דברי חיים חלק א קלח

מפורשת דאין משיאים אפילו לבתר התקנה דעמפ"ע אין זו קושיא דדלמא ס"ל להברייתא וגם להך מ"ד בירושלמי ס"ל דאין משיאין בב"ק אך בגמ' דילן דפסקינן דמשיאין עפ"י ב"ק למה יגרע כתב מב"ק ששמענו ולא ראינו שום אדם ולא שייך לומר מפיהם ולא מפי כתבם כיון דל"צ רק ידיעת האמת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל [בסוף הל' גירושין] דא"צ עדות רק אומדנא דמוכח ומש"ה משיאין עפ"י ב"ק דמה לנו לחוש כמבואר בגמ' שם כמ"כ בכתב ממאן דהו למאן ניחוש ואם לחוש לכותים הלא לא שכיחי עכו"ם שיכתבו בכתב ישראל ואם באנו לחוש למומרים א"כ [גם] האשה הראשונה בהחשש הנ"ל ולכן באמת צריך לעיין בדבר אם מצוי בחיל רוסיא ובמקומות הנ"ל מומרים יודעים לכתוב ועיקר תלוי במצוי כי אין לחוש לדבר שאינו מצוי וכמ"ש כ"ז לענין קיום וא"כ לפענ"ד הי' מקום להקל להתיר גם השלישית אך מי אנכי לבא להתיר אחר הב"ש ז"ל שהחליט לאיסור ודברי בטלין נגדו אך הנשים הראשונים מותרות

ובעניני הנקודות האדומות שבריאה באמת הנקודות האדומות המנויות מאז וראיתי הרבה שבודקים רק בראות העין ומשמוש מעט סמוך להנקודות בנחת ואז לפעמים יוצא דם ומטריפים ואם לאו בודקין בפושרין ומכשירין כן המנהג מעולם במדינתינו אולם כנראה שאותן הנקבים שבנ"ד משונים המה והמה כעין קליפות ונתק על הריאה ואלו צריך לקלוף ולבדוק אחר הקליפה אם בשר הריאה שלם ויפה כמבואר בש"ח ז"ל ועפ"ז התחכמו השו"ב אשר בגלילותיכם להניח הריאה בפושרין ולא לקלוף תיכף ולבדוק כי לאחר הקילוף והבדיקה יצא דם ובאמת לא שפיר עבדי דלא שמעינן בדיקה כזה ואין בידינו הרפות לחדש דבר להקל ח"ו ובפרט שאין אנחנו בקיאין בהפושרין י"ב שעות ולכן טוב להחמיר ויבא ברכת טוב: סימן מ עוד בענין הנ"ל

