה ואינה רוצה לקבל הגט מדעתה ונפשו בשאלתו אם מותר ליתן גט בע"כ או לישא אחרת עלי' עכ"פ עפ"י היתר מאה רבנים

תשובה דבר זה נתבאר היטב בראשונים ואחרונים דדעת הרא"ש ז"ל בתשובה סי' מ"ב וז"ל על ראובן שנשא אשה ושהה עמה יותר משנתיים ונודע לו שהיא נכפית והוציאה מביתו והנה תובעת ממנו שאר כסות ועונה והוא משיב שהדבר ידוע שאין הדעת סובלת להסתופף אצלה וסכנה יש בדבר וחפץ לגרשה וליתן לה את כל אשר לו ועני הוא ואינה משיגה לט"ו היילוי"ש ומטיבותי' [אשאל] הדין לפניכם כתלמיד לפני רבותיו אמת הוא שחכמי הגמ' אמרו בין שנולדו בה מומין גדולים בין שנולדו בה מומין קטנים כופין אותה להוציא ור' גרשום מאור הגולה ז"ל פירש בתשובה אחת דנכפה הוי מום גדול וכאשר אמרו חכמים אם נולדו בה מומין נסתפחה שדהו ואם בא לגרשה צריך ליתן לה כתובתה ועתה בימי חכמי הגמ' אם אירע מום זה באשה בעלה הי' מגרשה ומתחייב לה כתובה ויפרע מה שנמצא בידו והשאר באשר תשיג ידו ועתה שתיקן הגאון רגמ"ה ז"ל שאין לגרשה בע"כ איך יתקן שיתחייב לה שכ"ו א"כ יפה כח האשה הרבה מכח האיש דאלו נולד מום זה באיש אין אנו אומרים יכפוה להיות אצלו אלא כופין אותו להוציא וליתן כתובתה ואם נולד באשה יכפוהו להיות אצלה ולפרנסה השתא באיש שאינו מוציא אלא לרצונו כופין אותו להוציא ויתן כתובתה אם נולדו בו מומין אשה שמתגרשת בע"כ לא כ"ש אלא שר"ג עשה גדר לדבר וכי לאו קל וחומר שלא עלתה על לבו על כיוצא בזה לענין האיש לבטלו מפרי' ורבי' אלא ודאי יגרשנה ויתן לה כתובתה כי כולי האי לא יפה בתקנתו כח האשה מכח האיש