דברי חיים חלק א קיח

יאהר זימר האט מען אים גיברענגט אין שטאט אריין האט ער איהם מטהר גיוועזין ועשה לו כל צרכי המת עד לאחר קבורה. כ"ז העידו לפנינו העדים הנ"ל בתו"ע כדת באליונ"ע כו' נאום ונאום

תשובה הנה מחמת שיש הכחשה בעדות שאחד אמר שמשה אהרן מת וא' אמר שהמת הי' שמו אהרן משה וא"כ לפי דבריו לא מת משה אהרן וא"כ אם ידעינן שהנאבד מאתנו שמו משה אהרן או איפכא ולא נודע לנו שמת זולת מאותן העדים א"כ הרי ע"א אמר שלא נפטר בכאן משה אהרן רק איש אחר ששמו אהרן משה ומכחיש לזה שאמר ששם הנפטר הי' משה אהרן ואין לומר דהוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן דודאי שני השמות חלוקים הם כמו דידעי' גבי גט אם הפך לכתוב משה אהרן להמתקרי אהרן משה הגט בטל ואין לומר דזה הוי רק הכחשה בבדיקות דזה הוי שם הנפטר דהוא מהחקירות ממש ובודאי אם יצא שטר על אחד שכמו משה אהרן לא יפטור עצמו במה שיש בעיר אחד ששמו אהרן משה וא"ל דהתם הוא מטעם דעדים דייקי כיון שיש עוד אחד כיוצא בו בעיר ז"א דודאי הוי שם אחר וגוף החקירות יחשב וא"ל דלענין עגונה מקילים ז"א דבתחלת עדות חמיר עגונה כמבואר בבכורות [מ"ו ב'] וכל התירוצים דאחד אומר מת ואחד אומר נהרג דנאמן לא שייכי הכא לא סברת פ"י דהימנוהו ולא טעמא דע"א נאמן באשה דהא ע"א אדרבה מכחישו ולא מצינו רק דברי השב יעקב ז"ל שמקיל באשה אפילו בהכחשה בחקירות אבל כל הפוסקים חלקו עליו בזה. אך נ"ל די"ל כיון ששניהם העידו שהי' מדובעצק ומפריסטיג וידו אחת כפופה ובן ר"ד מהנראה דאחד מהם טעה וגם י"ל דהעולם קראו אותו בשם [משה אהרן] ולס"ת דיקדק לקרותו [איפכא] הגם שבביתו יוכל להיות שנהוג איפכא מ"מ י"ל דהי' לו ע"ז איזה כוונה וכל זה נימא כדי שלא יכחיש עדותם זא"ז הגם כי בתומי' סי' למ"ד האריך בפלוגתא בדבר זה אי מיישבים תרי סהדי המכחישים זה את זה אבל מ"מ בכה"ג שעל אדם אחד מעידים כידוע ורק שזה אומר שהי' שמו משה אהרן וזה אמר ששמו הוא אהרן משה ובשם אביי ועירו שניהם שוין נראין הדברים שאחד מהם טעה וכאשר כתבו התוס' בסנהדרין (מ"א ע"ב) ד"ה שזה יודע וז"ל וא"ת היכי דייק מהכא בריש בן סורר דבד"נ אזלינן בתר רובא דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא שאני הכא דכיוונו שניהם ליום אחד וי"ל דא"א דלא אזלינן בתר רובא ה"ל כחוזר ומגיד במאי דקאמרי אח"כ דהרי כבר הוכחשו עכ"ל. אך די"ל התם הטעם משום דאזלינן בתר רובא ורובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא אבל אם לא אזלינן בתר רובא לא מתרצים דבריהם ודנים כמוכחשים אך הנלע"ד דלעולם י"ל דבכה"ג שנראה שטעו ובטעות דעבידי למטעי תלינן דטעו ומה שהתם בעינן רוב הוא מחמת שלא יהו חוזרין ומגידין כמש"כ התוס' שם וכנ"ל ובפסחים י"ב ד"ה באיזה יום וז"ל תימא כיון דכבר כיוונו יום אחד לחדש למה למשיילינהו באיזה יום והלא אפי' לא כיוונו איזה יום