דברי חיים חלק א קטו

באותו מקום והדר אמר ואני הייתי לוקח לי"ט מכם ומביאו בעגלה שלו לעיר פ' וקא חיישתו משום שהזכיר ממון בעדותו שמא להוציא ממון מן הקרובים נתכוין ולא חשוב מסל"ת אדרבה כש"כ דאלים סהדותא טפי משאר מסל"ת האומר פ' מת או נהרג סתמא לא עביד לאגלויי כולי האי ואינו בהכחשה והזמה בקל אם הוא משקר ואפ"ה מהימן כש"כ בנידון זה דעביד לאגלויי לאלתר ומירתת שמא ימצא מוכחש אם יאמרו לו אחרי שאתה יודע מקומו הראהו לנו ואתן לך לי"ט להביאו דאיכא להימני טפי ואי חיישיתו די מא משקר כדי שיתנו לו לי"ט להביאו ליכא למיחש שהרי אינו שאל לי"ט אלא להביאו עכ"ל מהר"מ והנה לכאורה הי' מקום לומר דכוונת מהר"מ ז"ל הוא דעתידי לגלוי' דאם נתגלי' שאינו כן א"כ לא יהנה ממון ומש"ה אינו נוגע אך פשט דבריו אין מורין כן וכ"כ בהדיא הריק"ש ז"ל בתשו' וז"ל וכן כתב מהר"מ ז"ל באותה תשובה הערוכה בתשובות מימנות והיא תשובה שהבאתי לעיל וסיים המריק"ש הרי דבמילתא דעבידא לגלויי מהימן אפי' כשהזכיר ממון ואפשר להוציא ממון נתכוון עכ"ל. א"כ בנ"ד כ"ע מודים שאשה זו מותרת ומה שלא הזכיר שמה בפירוש הנה בודאי סגי במה שאמרה שיצא מפה וידענו שהנאבד יצא עם כותית ההיא וגם קברתיו א"צ דהרי אמרה שהתיזו ראשו דהוי כקברתיו אך לכאורה חזיתי קצת תיוהא בדברי' במה שלע"א אמרה שאחי' גמר להרוג ולהשני אמרה שאחי' התיז ראשו בערב אך באמת גם אם היתה מכחשת אין לנו בזה כלום כמבואר בקונטרס עגונות ובפרט דאין זה הכחשה כלל: סימן כה [השאלה מובנת מתוך התשובה

] הנה בארבע ההיתרים אשר הציע מעכ"ת בכולם אית בי' תיוהא ההיתר הא' מצד הודאת הרוצחים הגם שדעת המ"מ והצ"ץ [סי' מ"ב וסי' מ"ה] והמ"ב [סי' ס"ח] להתיר מ"מ כבר גם כמה גדולי האחרונים אוסרים וגם גדולי הדור שלפנינו לא רצו לסמוך להיתר בזה לחודא וכבר הארכתי בזה בתשובה אשר שלחתי לגיסו הרב נ"י מאז גם בלא"ה קשה לי' דעדות שהודה ע"י עינוי בית האסורין בוודאי אין לסמוך עליו והשני שהודה מעצמו הלא לא נזכר בהגדתו שמו ושם עירו ואי דקאמר שנתלווה עמו הלא בזה לדעת הרמב"ם ז"ל [פ' י"ג מה"ג הל' כ"ה הובא בא"ה סי' י"ז סעי' י"ז] צריך לומר קברתיו וגם לכ"ע קשה הא לא אמר דבר ברור על מיתתו רק שזרק עליו אבנים ושחטו אותו ואולי לא שחטו בו שנים או רובא כאשר בלשון ב"א וכמה פעמים הנשחטים חיים לאח"כ ובוודאי לא מהני בלא קברתיו ואי דנימא כיון דעתה נמצאו מתים כמו כן נהרגו מקודם ולא שבא שם אדם א' וכמבואר בנ"ב [מהד"ק סי' מ"ו וסי' מ"ז] גבי נצלב שלא ראו מיתתו בהדיא ואח"כ נמצא מת וכתב הנו"ב דכאן נמצא כ"ה המעיין שם יראה דצריך עכ"פ שהי' דבר שרובם למיתה ובלא"ה יש צ"ע בדבריו שם כאשר נבאר לפנינו לכן ביודאי אין לסמוך ע"ז. והיתר השני שהביא בשם נטע שעשועים מחמת