דברי חיים חלק א קלא

פעמים ועד כאן לא קאמרי' איסור' מממונ' לא יליף אלא בדבר שיש מקו' להחמיר מלבד הסברא כמו גבי יוסף ב"ש או במים שאין להם סוף דהמיעוט (מצילין) [ניצולין] משא"כ בממון אזלינן בתר רובא כהאי ולא חיישינן למידי דלא שכיח בממון אבל בערוה החמירה חיישינן אף למיעוט משום חומר האיסור ושפיר אמרו איסורא מממונא לא ילפינן אבל במילתא דתלי' בסברא הסברא לא ישתנה בין איסורא לממונא לפיכך שפיר הביא הר"ן ראי' כמו דלענין ממון סי' העשוי להשתנות לאו כלום הוא דאם איתא דסי' העשוי להשתנות [הוי סי'] אף בממון הוי לן להסתפק אלא וודאי לא חיישינן לי' כלל ה"ה (הי') באיסור אם יש בו סימני' מובהקים אשר האשה ניתרת בהם (והסי') [הסי'] העשוי להשתנות לא מגרע כוחו דמאי אמרת בערוה החמורה ניחוש לחומרא ז"א דכיון דע"י סימנים מובהקים נודע לן דזה הוא אין מקום להחמיר כלל בחנם וכמו בממון אין מגרע סי' העשוי להשתנות כח החזקה דמהני בי' ה"נ אין מגרע כח הסימנים המובהקים דמהני בא"א להתירו וזה הדבר ברור למבין ואין ראיה (לתשו') [מתשו'] מהרי"ק שהביא (הר"ן) [הגאון] הנ"ל ראי' לדבריו שכתב מהרי"ק ז"ל דאף לדברי הרמב"ם דמהני שמו ושם אביו מ"מ אם נשתנה צורתו בדבר העשוי להשתנות לא מהני והבין הגאון הנ"ל דמהרי"ק חולק על הר"ן ז"ל ובאמת לא דמי להדדי דהא באמת בשמו ושם אביו קשה טובא אמאי לא ניחוש דהא כמה יוסף ב"ש איכא בעלמא ומתרצים אחרונים או משום דאיירי דידעינן דזה הלך לשם או ע"י בדיקה ולמקומות רחוקים לא חיישינן דלא שכיחא שיירות אבל באמת [אם] הי' [שכיח] שיזדמן שהלך לשם יוסף ב"ש אחר וודאי חיישינן לי' וא"כ כיון דחזינן שצורתו כאיש אחר אין ראי' משמו שאמר דבאמת יכול להיות שהי' כאן אחר כמו דבלא"ה יש כמה פוסקי' דאין מתירין בשמו ושם אביו לחוד דחיישינן שהי' אחר ג"כ שם במקום הזה כמו כן אף להרמב"ם דמתיר בשמו ושם אביו מ"מ בנשתנה שפיר יש לחוש לאחר ואין מגרע כח כלל משום דבר דאטו אי אפשר ליב"ש אחר דשכיחא טובא לילך שם אבל אם ניכר הדבר בסימנים מובהקים (דקול) דא"א להמציא אחר בכמו אלו הסימנים ורק משום שנשתנה בו כעת סי' אחר אשר עשוי להשתנות שפיר אמרי' דתולין בדבר העשוי להשתנות והחילוק קל להבין דבשלמא בשמו ושם אביו אלו ראינו בבירור איזה אדם אחר ששמו כן הלך בדרך הזה לא היינו מתירין וא"כ ה"נ הרי חזינן דאיש אחד אשר צורתו אינו דומה להנאבד אמר דשמו יב"ש וא"כ הרי דאחר הוא ואי דעשוי להשתנות מ"מ ספק הוא אבל בסימנים דאם נימא דאחר הוא א"כ הוא נגד הסימנים מש"ה שפיר לא חיישינן ותלינן בדבר העשוי להשתנות ולא קשה נמי על הר"ן ז"ל מהירושלמי שמביא בבגדי כהונה דמבואר שם דט"ע דקלא מהני ורק אם נשתנה צורתו לא מהני דקלא נמי לאו ט"ע גמור רק אם לא חזינן בו ריעותא אבל אם נשתנה