דברי חיים חלק א קמא

מאדעס ואחיו ואחיותיו ומה שמם גם אומר סיפורי מעשיות מהשידוך בעת התקשרות עם ר' משה חלפן גם אומר סימנים מקעשנוב וסיפורי מעשיות הנעשים עמו פה גם אומר סיפורי מעשיות אשר בעבר הנהר נעשה עמו בעת אשר בא לעבר הב' ביום זה באתי הנה לחקור אחר כל הדברים שהוא אומר אם אמת הם אי אפשר לחקור רק בכמה דברים הוא אמת ובכמה דברים היא מכחשת אותו ואבי' מכחש אותה עכ"ל השאלה במקצת

תשובה הנה מתחלה נברר דין ע"א שנאמן בעדות אשה הנה נאמרו ונשנו בה ג' טעמים התוס' [יבמות פ"ח א' ד"ה מתוך] ורוב שיטת הראשונים ז"ל ס"ל שהוא רק מדרבנן מתקנת עגונה ולפי משמעות דברי הרמב"ם ז"ל [בסוף הל' גירושין] שהוא מדאורייתא וגדולי הראשונים הרבה עמדו בשיטתו כמבואר בנ"י ובהה"מ אולם טעמם משום שבדברים האלו לא הוצרכה התורה להעדאת עדים רק לידע בירור הדבר לאמתו וכיון שדעת הב"ד סמכה אדבר שהיא אמת אפילו שאינו בתורת עדות מדאורייתא מ"מ הב"ד סומכין אאומד דעתם שהדבר אמת שזה מת ואשתו מותרת אבל לא מטעם עדות כלל ושורש הדבר מטעם דמלתא דעביד' לגלויי לא משקרי ובאמת בתשב"ץ [ח"א סי' פ"ב] מבואר דגם בד"מ ע"א נאמן במלתא דעל"ג ורק באשה מקילין אפי' עד מפי עד יעו"ש ועוד יש סוברים דטעם ע"א מה"ת משום גזה"כ דלענין ממון אינו קם אבל קם להשיא אשה ויעוין פ"י דהטעם הוא משום דאשה דייקא יעו"ש. והנה זאת ידוע לכל יודעי דת תוה"ק דמשפט אחד כתוב בעדות וכל עניני עדות שצריכים לשני עדים עפ"י חוקות התורה שוה ממש ד"מ לד"נ רק בבדיקות ריבה הכתוב בד"נ אבל בכל שאר הדברים כולם שוים אך בדבר שסגי מה"ת בע"א אין שייך בו חוקי ודיני הנאמרים בעדות כמבואר בראשונים ואחרונים יעויין בח"ד [סי' קפ"ה] והנה עדות המכחישים זא"ז בחקירות כגון שזה אמר לוה בניסן וא' אמר לוה באייר אם תובע שני מנים גובה הכל ואם אינו תובע שני המנים עכ"פ העדים אינם פסולים כיון שלא הוכחשו רק מפי הבעלים אבל יוכל להיות שלוה בניסן וגם באייר ומש"ה העדים כשרים לעדות אחרת אבל באם יש הכחשה ביניהם בענין שמתוך עדותם הכחשה גמורה אפילו אינו אומר לא לוה שפיר הוי הכחשה והעדים פסולים לעדות אחרת כמבואר ברמב"ם ז"ל בהל' עדות פ"ג וז"ל וכן אם אמר האחד חבית של יין הלוהו והב' אומר של שמן היתה עדותן בטילה שהרי הוכחשו בדרישה וכן מבואר בהדיא בסוגי' דמיפך והזמה דכה"ג הוי הכחשה גמורה והעדים פסולים להצטרף יחד אך כ"ז באם הכחשה בגוף הדבר אבל אם ההכחשה הוא במנה שחור ולבן מבואר הפלוגתא בגמ' [סנהדרין ל' ב'] ואנן קיי"ל דלא מקרי הכחשה והנה בעדות אשה אם מכחישין עצמן כעין מנה שחור ולבן לא הוי הכחשה אבל אם מכחישין בגוף הדבר היא מחלוקת בין האחרונים ז"ל כידוע עיין בנ"ב [סי' מ"א] ובתשו' ב"ח [סי' צ"ד] אך כ"ז הוא באותו עדות אשה דסגי ע"א או מטעם