דברי חיים חלק א קכג

דהא אם נקשי מוכח משם סדא"ו י"ל דאיירי במצאו בעצמו ומכירו בט"ע וכמ"ש התוס' וקמ"ל דל"ח לשאלה ואם נפשוט דל"ח לשאלה יש לדחות דאיירי באומר שלא השאיל ורק שמכירו בסי' וסדא"ו וזיל הכא קמדחי לי' זיל הכא קא מדחי לי' ולזה המתין הגמ' בזו עד אחר כל הסוגי' ולא איפשט האבעי' אי סדא"ו או לא ולבתר הכי שאיל כיון דלא איפשיט א"פ ע"כ מוקמת הברייתא במצאו בעצמו ומכירו דסד"ר לחומרא א"כ ליחוש לשאלה וא"כ מוכח כשיטת הב"י ז"ל דגם אם סד"ר חייש לשאלה ולא כסברת מהר"ל ז"ל. ועפ"ז מיושב נמי מה דביבמות מקשה הגמ' תיכף מכיס וארנקי דהנה ביבמות ע"כ דילפי' איסורא מממונא דאל"כ מ"ש דמעידין על השומא ואי דילפי' מחמור (בעידי) [בסי'] אוכף הא התם ביבמות בהה"א בהא שמעתא עדיין לא ידעי' מחמור בסי' אוכף וא"כ קשה האיך ילפי איסורא מממונא אך באמת לק"מ דביבמות הסוגיא אזלא אליבא דרבא והוא ס"ל כרבה רבי' דבלא הוחזקו ל"ח לשני יב"ש [עיין בבעהמ"א] ולהרבה אחרונים גם אביי ס"ל כרבה וא"כ שפיר כיון דילפי מממונא דסימנא מילתא הוא ממילא הוי לא הוחזקו ובלא הוחזקו גם באיסור ל"ח וכמו שאמר רבא בגמ' בב"מ וכ"כ זקני הח"ץ ז"ל [בסי' קל"ד] דסי' הוי (כהוחזקו) [כלא הוחזקו] וכן בפ"י משמע כזה ולא כאשר דימה בס' ש"ש [ש"ז פ"כ] להקשו' [עליו] וכבר בעזהי"ת ישבתי דברי הח"ץ ז"ל וא"כ מש"ה ביבמות שפיר ילפי' איסורא מממונא ומש"ה כשמתרץ הגמ' אבע"א בחוורי והיינו דבממון ל"ח לשאלה א"כ שוב יליף מממונא ולא קשה מגט וא"כ ע"כ צ"ל דקו' הגמ' ביבמות הוא כיון דאחדש לן חששא דשאלה למ"ד סדר"ב וא"כ חיישי' לכל מאי דאיכא למיחש ניחוש לשאלה וכדברי הב"י ומתרץ דכה"ג לא מושלי אינשי ויליף מממון בכה"ג דלא מושלי דלשיטת הסוגי' בב"מ אליבא דרבה יליף איסורא מממונא דהוי לא הוחזק ומה מאוד עלו יפה דברי רש"י ביבמות בד"ה מצאו קשור כו' וז"ל מא"ל ליחוש אעפ"י שהוא מכיר את הכיס י"ל שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט עכ"ל שקשה מאד דלמה לא מפרש כפשוטו שמא נאבד מהשואל וכמו שמפרש בב"מ אולם לפמ"ש דהסוגיא ביבמות אליבא דרבה דל"ח רק בתרי ריעותא הוחזק ושכיחי שיירת' והנה הרשב"א ז"ל בגיטין דף כ"ז הקשה וז"ל בד"ה הא דאמרינן כו' [עד] ולפי' נ"ל דדברי רבה בעצמם הוקשה להם דאטו מי איכא טעמא משום דלתרי יב"ש ל"ח ואפי' הוחזק א' במקום שאין הש"מ ל"ח לי' משום דלנפילה דחד ל"ח א"כ לדבריו אפי' הוחזקו שני יב"ש יהדר ואפי' במקום שהש"מ דהא לא הוחזקו אחרי' אלא זה והשני ולנפילה דאותו השני ל"ח לנפילה דהא לא חיישי' אלא אין הכל תלוי אלא בנפילה דרבים דכיון שכן כל שנמצא במקום שהש"מ אנו חוששי' ליב"ש טובא ושמא רובא מפני שהשיירות מביאין גיטין של יב"ש טובא ולנפילה דרבי' חייש' וא"ת א"כ רבא מ"ט ור"ה ור"ח האיך קבלו ממנו י"ל דכל שאנו רואי' דיש אחר דשמו כן הוא ושם עירו אנו חוששי' שמא יש אחרים הרבה ומבני השיירות נפל עכ"ל