הו"ל חוזרין ומגידין ואין יכולין לחזור בהם אחר כ"ד עכ"ל הגם דלכאורה דברי התוס' תמוהים דהאיך מקרי לאחכ"ד הא כל שנחקרה שניהם בב"ד הוי חדא הגדה וכמבואר בדברי התוס' עצמם בכתובות [דף ל"ג ע"א] (גבי) [ד"ה] ונתרי בהו תכ"ד ולפע"ד דכוונת התוס' ז"ל [בסנהדרין] משום דכיון דהוכחשו זא"ז בימי החדש זה אומר בב' וזה אומר בג' א"כ כבר נתבטל עדותו וממילא כל מה שהגידו לאח"ז הוי לאחכ"ד ובשלמא אם לא נתבטל העדות יכולין לחזור תכ"ד של החקירה אבל כיון שכבר נתבטל העדות בהכחישם זא"ז בימי החדש שוב מה שהגידו על יום א' בשבוע הוי לאחר כ"ד ומש"ה ש"מ דאזלינן בתר רובא ולא מקרי כלל הכחשה **(א"ה עיין בחלק שני בלקוטים והשמטות סי' ל"א ד"ה הנה התוס' בסנהדרין ודו"ק שם:)** מש"ה בנ"ד דע"א במיתה נאמן ועכ"פ לא תצא בעדים נגד ע"א ועוד שגוף עדותם מהני אם תדע האשה שבעלה הי' מלמד אצל פלוני שאומרים העדי' א"כ אין נפקא לן בשמו כיון ששניהם אומרים על זה המלמד שמת ואם האשה היתה יודעת שבעלה הי' שם מלמד או עדים הי' יודעי' שבעל העגונה הי' מלמד שם רק שלא היו יודעים מיתתו שפיר מצרפי הנך סהדי דזה המלמד מת שם א"כ לא נתבטל עדותו בהכחשתן ושפיר הוי תכ"ד ושפיר יוכל לחזור ותלינן בטעות שטעה אחד מהם כיון שראינו ששוים בשם העיר ושם אביו ובכה"ג תלינן בטעות גם שלא שייך אזלינן בתר רובא ודו"ק בזה ויעוין בתומים סי' למ"ד שרצה לומר דהתוס' הנ"ל פליגי על כל הפוסקים וס"ל דכה"ג הוי לאחכ"ד גם שהוא בתוך החקירות ולפע"ד א"א לומר כן דיסתרו דברי עצמם ודברי הש"ס דכתובות הנ"ל. אך זה עומד לנגדי דברי התוס' פסחים הנ"ל אלמא דס"ל אפילו דלא נתבטל עדיין עדות העדים אפ"ה מה שחוזרים מימי החדש לימי השבוע מקרי חזרה לאחכ"ד. והנלע"ד דגם זה לא תברא דהנה דברי הסוגי' הלזו תמוהים דז"ל הש"ס סנהדרין דף מ' ע"א במתניתין היו בודקין אותן בז' חקירות באיזו שבוע באיזו שנה באיזו חדש בכמה בחדש באיזו יום באיזה שעה באיזה מקום ר' יוסי אומר באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום ושם בגמ' ע"ב ר"י אומר תני' אמר להם ר"י לחכמי' לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומר לו באיזו שבוע באיזה שנה א"ל לדבריך מי שבא ואמר עכשיו הרגו אומר לו באיזה יום באיזה שעה אלא אע"ג דלא צריך רמינן עלי' כדר"ש בן אלעזר ה"נ אע"ג דל"צ רמינן עלי' כדרשב"א ור"י אמש הרגו שכיח ברוב עדיות עכשיו הרגו לא שכיח ברוב עדיות עכ"ל ושם ברש"י באיזו יום של שבת אעפ"י שאמרו בכך וכך בחודש אעפי"כ שואלין להן באיזה יום בשבת הי' לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה ושמא יש עדים להזימן ואין מעלין על לבן חשבון של חדש אם היו אלו עמהן אותו היום במקום אחר וכששואלין אותו באיזה יום והם אומרים ביום פלוני נזכרים עידי הזמה להזימם עכ"ל וקשה טובא דמאי קשי' לי' לרש"י ז"ל הלא באמת ר"י ס"ל דאין