דברי חיים חלק א קכט

דעם ערל ער זאל אונץ ווייזין דעם הרוג וויא ער ליגט האבין מיר עהם גיפונין צווישין דיא וואלער תבואות מען האט אבער קיין פנים אונ קיין פיס דער קענט זייא זענין גיוועזין צו געסין דיא ידים זענין ג"כ גיוועזין אפ גגרוזעט ער איז מער ניט גיוועזין רק דער גוף אונ דיא בני מעיים זענין גילעגין ב' אמות רחוק ממנו אונ איז גיוועזין אן גיטוהן איין ברישלעק אין מכנסים אין דער קאפלעש איז גילעגין איזהו אמות רחוק ממנו גם דיא שערות זענין ג"כ גילעגין איזה אמות רחוק ממנו האבין מיר אלדינג צו זאמין גינומין אונ מיר האבין גיברענגט הרוג הנ"ל לעירנו פ"ק כ"ד העד ר' העניך: גיסו ר' משה אייזיק האט ג"כ אלץ אזוי גיזאגט וויא ר' העניך רק הגיד וויא דער ערל איז אריין גיקומין מיט דעם פשעזמין לר' שמאי בין איך ניט דרטן גיוועזין. גם הגיד בפנינו ב"ד היינו ר' משה אייזיק הנ"ל עס דאכט זיך מיר אז דיא שערות והברושלעק והקאפליש איז פין דעם לייבלען וואס איז נאבד גיווארין מעש"ק הנ"ל מיין ווייסין מיר קיין עדות צו זאגין

אח"כ באו לפנינו ב"ד ח"מ ה"ה כהר"ר שמאי בן כהר"ר זאב סג"ל ור' משה אהרן שמש דקהלתינו והגידו בתורת עדות בזה"ל זויא וויא מען האט דעם הרוג אריין גיברענגט צו פירין ביום ב' הנ"ל על העגלה זענין מיר צו גיגאנגין צו דער עגלה האבין מיר גיזעהין אצל הרוג הנ"ל א בייא גארטיל האבין מיר זיא ניט דער קאנט רק דעם ברושלעק והקאפלעש והשערות האבין מיר אלדינג דער קענט אז דאס איז פאן דעם לייבעלען וואס איז נאבד גיווארען מעש"ק הנ"ל גם האבען מיר ארויס גינומין אויס דער הויזין קעשינע וואס דער הרוג איז גיוועזין אן גיטאהין איין פאס אונ דער פאס איז גיוועזין גשריבין אויף זיין נאמין מיט זיין גאנצע שטאטאער ז' פעסיל האט תיכף גיזאגט צו אונץ אז דיא בייא גארטיל איז זיין גיוועזין כ"ד העדות: אח"כ באה לפנינו האשה בינא בת אחותה של האשה פעסל הנ"ל והגידה בזה"ל ר' שמאי מוואלע איז גיקומין אין שטאט אריין דעם אנדרין פרייטאג וויא דער ליבלי איז אוועק גיקומין אונ האט גיטראגין איין ביין מהרוג הנ"ל גם איין פשעזמין האב איך דער קאנט אז דאם איז מיין פשעזמין בווייל דער ליבלי האט זיך בייא מיר גיליגין דעם פשעזמין איך דער קאן נאך גיט דעם פשעזמין ער איז מיין כ"ד אשה בינא הנ"ל והאשה פעסיל מודה לדברי' אז דער פשעזמין איז אשה הנ"ל עכ"ל גביית עדות הנ"ל ונשמור הדבר מעבר לדף הנ"ל

