דברי חיים חלק א קמד

על עצמו לא נאמן וגם כי הוא פסול ומה שמגזם בדבר לפי הנראה שהוא איזה תחבולה ורמאות עיין בבית מאיר [בתשובותיו שבסוף הספר סי' ח'] שם מבואר בהדי' דאין לחוש לפטומי מילי כי האי וכן מבואר בירושלמי פ"ט הל' ד' וז"ל ר' נחמן בר יעקב בשם רב נישאת עפ"י עדים שנים אפי' אתון אמרין לה לית אתנו ר' שמואל בר"י בעי הגע עצמך שהוא אדם מסוים כגון אימי א"ר יוסי בר בון ולית קמן בר נש דמיי לר' אמי אתא עובדא קומי דרבנן דתמן אמרין לי' לית אתנו עכ"ל הרי גם שהי' מפורסם כר"א היינו שלא היו מכירין על פניו רק בחריפות ובדבריו דברי תורה שאמר וסיפורי מעשיות בין הבריות ואפ"ה קאמר שאין לחוש לזה וז"ב ויתר דברי הירושלמי שם צ"ע במה שלחש לבעל שיוציא מספק וקמי שמיא גלי' הלא אינו מותר בה רק בשנשאת להעד ואומרת ברי לי וא"כ מאי ספיקא גבה וצ"ע לפרש. כללו ש"ד שהאשה זו מותרת לישב תחת בעלה והמוציא קול עלי' ראוי להכותו כמבואר בירושלמי והוא מוציא דיבה והבנים כשרים גמורים: סימן מג שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי ירא ד' החסיד המפורסם כש"ת מ' ישראל נ"י מו"צ בק' טשערנאוויץ יע"א

ג"י הגיעני בדבר בתולה אחת כשרה בת ישראל שעמדה להנשא וקם בליעל א' והוציא קול שקידש אותה והביא עדים פרוצים רשעים מחללי שבת בפרהסיא ואוכלים חמץ בפסח ומעידים כדבריו והבתולה הזאת אומרת שא"י מאומה. והנה דברים אלו א"צ ראי' כי הוצאת ש"ר אשר הוציא הבליעל שקידש הבתולה בפני פרוצים כמוהו קול זה קול ענות חלושה ח"ו אין לחוש כלל והמהרהר אחר זה עתיד ליתן את הדין ואדרבה מצוה לפרסם הרשעים ולהענישם על הוצאת דיבה וכאשר הוכיח במישור הריב"ש ז"ל בתשובה סי' רס"ז שהאריך שם מאד וז"ל ולא על הרופא מוציא הדיבה בשרי עלי יכאב כי כבר נראה מפעולותיו אלה כי הוא איש זרוע ריש בריוני וגם לא על עדיו השקרים ועל שלוחו סרסורא דחטאה שליח לד"ע לשוכרם ולהסיתם נפשי עלי תאבל כי לפי הנראה מענינים ההם הם אנשים ריקים ופוחזים שפלים ונבזים כו' אבל על השרידים אשר בארץ ההוא אל דבר ה' חרדים מצוקי ארץ הושת עליהם תבל כו' עליהם אשים דברתי אשפוך לארץ מררתי איך לא לבשו קנאה חמת גבר ויצא רשף לרגלם ולפניהם יהלך דבר מפיהם לפידים יהלוכו ומנחיריהם יצא עשן לנקום נקמת בנות ישראל העדינות אשר אלה הפרוצים הורידו לארץ ראש ליסר ולהוכיח על שער בת רבים שוטים שקלקלו בשוטים ובעקרבים לא יחמול איש עליהם ולהבדילם לרעה מכל שבטי ישראל כו' כי אם על אלה לא יווסרו החטאים האלה בנפשותם לא הנחת בת לאברהם יושבת תחת בעלה בטהרה וקדושה כי יקומו שני אנשים בני בליעל יעידו שכבר קדמו לה קדושי אחר והיתה בזה קדשה ובני' היו לה לא יבואו ע"ע בסוד בני ישראל ובקהלם על אלה חשכו עיני העל אלה לא יפקודו והיו מחרישים והמה מחשים אף כי שמענו יש ויש עוזרים לרעה ומה יעשו כי יקום אל וכי ידרוש אלוה ממעל ע"ז ידוו כל הדוים כו' אוי לו לדור שכך עלתה בימיו כי מעשים כאלה אשר לא יעשו מאחרי עקבות משיחנו מזרי ישראל והיו לשמצה בקמיו יראה ה' ורע בעיניו ולעושי הרעה ישוב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם והנשארים יראו וישמחו עכ"ל יעו"ש באריכות. ולכן יישר כחו בזה שדחה דברי הרשעים שהוציאו הש"ר ויאמץ כחו ויאזור חיל לסתום פי המדברים מקול הקידושין האלה ולמצוה גדולה יחשב והי' שלום כנפשו ונפש אהובו דבש"ת בלונ"ח ב' ויקהל ער"ח ניסן תרי"ח לפ"ק: סימן מד עוד בענין זה הנ"ל לידידי הרב המאה"ג כו' מ' ישראל מו"צ בק' טשערנאוויץ

