דברי חיים חלק א קכא

דהאיך ילפי (ממונא מאיסורא) [אי' מממונא] הא לעיל (בב"מ) אמרינן (ממונא מאיסורא) [אי' מממונא] לא יליף. דלפ"ד לק"מ דוודאי אי לא הוי ידעינן שמחזירין גט בחדא לטיבותא אין לילף מממון כמ"ש בש"ס לעיל אבל כיון דפשיט לי' שם דאפילו באיסורא מחזירין ע"י חד לטיבותא שוב ממילא אם סי' דאורייתא עכ"פ הוי לא הוחזקו וממילא מחזירין ומש"ה א"ש נמי מאי דקאמר [שם] (בב"מ) נ"מ לאהדורי גט ולא אמר נ"מ לענין אשה שנמצא בעלה מת. דז"א דהא (ממונא מאיסורא) [אי' מממונא] לא יליף. ולהכי אמר דנ"מ בגט דמוכח ממילא דהוי לא הוחזקו ושוב ממילא גם בא"א הדין כן)

אבל אם סימנין דרבנן וודאי מקרי הוחזקו דחיישינן לכמה ב"א בסי' כיוצא בזה. ונפלאתי על זקיני הח"צ ז"ל [בסי' קל"ד] שר"ל גם אם סד"ר מקרי לא הוחזק דא"כ איך יפרנס הסוגיא דאם סד"ר לא מהדרינן גם בסימנין. ואמאי לא הא לרבה מהדרינן בחדא לריעותא. וגם ראיותיו שם נפלאו ולא זכיתי להבינם. וגם בנ"ב ראיתי שבאיזה מקומות כתב כדברי הח"צ ז"ל אך תברי לגזזי וכתב בעצמו דזה מקרי הוחזק. כיון דשכיחי לאלפים ולרבבות ב"א בוודאי אם סד"ר מקרי הוחזק יעויין בדבריו [בסי' ל"ו] אך עכ"פ זה ברור דאם סימנין דאורייתא מקרי לא הוחזק. ועפ"ז נתיישב מה שקשה למאוד דלמה נאמן ע"א כגון צורבא מרבנן לומר שמכיר הגט הא אפי' צורבא מרבנן אינו נאמן בדבר שבערוה. אך לפי מה שכתבנו י"ל כיון דעכ"פ ידעינן שהוא כתב גט כזה וסימנא ג"כ אית לה בגווה. זה לא הוחזק מקרי די"ל דמי ששמו כשמו (י"ל) [יהי' לו] ג"כ זה הסי'. וא"כ הוא רק מדרבנן. ומש"ה נאמן ע"א אך באמת גם בזה צ"ע גם אם נימא דהוא דרבנן אם נאמן ע"א בדבר שבערוה בדרבנן. ומצאתי בבית מאיר שהעיר בזה. והנה לפי מה שכתוב בפ"י [קידושין דף ס"ג ע"ב] בסוגי' דהאומר קדשתי וא"י למי דהיכי דהספק בלא העד דנאמן אפי' בדבר שבערוה [א"ש]. אך זה תימא מאוד דא"כ למה לי קרא גבי סוטה ועד אין בה וא"ל דילפי מינה הא התם שאני דרגלים לדבר. יעויין בסוטה דף ג'. אולם מה שנ"ל דהואיל ונודע לנו שהוא כתב גט והוא אומר שאין לו שום ספק שזה הוא דנאמן דלא שייך כאן ענין עדות כלל. דאצלו אין שום ספק בדבר ואינו רק כמברר דבר. וסברא כזו ראיתי באחד מאחרונים לענין היתר שנפל ברוב איסור שנאמן ע"א דהוא אינו רק מברר דבר ויעויין בסי' קכ"ז בט"ז ז"ל. היוצא לנו מכל זה דטעמא הוא דסימנים מהני בגט משום דהוי לא הוחזקו. אך דקשה לי לפ"ז מאי פריך בגמרא ואי חיישינן לשאלה כיס וארנקי נמי מאי ראי. הוא זה בשלמא גבי הרוג שנמצא שפיר חיישינן לבגדיו דילמא שאולין [הן] אבל בגט שהוא ידוע שכתב גט כזה ואי שהוחזק אחר הא לא הוחזק בכלים כאלו. ודלמא מש"ה בכיס וארנקי לא חיישינן לשאלה וצ"ל דהקושי' הוא ע"ד שכתבתי לעיל דהא רבא גופא הוי חייש לדילמא מסר רק משום