הרשב"א. והנה לפ"ז מאי מקשה הגמ' דכיס וארנקי היכי מהדרי' ניחוש לשאלה והיינו אם נפרש דילמא מהשואל נאבד דמה בכך הא עכ"פ לא מרבים נאבד ולנפילה דיחיד ל"ח ותי' הרשב"א לא שייך כאן ולכך פי' רש"י נהי דמכיר היינו בט"ע והוי נפילה דיחיד מ"מ ליחוש (לנפילה ורק) [לשאלה] שמסרו לו ולזה גם ביחיד חיישינן כמ"ש הגמ' ביבמות דף קי"ו גבי חבו בר נאני למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר בי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' מאי אמרת דילמא מסר לי' אותיו' נקנות במסירה עכ"ל הגמ' אלמא דלמסירה אפי' ליחיד חיישי' ושפיר קשה ניחוש לשאלה אבל בב"מ אזלא הסוגי' אליבא דר"ז מפרש רש"י ז"ל כפשוטו ודו"ק. עכ"פ מכאן ראיה להגאון ז"ל דאם סד"ר חיישי' לכל מאי דאיכא למיחש דכל קו' הגמ' סובבים ע"ז דגם אי סד"ר ניחוש לשאלה ואי דיליף מממון הא איסורא מממונא לא יליף וא"ל דהוי כלא הוחזק ושפיר יליף מממון וכמו שמסקי' בב"מ זה ליתא דאנן פסקי' לחומרא הגם שדעת כמה מראשוני' דבעגונא פסקי' כרבה עכ"ז לא נסמוך בבירור ליליף איסורא מממונא בכה"ג דהנה באמת גם מסברא י"ל דלא ילפי בכה"ג איסורא מממונא דהנה התו' בחולין דף צ"ו א' בד"ה פלני' כ' וז"ל וא"ת והאיך מחזירי' שט"ח בסי' והא אי אתו סהדי ואמרי פ' דהאי וסימני' והאי סימני' לוה מפ' לא מפקי' וי"ל דל"ד שטר שאין אדם מוחזק בו שיאמר שלי הוא מהדרי' שפיר אבל ממון שביד הבעלי' אין להוציא ע"י סימני' דה"נ לא הוי מפקי' חפץ מיד בעליו אי אתו סהדי ואמר ההוא חפץ דהאי סימני' דפלני' הוא עכ"ל ובאמת יפלא בעיני [לפ"ז] מדוע לא נחמיר בחזקת א"א כמו להוציא ממון ומאי ראי' ממציאה דשם ליכא חזקת ממון והלא ילפי דבר דבר מממון שצריך עדים ולא כמ"ש הפ"י [שם דכ"ז סד"ה איבעי' להו] שילפי' דבר [דבר] מממון מציאה דהא מבואר בח"ר [בח' ריטב"א ריש גיטין] דילפינן ד"ע מממון שצריך בו דוקא עדים וא"ל דסי' הוי כרוב דבממון לא אזלי' בתר רוב ובאיסור אזלי' בתר רוב דז"א דודאי סי' לא הוי כרוב דאם הוי רוב א"כ מ"ט דמ"ד סד"ר וא"ל דבזה גופא פליגי דקשה לומר דיחלקו במציאות אם רוב פעמים מתרמי סי' כסי' אי לא א"ו דאינו כרוב אליבא דכ"ע ורק דפליגי אי אזלא התורה לחוש לאתרמי או לא חיישי' וא"כ קשה כיון דממון אין מוציאין בזה למה נקל בחזקת א"א וע"כ צ"ל כיון דגלתה התורה דאין חוששין לאחר נוכל לסמוך בכה"ג לומר שזה הוא ולא לחוש לאחר וכמ"ש הנ"י גבי ע"א [פ' בתרא דיבמות ועיין בריטב"א הנ"ל] דבדבר ברור שמת מוציאין אותה מחזקת א"א הגם שאין מוציאין ממון באומדנא כזו ויש להסביר הדבר יותר לפי מה שמבואר בהג"מ בה"א [א"ה נראה דצ"ל בתשו' מימוני דשייכי' להל' אישות סי' ג'] דאם לפי דברי העד אין כאן חזקה גם ע"א נאמן בדבר שבערוה [א"כ] רק לפי המוחזק לנו שזה הוא ע"י שמכירים אותו בסי' וא"כ כבר יצאתה מחזקת א"א ורק דבאת לחוש לאחר י"ל כיון דחזינן דהתורה לא חששה לזה גם אנו לא נחוש