דברי חיים חלק א קנא

עליו ולמה יתן לה הכתובה ולכן בע"כ צ"ל דס"ד דהיכא דלא התרו בה ודאי מותר לקיימה ואין ספק כלל די"ל לאחר התראה תירא מלהתנהג בפריצות אך כ"ז בעע"ד היינו שעברה על מנהג בנות ישראל הכשרות דהטעם רק שלא תבא ע"י הפריצות לזנות שפיר י"ל דבלא התראה לא תפסיד הכתובה דאמרי' ע"י יראה שלא תפסיד הכתובה תמנע מדרכי', ואי דקאמרי רבנן א"א דע"נ בכפיפה זה לא שייך בד"י דבד"מ כמו מאכילתו שא"מ שייך לומר א"א דענ"ב שלא יוכל בכל פעם להשמר דלמא יבא איזה פעם לידי מכשול אבל גבי מנהג בנות ישראל בודאי גם אם תעבור באקראי בשביל זה לא מקרי עוברת וכמבואר בפוסקים ובתדירות תתירא מלעבור ולכן בודאי בלא התראה מותר לקיימה אבל בד"מ דהחשש שמא תכשילנו לעתיד ובזה שייך א"א דענ"ב ולכן א"א דאסור לקיים עע"ד גם בלא התראה אסור לקיימה וא"כ לא שייך למיבעי' כלל לענין הכתובה אם בעי התראה דכיון דאסור לקיימה בלא התראה תצא בלא כתובה כיון שמעשי' גרמו לה מש"ה פירש"י ז"ל הפי' באבעי' ראשונה לענין כתובה אם בעי' התראה היינו בדת ישראל לחוד אבל לפי מה דמסקינן דמותר לקיים עע"ד א"כ גם בעברה עד"מ בעי התראה דבלא התראה י"ל שלא תעבור עוד מחמת יראה שלא תפסיד הכתובה ולכן לדינא גם רש"י ז"ל מודה לראשונים שצריכה התראה לעעד"מ. אך לכאורה קשה דלמה תצריך התראה לפמ"ש א"א דענ"ב מה יהני לה התראה הא חשודה לעבור ואם מחמת יראה לא תעבור לפעמים תכשילתו בלא ידע אך באמת זה ליתא דע"כ לא שייך לומר א"א דענ"ב רק לענין איסור שאסורה עליו ומצוה לגרשה פן תכשילתו ולא מהני התקנה דר"מ ור"י דא"א דע"נ בכפ' אך לענין להפסידה הכתובה אין להפסידה מכח זה דהיא תאמר שמחמת יראה תשמור עצמה ויזהר הבעל להשגיח ואין לה מחששא בעלמא להפסיד כתובתה אבל לענין איסור לקיימה או לענין אם מצוה לגרשה ודאי לא מהני התראה כנ"ל וע"כ צ"ל כן דאל"כ קשה בשמשתו נדה איך יחזיקנה הא חשודה על א"ד ומ"ש בס' הפלאה [שם בק"א הנ"ל] דע"י עצמה לא נעשה חשודה לא ידעתי דאם הבעל (מאמין) [מודה] לדבריה ודאי היא חשודה ויעוין בתשו' המהרי"ק [שורש ל"ג] לענין שוחט מה שיש מקום לומר דלא שוי' איסור אנפשה [הביאו המחבר ביו"ד ס"ס א'] אך שלדעתי הוא דבר רחוק וגם בלא"ה הירושלמי מוקי לה שנחשדה בעדים וכן מוקמי כמה מראשונים ז"ל וא"כ קשה למה צריכה התראה הא אסורה עליו שחשודה על א"ד וא"כ בודאי הפסידה כתובתה וע"כ צ"ל שתוכל שתבדוק עצמה ע"י השכנות כמ"ש בהפלאה [שם] באידך תירוצא וע"ז שפיר קשה והא א"א דע"נ בכפ' כמ"ש רבנן לר"מ דלא מהני תיקון כלל א"ו צ"ל דלענין הכתובה ל"ש לומר א"א דענ"ב ולכן י"ל דגם רש"י ז"ל מודה לדינא דצריכה התראה להפסידה כתובתה אבל לאסור עליו הוא כך דלכופו לגרשה ודאי אין לנו דכן קיי"ל דמותר לקיימה. ואין להקשות הא רבנן ס"ל א"א דענ"ב י"ל דרבנן לא קאמרי דבריהם רק לענין שמצוה לגרשה וכעין זה מפרש בש"מ כתובות אבל אין כופין אותו לגרשה בשביל זה דאלא"ה תקשי על הש"ס בסוטה מה מיבעי' אם מותר לקיימה תיפוק לי' שאסור לכ"ע במקום שאין תקנה ובמקום תקנה רבנן אסרי א"ו הש"ס סבר שהפלוגתא היא רק למצוה ולכן הדין מבואר מאליו בנ"ד שלפנינו שהיה בלא התראה ודאי שאינה מפסדת הכתובה וגם אין כופין אותו לגרשה רק מצוה לגרשה מה"ת

