דברי חיים חלק א קמט

היוצא לנו מזה באיילונית שלא הכיר בה וכנסה מקודשת גמורה וצריכה גט אך במום שרחמה אטום בנ"ד דאין לה תוס' כמבואר בש"ס ופוסקים [עיין סי' קי"ז סעי' ב' ובב"ש שם] וכ' הר"ן ז"ל [בכל מומין דאין לה תוספת עיין שם בפ' אלמנה נזונית דף ק"א הנ"ל] הטעם כיון שעלי' דידה רמיא לגלויי אין עליו לבדוק א"כ שוב כיון דאין עליו לבדוק הוי מקח טעות לגמרי במום גדול כזה גם להרמב"ם [א"צ גט] א"כ כיון דאין צריכה גט בודאי גם אם נרצה להחמיר לענין איסור ערוה להצריכה גט אבל לא לענין תקנת ר"ג דבודאי מותר ליתן גט בע"כ וליקח אשה אחרת עלי' ויעוין בב"ש סי' קי"ז שכ' בהדיא דאם הי' בה מומין והוא לא ידע כופין אותה לקבל גט גם בזה"ז וגם אפי' אי נימא שלא היתה יודעת מזה לפי מאי דמבואר בשבו"י [הנ"ל] דמחלק דבאיילונית מקודשת דיש אנשים שנושאים נשים שאינן ראויין להוליד אבל במומין אינה מקודשת גמורה וא"כ בנ"ד דהוי מום דאינה ראוי' לאיש כמבואר בש"ע סי' (ל"ט) [קי"ז] גם אי נימא דצריכה גט כמו בשאר המומין בקדשה סתם מ"מ הא מבואר בהר"ן ז"ל בסוגיא דקדשה ע"ת [כתובות דף ע"ב] דמסתימת הש"ס דאינה צריכה גט בקדשה סתם ונמצא בה מומין ורק לחומרא כ' הרמב"ם א"כ עכ"פ לענין תקנת רגמ"ה בודאי מותר לעשות כנ"ל ואין מחמירין בתקנה כמו באשת איש ובפרט שרחוק הדבר שלא ידעה האשה מזה דאז אינה צריכה גט כלל כנ"ל. אולם בנ"ד אחרי שכבר נתרפאה דראוי' עתה לאיש י"ל כיון שעתה לא שייך אומדנא דאדעתא דהכי לא קידש צריכה גט מדינא ככל הנשים ואינו יכול לגרשה בע"כ ולא לישא אחרת עלי' כיון שראוי' היא אליו ומה שטוען שמאוסה היא זה לא הוי רק מום סתם ובסתם מום קיי"ל קדשה סתם צריכה גט הגם שכתבתי דבתקנה לא מחמרי' בזה מ"מ [רק] בצירוף טעמא הנ"ל שכתבתי דהוי מום גדול כל זה בלא נתרפאה אך בנתרפאה יש לפקפק ולהחמיר

והן אמת לפי מה דמבואר בכתובות [ע"ד ע"ב] גבי קדשה ע"מ שאין בה מומין ונתרפאו דאינה מקודשת כמו כן ה"נ אעפ"י שנתרפאה כבר בטלו הקידושין אך אחרי העיון נראה דל"ד דבשלמא גבי קדשה על תנאי כיון שלא נתקיים התנאי דרפואה לא הוי קיום התנאי כמבואר בתוס' [שם] ומש"ה אינה מקודשת אבל בקדשה סתם שבאנו לבטל הקידושין רק מחמת אומדנא דבמום גדול אדעתא דהכי לא קידש כנ"ל אם שוב נתרפאת דאזדא לה האומדנא מקודשת וכן מוכח בהדיא החילוק זה מדברי התוס' כתובות דף ע"ב ד"ה ע"מ שכ' וז"ל והא דמשמע בהשולח דאיילונית צריכה גט דתנן המוציא את אשתו משום איילונית לא יחזור וטעמא משום קלקולא ואם לא היתה צריכה גט מאי מועיל מה שאמרו לא יחזיר הא מקולקלת היא אם הוציא בלא גט עכ"ל ולכאורה קשה עליהם לפי דבריהם בגיטין [דף מ"ו ע"א ד"ה אי] דהקלקול היא רק לעז הבעל א"כ י"ל דבאמת גם שעתה נתרפאה מ"מ כבר בטלו הקידושין מחמת האומדנא דאדעתא דהכי לא קידש רק הבעל יוציא לעז לומר אלו