דברי חיים חלק א קיט

המהרש"א דלא סגי בימי השבוע לחוד בלתי ימי החדש אתפלא מאד דהרי ר"י ס"ל דסגי בימי השבוע לחוד. וא"כ י"ל דכוונת התוס' ז"ל בקושייתם שהקשו וז"ל תימא כיון דכבר כיוונו יום א' לחדש למה למשיילינהו באיזה יום הלא אפי' לא כיוונו באיזה יום ה"ל חוזרין ומגידין ואין יכולין לחזור בהם אחר כ"ד עכ"ל דכוונתם דלמה נשיילינהו כיון דזה הוי חזרה ואם לאחר כ"ד לא הי' יכולין לחזור וא"כ איך שואלים אותם להחזירם הגם שעתה הוא תכ"ד מ"מ זה הוי כדוחים אותם דאין רשאים לדחותם הגם דזה קצת דוחק בפירוש דברי התוס' מ"מ טוב לנו בזה מלומר דהתוס' סותרים דברי הש"ס בכתובות דזה הוי תכ"ד ולכן עכ"פ זכינו דזה הוי תכ"ד ויכולין לחזור א"כ בודאי אם נראים הדברים שעל אדם אחד מעידים ושהאיש הי' מדובעצק ומפרוסטיק משני עיירות כאחת וקצת אצבעו כפוף דכה"ג מתרצים דבריהם ולא יהיו כמוכחשים והאשה מותרת עפ"י עדותם: סימן כז

תשובה הנה בדבר זה אם נצטרף סימנים אמצעים לכליו מבואר בכל התשובות של האחרונים. וגם הב"י ז"ל החמיר וחלקו עליו כל האחרונים. וכמעט כולם פסקו להקל. בפרט בדבר שלא שכיח שישאל כגווני דנ"ד. אך אשר לפענ"ד דבנ"ד לכ"ע אשה זו מותרת. לכן אבאר בקצרה מה שחנני השם. והנה בגוף הדין אי חיישינן לשאלה מבואר בתשובות גאונים בתראי בשם הגאון מג"ש זצ"ל אשר האריך דלא חיישינן לשאלה ועיין שם בדבריו וגם הש"ך ז"ל בח"מ דעתו לומר כן בסי' ס"ה והנה ידעתי מועט ערכי. ומי אנכי להזכיר שמות הגדולים הללו. ובוודאי אין בשים אחד מגדולי דורינו להכריע בזה נגד הגאונים הללו. כי הלא אתם המדע והתבונה ולכל אחד ראיות ברורות וחזקות. ובשביל מועט שכלינו אשר לא זכינו להבין עומק דבריהם. אין לסתרם ח"ו ורק לקבל באהבה דבריהם כמאמר חז"ל עשה אזנך כאפרכסת ואילו ואילו דא"ח. אך אעפ"כ לא אמנע מלהעיר דבר אשר לא ראיתי עדיין בשום אחד מהפוסקים. דהנה לפי מה דמבואר ביבמות דף [קט"ו ע"ב] פלוגתא אביי ורבא גבי תרי יצחק ר"ג דרבא ס"ל דלא חיישינן לתרי יצחק. ואמר מה"מ הני שטרא דנפקי במחוזא וכו' וכתבו התוס' ד"ה אותיות וז"ל [בדף קט"ז א'] ושוב פר"י דוודאי הקלף יכול לעכב שלא יפסיד חזקתו אעפ"י שדרכו להפקיד גבי' אבל החוב לא יוכל להוציא כ"ז שנוכל להסתפק דילמא הפקיד גבי' והיינו נמי דאמר בגט פשוט גבי שאני הכא דאחין משמטו מהדדי וכו' הרי דלענין איזה דבר אחר חוץ מגוף החפץ חיישינן לשאלה ורק דשם ס"ל לרבא דלא חיישינן משום דכאן נמצא וכאן הי' כמבואר ברמב"ן ז"ל [במלחמות שם וז"ל] אלא עיקר פירושו של שמועה כך עלה בידינו מדבר הלמד מענינו שיצחק ר"ג אחד הי' דר בקורטובא (דבר) [והוא בר] אחתי' דר' ביבי וכששלחו משם יצחק ר"ג הוי קאזיל מקורטובא