בצורתו כמו כן (הוקל) [הקול] נמי עשוי להשתנות כמבואר בב"ב בגט פשוט [דף קס"ז ע"ב במעשה דהאי תברא] וראי' לזה דקול לא הוי ט"ע גמור מהא דאמרינן בחולין [דף צ"ה ע"ב] אמר רבא מריש ה"א סימנא עדיף מט"ע כיון דשמענא מהני שמעתתא אמרי' ט"ע עדיפא דאלת"ה סומא האיך מותר באשתו וכו' וקשה לכאורה הא בלאו הני שמעתתא הוי לי' להוכיח מסומא ומה הוא דנתחדש לו בתר שמעו להוכיח מהאי דסומא יותר מזולת הני שמעתתא ותו קשה דאכתי האיך מוכח דט"ע עדיפא דילמא כהדדי נינהו וכבר העיר זה הריטב"א ז"ל בחידושיו והגאון מהר"י (הנ"ל) בהגהותיו [במסורת הש"ס] מציין דברי תוס' ברכות [דף נ' ע"א ד"ה אלא] וכוונתו דמבואר שם בתוס' דהכוונה דעדיפא היינו שהם שווים ובאמת לישנא דהסוגיא בחולין לא משמע [כן] ולכן נ"ל דבלאו הני שמעתתא לא הוי מוכח דט"ע עדיפא דהנה נ"ל כוונת הגמרא כך היא דהלא מצינו בסימנים ג' מיני סימנים מובהקים ביותר דמהני בכל ענין אף אי סימנין דרבנן וסימנים אמצעים דתלי' בזה אי סימנים דאורייתא או דרבנן וסימנים גרועים דלא מהני כלל והנה כוונת הגמ' לומר דסימנים עדיפא היינו דמחזירין אבידה אפילו בסימנים אמצעים וט"ע הוי ס"ד דלא מהני רק ט"ע גמור כמבואר בתוס' [שם דף צ"ו ד"ה ולא] א"כ עדיפא סימנים מט"ע ולא הוי מצי למיפשט מבני אדם דמותרין בנשותיהן בלילה די"ל דט"ע דקלא הוי ט"ע גמור כמו ט"ע דראי' ומש"ה מותר ואך לכאורה אי אפשר לומר דט"ע דקלא הוי ט"ע גמור דמבואר בסנהדרין [דף ס"ז ע"א] גבי מדליקין לו את הנר כדי שיהי' עדים רואים אותו ושמעו קולו ופירש"י שם דבעינן שיהי' עדים רואים אותו (דאלת"ה) [דאל"ה] יכול להכחיש ולומר דלא הוא [הי'] (דסבר) וגם דמכירין אותו בט"ע דקלא לא מהני כמבואר בירושלמי הנ"ל הרי דגרע ט"ע דקלא משאר ט"ע אך די"ל לפי הס"ד דסימנים עדיפא ה"א ט"ע דקלא הוי ט"ע גמור ואעפ"כ לא קטלינן על ידו משום די"ל דגם ע"י ט"ע גמור לא קטלינן לגברא עד שרואהו בסימנין אבל לענין איסורין סגי בט"ע גמור וט"ע דקלא הוי ט"ע גמור ולכן שפיר קאמר רבא דכיון דשמעינהו להני שמעתתא דעכ"פ סימנים לא עדיפא מט"ע ואם איתא דט"ע דקלא הוי ט"ע גמור אמאי לא קטלינן ע"י הא למסקנא ט"ע עכ"פ כמו סימנים א"ו דט"ע דקלא גרוע מט"ע גמור ומש"ה לא קטלינן ע"י א"כ שפיר מוכח מדמותרין בנשותיהן בלילה ע"י דט"ע דקלא שהוא גרוע וסימנין גרוע לא מהני ש"מ דט"ע עדיפא מסי' ודו"ק

