דברי חיים חלק א קמב

באם האשה חשודה למשקרת אין הדבר ברור לנו שמת ודלמא שכרה לאיזה חשוד להעיד ואי דנעמידנו אחזקתו להעיד זה ליתא דמאי מהני חזקת איש א' לדבר הזה שאנחנו מסופקים בהמעשה אם מת הבעל דהא לא מפי העד אנו חיים ורק אם מוחזק המעשה בעינינו לאמת וא"כ במקום שיש לחוש שהרשעה הזאת שכרתו וליכא בירור על המעשה אין סומכין להתיר וחזקת העד אינו מועיל כלל דלא עליו אנו דנין וזה ברור. [וע' לעיל סי' מ"א]

אך א"כ קשה על הש"ס מדוע אמר שם הגמ' אי משום על"ג ע"א נאמן ואמאי לא ניחוש לזה י"ל דהגמ' מבעי' לענין נאמנות העד שבא העד קודם אמירתה שמת דאז לא שייך כלל ששכרה אותו כיון דהעד אמר מעצמו וכמ"ש הרא"ם ז"ל הובא בב"ש ז"ל [סי' י"ז ס"ק קמ"ג] בההוא גווני לחוד מבעי' בגמ' אם נאמן משום על"ג דשכרה לא שייך בבא העד לב"ד להעיד זולתה אבל כי [אתי] העד אחרי אמירתה שפיר י"ל ששכרתו וכנ"ל אך אכתי קשה על הרי"ף ז"ל שכתב דלא איפשט האבעי' בקטטה והלא האבעי' דע"א נאמן מטעם על"ג איפשיטא מההיא דדגלת וכמ"ש הרי"ף ז"ל גופא לעיל דכיון דס"ס האבעי' נפשטה דע"א נאמן מטעם על"ג ובשלמא הרמב"ם י"ל דס"ל דהאבעי' נפשטה דע"א נאמן מטעם דעל"ג ורק באם היא הביאה להעד והעד מסייע לה וכדברי הרא"ם הנ"ל אז אינו נאמן מטעם אחר מטעם שוכרתו כמו דחיישינן כיוצא בזה בכתובות כו' אבל הרי"ף דלא כתב רק הני תיבות האבעי' לא נפשטה וזה קשה הא עכ"פ נפשטה האבעי' בהדי' דע"א נאמן [משום] דעל"ג (ש"מ) מההוא דדגלת אך באמת יש לתרץ דברי הרי"ף ז"ל דהנה כתבו הפוסקים דלמ"ד דהטעם בקטטה משום דאמרה בדדמי מהני קברתיו ומש"ה הקשו על הרמב"ם ז"ל דשתק מזה ולפע"ד זה ליתא דלפמ"ש התוס' ז"ל דלהך מ"ד דלא חיישינן למשקרת הוא רק דיראה לשקר פן יבוא בעלה אבל בלא זה כבר הוחזקה למשקרת במה שאמרה גרשתני וקל הוא לה לשקר ורק שמתייראה פן יבוא בעלה והנה לכאורה קשה הא כתבו התו' ז"ל בכתובות בסוגי' דתרי ותרי [דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן] דגם בגט מתייראה פן יכחישוה העדים וא"כ הרי חזינן דהוחזקה למשקרת ולא פחדה כלל פן יבואו העדים ויכחישוה כאשר באמת כן הי' שבאו העדים והכחישוה אלמא דאינה מתייראה לשקר פן יבואו העדים א"כ גם במיתת הבעל ניחוש דמשקרת וצ"ל דאינו דומה דייקא דמיתה לגט דשם היא רק ספק פן יכחישוה אבל יוכל להיות שלא יכחישוה וגם שלא יהי' נודע שקרה לכל אבל [חששא] אם יבא הבעל שאם חי מסתמא יבא ותהי' מוכחש מתיירא' לשקר וא"כ למ"ד דס"ל דאמרה בדדמי ואם הי' הדבר שנראה לה קרוב שמת [ובודאי שלא יבא עוד] ואז בודאי ממילא תשקר [ג"כ לומר קברתיו] כדרכה בכך דהא הספק חזק בקרבה שמת ומספיקא לא תיחוש לשקר וא"כ אם חיישינן לבדדמי גם תשקר ממילא וכנ"ל ומש"ה לא מהני קברתיו לכ"ע והנה א"כ לפ"ז נחזי אנן לדף מ"ז דחשש לבדדמי הא בכ"מ לא חייש לבדדמי רק היכא דיש מקום לספק כגון מים ובמלחמה אבל מה"ת ליחוש לבדדמי ובאמת