דברי חיים חלק א קיד

מסל"ת הוא שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא ודאורייתא לא והאמר ר"י אמר שמואל מעשה באדם אחד שהי' מסל"ת ואומר זכורני כשאני תינוק ומרכבני על כתיפו של אבא והוציאני מבית הספר והפשיטוני את כתנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב ורבי חנינא מסיים בה הכי וחבירי בדילין ממני והי' קורין אותי יוחנן אוכל חלות והעלהו רבי לכהונה על פיו עכ"ל הגמרא. והרי"ף ז"ל לא הביא הא דהבעלים מרדפין אחריהם וגם הרמב"ם בפירושו למשניות ובחיבורו [פ"ו מה' גזילה ואבידה הל' ט"ו] כתב וז"ל נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה והוא שיהי' משיחין לפ"ת והי' הבעלים מרדפין אחר הנחיל ושואלים היכן חונה אע"פ שאין אשה או קטן בני עדות הואיל וקנין דבורים מדבריהם האמינו אותם בו עכ"ל. וכבר העיר בזה היש"ש וזקיני בשער אפרים ולפענ"ד נ"ל לומר כך דהנה רש"י ז"ל פירש הבעלים מרדפין אחריהם קודם דיבור של קטן. והנה לכאורה היאך מיקרי זה מסל"ת וכאשר הקשה מהרי"ק ז"ל אך אם הבעלים מרדפין אחריהם דהוי רגלים לדבר הוי כמסל"ת ע"י צירוף הרגלים לדבר ומש"ה מוקי לה ר"י כן דקשה לי' המתניתין דנאמן קטן לומר דמשמע מטעם דיבורו ולא מטעם מסל"ת וכמו דדייקינן בפסחים [דף ד' ע"ב] הכל נאמנים וכו' האי משום אמירה דהני וכו' ה"נ א"א דאיירי במסל"ת האי לאו משום נאמנותם וכן מפרש הריב"ש ז"ל הסוגיא ביבמות [קכ"א ב'] ובנכרי אם אינו מכוון להעיד שכוונת המקשה דהוא מטעם נאמנות ולא משום מסל"ת אלמא היכי דאמרינן סתמא משמע מטעם נאמנות וע"ז מוקי ר"י דבעלים מרדפין אחריהם דבאמת הוי אינו מסל"ת כיון דידעו מהרדיפה ורק ע"י הרגלים לדבר מהימנינן להו כמסל"ת וכסברת מהר"מ הנ"ל וע"ז שפיר פריך הגמרא משבוי' וכו' ולא קשה קושי' היש"ש ז"ל והנה הרי"ף לא הביא ההוא שקלא וטריא כלל וז"ל אמר רב אשי אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד א"ל רבינא לר"א והא נחיל של דבורים א"ל בקנין דרבנן עכ"ל ומש"ה לא הוצרך להביא כלל הבעלים מרדפין רק סתמא כייל לנו היכא דמסל"ת נאמן וכן הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דכתב וז"ל אין אשה וקטן נאמנים בדין זה אלא כשהוא מסל"ת כמו שביארנו בנכרי לעדות אשה במסכת יבמות עכ"ל לא הוצרך להביאו אבל בחיבורו הביא דברי הש"ס ולא שמוכח מפירושו כמבואר לנודע דרכו בקודש הביא שפיר לישנא דש"ס ממש ולפענ"ד כוונתי בזה קצת אל האמת ואח"ז מצאתי כדברי בתשובות הרד"ך ז"ל ורק שכתב דא"א לומר כן דלמ"ל לשמואל לאוקמי ברדיפת בעלים [לוקמא] במסל"ת בעלמא ולפמ"ש לק"מ ודו"ק

היוצא לנו מזה דכן מוכח מהש"ס ותוס' ז"ל והרי"ף דבאינו מסל"ת אינו נאמן ורק אם יש הוכחות מצרפי לעשותו כמסל"ת וכסברת מהר"מ ז"ל. אך באמת קשה הרבה מאוד האיך נוכל לעשות את אינו מסל"ת כמסל"ת וכבר עמד בזה בספר נטע שעשועים והנה בנ"ב כתב וז"ל [במהד"ק חלק אה"ע סי' ל"א בסופו] וכבר עלה על רעיוני קילא א' לתקנות עגונות אבל חלילה לסמוך ע"ז כי עדיין לא צרפתי הדבר בצירוף שכלי כו' רק בהשקפה ראשונה עלה על דעתי בחדרי על משכבי ביו"ד סי' ס"ט בדין א"י משתמש בבית ישראל ושמו בשר לקדירה ואין ידוע אם הדיחו והובא בש"ע שם סעי' יו"ד והדין זה לקח מדברי הסמ"ג והסמ"ק ונדחקו כל גדולי האחרונים בלשוניהם ואמרתי שא"י נאמן באיסור דרבנן במקום שרגלים לדבר אף אם אינו מסל"ת. וראי' לדבר ממה שמבואר בי"ד סי' קפ"ז סעי' ח' שאם ניכר שהועילו