דברי חיים חלק א קלג

ולדברי הרשב"א נימא לאתויי חשוד ופסול לכל העדות ולפי מה שכתבתי לק"מ דבאמת עד כשר הוא כ"ז שאין עליו עדים על פסולו ורק דהוי דין מרומה אבל אם נראה בהוכחה שמעשה אמת ורק הוא מלתא דצריך דווקא עדים כגון בקידושין ששניהם מודים והוכחות לדבריהם ורק שלא הי' עדים זולת החשוד עם אחד בוודאי מקודשת גמורה דהחשוד לא נפסל כ"ז שאין עדים בפסולו ורק שהב"ד צריך לחקור הדבר דלא יהי' דין מרומה אבל אם נראה להם שאין הדין מרומה עד כשר הוא והקדושין שנעשה בפניו קידושין גמורים המה ומש"ה אינו בכלל שאינו ראוי להעיד ושפיר חייב קרבן שבועה ודו"ק

וע"פ מה שכתבתי נוכל לומר דגם רבינו אשר לא פליג עליו בזה ולא כהדרכי משה [שם] שכתב דרבינו אשר פליג על הרשב"א דכתב ראי' דחשוד על העריות כשר לעדות דבאמת גם הרשב"א מודה דכשר לעדות ורק דהוי דין מרומה בגוונא דשייך חשדא ואולי י"ל דכוונת דרכי משה כיון דכתב ראי' סתמא דחשוד על העריות כשר משמע דס"ל דלא צריך חקירה כלל אולם באמת אין ראיה מזה דהוא קאי לפירוש דברי ר"נ דחשוד על עריות כשר להעיד אבל לא נחית שם לפליגו בדין מרומה שאין מקומו שם ובמס' כתובות הביאו להא דרבא הנ"ל ועכ"פ א"ש דברי הרמ"א שפסק בח"מ סי' ל"ד כרבינו אשר דחשוד על העריות כשר והוי כשר גמור ובתשו' סי' י"ב חושש גבי נחשד לגנב כדברי הרשב"א והקשה עליו אהדדי ועיין בבית אפרים ולפמ"ש לק"מ דבאמת עד כשר הוא גם להרשב"א רק דהוי דין מרומה מש"ה חש לי' בתשובה דבלא"ה הוא נראה מהמעשה שהי' מרומה כמבואר בגביות עדות שהי' שם אבל בחשוד על הערוה דבלא"ה כמה שיטות אפי' בא ממש [על הערוה] כשר דיצרו תקפו מש"ה בחשוד כשר גמור הוא עכ"פ וא"כ לפי הנחה הנ"ל דבעגונה דאפי' גזלן דרבנן כשר ולא שייך דין מרומה בוודאי חשוד כשר יהי' מה שיהי' זה אמינא בטח שעכ"פ מדאורייתא חשוד כשר גם להרשב"א והוא גמרא ערוכה בסנהדרין [דף כ"ה ע"ב] הוסיפ' עליהן רועין ומוכסין מעיקרא (כשר) [סבור] באקראי בעלמא והדר חזי כו' ופי' רש"י דחשודא אגזל ואעפ"כ קי"ל דרועה רק פסולי דרבנן ואם איתא דחשוד לגנב פסול מה"ת אין לך חשוד גדול מרועה א"ו שאינו רק מדרבנן דגזלן דרבנן כשר לעדות אשה ובכללם הרועה דכשר לעדות אשה אף שהוא חשוד על הגזל ולפע"ד ראי' שאין עלי' תשובה ותמה אני על האחרונים שפסלו בזה לענין עדות אשה והאיך אשתמיט מהם ש"ס הנ"ל וא"כ לפ"ז האשה מותרת ע"י עד זה. אך עדיין יש לבעל הדין לומר והא איכא עדים שהעידו עליו שהחזיר להם הגניבה והיכי נכשיר עדותו בדבר שיש לפנינו עדים שהוא פסול הגם שלא העידו עדיין יוכל לברר הדבר ולא שייך בזה עדים בצד אסתן ותאסר כיון שיוכל לברר תיכף