דברי חיים חלק א קלו

תשובה הנה לפי הנראה מדברי הרמ"א בח"מ סי' רס"ב סי"ג שכ' שם וז"ל וי"א דנסדק במטבע הוי סי' עכ"ל הרי דסדק הוי סימן ומשמע אפילו בלא צמצום מקום הוי סימן וכ"כ בהדי' במ"ב סי' ס"ג דלא בעי צמצום מקום וז"ל שם נראה דלא דמי משום דגבי נקב צריך לדקדק טפי דנקבים ביריעות שכיחי ולא חשיב סי' מובהק עד שיאמר תחת אות פלוני ממש דוקא אבל רושם שתחת העין לא שכיח כלל ולפי' אין צריך לכוין תחת איזה עין עכ"ל וא"כ נהי דמסיק שם המ"ב דלא הוי סי' מובהק אבל סימן אמצעי ודאי הוי רושם אפי' בלא ציין המקום וכ"מ מדברי הרשד"ם ז"ל בתשו' [ח' א"ה סי' נ"ב נ"ד ע"ט] וא"כ הרי סי' בגופו סי' אמצעי ובכליו הכירו בטב"ע א"כ לדעת מהר"ל ז"ל מביאו הב"ש [סי' י"ז ס"ק ס"ט] אשה זו מותרת דממ"נ אם סימני' דאורייתא מותר' ע"י הסימן ואי סימנים דרבנן לא חיישי' לשאלה ובפרט בנ"ד דהכירו הציצית שאין דרכן להשאיל כיון שלא הי' אתו ד' כנפות אחר וגם ההוזין טרעגיר ומכנסים שאין דרך להשאיל וגם הפאס שאין דרך להשאיל ולהשכיר בזה הי' מקום להתיר אשה זו וכבר פסקו כן כמה מהאחרונים כאשר בא בספריהם בארוכה ובאמת מצינו הרבה מחמירים גם בזה ובאמת להכריע בזה הוא אך למותר כי כבר דברו בזה הרבה למאד רבותינו הראשוני' ואחרונים ולכל קוש' יש תירוץ ואין לנו רק לילך בתר בתראי אולם לאשר תורה היא לא אמנע מלכתוב מה שנלע"ד בזה

והנה באמת מפשט הגמ' משמע דכלים דלא מושלי אינשי בודאי לא חיישינן לשאלה דז"ל הגמ' ב"מ כ"ז א' איבעי' להו סימנין דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנין א"א דאוריי' מהדרינן וא"א דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא עביד רבנן תקנתא ת"ש אף השמלה כו' מה שמלה מיוחדת שיש לה סי' ויש לה תובעין אף כו' ת"ש חמור בסי' אוכף אימא בעדי אוכף ת"ש והי' עמך עד דרוש כו' מאי לאו בסי' לא בעדים ת"ש אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימני' בגופו ובכליו ש"מ סי' לד"א אמרי גופו דארוך וגוץ כליו דחיישי' לשאלה אי חיי' לשאלה חמור בסי' אוכף היכי מהדרי' אמרי אוכף לא שאילי אינשי אוכפי משום דמסקב לי' לחמרא אבע"א כליו בחוורי וסומקי אלא הא דתני' מצאו קשור בכיס או בארנקי ובטבעת או שמצאו בין כליו אפי' לזמן מרובה כשר ואי ס"ד חיישי' לשאלה כי מצאו קשור בכיס אמאי כשר ניחוש לשאלה אמרי כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי כיס וארנקי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף לימא כתנאי אין מעידין על השומא ואלעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא מאי לאו בהא קמיפלגי דת"ק סבר סד"ר ואב"מ סבר סדא"ו אמר רבא דכ"ע סדא"ו והכא בשומא מצוי' בבן גילו קמיפלגי מ"ס שומא מצוי' בב"ג ומ"ס שומא אינה מצוי' בב"ג אבע"א דכ"ע שומא א"מ בב"ג והכא בסי' עשויין להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי