דברי חיים חלק א קמג

ואלו אומרים בתוך פונדתו מנה ד"ה הכחיש עדות לאחר עדות ל"ב העדות ז"א במקלו הרגו וז"א בסייף הרגו הכחיש עב"ע בטלה העדות ואף רב מודה שבטלה עדות מה פליגין כשהיו שתי כתי עדים אלו אומרים במקלו הרגו ואלו אומרים בסייף הרגו הכחיש עב"ע בטלה העדות וכרב ל"ב העדות אלו אומרים בדרום פנה וא"א בצפון פנה ד"ה הכחיש עדות לאחר עדות ל"ב העדות חיילי' דרב מן הדא ר"ש ור"י אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו ולא שמיע דמר ר' לעזר מודו ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים ומה בין צרה לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום מתנית' פליגא על רב א' חקירות וא' בדיקות בזמן שהן מכחישות זא"ז עדותן בטלה א"ר מנא פתר לה רב עד בעד א"ר אבין ואפי' תימר כת בכת שניא היא בד"נ צדק צדק תרדוף עכ"ל הירושלמי דמזה מוכח בפירוש דבעדים ר"י ור"ש מודים שלא תנשא ודלא כפני משה [הובא שם בנ"ב] שכתב דכוונת הירושלמי דמודים ר"י ור"ש בעדים קאי על א' אומר מת וא' אומר ל"מ דלפ"ד הפנ"מ ז"ל מה מדחה הירושל' חילי' דרב ממתני' דא"א מת וא"א נהרג יעו"ש וא"כ לפ"ד [הנב"י] אפילו במת ונהרג לא תנשא מכ"ש בהכחשה בזמן דהוי חקירות ממש בודאי לא תנשא והנה באמת י"ל דהפשט בירושלמי כמו שפי' הפנ"מ דמודו ר"י ור"ש בעדים קאי על א' אומ' מת וא"א ל"מ ורק בזה מדחה הירושלמי חילי' דרב דהנה לכאורה מה מייתי רב לבדיקות דד"נ (לחד לישנא) מהכחשות בעדות אשה דאפילו פסול נאמן אך באמת י"ל דס"ל לרב דגם ע"א [דנאמן[ באשה הוא מה"ת ואם הוא מה"ת צריך ככל משפטי התורה רק דדמי' לד"מ דא"צ דו"ח אבל בהכחשה משפט א' להם לענין הכחשה וא"כ שפיר מדחה חילי' דרב דהנה התוס' ז"ל כתבו בכתובות [דף כ"ב ע"ב ד"ה אי הכי] דבדבר (של תורה) [שנאמן מה"ת הגון] ע"א האומר (מת או) נטמאת הוא כשנים אפילו באו בב"א ורק באשה אינו נאמן בבאו בב"א משום שהוא מדרבנן וא"כ שפיר מדחה חילי' דרב דכיון דמודו ר"י ור"ש בע"א אומר מת וא"א ל"מ ש"מ שהוא רק מדרבנן דאם הי' מה"ת האומר מת הוא כשנים אפילו באו בב"א א"ו שעדות אשה רק מדרבנן ומש"ה אין ראי' מעדות אשה לד"נ כן י"ל לכאורה אך באמת האמת עד לעצמו שהפירוש בירושלמי כדברי הנ"ב וגם הפנ"מ כוונתו כן דכתב שם וז"ל אבל בעדים הוי הכחשה אפי' א"א מת וא' אומר ל"מ כו' עכ"ל [משמע דכ"ש בא' אומר מת וא' אומר נהרג] אד באמת אין נפקותא כלל בפי' זה דהא בלא"ה מוכח מהירושלמי דא"א מת או נהרג אינו נאמן דהא רב מייתי ראי' ממשנתינו לד"נ אלמא דהכחשה דהוי הכחשה בד"מ או בד"נ הוי הכחשה בעדות אשה דאם נימא דעדות אשה קיל משארי דיני תורה א"כ מהיכי מייתי חילי' דרב מהא מתני' לד"נ וד"מ א"ו לרב שוה עידי אשה לענין הכחשה לד"מ וד"נ ולא מצינו חולק על רב בזה דר"י מחמיר יותר ממנו וא"כ לפי מאי דקיי"ל דהכחשה בגוף הדבר כחבית יין ושמן או הכחשה דאיזה יום דפסול