דברי חיים חלק א קטז

הלול ולחוץ ספיקי טהור אתא ואמר לי' לאבוה א"ל אבוה ספיקו טמא אמרת לן מר והא אנן שחזקתו מן המקור תנן א"ל אנא הכי קאמינא מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טמא אמר אביי מ"ש מן הלול ולחוץ דספיקו טמא דדלמא שחתה ומחדר אתא מן הלול ולפנים נמי אימא אזדקרה ומהעלי' אתא ולקמן תני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה ר' קטינא אמר אין חייבין עליו על ביאת מקדש ואין שורפין עליו את התרומה וכו' ולקמן לימא פליגא דר"ח ל"ק כאן כשנמצא בקרקע הפרוזדור וכאן שנמצא בגג פרוזדור ע"כ והתוס' בד"ה מן הלול ולפנים וכו' ונראה לפרש דכל אמוראי דשמעתין איירי בגג פרוזדור וכן הענין דגג פרוזדור מן (העליי') [הלול] ולפנים גבוה ומשתפע ועולה ואינו יכול לבא שם מן העלי' אלא א"כ נזדקרה ומן החדר אין יכול לבא לגג פרוזדור אפי' מן הלול ולפנים אא"כ שחתה ביותר והוא שינוי גדול מדיקור של עליי' כי הלול שדמי החדר יוצאים לפרוזדור הוא לצד קרקע הפרוזדור אבל מן הלול ולחוץ משתפע ויורד ובא שם מן העליי' כדרכי ומן החדר בא שם בשינוי גדול יותר ממן הלול ולפנים והשתא פריך שפיר מ"ש מן הלול ולחוץ דספק אע"ג דמן החדר אינו בא שם אלא בשינוי גדול מאד ומן העליי' בא שם כדרכו אלא משום דשחתה רגילות הא דאי לא רגילות הוא הוי ודאי טהור ואפ"ה לא בעי למיזל בתר רובא שיהי' ודאי טמא מן הלול ולפנים נמי אימור אזדקרה דכיון דשחתה רגילות הוא אזדקרה נמי רגילות ואמאי ודאי טמא ואע"ג דרוב דמים מן המקור אין ללכת אחר הרוב כמו מן הלול ולחוץ דלא הוי טמא ודאי אע"ג דשחתה הוי רגילות אלא אמר אביי אי בתר חששא אזלת משום דשחתה רגילות הוא כדפרישית אידי ואידי ספיקא ואי בתר חזקה אזלת ולא בתר חששא דשחתה לאו רגילות הוא מן הלול ולחוץ ודאי טהור ומ"מ מן הלול ולפנים אע"ג דשחתה לאו רגילות הוא היי ודאי טמא דממ"נ ע"י שינוי בא או שחתה או אזדקרה ואית לן למימר דמן החדר אתא משום דחזקת דמים מן המקור באין עכ"ל. והנה לפי"ז י"ל דבתחלה ה"א דרבא דאיירי בקרקע הפרוזדור ולזה מלול ולפנים טמא בוודאי וליכא למ"ד דגם ר"ק מודה לי' ור"ק איירי מלול ולחוץ ולכן הוי רוב ומצוי ולזה שפיר דהביא ראיה מדתני ר"ח דשורפין איירי בלול ולפנים ובקרקע וא"כ הוי רוב ומצוי וא"צ לפי' רש"י דמקור מצוי לזוב רק כפשוטו דמהחדר בא הדם בלא שהי' ומהעלי' בא ע"י שינוי והוי רוב ומצוי דהקרוב אינו מצוי שם לבא מן הלול ולפנים ולאח"כ הדר רבא משום דס"ל כאביי שם דאיירי בגג פרוזדור וא"כ לשם שניהם אינם מצויים לא מן העלי' ולא מן החדר וע"כ דם הנמצא שם בא מאחד מהן שפיר הוי [רק] רוב וקרוב [גרידא] דאזלינן בתר רובא (וסייעתא) [וכסייעתא] הראשונה