אמנם נ"ל שיש להחמיר שתהיה הבדיקה ע"י שכנותיה דכיון דנעשית חשודה שוב אינה נאמנת על בדיקתה ומ"ש הפלאה ז"ל דאינה נעשית חשודה עפ"י עצמה לא ידענא דהלא אם מהימנא לי' ודאי דנעשה חשודה הרי עפ"י אשה דעלמא אמר רבא מרענא לשטרא אפומה (וגם) [בכתובות פ"ה א'] האי גברא דאיחייב שבועה בב"ד דאמרינן דאי קים לי' בגוי' נעשה חשוד על פיו כ"ש עפ"י עצמה והב לן בנ"ד בודאי דנעשה חשודה ואין נאמנת שוב על בדיקתה ורק צריכים השכנות לבודקה ומ"ש בהפלאה דמהני תשובה תמהני טובא הא מבואר בפז"ב [דף כ"ה] דבדבר שנהנה ממנו ולא"ד צריך תשובה המבואר שם להוציא טריפה גם אין לסמוך על התוס' מטוך שהביא במהרי"ק ז"ל דבחד פעם לא נעשה חשוד דגם בזה לא פסקינן כוותי' ויעוין בחילוקים שכתב הרא"ם ז"ל מביאם בפרי תואר [סי' קי"ט] דלא מהני אפי' בפעם א' רק תשובה דפז"ב ולכן אין להקל רק ע"י בדיקת השכנות: סימן נ

שאלה בתולה נשאת לאיש ואחר הריונה נשתטתה כמה שבועות ונתחלמה עד מלאת ימיה ללדת. ושוב נשתטית כמה חדשים ונתוודע הדבר שגם קודם הנשואין היתה לפעמים נשתטית ורק אבי' העלים הדבר מבעלה בשעת השידוך. והנה האיש בעל האשה הזאת הוא צורבא מרבנן ורך בשנים ואינו יכול לדור עם האשה הנשתטית בכל פעם כי בעת שטותה היא כמשוגעים ההולכים ערום בשוק וכמעט הוא מסוכן להיות אתה עוד מורא על ראשו פן עוד תשתטית אחר לידה שניה ושוב לא תתרפא כאשר אירע כן לאחותה הבכירה ולפי הנראה כי זה חולי המשפחה ולכן רוצה להוציאה עתה בגט פטורין כדמו"י והאשה אינה רוצה ונשאל מה דינו אם ליתן לה גט בע"כ או להתיר לו לישא אשה אחרת

תשובה הנה בנידון דיני ממונות אשר בזה לא אדבר עתה כי לא נשאלתי בזה רק העיקר אם מותר לו לגרשה גם בלא כתובה אם אין לו והכתובה יהי' נשאר חייב אם יגיע לה עפ"י דין כאשר יוחתך ביניהם לאחר הערכת טענותיהם משני צדדים לפני איזה בד"צ