בד"מ וד"נ בודאי פסול גם לעידי אשה כמו דס"ל לרב בירושלמי באין חולק אכן נראה לפע"ד דלדידן לא ס"ל כהירושלמי בזה דהנה באמת לפי פי' הנ"ב ז"ל שמודו ר"י ור"ש (בצרות) [בעדים] לענין זאת אומרת מת וזאת אומרת נהרג והוא מטעם דדוקא צרות דעדותה לגבי חברתה לא כלום אבל עדות הוי הכחשה א"כ קשה מאי קאמר במתני' רמ"א הואיל ומכחישות זה את זה לא ינשאו ר"י ור"ש אומרי' הואיל או לנוסחת הירושלמי זו וזו מודות שאינו קיים ינשאו וזה תימא למאד דהא ר' אליעזר גופא בירושלמי ס"ל דמודה ר"מ ברישא בא' אומרת ל"מ דמותרת האומרת מת ולא הוי הכחשה דצרות הכחשה ולא כלום ורק באם שתיהם רוצים להנשא חזינן דלא רצתה להכעיס להצרה רק כוונתן להעיד מש"ה הוי הכחשה וזה כיוון ר"מ באומרו הואיל ומכחישות זו לזו דבאומרת ל"מ הכחשת הצרה ולא כלום כמו דאמרינן בש"ס דילן הכחשה דצרות לא מקרי הכחשה אבל בשכוונתן להעיד שזו אומרת מת וזו אומרת נהרג שכוונתן לא להכעיס רק להתיר [שפיר הוו] מכחישות זא"ז ואסורים והנה ר"י ור"ש דס"ל דגם בכה"ג לא הוי הכחשה דצרות הכחשה גם ששניהם רוצים להתיר [עצמן] אבל הכחשה בעדים גם ששניהם מודים שאינו קיים [הוי הכחשה א"כ מה זה שאומרים ר"י ור"ש הואיל וזו וזו מודות הא] אדרבה בשביל זה אוסר ר"מ ה"ל למימר הטעם הכחשה בצרות לא הוי הכחשה וזה דבר פלא למאד תו קשה באמת על רב דמייתי בירושלמי ראי' מעדות אשה הקל דאפי' מסל"ת נאמן לד"נ לכן נ"ל דהנה מבואר בכמה מקומות דבאם יש לאשה מקום לסמוך אעדים סומכת ולא דייקא כולי האי והנה אם הטעם באשה משום דייקא הכא ששני עדים אומרים שאינו קיים בודאי לא תידוק האשה וא"כ חזר הדבר לד"ת דצריך עדים דוקא והנה ר"י ס"ל דע"א נאמן בעדות אשה [מד"ת כמבואר בספרא הנ"ל] וא"כ כיון דנאמנותו מטעם עד קאתינן עלה ע"א במקום שצריך עדות מה"ת הרי הוא כשנים לענין הכחשה וכד"מ ונפשות יוחשב לענין הכחשה ושפיר מייתי חילי' דרב (מדמודי' ר"י ור"ש בעדים) [מר"י ור"ש] (ונ"ש) [ור"י] ס"ל דע"א נאמן מגזה"כ דלא יקום ע"א א"כ הרי כמו דקם לשבועה לדידן דכל דיני הכחשה עליו [כמ"כ לעדות אשה כל דיני הכחשה עליו כיון שקם לעדות אשה וכיון דר"י ור"ש ס"ל דהואיל וזו וזו מודים ינשאו ש"מ דבב' כתי עדים לא בטלה העדות בזה] ושפיר מייתי רב ראי' מר"י ור"ש ור"ל שפיר דחי לי' דבאמת מודו ר"י ור"ש בעדים אך כ"ז לר"י דס"ל הטעם דהוא מגזה"כ אבל לדידן דקיי"ל דע"א נאמן מטעם חומר שהחמרת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל [בסוף הל' גירושין] שלא הצריכה התורה לעדים ורק אומדנא וחזקה טובה שמת וא"כ בודאי אפילו הכחישו בחקירות כיון שעכ"פ הדבר חזק בעינינו שא' ודאי כשר ואולי גם השני טעה והדבר חזק בעיני' שמת סומכים עליו ומש"ה השמיטו הראשונים הירושלמי לדינא ורק הרא"ש ז"ל מתיר בפי' וכן הרמ"ה ז"ל בחי' ליבמות כתב להתיר בפירוש ואין כח באחרונים לחלוק על הראשונים אפי' ימצא