דברי חיים חלק א קכח

דגננא ששם לא שייך לומר כ"נ נגד א' מבני העיר דבמקום לא שייך כ"נ רק גבי רשות כמו מומין (או לאחר חזקה אמרינן במקום אחר לא מת) או במקום המצוי כגון עיר מיוחד שייך לומר כאן נמצא אבל לומר על מקום בעיר או שוק כ"נ במקום הזה כ"ה זה לא אמרינן רק כל העיר או השוק מקומו וראי' דמקום לא הוי סימן גבי אבידה לחד מ"ד ולמה לא אמרינן כ"ה ואדרבה אמרי' בב"מ (דף כ"ג ע"ב) וז"ל אמר רב מרי מ"ט אמור רבנן רקתא דנהרא לא הוי סימן דאמרי' לי' כי היכי דאתרמי לדידך אתרמי נמי לחברך א"ד א"ר מרי מ"ט א"ר מקום לא הוי סימן דא"ל כי היכי דאתרמי לדידך האי מקום אתרמי נמי לחברך עכ"ל וא"ל דבאמת רבא ס"ל מקום הוי סימן זה ליתא דהא במציאה ליכא חזקה להמגביה כ"ע ס"ל כ"נ כ"ה א"ו דמקום לא שייך כ"נ דכן דרך ליקח מכאן לצד אחר ולכן גבי גננא דדרך בני אדם לצאת מהגננא ובפרט בעת השריפה וב"א מהמצוים באים להציל לא שייך לומר כ"נ כ"ה אבל בני העיר נגד רובא דעלמא אמרינן כ"נ כ"ה ולכן כיון שבספר נטע שעשועים סמך הרבה על היתר זה וגם מבי' כן בשם הפ"מ ז"ל וכן הבית אפרים סמך על היתר זה נראה לענ"ד להסכים להתיר אם יסכימו שני גדולי הדור בדברי ההיתר