והנה הרמב"ם ז"ל פסק באיסורי ביאה [פ"ה הל' ה'] כר"ה דמן הלול ולחוץ ספיקו טמא ומן הלול ולפנים וודאי (טהור) [טמא] וכדר"ה וא"כ לא פליגי (ר"ה) [ר"ח] ור"ק וא"כ איירי ר"ח בקרקע פרוזדור וא"כ הוי רוב ומצוי ולא הוי סייעתא לר"ח וא"כ מש"ה פסק דלא כר"ח ברוב וקרוב ומיושב מה שהקשו עליו הכ"מ והאחרונים ודו"ק [עיין בהל' רוצח פ"ט הל' וי"ו ובה' מאכלות אסורות פ' יו"ד הל' י"ג ושם בפ' י"ב הל' כ"ח וכ"ט ובמפורשים שם] היוצא לנו מכ"ז דבמקום שהעוברים רבים ליכא למימר כלל קרוב ומצוי ואתמה טובא הלא אם רובא נגד קרוב וחזקה קיי"ל רובא עדיף כאשר האריכו האחרונים הרבה בראיית והנ"ש גופא [שם] מכ"ש בחשש שאלה דהוא דבר דשכיח למאן דס"ל דחיישינן לשאלה בודאי גם אם הקרוב מצוי מחמת דנימא דלא שאל בגדיו והרוב הוא אם ניחוש לשאלה בודאי דאזלינן בתר רובא וניחוש לשאלה דלא עדיף הסברא דל"ח לשאלה יותר מחזקה עם קרוב ואפ"ה רובא עדיף ומכ"ש שאלה למאן דס"ל חיישינן לשאלה ומה שרצה הנ"ש ז"ל להעמיס זה בדברי הרמב"ן דב"ב [דף כ"ד] ד"ה שם אבל ענבי מצנעי פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לר"ח אסור דכי הא לאו קרוב בלחוד הוי אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצא וכאן הי' והכי נמי מוכח בקידושין פ"ק דקאמרינן בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של כל הגננים למכור על פתח גנותיהם כדאמרינן בסוף ב"ק הלכך כמי שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומו ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף וכן נ"ל ע"כ ודחיק לי' להנ"ש ליישב דמצוי [דקאמר היינו משום חזקה דכ"נ כ"ה מחשיב לי' למצוי מש"ה לא די לי' בחזקה דכ"נ כ"ה בלחוד וממילא מוכח דבקרוב ומצוי אין הולכין אחר הרוב ע"ש עכ"ה] ובאמת כוונתו פשוט כאן נמצא שיגדל בכאן ורק כוונתו גם על מקום שמוכרין הענבים גם שלא גדל שם רק מפני שמצוי שם וכן דרכו הוי כמו שגדל שם ושייך בו לומר כאן נמצא אבל בודאי כאן נמצא הטעם כפשוטו דבמקום שגדל שם שם הוא [ומשום חזקת כ"נ כ"ה לא משום שהוא קרוב ומצוי ודו"ק] והנה הנ"ב [מהד"ק חא"ה סי' מ"ו ומ"ז] רוצה לומר בסברת כאן נמצא היינו שתולין שהי' בכאן מקדם ולפי סברתו הוי זה כעין כל הטומאות כשעת מציאות ובאמת זה ליתא כלל רק הסברא כפשוטו כאן נמצא וגדל כאן הי' וכן נראה בהדיא מגיטין [דף כ"ז] דחוששין לשני יוסף ב"ש במקום שהשיירות מצויות הגם שידעינן בודאי שהוא אבד גיטו שם ולאח"כ בא שיירא חיישינן ששלו נאבד ואחר בא במקומו מרוב העוברין וכמבואר בח' רשב"א בגיטין [דף הנ"ל] וז"ל וסבור הייתי לומר דלעולם לנפילה דיחידאה לא חיישינן לנפילה דרבים חיישינן אלא דרב"נ דאמר כל שלא שהה כדי שתעבור שיירא ותשרה זה הוא לאלתר ולא חיישינן לנפילה דשיירות ראשונות משום דאמרי' א"א דמשיירות הראשונות נפל כשעבר זה דרך שם הי' מוצאו ועוד דגיטו של זה להיכן הלך הלכך כיון שלא נמצא אלא זה לבדו ולא אחר לא עכשיו ולא בשעה שעבר שם זה ודאי אמרי' זה הוא שנפל ממנו ומיהו כשעברה שם שיירא אח"כ חוששין שמא גט זה שנמצא מן השיירא שחנתה שם או שאכלה שם נפל וגיטו של זה נדרס ונדחף ברגלי רבים