דברי חיים חלק א קל

לא איירי המתני' במכיר הפדחת עם הסי' אמצעי שבגופו שזה ודאי הוי סי' מובהק ביותר ומזה לא מיירי ורק שאין מעידין רק על הפדחת ופ"פ אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו היינו הסי' לחוד בגופו וכליו לא מהני ורק הפ"פ עמהם גם לא מצרף להם בלא הפדחת [והפדחת] עם סי' אחד בודאי מהני מטעם סי' מובהק עכ"פ ומזה לא איירי המשנה אך כ"ז לדברי מעכ"ת. אך באמת לא ידעתי ריח קושי' הלא [בבכורות] מוקמי' מתני' עד חוטמו והיינו הפדחת [לחוד וע"ז] קאי שאין מעידין בלא הפדחת אעפ"י שיש סימנים בגופו כנ"ל ורק בברייתא אחריתי [שם בבכורות] איתא אין מעידין על פדחת [וכו' עד שיהי' שניהם עם החוטם] ושם לא נאמר הסיום ואעפ"י שיש סי' בגופו וז"ב

ב' מה שהקשה מעכ"ת בגמ' בכורות דף מ"ו שמקשה הגמ' תנינא יצא כדרכו משיצא רוב פדחתו ומסיק בתיובתא והקשה כ"ת דלמא אתי לאשמעי' דבעי פדחת עם חוטם ולא מהני רוב פדחת ובעניי לא ידעתי רמז קושיא הלא כ"ע ר"י ור"ל מודים דבכל התורה מהני פדחת וא"כ מה שמבואר במתני' דשם (יעו"ש) כוונת המשנה על פדחת לחוד ומיני' נשמע אדרבה דפדחת לחוד בחי הוי כנולד ולכאורה אדרבה מכאן תיובתא לר"ל אך י"ל דמתני' מיירי עם החוטם כיון דלא נתבאר במשנה רק משיצא ראשו והיינו מסתמא רוב ראשו או (חד) פדחת גבי בכור לכהן וה"ה לנחלה כנ"ל עם פ"פ אבל עכ"פ לא נתבאר במשנה זו שום רמז ע"ז דצריך דוקא פ"פ עם חוטם ורק קמ"ל דהוי יציאת ראשו כילוד וזה נשמע מהא דנדה ושפיר פריך הגמ' תנינא. גם מה שרצה מעכ"ת לחדש דמזה הוציא ר"ת ז"ל דינו דמתירין ברוב גם אם לא הכיר פרצופו כמו גבי בכור אתמה למ"ל האריכות הלזה פשוט ה"ל לומר דר"ת יליף מבכור דמהני רוב גופא אליבא דכ"ע דהוי כילוד כמבואר בטי"ד מהני גם לזה וכמו שבאמת הביא בעל ש"ש ז"ל [שמעתא ז' פ' ט"ו] ראי' זו לשיטת ר"ת אך באמת איני רואה שום ראיה דבודאי כ"ע מודים דמכירים בט"ע גם גוף לחוד דכן מכירים בט"ע חתיכת בשר וגט שהוא חומר גולם בלא פ"פ ורק דסברת החולקים על ר"ת הוא דבאדם נשתנה הט"ע במה שנחתך ממנו הפנים וכנראה בחוש שקומת האדם אינו בלא ראש כמו עם ראשו ואך ר"ת ז"ל ס"ל דיכול להכיר גם את הגוף לחוד גם שנחתך מהראש והנה בבכורות איירי ביכיר בבכור כיון שעדיין לא יצא רק רוב גופו זה יכולין להכירו כ"ז שלא יצא והוי שפיר יכיר כיון דהוי כילוד ולע"ע יכולי' להכירו בין ילדים אחרים מקרי שפיר יכיר אבל באדם שנחתך ראשו מגופו שפיר י"ל כשיטות הפוסקים דנשתנה ואין מכירים אותו אבל בפ"פ עם חוטם ס"ל להמקשן דפדחת הואיל שהוא הכרה לר"י לענין בכור הוי כמו שמכיר הפ"פ עם החוטם דבזה לא יזיק מה שנחסר קצת כיון דמכיר פניו וכמו שקיי"ל באמת דפ"פ ע"ח מהני גם שנחבל בפניו כמו כן לר"י דזה הפדחת הוא הפנים מה מזיק לנו שנחסר ממנו החוטם ולזה מתרץ שני תירוציס או דרק מדרבנן מחמרי' בעגונה או דיכיר לחוד היינו דהכרה דפדחת לחוד לא הוי רק כמו הכרת הגוף שכתבנו דהוי הכרה בלחודו אבל לא כשהי' עם החוטם ונחתך ממנו וזה לפענ"ד כוונת הסמ"ע [סי' רע"ז ס"ק ו'] מ"ש הואיל דהוי כילוד ול"ק קושית הש"ש [שם] עליו ודו"ק