דייקא או מטעם על"ג באופן אם אפילו שני עדים מכחישין זא"ז בחקירות כגון ע"א אומר מת בניסן וא' אומר באייר וכמה האחרונים העומדים בשיטת הב"ח ז"ל ס"ל דהעדים נאמנים דנהי שאחד מהם פסול מ"מ נשאר אחד מהם כשר ומש"ה תנשא האשה ויש חולקין עליהם דגם בעדות האשה אמרינן בהדי סהדי שקרי למה לן ואין בעדותן ממש ואסורה האשה ולקמן יתבאר אי"ה טעם הדבר אבל באופן וענין דאין ע"א נאמן כגון במלחמה למאן דס"ל כן או בקטטה וכיוצא במקום דאין ע"א נאמן וצריך שני עדים כשרים כגון דליכא על"ג או ליכא דייקא לכל מר כדאית לי' בכה"ג אוקמא אדאורייתא ובעי ב' עדים כשרים ועדים המכחישים זא"ז בחקירות פסולים לכ"ע לא כמו שכתב החכם השואל וזה ברור לפענ"ד

ואחר הוצעת הקדמות האמתים מפי ספרים נבוא לבאר איך הוציאו כ"א שיטתו מהש"ס הנה מאן דס"ל [דנאמנות ע"א] הוא מדרבנן סמך אמאי דאמר בריש פ' האשה רבה (פ"ח א') וז"ל היא גופא מנלן אר"ז מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחלתה לא ליחמר ולא ליקל משום עגונה אקילו בה רבנן עכל"ה אלמא דהוא רק תיקון חז"ל מתקנת עגונות והסוברים שהוא מה"ת הוא משום דהוי עבידא לגלוי' ומדעל"ג בכל מקום הוא מה"ת ומה שאמר ר' זירא לעיל באשה רבה משום חומר שהחמירו (הקילו) בסופו הוא לענין עד מפי עד והסוברים דמה"ת ע"א נאמן בתורת עדות הוא מספרא דאי' שם לא יקום ע"א לכל עון וגו' אבל קם הוא להשיא אשה בעדותה דברי ר' יודא זה תורף שיטות הטעמים בזה ומזה כפטיש יפוצץ טעמים ופלפול בראשונים ואחרונים אין חקר לתבונתם אשר הרבו לדבר בחכמה אך שורש הדברים באמרינו לאשר נצרך לענינו. והנה בגמ' [יבמות דף צ"ג ע"ב] מבעי' אי טעמא דע"א משום דעל"ג או משום דייקא וביבמה איפשטה האבעי' דע"א מהימן משמע דהטעם הוא משום דעל"ג ובע"א במלחמה מבעי' להש"ס ג"כ [שם קט"ו א'] אי טעמא משום על"ג או משום דייקא ולא איפשט במקומו ורק הרי"ף ז"ל כתבו שנפשט האבעי' מדגלת [קכ"א ע"א] ומע"א ביבמה וכן השיאו רוב המפרשי' דעת הרמב"ם לשיטת הרי"ף [עיין בפ' י"ג מה' גירושין הל' י"ט ובמפורשים שם] והנה בע"א בקטטה גם כן זה האיבעי' מ"ט דע"א מהימן אי מטעם על"ג או מטעם דייקא [שם דף קט"ז ע"ב] ולא איפשיטא ופסקו הרי"ף והרמב"ם [בפ' הנ"ל הל' א'] להחמיר וקשה מ"ש דלא פשטינן הכא ג"כ כמו גבי מלחמה ולזה המציא הרמב"ם ז"ל הטעם בקטטה משום שמא שוכרתו וזה פלא למאד דנהי דהיא חשודה למשקרת משום שפ"א הביאה עדים שקרים מ"מ כל ישראל לא הוחזקו וגם קשה למה לא מבואר בגמ' הטעם הזה ואדרבה בגמ' מסופק רק אם הטעם משום על"ג מהימנא וא"כ ממילא לפי שנפשט דע"א במלחמה מההוא דדגלת דטעמא דע"א משום דעל"ג ממילא בקטטה נאמן והטעם משום דשכרתו לא נזכר כלל בהש"ס דאל"כ מאי קמבעיא לי' הא אפי' אם טעמא משום על"ג נמי ניחוש ששוכרתו