מכתבו הגיעני וגם מהצד השני הגיעני מכתב עם איזה חתומים מאיזה אנשים ומענה בפיהם שרצונם שיתברר הדבר לפני איזה אנשים יראי השם המעשה כאשר הוא והנה באמת ראוי ונכון וחיוב מוטל על רומכ"ת לשלוח אחרי ב"ד מהעיירות הקרובים ויהי' דיינים יראי השם ויבורר הדבר היטב אם העדים המה מפורסמים וגלוי לכל שהמה מומרים כמעט לכל התורה בפרהסיא כאשר כתב מעכ"ת בודאי אין שום חשש בקדושין הללו ואך אם אין עליהם רק מה שהמה מחוסרי זקן כאשר כתבו הצד שכנגדו בודאי תצא מזה ומזה וכו' ולכן נא מאד ידידי יזדרז בדבר שלא יהי' לו לפוקה כי הצד שכנגדו צועקים שהמה רוצים לברר שהאמת אתם ולכן יראה נא מעכ"ת לברר האמת לאמתו והודיעו לי סוף הדבר ובזה אצא ואומר שלום: סימן מה

שאלה עדים שהעידו בתו"ע אליו"ע אודות הקידושין שאמר ראובן שקידש בפניהם שלהד"מ שלא שמעו ולא ראו כלל ואח"כ כתבו להב"ד שכ"ז הגידו מחמת פחד שהי' להם בפני אבי הבתולה ועכשיו אם יקבלו הב"ד עדות מהם יגידו האמת דברים כהווייתם והעדים הללו קלי הדעת ופוחזים גמורים ולפי הנראה כי ערמתם להוציא ממון מאבי הנערה או לאיזה תחבולה כדרך הנבלים ומסופקים הב"ד אם לקבל מהם עדות מחדש מחמת שהגדה הראשונה הי' שלא בפני בע"ד ולא בפני הבתולה וא"כ יכולי' לחזור ולהעיד או לא מהימני לחזור הואיל וכבר העידו ומה שאמרו שהי' מחמת פחד הוא שקר גמור כי אבי הבתולה הוא יקר רוח שפל ברך נוח לכל