שידוע לנו שהלך בדרך הזה וגם נמצא בבגדיו בכה"ג מקרי קרוב המצוי דהוא דבר שאינו שכיח שאחר ג"כ מרובא דעלמא שאל ממנו הבגדים ונטבע ובכה"ג עדיף קרוב המצוי מרוב וז"ל שם סי' ס"ד. ועפי"ז הנה מקום להקל בנ"ד כפי האמור בגב"ע שבכל הסביבות לא נאבד יהודי אחר זולתי ר' חיים טודרוס בעלה של העגונה הזאת והכירו על ההרוג כל מלבושיו והרבה חפצים שהי' ביד ר' חיים ט' בחייו באותו הדרך שהלך ולכן ודאי אפי' לדעת הר"מ מלובלין והב"ח בתשובה דס"ל דחיישינן לשאלה אפי' בכה"ג עכ"פ ודאי החוש והשכל מעיד שאעפ"י שהוא בסוג אפשר שהשאיל כל מלבושיו וכל החפצים שעמו לאחר מ"מ הדבר בזה אינו מצוי ורגיל הוא והו"ל קרוב ומצוי שעדיף מרוב כמו שהגאון ז"י מקיל שלא חיישינן שהשאיל מלבוש אחד לאחר מפני שבלתי מצוי הוא שהשאיל למי שנטבע וכמו שהבאתי דבריו לעיל ה"נ באם הדבר אינו מצוי מטעמא דכתיבנא הו"ל ג"כ קרוב ומצוי ואזלינן בתר קרוב כן אפשר לצדד היתר בנ"ד כדברי הז"י דאפי' סברא כל דהו מרע לרובא אזלינן בתר קרוב עכ"ל. ולפענ"ד לא ירדתי לכוונתם בזה דהנה בב"ב כ"ג ע"ב אמרי' אר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובה דאור' וקורבה דאור' אפ"ה רובא עדיף מתיב ר"ז והי' העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפישי מינה בדליכא ולקמן [כ"ד ע"א] אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמקרבה א"ל רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה וא"ר ש"מ מדר"ח תלת ש"מ רו"ק הלך אחר הרוב וש"מ רובא דאוריי' וש"מ אי' לדר"ז אעפ"י שדלתות המדינה נעולות דהא אשה דכי דלתות מדינה נעולות דמיא ואפ"ה קא אזלינן בתר רובא והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד הדר בי' רבא מההוא ובתוס' ד"ה רוב וקרוב הלך אחר הרוב. ועוד נראה לר"י דר"ח אתא לאשמעינן דאפי' בקורבא דמוכח דאזלינן בתר רובא וכן משמע בסמוך גבי חביות שצפה בנהר דבעי למימר דרב דאמר כנגד עיר שרובה ישראל מותרת לית לי' דר"ח והיכי מתוקמת דהא משמע דמותרת אפי' נמצאת סמוך לבית נכרי וזהו מטעם דאזיל בתר רוב העיר ישראל וכר"ח אלא ודאי לגבי קורבא דביתו ש"נ הוי קורבא דלא מוכח כיון שדרין רוב ישראל באותו עיר ורב אזיל בתר רובא היכי דהקורבא, לא מוכחא ודלא כר"ח אבל באותו עיר כנגד האי דקירא הוי קורבא דמוכח ולכך אזיל בתרה וכל ההלכה מתיישב כמו שאפרש עכ"ל. וכתבו הרשב"א ומביאו בש"ע יו"ד סי' א' ס"ד אם אבדו גדייו ותרנגוליו או שנגנבו ומצאן שחוטים כראוי במקום שרוב ישראל מצויין וגם הרוב גנבי העיר ישראלים מותרין (כיון שמצאן בשוק) בין שמצאן בשוק בין שמצאן באשפה שבבית אבל אם מצאן באשפה שבשוק אסורים וכ' הש"ך (סי') [בס"ק] י"ז שרוב ישראל מצויים אפי' רוב העיר והשוק עכו"ם עכ"ל. הנה לפי"ז