דברי חיים חלק א קלז

וא"כ ממילא מתורץ קו' מהר"ל דאמאי לא תני מתניתי' דאפי' ט"ע בכלי לא מהני ולפמ"ש א"ש לפי מה דמבואר בריטב"א [פ' הכותב פ"ט] ומביאו בקצה"ח [סי' רצ"ז] דהגם דא"מ ממון בסימן מ"מ אם הוי עדי פקדון מוציאין ממון דכולי האי לא שכיח שהחזיר הנפקד פקדונו והוא לקח כיוצא בזה מהשוק א"כ כמ"כ במתני' ביש לו סי' בגופו וט"ע בכלי' דלא מושלי בודאי ג"כ לא שכיח שזה הנעלם שהיה לבוש באלו הכלים דהוי כמו עדי פקדון ול"ש שישאל לאחר וגם האחר יש לו הסי' ול"ק נמי מחמור בסי' אוכף שהקשה הנ"ב נהי דמוקמי בעדי [אוכף] עכ"פ ניחוש לשאלה לפ"ד הב"י ז"ל דהנה לפמ"ש דאומדנא מהני במקום דליכא חזקת ממון והא דלא מהני סי' למ"ד סד"ר הוא משום דסי' להך מ"ד כליתא דמי ולא הוי אומדנא די"ל דשכיח ואתרמי כזה אבל בכלים דלא מושלי דלא שכיח כלל ודאי מחזירין באבידה וכ"כ בהדי' הפלאה כתובות פ"ה ע"ב [וא"כ בעדי אוכף שפיר ל"ח לשאלה לענין אבידה דליכא חזקת ממון] אך כ"ז באבידה אבל באשה לרבא דס"ל סד"ר ורק שומא סי' מובהק א"כ י"ל דמחמיר באשה כמו בחזקת ממון ולא מהני אומדנא ואפי' דל"ש דכנ הראי' לא הוי רק כיון דחזינן דפליגי בשומא להך לישנא דס"ל דסדא"ו דפליגי אי שומא עשוי להשתנות או אם מצוי בב"ג ש"מ לדברי שניהם שמתירין אשה באומדנא אבל להך תירוצא דשומא סי' מובהק לר"א א"כ שוב ממילא אין לנו ההוכחה דמתירי' אשה באומדנא ומש"ה שפיר פסק הב"י דאפי' בכלים דלא מושלי נמי [חיישי'] כיון דסד"ר א"כ הוי רק אומדנא וס"ל דבאשה לא מהני אומדנא וא"כ לפ"ז היכי דהי' סי' אמצעי [בגוף] וגם כלים דלא מושלי י"ל דלכ"ע מתירין דגם בממון כה"ג מוציאין וכמ"ש הריטב"א וא"כ תבנא לדינא דאשה זו מותרת לכ"ע וכן מבואר בתשו' ב"א סי' י"ט כן נלע"ד וכן מוכח בהדי' מדברי הב"י בתשו' בדין מסל"ת בסי' ז' וז"ל ומ"מ הדין שכ' המרדכי שהתיר אותה ע"י שאמר העכו"ם שהרג יהודי בין ניקול"א לאורי"ק וכו' נראה שהוא דין אמת ולא מטעמי' אלא מטעמא שכ' הרמב"ם שאם יצאו עשרה בני אדם כאחד ממקום למקום והן אסורין בקולר או נושאין גמלים וכיוצא בדברים אלו והסיח העכו"ם לפ"ת ואמר שעשרה אנשים שהלכו ממקום פ' למקום פ' והן נושאין כך וכך מתו כולם וקברנום משיאין את נשותיהן וכו' עכ"ל וקשה הא הליכה ממקום פ' למקום פ' לא הוי סי' וצריך עכ"פ חיפוש כמבואר בפוסקי' והכא דמתירין בלא חיפוש הוא משום הסי' דנשא משא או חבוש בקולר וא"א דחיישי' לשאלה א"כ דלמא בדרך שאלו האנשים היוצאים מהעיר עם המשא לאחרים שיצאו בלא משא א"ו לזה לא חיישינן דהוי כמו עדי פקדון וסי' דמוציאין ממון לכן נלע"ד שאשה זו מותרת והנה הרבה כעין סגנון דברי הוא באחרונים ובפרט בתשו' זקני הח"צ ז"ל ורק פשטא דמילתא לפע"ד כמ"ש

והנה לכאורה יש כאן מקום ספק מחמת שבטביעה לא מהני ט"ע במי שידע וראה הטביעה א"כ גם בטב"ע דכלים י"ל ג"כ דאומר בדדמי אם ראה או ידע הטביעה וא"כ בנ"ד י"ל כיון שיצא קול שנטבע הוי כמו ידע הטביעה ואומר בדדמי על הכרת הכלים וכן מצאתי בב"א [סי' י"ג] שמסופק בזה יעו"ש ואני אומר דאין לחוש לזה חדא דלא הוי ידע הטביעה רק באם הגידו לו בבירור נטבע הספינה וכמבואר במ"ב ובק"ע המובא בב"ש אבל בגווני דנ"ד שלא ידוע לשום אדם רק מחמת שהי' עת ריבוי המים ופ' נאבד הי' דנים שנטבע זה לא מיקרי ידע הטביעה לומר בדדמי וכ"נ להדי' מהח"מ בתשו' [סי' י"ז ס"ק נ"ה] שהקול יצא שנטבע פ' ואפ"ה תופס שם הח"מ דהוי כלא ראה הטביעה יעי"ש ותו דהלא מבואר בהדי' בתשו' מהרמ"פ מביאו ב"ש ז"ל בקו' עגונות [אות ש"ג] דבהיכר מלבושיו מהני אפי' בראה הטביעה יעי"ש לכן לפע"ד אתתא דא שריא

וגם נשאל ממני עוד בהגב"ע וז"ל נידון עגונה א' מק' וואלבראם והמעשה הי' [מאשה] שנלקח בעלה לבעל מלחמה ועתה בא מכתב מסיוועסטאפעל שנהרג בעלה במלחמה וז"ל המכתב בפנינו עדי' מעידים ח"מ איך שאנחנו ידענו בבירור אשר ר' שמואל בן ר' זיסע בעלה של חנה בת לאה מוואלבראם שבק חי במלחמה אשר נהרג בסיוועסטאפיל א' ר"ח תמוז ביום א' ע"כ באנו עה"ח לתקנת עגונות מעידים אנחנו בבירור ובלא ספק אשר הנ"ל נהרג במלחמה ובכח להדיינים בק הנ"ל ליתן לה רשות להתחתן מאתנו חתומים נאו' חיים קלויז נאו' נטע רוח בערג ע"כ לשון המכתב אות באות והנה א' מהעדי' הוא ג"כ מוואלבראם אך מ"מ אין שם מי שמכיר חתימתו ועד השני אין יודעי' כלל מי הוא ע"כ

נשאלתי עוד וז"ל עוד יש פה עגונה אחת אשר היא צועקת במר נפשה למצוא לה פתח תקוה והנה בעלה הרחיק נדוד ממנה זה לערך עשרים שנה וזה איזה שנים שנודע פה כי בעלה הי' בעל מלחמה במדינת רוסי' ושמו ר' חיים בן מענדיל וזה ימים לא כבירים אשר בא לכאן מכתב ממנו שהוא עומד בקשרי המלחמה בסיוועסטאפיל והנה בקיץ העבר בא לכאן (מסיוועסטאפיל) מכתב מסיוועסטאפיל מבע"מ אחד שהוא ג"כ מקהלתינו פה ושמו משה בן ר' צבי וכתב האיש משה לאביו ר' צבי הנ"ל שר' חיים הנ"ל נהרג במלחמה ואעתיק את לשונו פה (והכותב הי' ע"ה וכתב כמה טעותים) וז"ל באמצע המכתב ויסען זאלסט דיא מיין פאטר אז מיט מיר איז נאך ברוך ה' אשר לא הסיר את חסדו מאתי אונ ש"ב היקר מה"ו חיים טרייסטער איז צרורה בצרור החיים היינו (ספק) [צ"ל שבק] חיים לכל חי היינו מעהאט אים גיהרגת אונ איז גילעגין (בעמצת) [באמצע] השדה שני מישלעס (צ"ל מעל"ע) איידר מעהאט עם גיפונין נאר איך האב עם זיין רעכט אן גיטאן כפי כבודו פין זיין ערליך גייט עכ"ל באמצע המכתב אח"כ סיים את המכתב וחתם א"ע משה בן כה' צבי הירש שוב אחר החתימה נכתב עוד בזה"ל עוד שרייב איך דיר אז מיך האט גיקאסט זיין קבורה ב' רוביל וחצי בכן אזוי וויא מען שרייבט עם איין אגרת אז ער דארף אפ נעמין ירושה בכן אויב זייא ווילען לאזין זייא מיר אפ שיקן דאם מעות אינ אויב ניט לאז זיין מיין מצוה עכ"ל וע"ז לא חתם א"ע עוד עכ"ל הגב"ע השנית