תשובה נ"ל דא"צ הב"ד לקבל עדות מחדש מחמת ד' טעמים. א' כי מבואר בח"מ סי' (כ"ח) [ק"י ס"ט וקמ"ט ס"כ] דבדבר ברור מקבלין עדות שלא בפני בע"ד והוא מנ"י ז"ל ובכה"ג מבואר דבדבר שהוא לפי דברי העדים ברור בלא שום מיחוש וסכסוך א"צ לפני בע"ד אפי' לכתחלה א"כ אין לך דבר ברור מזה שאמרו אין אנו עדים בזה וקצת רמז לזה ממה שבשבועת עדות לענין חיוב קרבן שבועה שמבואר כל דברים שצריך להיות ומבואר בהרמב"ם ז"ל [פ"ט מה' שבועות] שם העשרה דברים ולא מוזכר כלל שצריך הכפירה להיות בפני בע"ד א"ו שבזה שאמר אינני עד בזה סגי לכ"ע בלא בע"ד הגם שבב"י ומביאו הרמ"א בסי' כ"ח כתב דכשאומר א"י יוכל לחזור ולהגיד וא"כ נראה דא"י גרוע מאם אמר דבר וא"כ יוכל לחזור עכ"פ אפי' בלא אמתלא אם נתקבל שלא בפני בע"ד נ"ל דהיינו דוקא אם אמר סתם א"י שאינו מקרי חוזר ומגיד כמ"ש הב"י ז"ל די"ל דמתחלה לא רצה להגיד ולא נתן אל לבו אבל בעניני קידושין דכל קידושין בלא עדים כאלו אינם וא"כ מעיקרא שאמר שלא הי' בשעת הקידושי' הוי כאלו אמר בפירוש שלא הי' אז קידושין כלל בשלמא בעלמא דאחד שאמר לעדים העידו שלויתי לפלוני מנה בפניכם והם אמרו אין אנו יודעי' דיוכל להיות שהמעשה אמת דהיינו ההלואה ורק שהם אינם יודעים ולא מקרי זה הגדה כלל מה שאמרו אינם יודעים רק שלא רצו להעיד כסברת ב"י ז"ל בשם הר"ן אבל בקידושין כיון שאמרו להבע"ד שאמר קדשתי בפניכם והם אמרו שלא ידעו ולא ראו הוי כאומרים לא קדשת והוי הגדה ממש ואינם חוזרים ומגידים ויותר מזה מבואר בשו"ת ר' בצלאל [אשכנזי סי' ה'] להוכיח דבכל עניני עדות אם אומרים לא היינו באותו מקום ולא ידענו מאותו העדות דאינם חוזרים ומגידים גם לדברי הב"י בשם הר"נ ז"ל והוכיח זה מדברי תשובת הר"ן ז"ל יע"ש וגוף הספר אינו תחת ידי כעת לעיין ודבר מסתבר הוא דדוקא בדבר שאין מוכיח הגדתו כלל כי בזה שאמרו אין אנו יודעים יוכל להיות שלא רצו להגיד בזה כ' הב"י ז"ל דלא מקרי חו"מ אבל אם אמרו בפירוש ובירור שלא היו באותו מקום ולא שמעו ולא ראו איני יוכל לחזור ולהגיד

ועפ"י חילוק זה נתישב לי היטב דברי הר"ן ז"ל בשבועות בפ' שבועת העדות אמתני' שבוה"ע כיצד אמר לשנים בואו והעידוני כו' מפני שא"י לחזור ולהודות וכ' הר"ן וז"ל מפני שא"י לחזור ולהודות אלו כפרו בראשונה הואיל ובב"ד הם שוב אינן ראוין להעיד שכבר העידו שאין יודעין לו עדות ושוב אינו חו"מ כו' ושם ואיכא למידק ארישא דמתני' כו' ועוד שקרוב הדבר דמאין אנו יודעים ליודעים אנו לא מקרי חו"מ אלא בראשונה לא הגידו כלום ועכשיו מגידים וכי אמרינן שאין יכולין לחזור ולהודות לא מטעם חו"מ אלא משום דלא מצו משוו נפשייהו רשעים שהרי כפרו בתחלה אחר שהשביעם עכ"ל הר"ן. והנה כל האחרונים נתקשו בדבריו דא"כ גם שלא בפני ב"ד אמאי חייב חמשה הלא בנשבע פ"א שא"י פסול לעדות