ראיתי בש"ג כתב וז"ל בפ' האשה שהלכה הרגיל הוא הקטטה הזו שהוא גרם לה שתחזור אחר הגירושין הללו ובאה ואמר מת בעלי אם יש לתלות טעות בדברי' אינה נאמנת חוששין שמא הניחתו נטה למות וכסבורה שמת ולא מת ומפני הקטטה שביניהם לא המתינה לראות עקרו של דבר לפיכך אם אמרה מת וקברתיו נאמנת שמאחר שהרגל הקטטה הי' מאתו אין מחזיקין אותה בשקרנית אלא טועה ואין לתלות בזה הטעות עכ"ל אלמא דלא חייש לבדדמי מסתמא רק היכא דאיכא מקום לתלות הטעות ולכאורה קשה על בעלי הש"ע שהשמיטו זה לגמרי וגם בשום א' מהראשונים לא מצאתיו זולתו וצ"ל דס"ל לדידהו דבקטטה חיישינן לכל מה דאפשר כיון דחזינן דהיא משקרת מצרכי לדקדק אחרי' דלמא הי' איזה טעות ובשאר אשה לא חשו מסתמא לטעות ורק בהך (דחייש לזיופי) חיישינן כמו שחיישינן בשטר במחזר אחר זיוף והנה לפ"ז נ"ל לכאורה לומר דגם בע"א חיישינן שמא הי' איזה מקום שיש לתלות ולהטעות בו שמת שמש"ה האשה לא מהימנא ומה יעדיף לנו העד שמא ג"כ טועה אך י"ל דע"א אינו אומר בדדמי משום דעל"ג וכמו שפסק הראב"ד ז"ל אך לפי שיטת הרה"מ ז"ל להרי"ף והרמב"ם ז"ל האבעי' במלחמה בין בקברתיו ובין בלא קברתיו אם אומר בדדמי אם לא והנה לפ"ז איפשט האבעי' מההוא דדיגלת רק בקברתיו [דלא חיישינן לטועה באיש אחר] וכדכתב הרי"ף ז"ל אבל בזה אם חיישינן בדדמי גבי ע"א [שנדמה לו שמת] לא איפשט לדברי הרה"מ ז"ל ולהב"ש [הנ"ל] ויתר המפרשים לא אסתפק להגמ' כלל בלא קברתיו דודאי לא שייך על"ג וא"כ נהי דהאבעי' דהתם גבי קברתיו איפשט דלא שייך בדדמי אולם היכי דחיישינן דלמא אתרמי מילתא דבדדמי שפיר מסופק הכא הגמ' אם חיישינן לזה ומש"ה שפיר כתב הרי"ף ז"ל דזה לא איפשט אם ע"א משום על"ג לא משקר אפי' בדדמי דגם כע"א במלחמה גופא מספקא לן וזה ברור לפענ"ד

היוצא לנו מזה דלהחשש של הרמב"ם ז"ל ששוכרתו צריך דוקא שבא העד לסייעה אבל אם העד העיד זולתה לא חיישינן כלל וע"א נאמן וכן פסק הב"ש ז"ל [בסס"ק הנ"ל] ולפירוש הרי"ף ז"ל מוכח דעכ"פ בע"א אמר קברתיו ודאי מהימן דע"א במלד"ע לגלויי לא משקר וכנ"ל. והנה אם מומר חשוב כקטט הוא מדברי הרמ"א ז"ל [סי' י"ז סעי' מ"ח] בשם הש"ג דהוא כארגיל איהו קטטה אך עכ"פ לכ"ע לא חיישינן לשוכרתו דמה"ת נחזיקנה למשקרת כיון שלא הוחזקה כלל למשקרת דדוקא בהוחזקה למהדרת אחר שקרי' באמרה גרשתני אבל בלא הוחזקה לשקרנית נהי דלא דייקא אבל למשקרת ל"ח וא"כ בודאי היא עצמה נאמנת בקברתיו וע"א בודאי נאמן עכ"פ בקברתיו. והנה העד שהעיד בצפת תוב"ב אמר קברתיו ודאי נאמן אך גם העד שבירושלים תוב"ב ג"כ נאמן דכבר הוכחנו דלשיטת הרמב"ם ז"ל דהיכי דהעד בא קודם אמירתה לא חיישינן שמשקרת וכן פסק הב"ש וגם כי גם הטעם דדייקא שייכה בכאן כי הרי לא יודעת כלל שהוא מומר ולא נודע א"כ בודאי תחקור היטב אחריו וכן מבואר בנ"ב ז"ל [במה"ק חא"ה סי' כ"ז] ורק (דבהג"א) [דבהגה"ת אלפסי] שם חייש לשמא נתוודע לה שנשתמד