ויען שאנו ח"מ טרודים מלמדים שכירי יום ומחמת שאין בהרוג הנ"ל סימני' בפניו ובחוטמו כדין הש"ע רק במלבושיו ובשערותיו ובפאס שלו כמבואר מעבר לדף לא יכולנו לירד לעומקא דדינא ולדון להקל או להחמיר מפני חומר א"א ותקנות עגונה אשר כהררים בשערה תלוים הלכותי' לזאת אנו ב"ד גובי העדות נשתטח לפני רבותי' כבודי יקירי ארץ ומופלגי הזמן אשר בסביבותינו אשר בשכלם הזך ורעיונם היקר יעיינו ויחפשו בחיפושא דנרא טבא ויגמרו הדבר בכי טוב עד גמירא ואז נהי' אנחנו ג"כ נחשבים מפעלי טבא באתחלתא דמצוה רבה ותקנתא דעגונה ע"ז באנו עה"ח ב"ד ח"מ גובי עדות היום יום ג' פ' עקב ששה עשר ימים לחדש מנחם אב שנת תרחי"ת לפ"ק פה בארניב נאו' שמואל ב"מ אביגדור ז"ל נאום ישראל צבי ב"מ יוסף ז"ל נאו' נטע שלמה בן המנוח מ' יהודא ליבוש זצ"ל: אחר גביית העדות ואחר חתימתינו בא לפנינו ר' קאפיל ביגעל אייזין והגיד לפנינו בתורת עדות אז פאס הנ"ל וואס דיא עדות האבין ארויס גינומן אויס דיא מכנסים האב איך בעצמי גיזעהין תיכף וויא דער ליבלי האט גוברענגט איין פאס פאן סענדזי האב איך עהם גיליינט איז עהר גוועזין אויף זייני שטאטאער אונ היום זעה איך אויך דעם פאס דאס אייגינע כתב אין שטאטאר וואס האב פריר גיזעהין ע"ז באנו עה"ח יום הנ"ל שנת הנ"ל נאום שלשה עדים הנ"ל בח"י ממש: עוד זאת שהאשה הכירה בט"ע את בשר הגוף שהוא גוף בעלה עכ"ל השאלה

תשובה הנה לפי הנראה שאין כאן רק סימני כליו ותלי' בפלוגתת הפוסקים אי חיישינן לשאלה בכל מלבושיו והכל מבואר בספרי אחרונים ואין לצרף כאן דעת ר"ת [המובא בש"ע סי' י"ז סעי' כ"ה] שהכירו גופו כי לא הי' גופו שלם ובכה"ג ודאי גם לדעת ר"ת אין מעידין עליו דכמעט ברוב ראשונים שהביאו דבריו כתב וגופו כולו שלם הגם שמבואר בש"ש של הקצות [שמעתא ז' פ' ט"ו] דגם ברוב הגוף שלם נמי שרי לדעת ר"ת ז"ל מ"מ אם גופו נחבל ודאי כ"ע מודים דאסור ויעוין במרדכי שכתב בפ' בתרא דיבמות וז"ל וי"ל דהתם הרוגי מלכות מדוכים בפצעים וחבורות מתקלקלים ואין יכולים להעיד עליהם להכירם לאחר שלשה ימים עכ"ל. והנה אין לך חבול בגופו מזה ההרוג שנקרעו ממנו בני המעיים דלפי הנראה שלא מעצמו יצאו ממנו רק השליכוהו וקרעוהו מרחוק ונחבל בפצעים בודאי כה"ג גם ר"ת מודה שאין מעידין על גופו בט"ע והחוש יעיד ע"ז שהרי לא הכירו שום אדם מאנשי עירו וגם נראה באמת שגם אשתו לא הכירתו ואם אמרה שמכירה הוא נגד כל העולם שאין מכירין אותו ואינה נאמנת. אך הנראה מדברי האשה לא שמכרת גופו בט"ע רק בשרו היינו שלפי הנראה לה בט"ע מבשר בעלה שזה הגוף בודאי בעלה שלו הי' בשר כזה וכן משמעות לשונה בג"ע לבסופו וז"ל עוד זאת שהאשה הכירה בט"ע את בשר הגוף שהוא גוף בעלה עכ"ל. אולם מה לנו לדקדק בדברי העגונה הלזו שבין כך ובין כך אינה נאמנת גם לדעת ר"ת דאם כוונתה על הגוף הוא נגד החוש ונגד כל העולם שאין מכירין אותו ואם כוונתה על בשר בעלה בודאי אינה נאמנת בט"ע של בשרו גם לדעת ר"ת ז"ל כמבואר למעיין בדבריו ולא נשאר לנו רק לקיים דברי הפוסקים דבכל בגדיו לא חיישינן לשאלה אך הי' נ"ל היתר פשוט באם הערל שבא לבית ר' שמאי הכיר את ר' ליבלי והעכו"ם בודאי ידע מזה שנאבד ר' ליבלי הנ"ל א"כ במה שאמר לו הערל שנהרג סגי עדותו ואין לומר דמה שאמר שנהרג הוא ע"י שאלת ר' העניך ולא הוי מסל"ת ז"א כיון שהתחיל העכו"ם מכיר אתה הפשעזמין הוי התחלה שנראה שבא לספר במל"ת מהריגת ר' ליבלי והוי כמו פונדקית שהתחילה לבכות ואח"כ ע"י שאלה הגיד' שמת חבריהם ואפ"ה הוי מסל"ת כמבואר באריכות יתר מזה להתיר בתשו' צ"צ [סי' מ"ב] ובש"א מביאו וא"כ אם הנכרי הכיר לר"ל בודאי אשה זו מותרת לדעת הצ"ץ ז"ל הנ"ל ודעת הב"ח כהריק"ש ז"ל במראה להם מקומו שמת נאמן גם בלא מסל"ת גם שאין מכירין אותו יעוין בתשובותיהם ואי שלא הזכיר העכו"ם שם עירו הא כיון שידעינן שלא נאבד ר' ליבלי אחר וגם העכו"ם אמר לאחד מעיר של ר' ליבלי מכיר אתה הפשעזמין בוודאי כוונתו על ר' ליבלי שמעיר הלזה הפשעזמין הי' בידו נהרג שהרי ר' העניך אמר הפשעזמין הוא של ר' ליבלי וע"ז אמר העכו"ם שנהרג בוודאי כוונתו על ר' ליבלי מעיר הנ"ל וסגי בשמו ושם עירו עם עוד איזה סימנים אליבא דכ"ע ולכן אם העכו"ם הכיר לר"ל הנ"ל בודאי האשה מותרת אך גם אם לא הכירו מ"מ עכ"פ העיד שבעל הפשעזמין נהרג ובהא לא חיישינן לשאלה שהי' דבר המושאל ולכן בכה"ג יש להקל אם יסכימו עמי איזה מגדולי הדור: והנה מעט אשר עיינתי להשתעשע בדבריו הנעימים