לאספמיא. ודאי העידו שאותו היוצא מקורטובא מת לפניהם. וכשבא מעשה לפני חכמים אמר אביי כיון ששיירית מצויות חוששין שמא אותו שמת ממקום אחר שממנים בו ר"ג בא לקורטובא. וזה בר אחתי' דר' ביבי. וזה שהי' בן עיר הלך למקום אחר כשם שחוששין בגט במקום ששיירות מצויות. ורבא אמר כיון שהעדים מעידים שיצא מקורטובא וכאן הי' אדם אחד ששמו כן אומרים כאן נמצא וכאן הי' וכו'. ורבא אמר מנא אמינא לה משטרי דנאני בר חבי כיון דברשותו נמצאו [אמרינן ברשותו נמצאו] ושלו הי' ולא חיישינן לנפילה ע"כ. הרי דבמקום דלא אמרינן כאן נמצא חיישינן לנפילה. או שמא (מסתר) [מסר] לי' כדברי התוס' הנ"ל דלענין איזה דבר חוץ מגוף החפץ חיישינן לשאלה ולמסירה ולנפילה א"כ בנמצא אחד לפנינו ואנו מכירים אותו רק ע"י הבגדים למה לא ניחוש לשאלה. דכאן נמצא וודאי לא שייך כאן דלא ידעינן אי הי' במקום הזה מעולם ואין לומר דתלינן דהחפץ הזה לא הושאל מעולם. רק הוא של הבעלים שנאבד (ממנו) א"כ גם הכא שייך כאן נמצא היינו במקום שהי' לא יצא מרשותו מעולם דא"כ קשה היכא נוכל כלל לרבא [לומר] דחייש לשאלה [עיין יבמות ק"כ ב' ובנ"ב סי' נ"א] הא אמרינן לרבא דס"ל כאן נמצא ולא חיישינן לשאלה. ומה שכתוב הנודע ביהודא [במהר"ק סי' נ"א] שאלה שכיח טפי א"כ עכ"פ נשמע דגם באמת אף דסימנים דרבנן חיישינן לשאלה דהא לאביי בכל גוונא חיישינן לשאלה. ולמה נשווי פלוגתא בכדי כיון די"ל דגם רבא ס"ל כן. וכל כמה דלא מפרש בהדי' דפליג כמו שמבואר כלל זה בכל מקום דיכול להשוות האמוראים לא מפשינין מחלוקת בכדי. אך באמת נ"ל ברור דאין אנו צריכין לדוחק ולומר דלשאלה חיישינן טפי משמא מסר לו כמו שמבואר בח"מ [סקמ"ב] ובאסיפת זקנים בבא מציעא דשאלה לאו דווקא הה"ד מכירה וכו' רק דסברת כאן נמצא י"ל על ב' אופנים. א' במקום דאם נמצא במקום אחד אמרינן כאן נמצא במקום זה כאן הי' מקדם לא שבא מאיזה מקום אחר כיון שידעינן שהי' כאן במקום זה דבר כזה לא אמרינן שזה נאבד ודבר אחר כיוצא בו בא לכאן. וא"כ במת שע"כ בא מאיזה מקום לכאן לא שייך כאן נמצא כמבואר זה בש"ע סעיף י"ח בב"ש דבסתם בני אדם שנמצא לא אמרינן כאן נמצא אך יש עוד סברא דכאן נמצא זולת המקום כגון שנחלק רשות כמו בנמצא בה מומין בבית הבעל אמרינן כאן נמצא כאן הי'. ולא נחלק לומר דברשות אחר הי' המומין. ועפי"ז יש מקים לומר בנמצא לבוש בבגדיו. אמרינן ברשותו נמצאו ברשותו היו לא שהשאיל לו הבגדים. אך באמת לפעד"נ דכיון שזה המת אין לו כעת שום רשות וחזקה לא אמרינן בי' ברשותו נמצא ברשותו הי' דגם עתה אינם ברשותו כלל כיון שכבר מת אין לו רשות כלל. הן אמת דגם גבי יורשים אמרינן חזקה דכאן נמצא כגון שלקח אביו מקח ונמצא בו מום או לענין