שעברו שם ורשב"א סבר אפילו עבר אדם שם יחידי תולין שכבר הי' שם גט זה שנפל מן השיירות הראשונות ואעפ"י שלא מצאו ולא ראהו שם כשעבר אין הכל מרגישין בשטרות הנופלין לארץ או שהי' בצידי רה"ר ואעפ"י שחפשו כל אותו מקום ולא נמצא זולת זה אין אומר של זה היכן הלך אלא אומר שמא ברגלי העובר ואעפ"י שעבר יחידי נדרס ונדחף ויש אומרים לדריסת הרגל לבד לא חיישינן אא"כ שהה שם דאיכא תרתי נדחף שלא מדעת או שמא הרגיש ומצאו ונטלו בידו ואעפ"י ששאלוהו ול"נ בידו ל"פ רבנן משום חומר עריות עכ"ל ולפי סברת הנ"ב הרי [הי' לן] לומר כ"נ וכ"ה א"ו לא אמרינן זה רק במקום שהדבר קביע [כאן מקודם] ונמצא [בכאן] אמרינן כ"ה ולא שממקום אחר בא וכמו שאמרינן גבי גט שנכתב בכאן וגבי תרי יצחק ר"ג [יבמות קט"ו ב'] כאן נמצאו כאן הי' אבל בדבר שבא מעלמא הגם שידענו שבודאי (יהי') [הי'] כאן [כזה] מ"מ יש להסתפק שיב שמא גם ממקום אחר בא דבר כזה וראשון נאבד ועיין בריטב"א חולין [דף צ"ה ע"ב] בד"ה והא דרב לאו בפירוש אתמר כו' ומיהו אלו לא נמצא שם אלא אחד הי' מתירו דלא שבקינן למתלי בהאי דנפל מידן השתא שלא נתעלם מעינינו עד עכשיו בעורבים דעלמא שלא חשש רב אלא בבשר שנמ"ה או שנמצא בשוק ולא החזיק בידינו מעולם וזה ברור

מ"מ זה דוקא לענין בשר שנמ"ה אבל בדבר איסור ממש לא אמרינן כאן נמצא רק בדבר שהוא במקומו כמו גט שנכתב כאן או יצחק ר"ג שדר בכאן

הכלל היוצא מדברינו שאין לנו לסמוך על היתר זה כלל יעויין בתשו' ח"צ סי' קל"ד ד"ה וממילא מ"מ נקטינן מיני' דאפי' ביב"ש דחיישינן לשני יב"ש משום דאינו סימן מובהק היכא דברי לן שהי' במקום פ' יב"ש והוא אתרא דלא שכיחי שיירתא ולא הוחזק לן באחר דשריא אתתא לכ"ע ובנ"ד כך הם הדברים שהלך ביער והוא מקום דלא שכיחי שיירתא מחמת מורא ופחד של הצרפתים ששעת חירום הי' ובשעת חירום אמרינן בהדיא בפ' חזקת דלא שכיחי שיירתא והמחזיק שלא בפניו לא הוי לי' חזקה ולא עוד אלא דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי והך אתרא שהוא על הספר לא עדיף מיהודה וגליל דהוי שעת חירום ואין שיירות מצויות וביותר ביער ההוא שמצאוהו קשור באילן עכ"ל הרי דלא זכ' רק דהוא [מקום אשר] לא הוחזקו שיירות אבל לא מטעם כ"נ ולא מטעם קרוב ומצוי. וגם ההיתר מטעם כיון דיצאה מחשש איסור תורה לפי דעת המבי"ט [סי' קל"ח] לא חיישינן לשאלה הנה הסברא ההוא אשר גם אם סי' דרבנן מהני בדרבנן אם האשה יוצאה מאיסור תורה ומש"ה ג"כ לא חיישינן לשאלה הנה הסברא ההוא מבואר באה"ע [מהגאון מ' עוזר בתשו' הנדפסת בשמו בש"ע הקטנים] ומביאו האחרונים הנ"ש [בסי' ס"ד וסי' ע"ט] האריך הרבה והנה באמת הש"ס ערוך לקראתו כמבואר בפ"י גיטין [דף כ"ז ע"ב] ובש"ש לקצה"ח [שמעתא ז' פ' כ"ג וז"ל הפ"י שם] ומיהו יותר נראה דאי סימנין דרבנן לא סמכינן עלייהו באיסור דאוריי' אפילו היכי דהחששא מדרבנן כו' וראי' לדברי נ"ל ממשנה ערוכה פ' האשה בתרא אין מעידין אלא