ומ"ש רומכ"ת דנ"מ שאחד אומר סי' וא' אומר סי' מובהק ביותר באוכף דלא חיישינן לשאלה כיון שבע"ד מודה שלא השאיל ולאחרים לא חיישינן לע"ד דבחיישינן לשאלה חיישינן גם לאחרים טובא ודו"ק: סימן לב לכבוד ידידי שארי ומחות' הרב המאוה"ג הצדיק חסידא ופרישא בש"ק פ"ה ע"ה נ"י כקש"ת מו"ה אליעזר הורוויץ נ"י אבד"ק דזיקוב

נשאלתי בענין האשה עגונה שבעלה נסע ממנה עשר שנים וכעת בא גב"ע מב"ד דשם וזה לשונו בפנינו הב"ד ח"מ העיד עלי' ה"ה המרומם כהר"ר חיים בן יצחק על הנפטר שהי' נקרא משה בן ישראל מפשעצלוב והי' איש ארוך והי' בפניו וזקנו קטן שפיצעט פאות קטנים נראה אויגין גשטיפעלט בפניו הראש בין הכתפים והי' לו שומא על הכתף וגם שמעו ממנו שאחות אשתו היא מומרת והוא ברח מביתו מחמת שגנב סוס וישב בתפיסה סמוך לרישא והוציאו אותו על הערבות כ"ז העיד ר' חיים הנ"ל. עוד העיד ר' יעקב גרשון שהי' רגיל עם הנפטר והעיד על כל הנ"ל והוסיף לומר שהנפטר אמר לו בסוד ששמו העצם הוא ליב ורק שהחליף שמו לקרות משה מחמת בריחה הנ"ל. עוד הוסיף שחתנו דר בווערטסהויז אצל קאלביסוב ואשתו יושבת אצל אביו כ"ז העיד כ"ה יעקב גרשון הנ"ל. והנה חקרו הב"ד מקהלתכם ומצאו כל הסימנים נמצאים בבעל האשה הנ"ל רק על השומא לא ידעו בבירור הדבר וגם שמו נקרא בכאן יחיאל מיכל ע"כ המעשה ונשאלתי חוות דעתי הקלושה בזה. והנה רו"מ כ"ת בפתח דבריו. יאיר מצא היתר העגונה הנ"ל ע"י חיפוש ובאמת אין צריך כאן כלל חיפוש כי שם אביו ושם עירו הוי כמו שמו ושם אביו. ולהמתירין בשמו ושם אביו גם שמו ושם עירו מהני כמבואר זה באריכות באחרונים ובבגדי כהונה מאריך בזה בראיות נכונות וגם אפי' להמצריכין שמו ושם אביו ושם עירו מ"מ שאר הסימנים כשהי' יושב בתפיסה מחמת שגנב סוס והראש בין הכתפים ואחות אשתו היא מומרת הוי ממש כשמו ושם אביו ושם עירו כמבואר באריכות בב"י סי' י"ז ומה ששינה שמו לא איכפת לן אם יש היתר זולת הזכרת שמו חילוף שמו לא איכפת לן דהוי סימן העשוי להשתנות כמבואר בתשובת הר"ן [סי' ל"ג] (ס"י) [וסי'] העשוי להשתנות הוי כאלו אינו ואם היינו מתירין זולתו לא איכפת לן בזה השינוי ומביא שם ראי' לדבריו (מה לא) [מהא] דאמרינן בב"ב וז"ל הר"ן שם ועוד הועד בפניכם כי כאשר ראה זה האיש באגרת שעשה לו משטרי (אביהם) [אברם] דישקאשלא"ר מעיד עליו ששם בה שמו בוניט עזבו והרחיק אותו לבעבור לא יוזכר שמו וכיון שכן הרי סימן של שמו