לאי' והותרה ממילא מחזקת א"א כיון דמת לפנינו אך כ"ז באם יש סי' בגופו אבל אם אין סי' כלל בגופו רק במלבושיו שאז בפנינו האשה בחזקת א"א ורק שבאנו להוכיח שמת דאל"כ מאין בא ההרוג לבגדים א"ו הוא נהרג בבגדיו אלו הלא מאומדנא אין מתירין חזקת א"א ומאי ראי' ממציאה שהוא דבר שאין לו חזקת ממון משא"כ חזקת א"א אין מתירין באומדנא דא"כ נתת דבריך לשיעורין כאשר ראינו באמת דיש סוברים דציצית לא מושלי וי"א בסודר וי"א בכל מלבושיו וכן יש סברא בדבר השאול שאינו רשאי להשאיל וכדומה סברות רבות בודאי לא משום אומדנא כזה נתיר א"א ולא יליף מממון דאין לו חזקה ודברי הב"י ראוי' לאומרם ואולם עכ"פ בכמות נ"ד שהכירו אותו בט"ע ורק דיש חשש שנשתנה ע"י המים שוב לזה סומכי' אאומדנא דלא נשתנה והרי הוא מת לפנינו ויצאתה ממילא מחזקת א"א הגם בח"מ ז"ל אי' בתשו' להחמיר במעשה כזה ממש מ"מ הלא רבים החולקי' עליו הב"ש ז"ל והח"ץ ז"ל והנ"ב והש"ש וכמה מאחרוני' וגם באמת בפוסקי' מצינו כמה פעמים להתיר באומדנא וצירוף סימנים יחד וכעין עשרה בני אדם שנשאו סחורה כזו או כמה גווני כזו לכן אין להחמיר בזה ומה שרצה מעכ"ת להתיר מחמת המקום הנה כבר הארכתי בזה להוכיח דלא כהנך גאוני ה"ה זכרון יוסף וסייעתו ומביאם בב"א דאין זה דומה כלל לנידון דהמבי"ט דצריך שהלך ממש למקום שנהרג ולא שהי' בדעתו לילך לשם והי' בסמוך לו והבאתי ראיות ברורות לזה וגם מ"ש מעכ"ת דלא שכיחי שיירות אני מגמגם בזה דמאן מפיס בעתים הללו שכיח עוברי דרך בכל פינה ופינה גם המצח אינו לסי' מובהק ממש ומה שמצדד מצד הכרה בודאי יש לצרף דעת המקילים כסברת ר"ת ובפרט בספק וכנראה מהגב"ע שבבירור לא הי' כ"ד שעות וכל זה יש לצרף אמנם שלבי מגמגם קצת בזה הגב"ע במה שמבואר שהערל דימה מתחלה שהוא רא"צ והלא הי' מכירים את רא"צ אלא נראה מזה שנשתנה מתחלה לצורת רא"צ ואולי לאח"כ נשתנה לצורת הנאבד אמנם באמת אין מל"ת נאמן להחמיר בזה ולכן יש להתירה. והנה עיינתי בדברי מעכ"ת אשר פלפל בחכמה אולם אין הפנאי להשתעשע במלין דחכמתא ורק בקצרה מה שרצה להעמיס ברש"י חולין לפע"ד בד"נ לא אזלי' בתר שום דבר רק בט"ע ממש ויעוין בגמ' גבי מכמינים לו עדים [בסנהדר' דף ס"ז] וכ"נ מדברי הרמב"ם דבד"נ אין הולכי' בתר שום אומד וא"כ בודאי בכלים דלא מושלי וט"ע וסי' מובהק בגופו לא מהני בד"נ דז"ל הרמב"ם בס' המצות מל"ת ר"צ הזהיר הדיין שלא לחתוך הגדרים באומד הדעת החזק ואפי' הי' קרוב לאמת כגון שהאדם ירדפהו שונאו כו' הרי זה הרודף לא יהרגוהו סנהדרין על צד חתוך הגדר כו' שנא' ונקי וצדיק אל תהרוג כו' יעו"ש. ושוב כתב מעכ"ת ליישב דברי רש"י ז"ל ביבמות לפע"ד רש"י ז"ל כתב וז"ל מצאו קשור כו' מא"ל ליחוש אעפ"י שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה וקשר בו את הגט כנ"ל משמע דאיירי שמכירו לא כמ"ש מעכ"ת וגם א"א דמיירי שלא הוחזק לשליח והוי רק כע"א א"כ נהי דל"ח מ"מ ודאי דבר