והנה עתה אם כי חביבים עלי דברי מעכ"ת עכ"ז אין מקום לפלפל בדברי פלפולו כי מה שרצה אביו הה"ג נ"י לומר שהרמב"ן התיר בלא הזכרת שמו כבר העירותי דבמלחמות מבואר להדיא להיפוך ולכן גם מה שרצה הרב מעלקוש לדמות סימן לשמות וגם לומר דגם בהוחזקו תרי יצחק מהני כבר מבואר מדברי הרמב"ן גופא והרשב"א להיפוך ולמה לי לפלפל פלפול של הבל. גם מה שמקשה מעכ"ת על הנ"י שמחלק דשאני הכא דהוחזקו בשמו באמת הריטב"א מתרץ כן ודברי הנ"י ידוע שהוא עיקר מהריטב"א כידוע לבקי בנ"י ולכן גם כוונת הנימוק"י כן ועל דברי הקדושין אין מקום לפלפל כי מי יודע אם יהי' העדים שזאת היה השאלה וד"ל. גם מ"ש מעכ"ת דדברי הרמב"ן לא הוזכר בדברי הש"ע אשתמיט' מיניה דמר דברי הב"י והאחרונים שדעת הראשונה דבש"ע [סעיף י"ח] היא עפ"י דעת הרמב"ן והרמ"א מביא היש חולקין שהוא דעת הרא"ש ז"ל והרבה מדאי האריכו בזה כל האחרונים בהצעת דברי הש"ע לפי שיטת הרמב"ן ז"ל: כללו של דבר דאין לסמוך על כ"נ וכ"ה לחוד דיש חזקת איסור א"א נגדו וכן מבואר בנוב"י במ"ת [סי' נ"ט] ובתשו' ר"י ווייל סי' ע"ט אך כיון שיש סימנין גרועים כלים ניכרים בטביעת עין בכה"ג שוב לא חיישי' לשאלה וכמבואר לעיל משום דבמקום דלא שכיחי בכה"ג לכ"ע תולין במצוי וגם כיון דבאמת מצוי וקרוב אלים מרוב ורק דחזקת א"א מגרע הקרוב עכ"פ ודאי לא הוי רק חששא מועטת וא"כ שוב הוי רק נפילה או שאלה דיחיד דלא חיישינן והיינו דנימא שאתרע מהמיעוט שבא לכאן והוא שאל מזה הכלים זה לא אמרינן הגם דהנוב"י [במה"ק סי' נ"א] שדא נרגא בהאי סברא מ"מ נראה להתיר דכ"כ הנוב"י גופא במ"ת להתיר בכה"ג יעי"ש [בסי' נ"ט הנ"ל] בהאי עובדא ממש בשריפה וגם בתשו' מהרי"ו סי' ע"ט מבואר ג"כ להתיר ובאמת כן נראה מירושלמי כתובות שכ' שם הל' יו"ד וז"ל אמר ר' אילא בשם ר' ינאי תוכה שבציפורין בעל רבא בשם ר' ינאי ראו אותו פירש מציפורין ובועל חזקה שפוסל ששם בעל פלטיא מהו ר"י ר' יוסי אומר ברוב כו' יעי"ש ולענ"ד כוונתו כך דתוכה של ציפורין היינו מקום הפנימית שבתוכה מבני העיר ומבני הקרונות הבאים לכאן דיש תרי רובי אבל אם פירש מציפורין לא ממקום התווך ששכיחים בני עיירות הבאות הוי כעיר מובדלת ואמרי' כ"נ ופלטי' היינו דרך שהולכין משם מבני העיר לתוך פנימית השווקים וכן השיירות והקרונות הולכים בדרך הפלטיא פליגי בזה אם הוי עיקר בני העיר או הוי תרי רובי וכעין שמבואר סברא בת"ש סי' ס"ג ופר"ח שם וכל דברי הירושלמי יבואו כפשוטן לפי זה והפנ"מ פי' אשר לא יכולתי להבין יעו"ש עכ"פ לפי פירושינו נראה דזה הוי כחזקה שמכאן בא ולא מהני כלל הרוב האחר אפי' לסמוך להרוב של בני העיר ולכן לא מקרי רק רוב א' וליוחסין בעינן תרי רובי הרי (דלא הוי) זה החשש דלמא בא מרובא דעלמא לא מבני העיר הוי רק חשש מיעוט ולזה שוב מקרי נפילה דיחיד וכה"ג לכ"ע לא חיישי' לשאלה כן נ"ל ברור. ועכ"פ כיון דעיקר ההיתר על היכר הבגדים צריך לבאר היטב אם ניכר להם בט"ע או רק בחוורי וסומקי הגם שמשמעות הלשון נראה שהכירו בט"ע אין סומכין ע"ז כמבואר בתשו' מהרמ"פ סי' [ל"ו] אך מה שמסופק מעכ"ת אם נאמנת לאחר נשואין מבואר בב"ש [סי' י"ו ס"ק קל"א ובח"מ שם ס"ק פ"ד] שגם אחר נשואין נאמנת וכמבואר בר' ירוחם הטעם דמתוך חומר לא תשקר הגם די"ל דשאני הכא דחזינן שאינה מדקדקת דהרי עברה על דברי הב"ד שהתרו בה שלא תנשא ז"א דהא לא חילקו חז"ל דכל אשה אפי' חשודה נאמנת לומר מת בעלי מתוך חומר כן ה"נ נהי דחשודה לעבור מ"מ לא תשקר מחמת חומר שהחמרת עלי' בסופה ואין לומר דכאן לא שייך חומר דכבר בלא"ה נאסרה זה ליתא דהא ר' ירוחם כתב להדיא לאחר הנשואין נאמנת משום חומר שהחמרת עלה הרי דהגם דלא שייך עתה גבה חומר דבלא"ה נאסרה מ"מ אמרינן שאמת אתה משום דדייקא קודם שנשאת כדי שלא תיאסר לבסוף וגם כי סברת התוס' יבמות דף צ"ג [ע"ב ד"ה עד] דכיון שיש נשים דייקות גם האי דייקא ע"ש

סוף דבר אין בידינו להחמיר במה שמבואר להקל באין חולק וגם לכאורה עלה על דעתי כיון שאמרינן להרבה פוסקים דלמאן דראה וידע הטביעה אומר בדדמי ולא מהני ט"ע א"כ ט"ע דבגדים נמי לא יהני דאמרה בדדמי אמנם באמת מבואר בכל תשו' אחרונים דליתא לזה ורק בט"ע בבגדים מהני גם בראה הטביעה יעוין בק"ע בכמה תשובות ודו"ק. וע"ד העד שאמר בתחלה שהכירו בט"ע גמור אין בעדותו ממש כי נראה למשקר ובכה"ג אין סומכין עליו כמבואר להדיא בתשו' הריק"ש הנקרא אהלי יעקב