אבע"א דכ"ע שומא אינה עשוי' להשתנות לאח"מ וסד"ר והכא בשומא סי' מובהק הוא קמיפלגי מ"ס שומא סי' מובהק הוא ומ"ס לאו סי' מובהק עכ"ל הגמ' אך הרב הגדול הב"י בתשו' כתב דלמ"ד סד"ר אפי' בכלים דלא מושלי אינשי לא הוי סי' והנה בטעם הדבר כתב הב"ש ז"ל [בס"ק ס"ט הנ"ל] כיון דמה"ת לא מהני שום סי' רק מובהק ביותר א"כ אפילו כלים דלא שכיחי דמושלי מ"מ לא הוי סי' מובהק ביותר דיכול להיות שהשאילם הגם דלא שכיח כך כ' הב"ש ז"ל בטעם הב"י ז"ל אך הקצה"ח בש"ש [שמעתא ז' פ' כ"ב] כתב עפ"י דקדוקו שם דטעם הב"י לא משום דחיישינן לשאלה רק דבכלים לא הוי סי' מובהק ולא משכחת בכלי סי' מובהק ובאמת הגם (דמהרש"א) [דמהרח"ש] ז"ל וכמה אחרונים כ"כ זה תמוה למאד דהאיך יחלוק הב"י על הגמ' [גיטין כ"ז ב'] דנקב בצד אות פ' דמהני וכי לא משכחת כה"ג ג"כ בכלי מ"ש גט ומ"ש כלי א"ו דברי הב"ש עיקר דטעם (הב"ח) [הב"י] ז"ל דמחמת דסד"ר חיישי' לשאלה אף בכלי' דלא מושלי אינשי ועפ"ז תמהו על הב"י חדא למה תני במתני' אעפ"י שיש סי' בגוף ובכליו יותר ה"ל למתני אפי' מכיר בט"ע הכלי כן הקשה המהר"ל ז"ל [מובא שם בב"ש הנ"ל] לשיטת הפוסקי' דלא מהני סי' אמצעי בגוף וכלים ותירץ ע"ז הב"ש דמתני' איירי בכלי דלא מושלי ומש"ה ל"ח אם מכירם בט"ע אך לפ"ד הב"י ז"ל דאפי' בכלי דלא מושלי אינשי נמי חיישינן לשאלה למ"ד סד"ר הדק"ל דלמה לא תגי במתני' אפי' ט"ע לא מהני תו הקשה הנ"ב [במה"ק סי' ל"ב] דא"כ קשה חמור בעדי אוכף למה מחזירין ואי דלא מושלי הא להב"י ז"ל אפ"י בכלים דלא מושלי נמי חיישי' לשאלה ולאשר הנלע"ד דיש מקום לקיים דברי הב"י ז"ל ואדרבה פשטא דש"ס לכאורה כוותי' ואפרש שיחתי דהנה ידוע דילפי' דבר דבר מממון וצריכה עדות כממון וא"כ בממון דלא מהני פלוני דהאי סימני' לוה מנה כדאמרי' בג"ה [דף צ"ו ע"א בחולין] ה"נ באשה לא מהני להתיר אשה ע"י סי' וא"ל דהא באשה הקילו רבנן זה ליתא ל"מ לפי התירוץ בבכורות [דף מ"ו ע"ב] כי אקילו רבנן בסופה אבל בתחלת עדות לא הקילו א"כ ודאי צריכי' כד"מ ממש ולא מהני סי' אך אפי' לתירוץ דיכיר לחוד ולהך תירוצא שפיר הקילו אפי' בתחלת העדות מ"מ לא תלי' הדבר אי מדאורייתא רק אפי' אם סד"ר משום תקנה כמ"ש בא"מ [דכ"ז ע"ב לענין חזרת אבידה בסימנים] כמו כן י"ל דהקילו רבנן בעגונה משום תקנת עיגון וכ"כ בהדי' בתשו' מהרשד"ם [סי' נ"ב בח' א"ה] דאפי' סימני' מובהקין לא הוי רק מדרבנן ומשום (טב"ע) [תק"ע] ולכן לפע"ד לא תלי' הדבר בשני התירוצים דבכורות כאשר כתב הפ"י ז"ל [בב"מ כ"ז] ורק לכל התירוצים לא תלי' היתר אשה אי סד"א או דרבנן ומש"ה לא קאמר הגמ' הנ"מ להתיר אשה בסי' דבזה לא נ"מ אי סד"א או דרבנן וכנ"ל ורק הנ"מ להחזיר הגט דכבר איתרע החזקה שפיר ילפינן ממציאה והנה הגמ' דרצה להוכיח סד"ר מהא דאין מעידין על סימני גופו וכליו הוא דהנה מבואר דשני סימני' אם מצרפי פלוגתא הוא בין האחרונים אמנם כ"ז לפי