והנה מוצא דין זה מבואר ברמ"א סי' קי"ז ס"ס וז"ל ודווקא במום גדול כזה אשר אם היה באיש היו כופין להוציא מדין התלמיד ולא תיקן ר"ג ז"ל שיהיה כח אשה עדיפא מאיש ע"כ ודין זה מקורו בתשובת הרא"ש ז"ל כלל מ"ב ושם בתשובה מבואר בשם ר' יצחק בר"מ דיליף נכפה מנשתטית דז"ל שם כן נ"ל שאין מום גדול מזה שהרי מדמה בפרק האומנין נכפת לשוטה דאמרינן המוכר שפחתו וכו' הואיל וסופר בין המומין ושוטה אין לה קדושין ונשואין [וכו'] אעפ"י שלפעמים יש לה קידושין כגון עתים חלומה גם בנכפה יש לה לפעמים קדושין מ"מ במום גדול כזה לא תיקן ר"ג ז"ל עכ"ל הרי דדין נכפה ושוטה שווין ואדרבא שוטה מום גדול מנכפה וא"כ כיון דרמ"א פסק בנכפה דכופין כ"ש בשוטה דכופין וכן מבואר בהדי' בתשובת מהרי"ט סי' קי"ד דשוטה דומה לנכפה ובתשו' ב"ח סי' צ"ג אך במה דכופין לא נתבאר היטב ובב"ש ז"ל סי' הנ"ל מבואר דזורקין לה גט בע"כ וכן נמצא בתשובת זקיני מהרמ"מ ז"ל סי' א' מביאו הב"ש והנה באמת דברי הב"ש ומהרמ"מ ז"ל תמוהין לכאורה דמפשטות דברי הרא"ש ז"ל שם נראה רק דכופין אותה לקבל גט אבל הא לא פסיקא לן לזרוק הגט דהא כתב בתחלה שר"ג ז"ל לא גזר ע"ז ואח"כ כתב את"ל דר"ג ז"ל לא פליג בתקנתא מ"מ במה שהאיש כופין אותו גם האשה כופין אותה ע"כ א"כ נראה מזה די"ל שר"ג ז"ל לא פליג בתקנתא ואסור לכל אדם לתת גט בע"כ ורק שכופין אותה כמו שכופין לאיש עד שיאמר רוצה אני

והנה ראיתי אח"ז שגם הנב"י במהדורא תנינא [סי' ק"ד] ובספר הפלאה בק"א סי' קי"ז כתבו כן לדחות דברי הב"ש ז"ל. והנה באמת יש מקום לתרץ דבריו וכוונתו כיון דהרמב"ם ז"ל כתב הטעם דמהני רוצה אני גם שאנחנו יודעים שהוא אנוס הוא מטעם דמסתמא כ"א מישראל רוצה לקיים הד"ת תורתינו הקדושה ורק יצרו אונסו וכיון שהתיש כח היצר ע"י הכפי' רוצה באמת לקיים הד"ת וא"כ י"ל דיכול עכ"פ לזרוק לה הגט היינו דכל כמה דלא ידעינן שאינה רוצה אוקמה לה אחזקה דמסתמא תקיים ככל בנות ישראל המקיימים דברי חכמינו ז"ל ובשלמא באיש דצריך דעתו דוקא ואנן חזינן דאינו רוצה רק ע"י כפי' צ"ל דווקא רוצה אני דהא חזינן אונסו אבל באשה הגם דעד [השתא] לא היתה מרוצה עכשיו בשעה זו כשרה היא ככל בנות ישראל ואינו עובר כלל על הח' בזה דהוי מדעתה ממש ואם שאח"כ אינה מרוצה מה דהוי הוי והגט כשר כנ"ל להליץ בעד ב"ש וזקיני מהרמ"מ ז"ל אבל באמת לפי הנראה מפשטות דברי הרא"ש ז"ל יראה דאין זורקין לה גט בע"כ דלא פליג ר"ג ז"ל בתקנתא אולם לא ברירא ליה הך מילתא כמבואר שם. וכן נראה להדיא מתשו' הב"ח ז"ל שהבאתי שכתב דלא פליג רמ"א עם מהרש"ל ז"ל שרש"ל ז"ל אוסר לגרש שוטות בעת חלומה בע"כ מכח הח' דר"ג ז"ל ורמ"א מתיר וכתב הב"ח ז"ל דגם רמ"א ז"ל אינו מתיר רק לישא שתי נשים ולא לגרש בע"כ ולכאורה קשה הא מבואר בסי' קי"ז בסופו דרמ"א ז"ל ס"ל כר' אשר ז"ל דכופין גבי נכפה א"ו שגם הוא ז"ל הבין דכוונת הרמ"א ז"ל רק כפי' בשוטין אבל לא לזרוק לה גט בע"כ אך דלכאורה קשה הא כפי' היא שמכריזין עלי' והב"ד גזרו עלי' כמו שיתבאר בש"ע