תפסוק מלחקור וזה ליתא לפענ"ד דהא מה"ת לחשוב על ישראל שנשתמד ורק מחמת העדאת העדים ואם משקרי מסתמא אוקמי אחזקתו דלא נשתמד ומה"ת לן לחוש שנשתמד דא"כ בכל פעם שנתיר לאשה ניחוש פן יוודע לה מעשה ממומר ולא תחקור יותר א"ו דאין לנו לחוש לזה וא"כ ה"נ אם איתא דהעד הוא רשע ושיקר בעדותו מה"ת ניחוש בשביל דברי הבליעל הזה שבעלה נשתמד ומסתמא ע"י חקירה יוודע לה אם הוא חי או לא וא"כ בודאי מהימן כאן ע"א ועוד נ"ל דבעוה"ר בזמנינו זה אשר העולם פרוץ ועינינו רואות כמה אשר נדדו למרחקים ונעשו שם משומדי'. ואח"כ באו לביתם והחזיקו בדת יהודית עם נשיהם ובזמניהם הי' סכנה להתגייר ולחזור לדת יהודית ממרחקים אולם השתא כאשר עינינו רואות אין זה קטט כלל ששכיחי הרבה ענינים כזה וא"כ לפ"ד יפה אשר התיר הרב את העגונה עפ"י עדות מירושלים תוב"ב וכן פסקו כמעט כל האחרוני' יעוין בנ"ב ובשב יעקב (וכנח"י) [וכני"ח] שהחליטו כן להלכה. ועתה נבא לזה אשר העד שבצפת תוב"ב הכחישו במה שאמר שמיתת המומר במרחשון והעד שבירושלים אמר שהי' המעשה בסוכות והוי הכחשה בחקירות דבזה באמת דעת הב"ח ז"ל בתשובה צ"ה ושב יעקב ושאר אחרוני' להתיר וכן הביאו בשם רבינו הגדול ב"י ז"ל אך הנ"ב ז"ל [שם סי' מ"ו] הביא ירושלמי יבמות פט"ו וז"ל הלכה. אחת אומרת מת וא' אומרת לא מת זו שאמרה מת תנשא ותטול כתובתה וזו שאמרה לא מת לא תנשא ולא תטול כתובתה א' אומרת מת וא' אומרת נהרג ר' מאיר אומר הואיל והם מכחישות זא"ז הרי אלו לא ינשאו ר' יהודא ור"ש אמרו זו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו ובגמ' ר' יעקב ב"א בשם ר' יוחנן ור' הילא בשם ר' לעזר מודה ר"מ בראשונה כו' א"ר לעזר מודו ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים ומה בין צרה לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום א"ר יוחנן אלו אמרה ר' לעזר מני שמעה ואמרה תמן תנינן ומי שהי' שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידין אותו שנזר שתים ואלו מעידין אותו שנזר חמש רב אמר בכלל נחלקו אבל בפרט כל עמא מודיי שיש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים א"ר יוחנן במונה נחלקו אבל בכלל כל עמא מודיי נחלקת העדות אין כאן נזירות והידינו כלל והידינו מונה כלל ההן אמר תרתיי וההן אמר חמש מונה ההן אמר חדא תרתיי וההן אמר תלת ארבע וחמש רב א' הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות ר"י אמר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות ד"ה הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות ר"י כדעתי' דמר רבי בא ר' חייה בשם ר"י הוחזק המונה זה אמר מן הכיס מונה וזה אמר מן הצרור מונה הכחיש עב"ע ואף רב מודה שבטלה העדות מה פליגין כשהי' שתי כתי עדים אלו אומרים מן הכיס מונה ואלו אומרים מן הצרור מונה הכחיש עב"ע בטל העדות וכרב לא בטלה העדות אלו אומרים בתוך חיקו מנה