דברי חיים חלק א קכו

בכל אלו הדברים וכיוצא בהן אם אבד זכרו אח"כ יורדין לנחלה בעדות זו אעפ"י שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל לענין ממון אם העידו העדים וכו' הרי אלו נוחלין ע"פ וכזה מעשים בכל יום בכל ב"ד ולא שמענו מי שחולק בדבר זה עכ"ל מדבריו אלו משמע דבשום אומדנא בעולם אין מתירין אשה רק בעד ממש ולדעת הרבה מגדולי אחרונים ס"ל אליבי' דאפי' בסי' מובהקי' ביותר א"מ ועכ"פ בשארי אומדנות וסי' לא מהני אך גם הוא מודה דהוי רק מדרבנן כמבואר להדי' בדבריו וכן פסקו כדבריו בטור וש"ע א"כ כיון שלד"ה הוא רק דרבנן לפע"ד בכה"ג שומעין להקל דרבו המקילין כידוע ובפרט בצירוף שראו אותו שלם ולא ראו הטביעה בודאי שפיר יש לסמוך על הפוסקים המתירין שתי רובא הן בסימני כל בגדיו והן מה שהכירוהו ולא ראו הטביעה אפי' שלא ראו לאלתר אבל (באם) אין להצטרף דהוי שאלה דיחיד דל"ד דהוי שאלה דרבים דחיישינן דאף אחד מרוב העולם שאל ממנו בגדיו ולאח"כ נשתנה כדרך מים המשנין וזה לא מקרי שאלה דיחיד וז"פ ולכן נלע"ד להתיר אשה זו אם יסכים אתי איזה גדול מובהק ומעכ"ת אז אתתא דא שריא

והנה פלפולו הנעים ראיתי אך אין לי פנאי לבלות הזמן בפלפול שאינו נוגע לדינא מחמת טרדותי בלימודים ופלפולי בשיעורין עם נכדיי שיחיו ובאיזה עניני טרדות קהלתינו ועדתינו שיחי' ולמען הראותו שלא השלכתי דבריו אחור ח"ו אחוה דעתי מה שיש להעיר על תירוצו בקו' הרב בב"י ז"ל עפ"י סברת האו"ת ולזה חידש מעכ"ת דזה גופא הוי סי' מה דאזיל באוכף דמיסקב לי' וזה נגד דעת הר"נ ז"ל ויתר הראשונים שכולם כתבו דרק באוכף חיישינן מחמת שהמשאיל אמר לו שנאבד אוכפו עם החמור א"כ הוא שלא כדברי מעכ"ת נ"י וגם א"א דאיירי בסי' מובהק ביותר ל"צ קרא דהוי כעדים כמ"ש כל הראשונים יעויין באס"ז. אך אין להאשים למעכ"ת בזה כי כמה גדולי האחרונים כתבו שלא כדעת הר"י והראשונים ז"ל יעוין בנודע ביהודא ובעצי ארזים: סימן ל

תשובה הנה מבואר בש"ס ב"ב (כ"ג ע"ב) וז"ל הש"ס שם א"ר חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבה דאורייתא אפ"ה רובא עדיף מתיב ר"ז והי' העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישא מינה בדליכא וליזול בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואע"ג דאיכא אחרינא דנפיש מיני' בדליכא כו' ושם ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא לימא משום דסבר לה דר' חנינא שאני התם דאי מיגניב מינה איצנועי בגוי' לא מצנעי וה"מ דחמרא אבל עינבי מצנעי עכ"ל. וכתב הרמב"ן ז"ל בחי' וז"ל אבל ענבי מצנעי פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לר' חנינא אסור דכי הא לאו קרוב הוא אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצא כאן הי' וה"נ מוכח בקדושין פ"ק