מכתבו הגיעני ואשר כתב מר לצרף רוב ישראל כשרים לכן גם ששם מצוי רוב פסולין בחיל מ"מ רוב ישראל כשרים יעויין בדברי השמ"ח סי' ס"ג שהאריך בזה דאנן לא אזלינן רק בתר המקום שנמצא הדבר או שיצא משם ולא מצרפי רובא דעלמא וראי' לדבריו נ"ל מירושלמי ר"ה פ"ב וז"ל אילו שנים שיצאו מעיר אחת שרובה עכו"ם כגון הדא סוסיתא אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל ואחד אין אדם מכירו חבירו מכירו חבירו מהו שיעשה כא' מן השוק להעיד עליו אם אומר את כן לא נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד והכא נמצא כל העדות מתקיימת בע"א עכ"ל. הנה מדתפס בלשונו המקום שיצא משם שנים ופי' המפרש דעיר הזאת רובא עכו"ם משמע דבשאר א"י סתם לא חיישינן לעכו"ם וכמבואר ברמב"ם ז"ל הא"ב דבא"י מוחזק ברוב ישראל וכ"כ התו' בהחול [מ"ז א' ד"ה במוחזק] מהא דפסחים [דף ג'] מטעם אחר משום שמוחזק לפנינו ואפ"ה אם העיר הי' רוב עכו"ם לא (מצרכי) [מצרפי] רובא דא"י והוא כדברי השמ"ח הנ"ל וזה פשוט למאד להלכה וא"כ כיון דרוב מצויין שם פסולים בודאי אין לסמוך על רובא דעלמא דרוב ישראל כשרים אולם עכ"ז נלע"ד להתיר האשה הזאת דהנה מעכ"ת הקשה על דברי הח"מ [בתשובתו שבסי' י"ז ס"ק כ"א] דמ"ש דלא חיישינן לצרה ומ"ש דחשש לפסולים אם המה שכיחים הא משיאין עפ"י ב"ק וכמ"ש הח"מ גופא [שם] דמה"ט א"צ קיום דמשיאין עפ"י ב"ק אך באמת דברי הח"מ נכונים עפ"י פסק הש"ע שפסק [שם סעי' י'] באם אחד עומד בשדה ואומר פב"פ מת אין משיאין אשתו משמע הטעם דס"ל דצריך לראות בבואה דבבואה ואין אנו בקיאים בזה ולקמן בסעיף כ"ג מביא בש"ע וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ או פלוני ממקום פלוני והרי נשכו נחש והרי מת הוא והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו עכ"ל אלמא דל"ח כלל והב"ש ז"ל [שם ס"ק כ"ו] מחלק דשם נמצא עכ"פ גוף אדם ושוב הקשה [בסעי' כ"ג ס"ק ס"ו] ע"ז מסי' קמ"א דנמצא גוף אחר ואפ"ה צריך בבואה דבבואה לי"א ולמה סתם כאן בש"ע דל"צ בבואה דבבואה והאחרונים האריכו הרבה בזה והנלע"ד הוא כך דבשעת הסכנה ל"ח כלל רק מחזקינן הדבר כמו שהוא וא"כ באמר אני פב"פ לא חיישינן כלל ותלינן דהוא הוא זה שאמר אפילו דלא מכירין לו דבשעת הסכנה א"צ להכיר אבל בעומד ואומר פ' ב"פ מת אין משיאין על פיו דנהי דל"ח למשקר מ"מ הא לא ידעינן מי האומר ואי דמסתמא הוא אדם זה ליתא דהא שכיחי שמה אחרים זולת ב"א ואיך שייך לומר כלל דסומכין בשעת הסכנה על מי נסמוך כיון שאין כאן אפילו התחלת העדות דהא בעינן עכ"פ עדות ואותן זולת ב"א אינם בני עדות כלל ומה"ת נסמוך אקול כזו הואיל ושכיחי שמה מש"ה בכה"ג צריך דוקא בבואה דבבואה ואין אנו בקיאי' מש"ה החמיר הש"ע בזה אומר בשדה למרחוק פב"פ מת דאין כאן התחלת העדות אבל באמר אני פב"פ לא חיישי' אפי' בדבר המצוי ולומר דהקול משקר דבשעת הסכנה ל"ח למשקר וכותבין אעפ"י שאין מכירין אבל באומר בתו"ע א"כ נהי דל"ח בשעת הסכנה מ"מ אין כאן עדות כלל וז"ב אבל לצרה ל"ח בשעת הסכנה משום דלא שכיחא ל"ח בשעת הסכנה. ועפ"י דברינו אלה נכון וישר מאד דברי הט"ז ז"ל שכתב בסי' י"ז ס"ק ה' וז"ל ונ"ל דקושי' של הריב"ש אינו קו' כלל דהא אי' בי"ד