[סוף] דבר אם יסכימו גדולי הדור להתיר גם אני כא' עמהם להתיר דברי הק' חיים הלברשטאם: סימן לא

שאלה במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא באתה לפנינו האשה מ' פעסיל בת כהר"ר שלום קארין מפ"ק ובקשה מאתנו ב"ד ח"מ שנקבל עדות נידון בעלה אשר נאבד מעש"ק פ' קרח ארבעה ימים לחדש תמוז שנת תרזי"ן ואמרה לפנינו בזה"ל היות בעלי איז אוועק גיגאנגין עש"ק הנ"ל פריא האנדלין אויף דיא דערפיר אין האט מיר גיזאגט איך וועל מיך ניט זאממען איך וועל באלד לביתי קומין אונ האט מיט גינימען דיא תפלין אונ איין פשעזמין אונ א בייא גארטיל מיט געלד אין עטליכנע טארבעליך. וויא איך האב עהם בערב ניט בביתי גיזעהין זא האב איך באלד אן גיהויבין נאך צו פרעגען ואין קול ואין עונה. ביום א' שאחריו ששה לחדש הנ"ל בין איך תיכף גיגאנגין לכפר וואלע הסמוך לקהלתינו בווייל בעלי האט מיר גיזאגט עהר וועט גיין קיין וואלע אונ פין וואלע קיין זארעווניא האט מיר איין ערל מוואלע גיזאגט אז פרייטאג פריא זייגר ניין איז בעלי אצלו גיווען אונ האט בייא עהם אביסל פעהדרין גיהאנדלט. ביום הנ"ל וביום ב' שאחריו האב איך אן גיהויבין צו בעטין אנשי קהלתינו מען זאל עהם גיין זוכין זענין מאנשי קהלתינו גיגאנגין זוכען ביום ג' אונ האבין עהם ניט גיפונין. ביום ד' שבוע הנ"ל זענין גיגאנגין ר' העניך ור' משה אייזיק מפ"ק לכפר וואלע אונ האבין גיברענגט צו פירען איין הרוג האב איך תיכף דער קאנט דיא אללע מלבושים וואס דער הרוג איז גיוועזין אן גיטאהין גם דיא מכנסים האב איך אוף עהם דער קענט גם זייני שערות והבייא גארטיל ותפלין האב איך אלדינג דער קענט אז דאס איז מבעלי כהר"ר ליבוש בן כהר"ר צבי ז"ל וואס איז נאבד גיווארין מעש"ק הנ"ל כ"ד האשה הנ"ל

אח"כ באו לפנינו ב"ד ח"מ שני אנשים הללו היינו ר' העניך בן כהר"ר נתן וגיסו ר' משה אייזיק בן כהר"ר ירמי' מפ"ק והגיד ר' העניך בזה"ל איך זאג בתורת עדות זוא איז גיוועזין דיא מעשה יום ד' פ' חקת תשעה ימים לחדש תמוז תרזיי"ן בין איך מיט גיסי משה אייזיק גיגאנגין לכפר וואלע זענין מיר אריין גיגאנגין לבית ר' שמאי מערדר היושב שם בכפר הנ"ל איז גיסי משה אייזיק אוועק גיגאנגין על הכפר האנדלין אונ איך בין גבליבין אצל ר' שמאי הנ"ל איז אריין גיקומין איין ערל אונ האט גיהאט איין פשעזמין אונ זאגט צו מיר דער קאן דעם פשעזמין וועמיס ער איז האב איך תיכף גיזאגט איך דער קען דעם פשעזמין ער איז דעם ר' ליבליס רק וויא איז דער יוד פין דעם פשעזמין ענפערט הערל הנ"ל דער יוד ליגט גיהרגת צווישען דיא תבואות אונ דיא כלבים האבין עהם שוין באלד אויף גיגעסין וויא איך האב דאס דער הערט בין איך תיכף גיגאנגין נאך גיסי משה אייזיק אונ האב מיט גרופין דעם בעל הבית ר' שמאי גם