האמת דסד"ר אבל אם סי' מה"ת לכ"ע מצטרפי והוי סי' מובהק כן נראה מסברא ובסימני' מובהקים אפילו ממון מוציאים דהוי כעדים וכמבואר בש"ך (רצ"ג) [רצ"ז] בח"מ ואפילו להחולקים שם בסימני גופו וכלים לכ"ע מוציאי' כאשר יתבאר לפנינו אי"ה וא"כ שפיר מוכיח דסד"ר ומש"ה לא מצטרפי סי' הגוף והכלים דאי ס"ד דסדא"ו [נהי דלהתיר אשה הוי כממון דלא מהני סימנים מ"מ הסי' בגוף ובכליו] הוי להצטרפי ולהוי סי' מובהק דאפי' ממון מוציאין וכ"ש אשה וע"ז מתרץ הגמ' גופו ארוך וגוץ וכלים דחיישינן לשאלה. והנה לכאורה [לפ"ז] קשה למ"ל הך דחיישי' לשאלה הא אם גופו בארוך וגוץ דלא הוי סי' כלל א"כ כליו אפי' אם ל"ח לשאלה מ"מ הא באשה לא מהני רק סי' מובהק כמו בממון [כנ"ל] ולמ"ל להגמרא לומר חיישינן לשאלה א"ו דהסברא נותנת דחיישינן לשאלה אפי' אם אין לנו הכרח לזה דלא כסברת מהר"ל ז"ל [בב"ש סקס"ט] אך לכאורה קשה ע"ז דלמה בפלוגתא דר"א בן מהבאי ורבנן דליכא רק חד סי' השומא ואפ"ה מתלי תלי' להו אי מדאו' או דר' קשה על דברינו שכתבנו להוכיח דלא תלי' כלל בזה אך נ"ל דא"ש דהנה בחולין אמרינן (צ"ו א') וז"ל תדע דאלו אתו בי תרי ואמרו פלניא דהאי סימני' והאי סימני' קטל נפשא לא קטלינן לי' ואילו אמרי אית לן טב"ע בגווי' קטלינן לי' עכל"ה והתוס' כתבו שם דגם ממון אין מוציאין ולכאורה קשה מאי פשיטותא היא דלא קטלינן ולא מוציאין ממון אך הפירוש הפשוט הוא כך דהך מלתא דסימני' לא הוי רק אומדנא שנראין כן הדברים וכ"מ בש"ע סי' (רצ"ג) [רצ"ז] וברמב"ם שם דלא הוי רק אומדנא ובאומדנא מבואר דקיי"ל דאין מוציאין ממון לרבנן דקיי"ל כוותי' ולשמואל אפי' לר"א בכה"ג דאין מוציאין ממון כמבואר בב"ב אך הגם דילפינן דבר דבר מממון מ"מ מצינו דאין הולכין אחר הרוב בממון ובאשה אזלי' מה"ת בתר רובא כמו במים שאל"ס וכה"ג טובא וא"כ מצינו לומר דבאומדנא נמי אזלינן בדבר שבערוה בתר אומדנא וכבר הארכתי בזה בתשו' גבי עדות ידיעה בלא ראי' גבי קדושין ובמרדכי ורשב"א יעוין בב"ש ובבית מאיר בהל' קדושין סי' מ"ב ובזה י"ל דתלי' בשני התירוצים שבבכורות [הנ"ל] דאם הקילו בעדות אשה גם בתחלתו י"ל דמהני אומדנא באשה דקיל היתרא מדבר ממון אך אם נימא כאידך תירוצא דבתחלתו החמירו יותר א"כ לא מהני סי' דהוי אומדנא כמו דאין מוציאין ממון בסי' והנה כיון דחזינן להנך רבנן דפליגי אי מעידין על השומא אוקים אביי הפלוגתא ביבמות [ק"כ א'] דפליגי אי סד"א או דר' אבל לכ"ע אזלינן בתר אומדנא בעדות אשה אפי' מה"ת ורבא דפליג שם ואמר דכ"ע סד"ר והכא בשומא סי' מובהק [קמפלגי] דאז אפי' ממון מוציאין א"כ לרבא ליכא הוכחה דאזיל בתר אומדנא באשה דהא דמתיר ר"א ב"מ משום דשומא לדידי' סי' מובהק ביותר דאפי' ממון מוציאין א"כ לפ"ד י"ל דלרבא דמסיק סד"ר אפי' בכלי' דלא מושלי אינשי נמי לא [מתירין] דס"ס לא הוי רק אומדנא ובאשה לא מהני אומדנא אולם בדבר שמוציאין ממון ודאי מהני באשה