ויתר קושי' הנופלי' בזה. והנה ז"ל הש"ס (יבמות קי"ו א') ה"ד קטטה בינו לבינה א"ר יהודא א' שמואל באומרת לבעלה גרשיני כולהו נמי אומרות הכי אלא באומרת לבעלה גרשתני וליהמני מדר' המנונא דאר"ה האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין האשה מעיזה פני' בפני בעלה באומרת גרשתני בפני פ' ופ' ושאילנא ואמרו להד"מ מ"ט דקטטה אר"ח משום דמשקרא ר' שימי בר אשי אמר משום דאומרת בדדמי מאי בינייהו א"ב דארגיל איהו קטטה אבעי' להו ע"א בקטטה מהו מ"ט דע"א מהימן משום דמדעל"ג לא משקרי ה"נ לא משקר א"ד טעמא דע"א מהימן משום דהיא דייקא ומינסבה והכא כיון דאית לי' קטטה לא דייקא ומינסבא תיקו עכ"ל הש"ס. והקשו חדא דלמה לא אמר בגמ' הנ"מ באמרה קברתיו נאמנת למ"ד משום (דייקא) [דאומרת בדדמי] דהא אינה משקרת ובקברתיו לא שייך בדדמי דהא אינה משקרת אך למ"ד דמשקרת גם בקברתיו חיישינן שמשקרת וגם על הרמב"ם הקשו דלמה מחמיר כב' הטעמים דלפי' התו' למאן דס"ל הטעם דמשקרת לא חיישינן בארגיל איהו קטטה והרמב"ם לא מחלק כלל בזה והנה לפמ"ש בהקדמתי בהוצעת השיטות א"ש מאוד דהנה התוס' [שם ד"ה איכא בינייהו] הקשו למה פליגי כלל אי משקרת הלא חזינן דמשקרת דהא שקרה אצל בעלה לומר גרשתני ע"י פ' ופלוני ונמצא שקר ותירצו דהכא מפחדת לשקר פן יבוא בעלה ותתפס בשקרה משא"כ התם דלא עבידא מילתא להתברר שלא גירשה ומש"ה שיקרה אבל לומר שמת בעלה תירא לשקר דאם יבא בעל כדרך הנהוג תהי' אסורה זה תורף דבריהם והנה לפ"ז א"ש דבאמת זאת החששא דמשקרת לא חדש הוא לנו רק מבואר בש"ס כתובות (ל"ו ב') וזל"ה והיוצאת משום שם רע אין לה לא קנס ולא פיתוי כו' עד אלא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו תבעיתינהו באיסורא דכוותא הכא דאתו בי תרי ואמרו לדידהו אמר להו זייפו לי בשלמא התם שכיחי פריצי אלא הכא אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו ה"נ כיון דקמהדר אזיופא אימר זיופי זייף וכתב עכל"ה הרי דהחילוק דפריצי שכיחי ולכן חיישינן (למוציא ש"ר) עלי' שזינתה כיון שמהדרת לזנות אבל לחשוד העדים שיהי' מזייפי לא נחשדו ואוקמינהו אחזקתו חזקת כשרות אבל במש"ר דא"צ לחשוד שום אדם דהא ידעינן דפריצי שכיחי והיא כבר מוחזקת לזונה שפיר חיישינן וא"כ ה"נ כיון דאנן לא סמכינן אהעדאת העדות דהא מה"ת אין ע"א נאמן בדבר שבערוה ורק מחמת שחזק הדבר ונוטה שהאמת כן לא משקר בדבר שעביד לגלויי וא"כ המעשה מצד עצמו נראה אמת לא מטעם עדות וא"כ שפיר בכה"ג שהיא הוחזקה למשקרת חיישינן ששכרה לעד וא"כ לית לן דבר ברור לסמוך אהתירא די"ל דהפרוצה הזו שכרה לאיזה פרוץ שישקר בעדותו ואי דאוקמי לעד אחזקה מה לנו לחזקת העד הא אנו לא מתורת עדות מקבלין דבריו רק באם נראה הדבר שנוטה לאמת סומכין להתיר האשה והנה