כאן נמצא או דהוי לא הוחזקו כמו שכתבתי לעיל או דלא שכיח כ"כ אבל בשאלה דלא שייך סברות האלו כנ"ל שפיר א"א דחיישינן בא"א גם גבי גט ניחוש. ומתרץ הגמרא דלא שכיח וכיון דלא שכיח נהי דאם אמרינן סימנים דרבנן גם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה כסברת הב"י [בתשו' הביאה ב"ש סקס"ט] כיון דהוא רק אומדנא וכיון דלא סמכינן אאומדנא לא סמכי' נמי היכי דיש מקום לחוש לשאלה עכ"פ גם דלא שכיח. אבל מ"מ בגט עכ"פ מותר כיון דידעינן שהוא כתב גט כזה ואחר לא איתחזק לנו בזה הסי' וגם שאלה לא שכיחי והוי כאין שיירות מצויות דלכ"ע מותרת דלמ"ד כחד טיבותא מחזירין א"כ כיון דלא שכיח הוי כמו אין שיירות מצויות דלא חיישינן בגט כיון דידעינן דממנו נאבד ואפי' למ"ד דבעינן תרתי לטיבותא מ"מ לא הוי רק מדרבנן. ובדרבנן וודאי לא חיישינן לשאלה בשום דבר. ומש"ה מחזירין גט בכיס וארנקי אבל בהרוג שנמצא ולא ידעינן מי הוא אם סי' דרבנן דלא אזלינן בתר אומדנא וחיישינן דלמא איתרמי סימן כסימן כן נמי חיישי' דילמא אתרמי מי שהשאיל גם דבר שאין דרך להשאיל ואי דאין שיירות מצויות הא בהרוג שנמצא ולא ידעינן מי הוא בוודאי באין שיירות לחוד נמי אסורה אשתו. ומש"ה שפיר החמיר הב"י לענין עגונה ודו"ק כי בזה סרה כל קושית האחרונים מהב"י ז"ל וא"כ לפ"ז בנ"ד כיון דהזכיר שמו ושם עירו וגם סי' אמצעים דגופו עכ"פ מקרי לא הוחזק וא"כ שוב שנאמר שזה הושאל הכלים דלא מושלי דהוא לא שכיח והוי כמו אין שיירות מצויות והיינו כיון דהוחזק לנו שהי' בדרך זה איש אחד מב"ר ששמו כך ובאת לחוש דילמא בא לכאן עוד א' או שבדרך פגע בו ושאל ממנו כליו הוי אין שכיח שיירות לומר שבא עוד איש ששמו כזה לכאן דמחמת מילתא דלא שכיח דהשאלת הכלים הוי כאין שיירות מצויות כמבואר בריטב"א גיטין וא"כ ע"כ לומר דלא הי' עוד אחר בכאן ששמו כשמו וא"כ ע"כ שזה הנפטר הוא בעל האשה הזאת כיון דמינכר בכליו ואמר שמו מעירו בר"ג ולאחר לא חיישינן כו' אחר כותבי זאת ראיתי בש"ש להקצות ז"ל [בשמע' ז' פ"כ] שהקשה גם כן על זקני הח"צ ז"ל מה שהקשתי ואחר העיון היטב ראיתי שאין כוונת הח"צ ז"ל לומר דזה הוי לא הוחזקה (אין) [ולא] לומר דיב"ש הוי' סי' כמו שהבין ממנו הקצות ז"ל רק כוונתו שם להביא ראי' דלנפילה דיחיד לא חיישינן מזה דאמר אביי והקשה לנפשי' דילמא שאני איסור (ממון) [מממון] וע"ז אמר שפיר דעכ"פ עדיף טפי מהתם בחד מעלה כיון דהתם ידעינן בבירור שיש עוד חבי בר נאנאי וכאן עכ"פ נהי דחיישינן לאחר כיון דס"ד מ"מ לא הוחזק כמו התם ושפיר ילפינן איסורא כה"ג מממון היינו דהוחזק בבירור ומייתי ראי' לזה ממה שכתבו התוס' דילפינן איסורא דלא הוחזק [מממון] שהוחזק דקשה כיון דלאביי חיישינן בשיירות מצויות לעוד איש כזה ששמו יצחק ר"ג ורק דסברת התוס' דעכ"פ נילף