וכ"כ בהדיא בס' עצי ארזים. אך באמת לפי מה דמבואר בתשו' אא"ז מהר"ם סי' פ"א ובתשו' מ"ב סי' נ"א דיש לתלות בכל מה דאפשר א"ש גם אם יעידו לא יהי' פסול דנוכל לומר שמצא הדבר או שלקח מהגנב והמעות שלקח מהם הוא מה שנתן להגנב או שכר טרחא דנראה לו כהיתר כמבואר בתשו' הנ"ל (וגם הי' דאותו לא מהני כמבואר בתשו' זקיני הנ"ל) וביותר לפי מה דפסק רמ"א בהג"ה ס"ס ל"ז דלא פלגינן דיבורא. א"כ לא יאמינו בעדותן דהוי נוגעי' כמבואר בש"ך סי' ל"ד ובאו"ת שם בארוכה אלא לפי דעת החולקין וס"ל דפלגינן דיבורא כה"ג וא"כ יהיו נאמנים בעדותן מ"מ כיון דלאו בכל גוונא פלגינן דיבורא רק צריך שיאמר בלשון שיוכל דיבורו להתחלק כמבואר בש"ע ומי יודע דיאמרו בגוונא דנפליג דיבורם וכיון שאין הדבר ברור שוב א"צ לחוש להם דהוי כעדים בצד אסתן ותאסר אפילו שנדע שיבואו אין צריך לחוש להם כמבואר בא"ע סי' זיי"ן הגם דלא אמרו זה רק לגבי שבוי' מ"מ להעיד שמת בעלה קיל משבוי' וא"ל בתחילת העדות מחמרינן כמבואר (בכריתות) [בבכורות דף מ"ו ע"ב] המעיין בכנסת יחזקאל [סי' נ"ג] יראה דזה לא מקרי תחילת העדות וא"כ כ"ז דלא ברור פסולו ואדרבא אנן ידעינן שנוגעים העדים ורק דיוכל להיות שיאמרו בצד דאופליג דבורם ובפרט לאחר כ"ז מי יודע אם יפסול דהרבה אמתלאות יש כנ"ל בשם משאת בנימין ומהר"מ ז"ל שפיר אמרינן עדים בצד אסתן ותאסר וכל כמה דליכא עדים על פסולו וודאי כשר להעיד וגם נ"ל לחפש היתר לאשה זאת לפי מה דמבואר בתשו' משאת בנימין סי' (מ"א) [ס"ח] דכל היכא דאיכא אמתלאות שאומר אמת אפילו עד פסול נאמן זא"כ הכא כיון (שאפי') [שעפ"י] כתבי הערכאות נראה הדבר בבירור שמת דלא מרעי נפשייהו ורק דיש קצת מיחוש לומר דלא סמכינן עלייהו משום דאמרי בדדמי שוב נאמן העד הפסול שאמר בפני הזיזו אותו מת דהוי כקברתיו גם בלא מסל"ת דהוי רק קושטא דמלתא כמבואר בתשו' מ"ב הנ"ל ז"ל ואחריו החזיק כנסת יחזקאל ודלא כס' גבעת שאול [סי' י"ד] שחולק עליו בזה ולכן נראה ברור שאשה זו מותרת להנשא אך מחמת חומר איסור א"א לא אוכל לסמוך על דעתי רק אם יסכימו עוד שני רבנים אזי גם אנכי עמהם: סימן לד שוי"ר לידידי הרב הה"נ החריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מו"ה בנימין וואלף נ"י האבד"ק זמיגראד יע"א