דכל שאין העכו"ם נהנה בחליפיו ל"ח שמא החליף כשר בטריפות כמ"ש שם סי' קי"ח ה"נ לא חיישינן שמא יעשה העכו"ם דבר זה כיון שאין לו הנאה מזה ולא פריך בגמ' אלא ממי שדרכו לקלקל בכוונה דהיינו שד וצרה עכ"ל והקשה הב"ש ז"ל [שם בס"ק ל"ח] נהי דלא משקר עכ"פ אין כאן עדות אם הקול הוא מנכרי ולכאורה הוא תמי' רבה דא"כ נאמין בכל פעם לנכרי משום דלא מכשיל בחנם א"ו הטעם דמ"מ אין עדות לעכו"ם וא"כ בב"ק נמי ניחוש לנכרי ונהי דאינו מכשיל בחנם מ"מ אין כאן עדות אולם לדברינו א"ש דהא באמת אם העכו"ם בפנינו מעיד שפיר נהי דאמרינן הנכרי אינו מכשיל בחנם מ"מ הא עכו"ם בפנינו ואין עדות לעכו"ם יהי' מה שיהי' אך באם אין אנו יודעי' שהוא העכו"ם רק דבאת לחשוש שמא הוא עכו"ם וא"כ הוא מכוין להכשיל לישראל הא אין העכו"ם עושה זאת א"כ מסתמא לא תלינן בעכו"ם דלמ"ל להעכו"ם לומר כן וא"ת שבודאי מת ודעתו לספר א"כ יש הוכחה שהעכו"ם אומר אמת ובכה"ג מהימן אפי' שלא ל"ת כמבואר במ"ב [סי' ס"ח] ומרמ"מ ולא שייך לומר אין עדות לעכו"ם כדברי הב"ש דמאן מכריח לן שהוא עכו"ם אדרבה מסתמא אין העכו"ם מכשיל לישראל וא"כ הקול הוא של ישראל וז"ב ודברי הש"ע נכונים בטעמם דבסעיף יו"ד באומר פב"פ שפיר חיישינן כיון שאין התחלת העדות וכנ"ל הגם שהנ"י והריטב"א מכשירים גם בכה"ג לא רצה רבינו הב"י בש"ע לסמוך להקל בזה אבל באמר אני פב"פ שפיר כיון שאמר אני פב"פ ל"ח למשקר וכנ"ל אך כ"ז בעגונה שגם בעד (כשר) [אחד] (אפקינהו) מקילינן בכה"ג אבל (בה"ג) [בהלכות גיטין] הביא גם הדיעה השני' שמחמירין לגבי גט ושפיר מתיישב הפסקי הש"ע. ולפ"ד לק"מ מה שהקשה מעכ"ת על הח"מ כי לפי הנראה הח"מ חשש שמא המה החתומים פסולים לזה אמר דא"צ לחוש לזה דלא שכיחי פסולים אבל אם מצויים פסולים היודעים לכתוב א"כ כיון שאין מכירים מי המה החתומים שפיר אין לנו עדות ובכה"ג גם בב"ק חוששין לפי פסק הש"ע וז"ב וא"כ כמ"כ בנ"ד שהחתום ידוע שהוא מק' וואלבראם [אף] שאין מכירין חתימתו בכה"ג בשעת הסכנה ל"ח שזייפו חתימתו וכאשר כתב הח"מ ז"ל גופו ולכן לענ"ד האשה זו מותרת אך לכאורה כיון שאין נשאר רק ע"א צריך לומר במלחמה קברתיו אך כבר הכרחתי במכתבי הקדום דמה שכפלו דבריהם שמת בבירור בלא פקפוק היינו כקברתיו כמבואר בפוסקי' א"כ אתתא דא שריא ומה שנתקשה למעכ"ת בדברי מ"ש אודות הקול הנה כוונתי בפשוט שי"ל שמכתבם הי' קודם שיצא הקול בכאן ורק מעכ"ת בא למיחש שמא גם התם יצא הקול לזה כתבתי דל"ח אך באמת נ"ל אפי' יצא הקול קודם כיון שאמרו בבירור בלא פקפוק א"צ לחוש לקול שיצא

ולכן לפע"ד אשה זו שריא לאנסובי אך ידעתי פחיתות ערכי ומיעוט ידיעתי וקוצר שכלי ועומק המושג וחומר איסור א"א לכן אני מבטל דעתי זולת אם יסכים עמי איזה גדול הדור באמת לא המכונה כנהוג בעוה"ר וגם מעכ"ת יסכים לדברינו אלה אזי גם אנכי נמנה במצוה זו וה' הטוב יצילני מכל מכשול למען שמו הגדול ית' וית': ע"כ סימן מא

שאלה ע"ד האשה העלובה מוכ"ז אשר הי' גביית עדות מב"ד דעיר טעשין שעד אחד העיד בפניהם שר' אברהם קארץ מאנטל חותם שטעכיר מגלאגוב אמר לו שילך עמי לרחוץ בנהר והשיב לו שילך הוא מקודם והוא יבוא אחריו וכן הי' שר' אברהם מגלאגוב הלך לרחוץ והעד הנ"ל הלך