היכי דלא הוחזק ממש באיסור מממון היכי דהוחזק לפנינו כמו כן נמי אמרינן בסי' גם אם דהמה דרבנן ושכיחי כמה מ"מ לא הוחזקו בפנינו ושפיר יש למילף מממון היכי דהוחזקו בפנינו דלא חיישינן לנפילה דיחיד וזה ברור שם כוונת הח"צ ז"ל גם ראיתי שם בש"ש [בפ' כ"ב] שמחזיק סברת הגאונים אחרונים מה שהקשו על הב"י בהבנתם בדברי הב"י דחיישינן להסי' גופא [דאינו מובהק] כיון דחיישי' לשאלה ומחזיק הוא בק' זו עפ"י מאי דמקשה שם הב"י על תשו' הרא"ש ז"ל והמעיין יראה דכוונת הב"י הוא כפשוטי' והבן גם (יראה) המעיין בתשו' ב"י [הנ"ל] יראה דמש"ה החמיר די"ל כתירוץ התוס' דכיס וארנקי איירי דמצאו הוא גופו ובזה סרה ממנו כל קו' האחרונים אך לפמ"ש יראה דבנ"ד כ"ע מודי ובתשו' מהרי"ו ז"ל התיר ג"כ בכענין זה יעו"ש גם שנראה שהוא אזיל בשיטת הב"י ז"ל ולכן פשוט דאתתא דא שרי לאנסובי ויושיבו ב"ד ויתירוה. דברי הבא עה"ח יום ג' פ' ראה תר"ב לפ"ק נאום הק' חיים הלבערשטאם האב"ד פ"ק צאנז והגליל. סימן כח

תוכן הגב"ע נידון זה הוגבה לפנינו כבוד הבד"צ דפ"ק בתו"ע וכו' מפי ר' אברהם צבי סג"ל איך שהוא הכיר את ר' ישראל לייבר מקאלוואריע הסמוכה לכאן וראה אותו ביום ה' לשבוע בשוק וודאוויץ מדבר עם ערל א' הניכר לו שמו העלישאק שמפורסם לגזלן והערל מכפר א' פרסה מוואדאוויץ ורא"צ אמר לו למה נכנס בדברים עם ערל כזה והשיב לו מה לך בכך בקיצור אח"כ לוה לו מעות מסוחרי קאלוואריע לילך עם הערל לכפר לעסוק עמו וכ"ז הי' ביום ה' לשבוע ובש"ק שאחריו כשהלך רא"צ הנ"ל למנין בבוקר באו ערלים סמוכים ושאלו לאשתו היכן בעלה וספרו איך שמצאו בטייך גדול הסמוך לשם איש א' ולקחו גראבליע (היינו כלי שגוררים בו תבואה ושחת) ומשכו אותו עד שהוציאו ראשו מן המים וכשראוהו בזקן אז ידעו שהוא יהודי והניחוהו ודימו כי הוא ר' א"צ הנ"ל

ואחרי שבא ממנין והגידה לו אשתו כנ"ל ומיהר לילך שמה הוא ובנו הנער גדול והנער הקדים לבא ומיד כשראהו הנער הכירו בפ"פ היטב ואמר שהוא ר' ישראל הנ"ל ואח"כ בא וניגש אביו והכירו ג"כ היטב בצו' פ"פ והעיד איך שמצא ראשו נסמך על הגראבייע (היינו שפת הטייך) חוץ למים וכל הגוף (כאלו) הי' עומד במים כולו עד תחת הראש כי נאחז בקוצים וכה"ג תחת המים והוציאו בעצמו מן המים ולא הי' לבוש רק בכתונת וטלית קטן ומכנסים וטיכל שחור משי כרוך על צווארו והיופעציל הי' מונח אצלו סמוך לו במים והכיר היופעציל בהכרה גמורה היטב בט"ע שאותו היופעציל הי' לבוש ביום ה' בוואדאוויץ ביום השוק ביום ה' וגם הטיכל שסביב צווארו הכיר כמו כן שהי' לבוש בו בוואדאוויץ ביום ה' ובהטלית קטן מצא כתיבת ידו מחשבון קניות סחורות קיניגליך ונחושת קלל והוא חשבון הידוע שנצרך לו עם שותפו עוד העיד שהי' בו סי' לבד הט"ע דהיינו מצח גדול דלא שכיח כולי האי דהיינו ממש