ידע שיהי' לה רפואה לא הי' מקפיד וכיון שדינו שלא יחזור שוב לא יוציא לעז ובאמת אינה מקולקלת דכבר בטלו הקידושי' טרם שנתרפאה א"ו דמוכח מדברי התוס' דאם לא היה תנאי רק מכח אומדנא מבטלין הקידושין אם נתרפאת מקודשת גמורה למפרע. אך נ"ל דכ"ז מדינא דהש"ס דהוא יכול ליקח אשה אחרת ואינו עגון בה אבל לפי תקנת רגמ"ה ז"ל דאסור לו ליקח אשה על אשתו נלפע"ד ברור דגם אם נתרפאה נתבטלו הקידושין מכח אומדנא דאטו בכופה יהיה תלוי בה עד שתתרפאה ובודאי אדעתא דהכי לא קדשה וכיוצא בזה כ' בס' הפלאה בקו"א סי' ל"ט וראיה לזה מהא שפסקו רוב הפוסקים [בסי' ל"ט] גבי המקדש ע"מ שאין עלי' נדרים והלכה אצל חכם אחרי ידיעת הבעל לא מהני והוא נגד הירושלמי [כמבואר שם בב"ש ס"ק ד'] ובאמת הדבר קשה מאד כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו כמאן דליתנהו דמי למה לא תהיה מקודשת בהיתר אחרי ידיעת הבעל וכי הידיעה גרמה וחילוק התוס' [שם ד"ה חכם] והפוסקים קשה להבין והרבה נתקשו הראשונים בזה ולפע"ד כיון דזה פשוט דלפ"ד הירושלמי דמועיל היתר לאחרי הידיעה אסורה להנשא לעולם פן תתיר נדרה הגם שפלוגתא היא בהירושלמי הנראה דחיישינן בזה להחמיר כמבואר בר"ן נדרים ובמהרי"ו מביאו בש"ע סי' ל"ט וא"כ כיון שאסורה להנשא אמרינן דתיכף בידיעת הבעל אם הקפיד שוב אינה מקודשת גם אם תתיר הנדר לאח"ז דאומדנא דמוכח דאין רצונה להתקדש לו רק דאם לא יקפיד אז בשעת הידיעה דלמה לה זה שתהי' עגונה כל ימי' דלמא התיר נדרה וכמבואר בב"ק [דף ק"י ע"ב] גבי יבמה שנפלה לפני מוכה שחין [דמקשה דנימא] דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ומתרץ שם דטב למיתב טן דו משא"כ הכא שלא תנשא לשום אדם דאדעתא דהכי לא קדשה וכיון שאין ברצונה להתיר נדרה או שסבורה שאין לזה היתר ודאי אין דעתה שתהי' מקודשת לו עדיין אם ימצא לה היתר כיון שתעגן עי"ז כל ימי' ושמא יהיה לה היתר ואדעתא דהכי מתחלה לא קדשה נפשה רק אם [לא] יקפיד הבעל בשעת הידיעה ויש להעמים זה בדברי הרא"ה ז"ל בחידושיו שכ' הטעם וכבר נפקעו הקידושין יעו"ש אך לכאורה עדיין קשה לשמואל [בכתובות דע"ב ע"ב] דס"ל בקדשה ע"ת וכנסה סתם דא"צ גט ובודאי שני הבבות רישא וסיפא בחדא גוונא [ר"ל רישא בקידשה לבד וסיפא היינו למה דמוקי הגמ' בדע"ג ע"ב לשמואל דה"נ קאמר קדשה ע"ת וכנסה סתם וכמו בקידשה לבד ל"מ ההיתר לאחר הידיעה כמ"כ בקידשה ע"ת וכנסה סתם] באם נמצאו עלי' נדרים לא מהני היתר לאחר ידיעת הבעל לפי שיטת התו' וסייעתם וע"ז הדק"ל דאמאי לא יועיל ההיתר כיון שהחכם עוקר הנדר מעיקרו דא"ל בזה אדעתא דהכי לא קדשה נפשה דרק בקידושין אמרינן כן ולא בנשואין וכמ"ש התוס' ב"ק [שם ד"ה דאדעתיה] כיון דהדבר תלוי בדעת שניהם נהי שהיא אינה מרוצה הבעל אינו רוצה [באופן זה] כדי שלא יהיה ב"ז הגם דשמואל ס"ל אדם עושה בב"ז מ"מ ודאי לא ניחא לי' בזה ושפיר הי' לנו לומר דאם התירו הנדר דמקודשת למפרע [ואז תהי' מוכרחת להתיר נדרה שלא תתעגן כל ימי' וממילא לא יהי' ב"ז] ומה לנו לגילוי דעתה אך באמת לפי מה דמבואר במ"ל [פ"ו מהל' זכי' ומתנה] בשם מהר"ש שבדבר שעדיין לא נגמר. אמרינן אדעתא דהכי לא עביד גם בדבר התלוי בשניהם כיון דבידו הדבר לקיים או לבטל וא"כ לפ"ז הכא דהדבר בידה אם להתיר או לא ולא נגמרו עדיין אמרינן אומדנא דידה דאדעתא דהכי שתשב עגונה כל ימי' לא קדשה נפשה

ועפי"ז מיושב קו' הר"ן ז"ל [שם בסוגי' דקידשה ע"ת וכנסה סתם] שהקשה על רב דס"ל אין אדם עושה בב"ז הא הוי ב"ז בלא כתובה ולפ"ד א"ש כיון דס"ל לרב דצריכה גט וא"כ ליכא אומדנא דידה ואם תלך אצל חכם תהי' מקודשת גמורה למפרע ויצטרך ליתן לה כתובה שוב אינה קלה בעיניו להוציאה ולא הוי ב"ז וא"ש ולפ"ז מיושב מה שפירש"י בכתובות אמימרא דרב קדשה ע"ת שאין עלי' נדרים וביבמות [דק"י] מפרש רש"י תנאי נדר ומומין ולפ"ד א"ש דכאן (דאמרינן דלענין) [דאיירי לענין] כתובה ותנאי' יקשה הא הוי ב"ז ולכן צ"ל כנ"ל שתלך אצל חכם ותהי' מקודשת למפרע אבל במומין לא שייך זה מש"ה ע"כ לא איירי רב רק בנדר אבל ביבמות לא הוזכר שם כתובה פירש"י נדרים ומומין הן אמת לפ"ד הר"ן שהקשה דלמה לי' לרש"י דלענין ממון בתנאי' קאי הא בלא"ה לפי פירושו דמקדשה בביאה וארוסה. אין לה כתובה נסתרו דברי הנ"ל [י"ל דכוונתו דהר"ן מתרץ שם וז"ל מיהו צריך הדבר לאומרו משום דיש לפרש משום דא"א עבב"ז מחל התנאי ומקודשת משעה ראשונה והי' לה כתובה אם לא הי' אמרינן דבממונא בתנאי' קאי ובאמת אין לה לכך צריך לומר משום דבממונא על תנאי' קאי ע"ש ולכאורה כיון דמאי דכתב רש"י דבממונא בתנאי' קאי קאי על קידושין הראשונים שלא נאמר שמחל התנאי לגמרי כדי שלא יהי' בעילת זנות ע"ז תירץ דבממונא בתנאי' קאי א"כ למ"ל באמת לרש"י לומר דבעיל לשם קדושין הא בפשוט י"ל כן לאמת דמוחל התנאי ולכך מקודשת לגמרי ורק כתובה אין לה דבממונא בתנאי' קאי ואך הדבר נכון מאוד דכוונת הר"ן דזה א"א לומר דא"כ דמחמת קידושין הראשונים הוא דצריך גט דמשום שלא יהי' בב"ז מוחל התנאי א"כ אף כתובה בעי למיתב לה ואי דבממונא בתנאי' קאי ואין לה כתובה א"כ עדיין לא הועיל כלום במה שמחל התנאי דכיון דאין לה כתובה שוב הוי ב"ז ולכך ע"כ הי' לה ג"כ כתובה ובאמת אין לה ולכך ע"כ לומר דאין הטעם משום קידושין הראשונים משום האי טעמא גופא דבממונא בתנאי' קאי ואינו רוצה שיהי' לה כתובה ורק מקדשה עכשיו בביאה ולא הוי רק ארוסה ואין לה כתובה ואפ"ה לא הוי ב"ז כמו שתירץ כן הר"ן באמת ודו"ק ועכ"פ נסתר דבר הנ"ל דלפי דברי' הנ"ל שפיר י"ל דמוחל התנאי לענין הקידושין אבל לא לענין ממון ואי דא"כ הו"ל בב"ז ז"א כנ"ל כיון דסופה להתיר הנדר ויגיע לה כתובה ולא יהי' קלה בעיני' להוציא' לא הו"ל בב"ז