דקאמרי' בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של כל הגננין למכור על פתח גנותיהן כדאמרי' בסוף ב"ק הלכך כמו שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף וכן נ"ל עכ"ל אלמא דמקום המצוי אזלינן בתרא (בתר) דמצוי להיות במקומו ולא חיישינן דלמא אתא מרובא דעלמא וגדול מזה כתב הת"ה הארוך בדיני י"נ [בית] חמישי שער ד' וז"ל ומסתברא דאפי' בעיר שרובה נכרים ואינו יודע אם גנבים נכרים או גנבים ישראלי' אם ישראלים שבאותה העיר דרים בשכונה בפ"ע שאין דרך הנכרים מפסקת אותו הרי אותו שכונה כעיר בפ"ע ואין הולכין בה אחר רוב השכונה ואעפ"י שיש קצת נכרים דרים דהרי שכונה זו כעיר בפ"ע ואעפ"י שאין דלתות השכונה ננעלות וכדרך שאמרו גבי בשר הנמצא דאין הולכין אחר רוב אלא אחר רוב טבחי העיר ואעפ"י שאין דלתות מדינה נעולות כדאי' בשלהי פ"ק דכתובות עכ"ל ומביאו הב"י והש"ך ז"ל [סי' קכ"ט] אלמא דאזלינן בתר מקום המצוי והפר"ח ז"ל [ביו"ד סי' ס"ג] הקשה עליהם מהא דאמרינן הכא וליזל בתר רובא דעלמא גם שלא מצוי ולפי הנלפע"ד אדרבה מכאן ראי' לדבריהם דהנה לכאורה תירוץ הגמ' בדליכא דנפיש מינה אינו מובן כלל וכי בכל א"י הי' כל העיירות שוות וגם הרמב"ם ז"ל כתב בהל' רוצח פ"ט הל' ו' וז"ל אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה אבל אם הי' אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב והמרובין מביאים העגלה עכ"ל וקשה איזה הן הנקראת סמוכות ומאי שיעור הוא הלא יש בא"י ודאי איזה עיר גדולה מחברת' (שיש בה ב"ד) וכן בתוס' מכות דף (י' ע"ב) בד"ה חד אמר וז"ל תימא דהא תנן (סוטה מ"ד) עגלה ערופה אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד וי"ל דהתם מיירי כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי לאוקמי קרא דמקיימי לי' אבל הכא מיירי כגון שאין שם ב"ד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו עכ"ל וקשה נמי מאי שיעור הוא לחלק ולומר דמודדין ממקום שיש בה ב"ד ובאיזה מקום נאמר דמביאין אעפ"י שאין שם ב"ד הלא בתורה כתיב סתמא והעיר הסמוכה עפ"י מדידה ובמקום שאין ב"ד אין מביאין ומודדין מעיר שיש ב"ד מגזה"כ כמבואר (בסנהדרין) [בסוטה דף מ"ה ע"ב] לכן קשה מאי גבול שנדע אימת צריך דוקא למדוד מעיר שיש בה ב"ד גם שיש קרובה הימנה ואין בה ב"ד מ"מ אין מביא ע"ע רק עיר שיש בה ב"ד גם שהיא רחוקה ממנה ואימתי אמרינן שתביא העיר שאין בה ב"ד ולא מודדין ממקום שיש בה ב"ד. וי"ל לפ"ד התוס' ז"ל אולי איירי התוס' ג"כ ביושבת בין ההרים אבל פשט דבריהם לא משמע כן. ולכן נ"ל ברור דודאי אין מודדין רק ממקום ששכיחים לבא ומצוים ב"א אבל לא ממקום שאין מצוים לבוא משם ואז שפיר חילוק של התוס' שאם אין בסמיכות ששכיחים משם עוברים ושבים אזי מביאין אפילו ממקום שאין שם ב"ד וכן נמי הדין שכ' הרמב"ם והוא מש"ס הנ"ל