שטר. ולענין חזקת מרא קמא משום דרשות יורש ורשות אביו אחד הוא לענין זה אפילו למאן דס"ל רשות יורש כרשות לוקח דמי מ"מ לענין זה שפיר הוי ברשותו דרשות אביו ורשותו שם אחד הוא. לענין כאן נמצא דרק המות הפריד ביניהם. אבל הרשות לא נשתנה כגון בן חבי בר נאני שהוציא שטר לבן המקום שנכתב מ"מ אמרינן דשל אביו הוא ולא של אחר דברשותו נמצאו הגם שעתה אינם ברשותו מ"מ סברא לומר כאן נמצא אצל היורש כאן הי' היינו אצל אביו דרשות אחד הם. רק המות הפריד ביניהם לכן תלינן בו יותר מדנימא שחבי בר נאני אחר מסר לו השטר אבל בנמצא מת ואין מכירין מי הוא ומי המה יורשיו בודאי אין שייך לומר כאן נמצא דהא במקום וודאי אין לתלות לומר דבמקום זה נמצא ודאי כאן הי' דהא ע"כ בא מאיזה מקום וגם אין לומר ברשותו נמצא ברשותו הי' מעולם דהא כיון שמת אין לו רשות כלל ואין לומר דתלינן רשות היורשים שנמצאו דהא לא ידעינן מי המה דילמא הוא של היורשים של ראובן המשאיל או שראובן בעצמו חי כיון שאינו תחת רשות שום אדם עתה. ודבר זה מבואר מאוד גם חזקת מרא קמא לא שייך בזה דהא זה המת אין לו שום חזקה כלל גם ליורשים של המוכר אין שום חזקה דדילמא אביהם חי והרבה יש לפלפל בדברי נו"ב בכמה מקומות אולם מי יבא אחרי המלך ולא באתי להשיב על דבריו רק להערה בעלמא ולכן לא הבאתי דבריו והמעיין יבין. אך דלכאורה עדיין קשה מאי פריך הגמ' ביבמות [דק"כ ע"ב] אי חיישינן לשאלה כים וארנקי נמי (מ"ק) הא שם שפיר י"ל דאיכא חזקה שלא השאילו אלו הכלים רק מי שאבדם הם שלו. אך באמת ג"ז ל"ק דהא רש"י פירש בד"ה מצאו קשור וז"ל ניחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו וקשה למה לא פירש כפשוטו דחיישינן ששאלו לאחר וזה השואל נתן בו גט ואבדו אך באמת הוכרח רש"י ז"ל לפרש כך דהנה הש"מ ב"מ הקשה דאם חיישינן לשאלה האיך מחזירין כל האבידות ניחוש דילמא השאיל מא' ואח"כ החזירם לו ומש"ה יודע הסימן או שמכרו ותירץ דא"כ מנא ידע זה שנאבד בשלמא גבי אוכף חיישינן שהשאיל אוכפו לאחר ותבעו ממנו והשיב השואל אבדתי אותו עם חמור ומש"ה יודע אבל מוכר או שואל מנא ידעי שנאבד אלו ת"ד וא"כ לפ"ז בגט לפי מה דמבואר בתוס' גיטין דלא חיישינן למשקר במזיד רק דלפי מה שנראה לו שהוא זה הגט לא שם על לבו שגם לאחר נאבד גט כזה ומש"ה אמר שזה הוא יע"ש בדבריהם [כ"ז ע"ב ד"ה מעולם] והנה לפ"ז מאי ניחוש הכא דילמא שאל החפיסה או הכיס לאחר א"כ מנא ידע שנאבד מזה השואל ואי שאמר לו שנאבד ממנו עם גט כזה א"כ כיון שנודע לו שיש גט כזה שוב לא ישקר לומר שמכירו דלמזיד לא חשדינן לי' למשקר. (הגם שבאמת אין מוכח שזה יגיד לו כל דבר שנאבד והרמב"ן ז"ל לא קאמר רק דבאוכף חיישינן שאמר לו אבל בגט י"ל