בש"ס נגדם כי לכל קושיא יש תירוץ ודברי הראשונים ז"ל הנאמרים בלא מחלוקת בדורותם תורת אמת יבא מי שיבא לא ניחוש לדבריו וא"כ לפ"ז תבנא לדינא כדברי הב"ח ז"ל וכני"ח ושב יעקב להתיר האשה אפי' הכחשה בחקירות ובפרט בנ"ד שכבר הותרה [הוי כשנים] ואינו נאמן האחרון כנגד שנים ואם נימא דהרי גם האחרון אומר שמת גם הוא כשנים זה ליתא חדא דהרי גם בשאר איסורי' פסקינן כן ולא כאותן האומרים דרק בעדות אשה נאמן הראשון וגם בל"ז הכא דהאשה כיון שכבר הותרה א"צ לעדות וכמאן דלית' דמי ואי דהיכחשו והעדות בטל לענין נחלה באמת בעדות אשה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה וגם בלא"ה נראה שאין כאן הכחשה כלל שהעד שבירושלים העיד על שמו ושהי' מק' אודעס וח"ר משה חלפן מקעשניב ועדותן על הבעל ממש והשני לא העיד כלל רק שמו ושהוא מקעשנוב יוכל להיות ששני המעשים אמת וזה ישראל מנשה מת במרחשון ולא הי' כלל חתן ר' מ"ח מקעשנוב כי כמה מנשה ישראל ימצא בקעשנוב אבל זה חרמ"ח ושהוא נולד מאודעס נהרג בסכות ואין הכחשה ולפמ"ש א"ש [מה שהקשיתי לעיל מהירושלמי] מה שאמר במתני' הואיל ומודים שאינו קיים [דהא אדרבא מטעם זה אוסר ר"מ והול"ל רק דהכחשות צרות ל"ה הכחשה כנ"ל י"ל עד"ז] דהיינו דבע"א אומר מת ועא"א נהרג שאז אין האשה יודעת מידי וגם לא דייקא שסומכת אעדים וא"כ צריכה עדים מה"ת ומש"ה פסולים בהכחשה בחקירות אבל אם יודעת שמת שפיר מהימנא מדרב' מטעם דייקא

ולחזק דברי אציע מה שקשה מאד על רב דס"ל בירושלמי דבכת א' נחלקה עדותם דא' מהם פסול אבל בשני כתי עדים כשר (ע"כ) [עכ"פ כת] א' מהם. וקשה ע"ז דהלא קיי"ל בעינן עדות שא"י להזימה והנה בכאן אם נזים להאומרים מנה שחור לא ישלמו שיאמרו הרי לא נגמר הדין ע"י רק עפ"י מי שכשר ועתה נתברר שהכת המכחישים הוא הכשר וע"י נגמר הדין ולא על פיהם וכ"ז שלא נגמר עדותם ע"פ פטורים מלשלם בהזמה ואם יוזמו שתי הכתות ג"כ שתיהם יהי' פטורים דהא לא נגמר הדין רק עפ"י כשרים וא"י מי הם הכשרים דהא שניהם הוזמו וכאן אין שייך לומר הכחשה תחלת הזמה (זה ליתא) דהא בכאן המכחישים המה פסולים למפרע [מחמת ההזמה] ואם הוכחשו בפסולי' לא מועיל הזמה שאחרי' לחייבם ומ"ט מכשיר רב עדותם הא הוי עדות שא"י להזימה וצ"ל דבאמת כיון שלא נתודע פסולם הוי כמו זו באה בפ"ע ומעידה ועפ"י שנים נגמר הדין [זו סברת רב] ור"י ס"ל בהדי סהדי שקרי למ"ל דזה הוי כעדות א' דבין לר"ה ובין לר"ח [בב"ב דל"א ע"ב] פסול לאותו עדות אך כ"ז בד"מ אבל בעגונה [דלדידן דמטעם דייקא ומינסבא] דאפי' פסול כל שאינו רשע כשר ה"נ אותו הכשר נהי שפסול מטעם בהדי סהדי שקרי למ"ל היינו שלא נזדקק לקבל עדותן כ"ז שלא נתברר מי הוא הכשר אבל לעדות אשה ודאי שפיר התאמת לנו בחזקה שמת שהעד הכשר לא ישקר במדעל"ג וז"ב

ועתה לא נשאר לנו רק מה שאומר הבליעל הפסול לעדות כפי מכתבם (יעוין בדבריהם) [אין בדבריו] ממש דבעל