דאזלינן בתר עיר הגדולה היינו שהיא סמוכה עכ"פ ששכיחים ב"א משם אבל לא מעיר גדולה שבסוף העולם כאשר עלה בדעת מרן הב"י ז"ל בכ"מ וא"כ (ע"ז כתב) [בזה אתי] שפיר הגמ' לבתר דמתרץ לי' דליכא דנפישא רק ששניהם שוים היינו העיירות המצויים עוברים ושבים מהם למקום שנמצא החלל שניהם שוים וליכא רוב פריך הגמ' שפיר כיון ששניהם שוים במצוים ניזיל בתר רובא דעלמא דכן מבואר בהדי' הדין לגבי בשר הנמצא בש"ך יו"ד סי' א' דאם שוים במצוים אזלינן בתר רוב העיר ועי"ש ולקמן נבאר טעמו אי"ה. אך באמת לפי מה דקיי"ל במצויים אזלינן בתר קורבא המצוי וכדברי הרשב"א הנ"ל קשה מאי פריך הגמ' הא קרוב ומצוי עדיף מרוב אך באמת אכתי לא אסיק הש"ס הך חילוקא ורק רבא הוא דחדית לן רוב ומצוי קאמרת וכן נמי לענין קרוב ומצוי מהך דרבינא אבל בס"ד ה"א דר"ח אזיל בתר רוב אפילו הקרוב מצוי ולכן שפיר פריך הגמ' ליזל בתר רובא ולזה באמת לא הביא הרמב"ם ז"ל הך אוקימת' דיושבת בין ההרים דלמסקנא לא אצטריך לזה דאזלינן בתר המצוי וקרוב ולא לפי הרוב שאינו מצוי וכן פסק בשמ"ח והפ"י בכתובות כתב וז"ל דף ט"ו בד"ה בגמ' בקרונות של צפורי הי' מעשה דוקא בשעת קרונות דהיינו ביום השוק אזלינן בתר רוב סיעה אבל בלא"ה לא אזלינן בתר רובא דעלמא ואע"ג דבעלמא פשיטא לתלמודא דאזלינן בתר רובא דעלמא היינו בעגלה ערופה שמצא ההרוג בשדה וכן בניפול שדרך הגוזלות לבא מעלמא משא"כ הכא לא שבקינן רוב העיר שמצויין שם תמיד ולמיזל בתר רובא דעלמא שאינן מצויין משא"כ בשעת הקרונות רוב הסיעה נמי מצויין וכיוצא בזה כ' נמי הש"ך ביו"ד סי' ס"ג עכ"ל הרי דאם אין שעת קרונות אזלינן בתר רוב בני עיר ולא בתר רובא דעלמא וא"כ הכא דנמצא שלא בשעת קרונות בודאי הולכין אחר בני עיר וא"כ אם ידעינן בוודאי שלא נפקד מהם איש זולת זה בעל העגונה שפיר אמרינן דהוא הוא מבני העיר ולא תלינן באחר מבני העולם וכמו שפסקינן גבי מצא גדי שחוט ביו"ד [סי' א'] ובש"ך ובסמ"ח יע"ש אך לכאורה קשה ע"ז הלא אנן מחמרינן בדברים שרובא למיתה וכמו במים שאין ל"ס וגם הלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ובודאי גם בקרוב ומצוי אית לן לומר סמוך שאינו (מיעוטא) [מצוי] לחזקה וכן ראיתי בס' נטע שעשועים [סי' ס"ד] כתב לומר כן דלא אזלינן כאן בתר רוב ומצוי משום איסור חזקת א"א וחזקת חי הן באמת חזקת חי לא שייך לכ"ע דבשלמא בעלמא יש סברא לומר חזקת חי לזה בעל העגונה ואי דהא גוף הנמצא ג"כ הי' לו פ"א חזקת חי מ"מ אנו אין לנו בחזקה רק על מי שדנין כמו שהאריכו בזה האחרונים אבל כאן דע"כ עלינו לדון על בעל העגונה כיון שמצוי וקרוב הוא וכאן נמצא וכאן הי' ולא מרוב העיר ומה תאמר לא זה היא דהא הי' לזה בעל העגונה ח"ח וא"כ ע"כ אחר בא לכאן מעלמא ומת וקשה מה תעשה לחיות האחר כיון שע"כ עליך לומר שבא לכאן מעלמא חי ע"כ איתרע