מכתבו הגיעני ובנידון העגונה שהבעל אמר קודם פטירתו שמו ושם כינויו ושם עירו ועוד הי' סימנים בגופו שהיה פיסח וגם שפמו נקרע ורק שאמר שהי' לו ב' בנים ואמר שמם וזה אינו אמת שבעל האשה לא הי' לו בנים כלל ורצה מעכ"ת להתירה מחמת פלגינן דיבורי' ולא ידעתי האיך שייך כאן פלגינן דיבורי' ומה שיאטי' לפל"ד הכא הלא אין אנו יודעין כלל ולא הי' אדם מכיר את הנפטר רק הוא אמר ששמו כשם בעל העגונה ונראה לנו מזה שהוא בעל העגונה אך תברא בצידה שנראה שאינו בעל העגונה שהרי אמר שהי' לי בנים ולבעל העגונה לא הי' לו בנים כלל והסימנים ודאי שלא הוי רק סימנים גרועים כידוע דפיסח שכיח למאד וגם קריעת שפתים אם אינו במקום מסויים ודבר דלא שכיח א"כ לא הוי סימן ומעלתו רצה לצרף הסימנים ולומר דלחוש דלשני יב"ש הוי דרבנן וזה לפלא בעיני דהא מה שאמר שהי' לו בנים ואמר שמם זה מרע שמו ושם עירו וא"כ אינו מדרבנן רק מדאורייתא לסמוך אהנך סימנים ובלא"ה אינם סימנים כלל כנ"ל וגם אם לסמוך בדבר דרבנן בא"א אסד"ר הרבה חולקים ומדברי התוס' שהביא מעכ"ת אדרבה ראי' דלא מהני לענין א"א אפי' לענין דרבנן אם אמרי' סד"ר והעד השני לא ידעתי מאי מועיל העד השני הא לא הכחישו להראשון כלל רק לפניו לא אמר שיש לו בנים ולפי החשש שהוא אחד כנראה מחמת שאמר שיש לו בנים ולבעל העגונה לא הי' לו בנים א"כ מאי יועיל עדותו הא נתברר שאחר הוא ושמו כשם הבעל דהא לא הכירו אותו רק מפיו אנו חיים והוא אמר שאינו בעל העגונה רק שמו כשמו ומה לנו שלא אמר זה בפני העד הראשון ויעוין בתשו' הר"נ ז"ל [סי' ל"ג] שלא התיר בהכחיש את שמו רק מחמת שהי' ראיות די להתיר ואמר כיון שיש די להתיר בשם הכינוי שלו ובשארי האימדנות ונתברר לנו שאמר שיכחיש שמו הוי סימן העשוי להשתנות ולא מהני לגרוע כח החזקה והאומדנות שנראה שהוא בעל האשה והביא ראי' מב"ב משמע בהדיא אילו לא הי' לנו הוכחה שרוצה להסתיר ולהחליף שמו בודאי לא סמכינן אשום דבר וחיישינן שמא אחר הוא וגם על דברי הר"נ הללו יש מחלוקת ויעוין בנוב"י שלא רצה לסמוך על הר"נ ז"ל ולהתיר מכ"ש בנ"ד שאין להתיר כלל אך אחר החיפוש סביבות קהלתכם ובקהלתכם אם לא נאבד אחד ממשפחה זו ויהא ברור שלא נעלם אדם מהם אזי נראה לתור ולחפש אחר הדבר והי' זה שלום: סימן לה עוד שנית בזה להרב הנ"ר

שאלה אשה א' שהי' שם בעלה משה פעליר ושם אביו פישל פעלער והי' עני ונסע ממנה לדלג על הערים וכעת בא גביות עדות מק"ק סעריד וזה תורף העדות. אני הח"מ מעיד שבחודש חשון העבר נקראתי לחולה א' לומר עמו וידוי ושאלתי אותו מאיזה מקום הוא ואמר לי שהוא מק' זמיגראד ושמו משה פעליר ושם אביו פישל פעליר ויש לו אשה ושמה מרים ויש לו שני ילדים ממנה בן ובת שם בנו פישל של בן ארבעה שנים ובת שמה שרה בת שש שני' גם אמר שיש לו שלשה אחים שנים בק' זמיגראד וא' במדינת אונגארין גם בשפתו העליונה הי' לו סדק כל הנ"ל אמר לי ביום א' י"ט לחדש מרחשון וביום ב' הלך לעולמו זה תורף העדות הראשון. והשני העיד שבא לכאן פ"ק סעריד איש אחד