והנה מכותלי מכתב זה [הראשון] נראה שהם בורים אך עכ"פ העידו בבירור שמעידים בלא ספק שמת במלחמה ובשני עדים ל"ח בדדמי לרוב הפוסקים ובכה"ג שאמרו בפירוש בלא ספק כוונתם להוציא מידי בדדמי דבזה אפילו להרי"ף ז"ל נאמן א"כ בודאי שריא האשה למתנסבא (דקום) [דקיום] לא צריכי במקום עיגון ומה שחשש מעכ"ת שמא כתבו מחמת קול שיצא שפ' נהרג לא ידעתי מי הביאו לנו לחשוש כזה שיצא קול קודם ומכח זה אומרים העדים בדדמי אדרבה לא יצא קול כלל ורק שהם (נדמו) [ידעי] בבירור עפ"י ראייתם שמת והמה הגידו להעד כראוי ולכן כתב הוא הראפורט שמת ומה"ת לחוש כי אם באנו לחשוש כאלה לא נתיר שום עגונה רק בדו"ח כד"נ ולא כן הורינו רבותינו ונהי שבתחלת העדות מחמירים לחד לישנא בבכורות [דף מ"ו ע"ב] אך לא לחשוש חששות ולפסול שני עדים שמעידים בבירור שפ' שבק חיים בלא ספק ולכן אשה זו מותרת: אך [בשאלה] השלישי' שלא הי' רק עדות ע"א וידעינן שלא זה חתימתו רק איש אחר כתב בשמו א"כ אין כאן קיום ויפה כתב מעכ"ת דלא מהני הא חדא ועוד דהלא אין כאן עדות רק ממי שכתב המכתב והוא לא ידע ממיתת פ' והוי זה הכותב כמו שכתב שמעתי מפ' שמת פ' ובזה לא מהני אם כותב שלא כדרך העדאת עדות ורק כותב למזכרי' וכמו שמבואר בב"ש ז"ל [סי' י"ז ס"ק כ"ז] וא"כ זה הכותב לא כתב בלשון עדות רק מעשה פקודת המצוה ואין בו כלל דין שטר והעדאת עדות בודאי לא מהני לפ"ד הב"ש ז"ל אולם באמת לפי מה דמבואר בהגמ"ר בפ' בתרא דיבמות דלמ"ד משיאין מפי כתב אפילו שלא הוי העדאת עדות ולא כתיב ג"כ משיאין יעו"ש בהדי' ולכן י"ל לפי מה דפסק הרי"ף וכל הראשונים כמ"ד משיאין מפי כתב בודאי בכה"ג דנ"ד נמי מותרת ויעוין בהג"א בגיטין [א"ה לדעתי היא הגהת אלפסי היא לשון ריא"ז בפ' ב' דגיטין בשם ר' שמחה בסוגי' דעדים שא"י לחתום] דמחשיב בחותם ע"י אחר לחתימה ממש א"כ הי' מקום להקל ובפרט דתמי' לי' טובח דלמ"ד בשמע בת קול פלוני מת מתירים אשתו והיא מימרא ביבמות [קכ"ב א'] בלא חולק והר"מ ז"ל השמיטה מפני שאין אנו בקיאין בבבואה דבבואה כמבואר בב"ש ז"ל [סי' הנ"ל ס"ק כ"ו] דודאי אין בידינו לחלוק על מימרא מפורשת בלא חולק וא"כ כיון דבב"ק משיאין למה לא נשיא במצא כתוב ואפי' בלא חתימה ואפי' עפ"ע דמ"ש והגם דאיכא ברייתא בירושלמי דאין משיאין ע"פ כתב ואין לומר דהברייתא מתניא קודם שהי' משיאין ע"פ עדות [עד מפי עד כפי] אשר עלה ע"ד הגאון בספרו עצי (אלמוגים) [ארזים ברסקל"ד] דזה ליתא דבהדיא מבואר שם בברייתא ואם אמרו שמענו ושכחנו מותרת הרי דהברייתא נשנית בתר שהי' משיאים ע"פ עמפ"ע וא"כ הרי ברייתא