היוצא לנו מזה דט"ע דקלא לא הוי ט"ע גמור דעשוי להשתנות כמבואר בב"ב בג"פ [הנ"ל] וכן גבי שמו ושם אביו נמי לא הוי דבר ברור רק דמסתמא לא חיישינן לאחר כנ"ל אבל אם יש ריעותא דנשתנה צורתו הרי חזינן שיש שינוי חיישינן דלמא נשתנה הענין גופא היינו הקול או שנזדמן לכאן יוסף ב"ש אבל בסימנין מובהקים ממש אף שיש סימנים (אחד) אחרים אשר לא היה בהנאבד והוא עשוי להשתנות תולין בו אליבא דכ"ע. הן אמת שבהר"ן ז"ל משמע שכל שיש היתר זולת הסי' תולין בשינוי כמבואר לשונו באשר העתקתי אולם זאת י"ל דבסימנים מובהקים ממש אף הרמב"ם ז"ל ושאר פוס' מודים ולמה נשווה פלוגתא בכדי וכן ראיתי באחרונים כמעט כולם הביאו להלכה ולכן לפענ"ד מותר לסמוך על דברי הר"ן ולומר שהוא בעל האשה העגונה כיון שכל הסימנים בו ומה שאמר ששמו משה הוא סי' העשוי להשתנות ורק בעיקר הדבר איכא למשדי נרגא דהנה מבואר בדברי הר"ן שכפל ושונה בדבר דמש"ה הוי שמו סי' העשוי להשתנות מחמת שראינו שרצונו לשנות שמו וא"כ לפ"ז בנ"ד בשלמא מה שנקרא בפי כל משה י"ל שהוא עשה כן מחמת הבריחה אבל מה שאמר לחבירו בסוד ושינה שמו לשם ליב ז"א נראה שעשוי מחמת שום דבר כי למה לו לשקר על לא דבר דאם ירצה להעלים מחבירו ישאר בשמו הראשון שאמר לפני כל ונראין הדברים שבאמת הי' שמו ליב וא"כ אחר הוא אך מ"מ נ"ל דכיון דלפי דברי העד הראשון מותרת לא איכפת לן בזה דניהו דקי"ל בעד אומר מת ועד אומר ל"מ לא תנשא ואם נשאת תצא מ"מ הא כתבו התוס' [ביבמות קי"ז ע"ב ד"ה הא ובכתובות כ"ב ב' ד"ה אי הכי] היכא דנאמן עד מדאורייתא אף בבת אחת לא תצא והנה בשלמא היכא דמחולקים אם מת שפיר הראשון אינו נאמן רק מדרבנן אבל [היכי] דתרווייהו מודו דמת רק מחולקים בשמו דמבואר ברי"ף וביבמות [דף ל"ט ע"ב] גבי אשתמודעי דאחוי' דמיתנא הוא (דע"ש) [דעל שמו] נאמן מדאורייתא א"כ שוב הראשון נאמן כבי תרי ואין דבריו של א' במקום שנים ואף לשיטת הפוסק' דהיכא דשניהם נאמנים לא אמרי' כן כמבואר בנ"י ומביאו הש"ך ביו"ד [סי' קכ"ז] מ"מ בכאן הראשון נאמן שהוא מילתא דעבידי לגלוי' שנודע לכל שמו הנקרא משה בן ישראל בפשעצליב וגם השאר סימנים נודעים אבל מה שאמר בסתר ששמו ליב לא עבידא לגלוי' כלל אם אמר לו כן ולא מהימן השני רק הראשון נאמן כב' וגם אם נאמר (דבה הנ"ל) [דבהנ"ל] עכ"פ לכתחלה לא תנשא כמבואר בב"ש סי' י"ז מ"מ נ"ל דהכא האשה המוכ"ז אשר על ידן בחזקת היתר עומדת ורק אחד מהם מעיד שהוא אמר לו בסוד שם אחר הוי לי' כהא דאמרי' תרווייהו בפנוי' קא מסהדי ואין דבר של אחד במקום שנים דמותרת להנשא אף לכתחילה כפי דמבואר בתוס' כתובות דף כ"ג ואף שאחרונים הפר"ח ות"ש האריכו בזה לענין זה אם מותרת לכתחילה מ"מ דכאן אף לדברי העד הב' ספק הוא ולכ"ע מותרת ולכן נ"ל דמותרת להנשא לכתחילה אך מחמת טרדתי כעת לא אוכל לסמוך על דא בפרט באיסור חמור כזה ולכן ימחול להציע הדבר לפני אחד מחכמי זמנינו וגם מכ"ת יסכים להתירה ואז גם אנכי עמכם להיתר וזכות אבותי יסייענו שלא נכשל בדבר הלכה להורות האמת לאמיתו של תורה [ועי' לקמן בתשו' ל"ד ל"ה דלהמדקדק בהם אין בהן סתירה]: סימן לג

ע"ד שאלתך בעסק עגונה שבא מרעגימענט שמת אחד