סימן עשוי להשתנות וכל שעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסימן (אחד) [אחר] שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סי' הוא עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות ויש לדבר זה ראי' מדאמרי' בפ' מי שמת [דף קנ"ד] איתיבי' ר' יוחנן לריש לקיש מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן הי' בשעת מיתה ובאו ושאלו את ר"ע מהו (הוא) לבדקו אמר להם אי אתם רשאי לנוולו ועוד סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה וכו' אלמא כל סי' שהוא עשוי להשתנות אין מטיל ספק בדבר שאלו הי' הדבר מסופק אין ספק שמעמידין הנכסים בחזקת בני המשפחה דאוקי ארעא בחזקת אבהתי' וכו' עד שמכיון (שאם) [שעם] כל סי' זה אין אנו מעמידין אותו בחזקת גדול אעפ"י שסי' זה מראה שקטן הי' תולין אותה בשינויו ואפי' ספק אין כאן שאילו הי' הדבר בספק מעמידין הנכסים בחזקת בני המשפחה ואם כך אמרו בממון שהוא חמור לדבר זה וכו' כיש בערוה שהיא קלה לדבר זה הלכך בנידון שלפנינו כיון שהוברר הדבר מתוך עדותו שבעלה של זו מת אלא שיש סי' אחר בדבר שמטיל ספק בענין ואותו סי' עשוי להשתנות סומכין על הוודאי ותולין את השינוי בדבר העשוי להשתנות זה מה שנראה לי בזה ע"כ הוכרחתי להביא כל דברי הר"ן ז"ל כי ראיתי במכתבו שאין הס' אתו ולכן נסתפק וכוונתו להבין שאם הכיר בטביעות עין גמור רק שחסר ממנו קצת סימנים הידועים לנו בו וזה יש חילוק אם הם עשוים להשתנות תולין בשינוי ואם (אין) אינו עשוי להשתנות אסורין ובאמת הר"ן ז"ל שם לא מיירי מהכרת ט"ע רק ע"י סימנים כעין נ"ד אבל אם הי' בו ט"ע אף שחסר קצת מסימנים המובהקי' ואינם עשוים להשתנות נמי ס"ל שמותר כמבואר בחידושי הריטב"א חולין [דף צ"ו ע"א] גבי טביעות עין עדיפא מסימנים הגם דבאמת אין ראי' משם דמציאה שאני די"ל דלא ידעו בהסימנים אבל אם ידעינן בהנאבד שהי' בו סימנין וחסרו ע"כ אחר הוא מ"מ אין הדבר ברור כל כך ויש לדבר בזה הרבה אלא שאין ענינו לנ"ד לכן אקצר בזה וא"כ הי' נראה בנ"ד להתיר כמ"ש מעכ"ת משום דהוי כשמו ושם אביו ושם עירו ומותרת בלא חיפוש וסי' שהחליף שמו הוי סי' העשוי להשתנות אולם ראיתי בשו"ת בגדי כהונה בסי' ז' שכתב דהאי דינא של הר"ן אינה מסכמת אליבא דכ"ע דתלי' בב' תירוצים של התוס' בבא מציעא דף כ' (שכתבו) בד"ה איסורא מממונא שכתבו שני תירוצים ולהתירוץ א' בא"א מחמירין כמו במים שאין להם סוף וא"כ לפי תירוץ זה אזדא ראיות הר"ן (ומב"ב) [מב"ב] דהתם ממונא שאני. ולפענ"ד דלא דמי כלל לנ"ד הא דאיסורא מממונא לא ילפינן דאטו מלתא דסברא לא ילפינן הא חזינן בכמה דברים דתליא בסברא ילפינן מהדדי כמבואר בכמה דוכתא בש"ס לענין מיגו ולענין כאן נמצא כאן הי' גם בפוס' מבואר כמה