שואלים רק באיזה יום ורבנן ס"ל הטעם כדרשב"א ורציתי לכאורה לומר שזה כוונת התוס' בקושייתם דכיון דלא יוכלו לחזור א"כ לא שייך הטעם דרשב"א כדי שיחזרו בהם הלא לא יהני החזרה אך גוף הקושי' אין לו הבנה לפירוש הזה דמ"ש שם בדברי רשב"א שמסיעין אותם ממקום למקום משמע אפילו בתוך החקירות כדי שיחזרו בהם ולכן נלע"ד פירוש הסוגי' בדרך זה דהנה ר"י ס"ל כיון שאומר אמש הרגו ברוב העדות א"צ לשאול יותר ורבנן ס"ל כדי לייגעם שיחזרו כדרשב"א מרבים עליהם לחקור אך זה מקשה רש"י ותוס' דהנה לעיל מבואר בפ' אד"מ ל"ב ע"ב ז"ל הגמ' היכי אמרי' אר"י הכי אמרי' להו מי יימר כדקאמריתו א"ל עולא והא חסמינן להו וליחסמי מי לא תני' רשב"א אומר מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתיטרף דעתן ויחזרו בהן מי דמי התם ממילא קא מידחי הכא קא דחינן להו בידים אלא אמר עולא כו' עכל"ה וא"כ בשלמא הא דשאלינן להו באיזה שנה באיזה שבוע באיזה יום הגם דידעינן ממילא כיון שאמרו ברוב עדותם אמש הרגו מ"מ כיון דעכ"פ משכחת להו בלא אמרו אמש הרגו דאז בודאי לכ"ע צריכים לחקור באיזה שבוע באיזה שנה א"כ גם באמרו אמש הרגו שאלינן להו על כל החקירות כדרשב"א שיחזרו בהם ואי דמדחת להי בידים זה ליתא דיאמרו העדים דלא פליג רבנן לשאול בכל פעם בשנה הן אם יודעים ממילא הן לא ולא מקרי מדחי בידים אבל באיזה יום בשבוע לאחר שאמרו בכמה בחודש זה לא צריך בשום פעם דהא כבר העידו על יום מוגבל והוי רק כאומרים להם דלמא לאו כדאמריתו א"כ מדחינן להו בידים וזה אסור כמבואר לעיל וזה הוא כוונת רש"י לעולם דשאלה הוא כדרשב"א דאי משום שהמזימים ישימו על לב לא צריכים העדים לומר בפה רק הב"ד בעצמם יכוונו לשאול להמזימים או בשעת הגמר דין ובשעת הכרוז לומר שהעידו העדים ביום פ' וככל החקירות. ורק באמת השאלה הוא כמבואר הטעם בשם כדרשב"א שיחזרו בהם ורק כדי שלא יהא כמו שמדחים אותם בידים ע"ז פירש"י ז"ל שי"ל שלעולם מאמינים אותם רק שחוקרים כדי שהמזימים ישימו על לבם. ועפי"ז יש ליישב דברי מהרש"ל ז"ל שאמר דנ"מ דאם טעו בימי החודש והקשה המהרש"א ז"ל עליו א"כ עיקר החקירות דימי השבוע ולמ"ל ימי החדש ובאמת לפ"ד דברי מהרש"ל שפיר די"ל דלעולם חקירות ימי החדש מהני לענין אם יהבינן לי' טעותא דעיבורא וחקירות דימי השבוע נ"מ לידע יום המונבל ממש בלא טעות עיבור כלל ואי דלמ"ל תרווייהו הא עבדינן כדרשב"א להסיען ולטרדן גם אם הי' די באמת בימי השבוע לבד ורק דלא נימא דדחי' להו בידים והוי כאומרי' להם משקרים אתם ע"ז כתב המהרש"ל ז"ל שפיר די"ל דמש"ה שואלי' להם לאח"כ על ימי השבוע דדלמא טעו בעיבורא דירחא וכן קו' השני' שהקשה המהרש"א ז"ל דא"כ לאחר רוב החדש מאי עבדי ולפמ"ש א"ש דבאמת עיקר החקירות יתירות הוא כדרשב"א ורק שלא יהא כדדחי בידים אם עכ"פ לפעמים נ"מ בזה לא הוי דיחוי בידים ודו"ק כי זה ברור. ומה שהקשה הפ"י על