מ"ש מאין יצא לו זה לר"ת המעיין בפוסקים יראה דמסברא קאמר לה דז"ל הנ"י בפ' האשה בתרא וכתבו בתו' בשם ר"ת דדוקא בשאין שם אלא הפרצוף הוא דבעינן כולי האי אבל אם הי' כל גופו שלם אפי' אם אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא יפה ע"י סימני הגוף ועוד דשמא בסימנים הוא דאמר הכא אבל ע"י טביעות עינא ניכר יפה הוא כיון שיש שם כל גופו ואפי' אחר כמה ימים כו' ומיהו ודאי אם יש להם סי' מובהק בגופו מעידין עליו בכל מקום שבגופו וכדאמרי' לעיל בפ' האשה שלום גבי עובדא דשני ת"ח דקאמר אסימנין סמכי' כלומר בסימנים מובהקים והכי מוכח לקמן בגמ' דאפליגי בשומא אי הוי סי' מובהק עכ"ל והנה מריש הקשה מעכ"ת דלמ"ד סי' דרבנן מיירי המתני' דאין מעידין אלא על פרצוף פנים וחוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו וכנ"ל אפי' בסימנים אמצעים דלהך מ"ד סימנים לאו כלום וא"כ יקשה להך לישני דבכורות [דף מ"ו ע"ב] דאין מעידין על פדחת לחוד הוא מדרבנן וא"כ למה לא יועיל סימן עם פדחת ולזה רצה מעכ"ת לחדש דהני שני תירוצים בבכורות] תלי' בהך אי סד"ר והנה לדבריו יקשה גם להך לישני דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד מ"מ הוי הך עכ"פ הכרה דלענין בכור סגי בהכרה כזו ובודאי דעדיף מסי' אמצעי למ"ד דס"ל סד"ר והנה לפי דקיי"ל לרוב אחרונים דשני סימנים מצטרפים א"כ למה לא נצרף עכ"פ הכרה דפדחת דהוי מה"ת יותר מסימן ונצרפו עם הסי' האמצעי ומשניהם יחד יהי' סי' מובהק א"ו דכיון דסי' מובהק ממש מהני לכ"ע כידוע וא"כ המתני' דאמרה אעפ"י שיש סימנים בגופו מיירי רק בסי' אמצעי לא בסימן מובהק וא"כ בודאי