נחזי אנן בסברת הנך גדולים הנ"ל דס"ל דקרוב ומצוי מאי כוונתם בזה אם כוונתם דהרוב אינו מצוי היינו שאינו מצוי איש בבגדים כאלו א"כ בכה"ג לא הוי צריכא למילף מסברא דקרוב ומצוי דזה פשוט בגמ' ופוסקי' דרוב שאינו מצוי לא אזלינן בתרה אלא ודאי דזה לא מקרי רוב שא"מ כיון דרוב אנשים מצויין (אין) [אנן] חוששין שמא א' מרובא לבש בגדים אלו ונטבע בהם ורק שקרוב שכיח יותר שאותו הנטבע הקרוב לפנינו הוא זה הנמצא ולא שאל הבגדים לאחר ובאמת הוי קורבא דמוכח ומבואר בתוס' הנ"ל דשכיח וכן בדם שנמצא בפרוזדור הוי ג"כ קורבא דשכיח כמבואר בתוס' [דכ"ד הנ"ל ד"ה ואע"ג] דשכיח יותר מעלי' מלומר דבא מחדר ואפ"ה אמרינן דרוב עדיף הרי לפניך דאפי' באם שנתלה ברוב הוא דבר דלא שכיח אפ"ה אזלינן בתר הרוב ודלא כהנך גדולים. ועוד נ"ל דע"כ מספקינן רוב וקרוב אי אזלינן בתר הרוב או בתר קרוב הוא בגוונא דהוא במקום שאין מעבר לרבים ואנן מספקי' ממאן בא זה ההרוג ומי הרגו או בדם דמספקי' מאין בא או ממקור או מעלי' ע"ז תלוי הפלוגתא אי רוב עדיף או קרוב עדיף אבל במקום מעבר לרבים אזלינן בתר רוב המצויים שם כמבואר ברשב"א בטור וש"ע יו"ד ובתב"ש [סי'] ס"ב ס"ק ב' [כ'] וז"ל וכבר הרגיש בזה הסמ"ע סי' רנ"ט סק"ו ותירץ בטוב טעם וכוונתו דבשלמא התם גבי רוצח דבמקום ההרוג לא נתחזק מי שכיח כאן יותר ואתה בא לומר מסתמא הרוצח בא מעיר הזאת כי קרוב הוא ולא משום דשכיחא כאן טפי פריך הגמרא אדרבא נימא מסתמא מרובא דעלמא אתא ולא מדקורבא וזוטא ואלו הוי ידעינן דבהאי בקעה שכיחי אנשים מעיר הקרובה טפי מאנשי רובא דעלמא אי נמי איפכא הוי אזלינן בתר דשכיחא משא"כ ברוב השוק דאנן ידעינן מאן דאתחזק הכא טפי מאי איכפת לן ברוב העיר כיון דידעינן דמרוב העיר אין כאן כ"א המעט ותלינן דמרובא נפל ע"כ א"כ דבמקום שעוברין רבים לא שייך כלל לומר קרוב דעיר עדיף דהא גם הרבים המה קרובים וכגון בנ"ד שידענו שאיש הזה הי' באושפיזא הנקרא ווערטס הויז במקום קרוב ליער והלך משם לדרכו קרוב ליער וגם רבים מעלמא עוברים דרך זה גם המה קרובים ומה קרוב הוא יותר מרבים העוברים שם ולא שייך בזה כלל דין דרו"ק. ועפי"ז הונח לנו היטב דברי הגמ' הנ"ל דשם אמר (מסייע לי' לר"ח) [אף אנן נמי תנינא וכו'] ואמר רבא וכו' דקשה [קו' התוס' ד"ה דתני] מאי (דתנן) [הא דקאמר דתני ר' חייא וכו'] ומאי ראיה היא מר"ח דזה הוי רוב ומצוי וגם קשה למה באמת הדר בי' רבא וגם קשה דאמר רבא [רוב ומצוי] ליכא למ"ד הא ר"ק שם בנדה [דף י"ז ע"ב] פליגי בזה אך לפי הנ"ל א"ש דהנה בגמ' דנדה דף י"ז ע"ב אי' רמי ברי' דר"ש ור"י ברי' דר"י [וכו' עד] דיתבי וקאמרי החדר מבפנים והפרוזדור מבחוץ והעליי' בנוי' על שתיהם ולול פתוח בין עלי' לפרוזדור נמצא מן הלול ולפנים ספיקו טמא מן