הרפואות יש לסמוך אף על אינו יהודי אף שאינו מסל"ת מ"מ הואיל ורגלים לדבר כו' סמכינן על א"י ושם איסור דרבנן הוא שזה שרואה מחמת תשמיש שאסורה הוא מטעם וסת שקבעה לה ב"ת וידוע דקיימ"ל ווסתות דרבנן הרי [דבאי'] דרבנן א"י נאמן אם רגלים לדבר אף בלא מסל"ת ודם שמלחו הוא מדרבנן כו' וא"כ ג' חלוקים בדבר שאם מסל"ת אף שאינו יודע מנהגן ולא הוי רגלים לדבר נאמן מטעם מסל"ת ואם הוא יודע מנהגן הוי רגלים לדבר ונאמן אף אם אינו מסל"ת ואפשר דמעלה דרגלים לדבר עם עדות ערבי אף שאינו מסל"ת עדיף ממסל"ת היכי דאין רגלים לדבר ולכך כתב המס"ג לשון וכ"ש כנלענ"ד כו' ובזה מתפרש לשון הסמ"ג וסמ"ק למעלה היטיב וא"כ יצא לנו מזה סברא אחת [מדקרי] סמ"ק לזה מכ"ש א"כ עדות בלתי מסל"ת היכי דרגלים לדבר עדיף ממסל"ת בלי רל"ד וא"כ בעדות אשה שנאמן מסל"ת אף דליכא רל"ד ק"ו היכי דאיכא רגלים לדבר שנאמן אף בלי מסל"ת עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר דמאי הרגלים בזה שיודע מנהג ישראל וכי בשביל שיודע מנהג ישראל יעשה כרצונם הלא איירי באינו יוצא ונכנס כלל. וא"כ למה לי' לטרוח בחנם ומאי רגלים לדבר איכא בזה שיודע מנהג ישראל ובאמת מצינו בשאר איסורים כיוצא בזה דמהני קפילא ומסל"ת והקשה בעה"ג דאיך משכחת תרתי יעיי"ש בש"ך סי' צ"ח [ס"ק ב'] ובאמת לק"מ דהנה גם זה יפלא מדוע באיסור מיקרי מסל"ת אם נותנין לו לטעום ולא אמרינן לי' דנ"מ לענין איסור ובעגונה לא מהני שאלה כלל אך בקפילא כיון דלא מרע נפשי' מיקרי הוכחה לדבר וגם ע"י שאלה מצרפין להקרא מסל"ת אך באמת גם לשיטת הרשב"א דלא בעי קפילא ומהני מה שנותנין לו לטעום אך באמת שם מקרי רגל"ד דלא משקר דעבידי לגלוי' תיכף וכמש"כ הריב"ש ז"ל בתשו' מביאו הפר"ח סי' ס"ט בי"ד אולם לפענ"ד אין מזה ראיה לענין עגונה דנלענ"ד באיסור הטעם פשוט דאי' בס' נטע שעשועים [סי' נ"ד] וז"ל והנה בשו"ת תומת ישרים שם רצה להתיר אפי' שאלה ממש שהיתה רק על אופן המיתה והנכרי משיב ומודיע אופן המיתה ואינו מחדש עצם המיתה ושוב באותה תשובה עצמה אדיי' לגזיזי' ואינו מקיל אלא בהזכרת שם המת לבד בפני הנכרי בחזקת מת וכן ראיתי בק"ע הביא ג"כ כן גם מתשו' רש"ך יע"ש והנה כל כי האי טעמא בעי למה לא נתיר גם בשאלה עפ"י טעם הנ"ל שהרי הנכרי סובר שהישראל מעצמו סובר שהוא מת ולא שייך שרוצה להכשיל במה שמודיע רק אופן המיתה וכנ"ל אמנם נראה ברור דבשאלה גם ריעותא אחריתא אית בה דהנה היש"ש פ"ב סי' י"ט השיג על תה"ד שמתיר בשאלת נכרי לנכרי כמש"כ לעיל בשמו וז"ל היש"ש לא נהירא לי כלל מאחר שהעכו"ם מסתם מוחזקין לשקרנין אשר פיהם דבר שוא וכו' א"כ לא מחזקינן להן בחזקת כשרות כל היכא שמשיבין דבר לשואליהם אם לא מעצמם עכ"ל וכן ראיתי במהרי"ט ח"א סי' נ"ב שכ' ג"כ טעם זה ע"ש עכ"ל. וא"כ ה"נ באיסור אם נותנין לו לטעום ולא אומרין לו דנ"מ [לנו בזה] דבהאי גוונא נראה לו להנכרי דאין שואלין אותו בתורת הודעת הדבר דהא יכול לידע כ"א רק עיקר הדבר כדרך בני אדם המספרים או לדרך שחוק וא"כ כה"ג מיקרי שפיר לפ"ת וזה ברור לפענ"ד אבל בעגונה שפיר קשה לצרף הוכחות לקרות לאינו לפ"ת מסל"ת כלל וצ"ל דכוונת מהר"מ ז"ל הוא דבאמת הענין מסל"ת שאינו רוצה להודיע דבר לאדם רק מעצמו אומר כן דרך התאוננות או דרך שחוק כאשר פירשו כן גדולי האחרונים וכמבואר ברד"ך וגם מהר"מ בהיתר השני אזיל בסברא זו והנה אומר ע"י שאלה הרי בא להודיע דבר ואם בעינו הי' שהכל מבינין כן ויודעין מזה מקרי גם ע"י שאלה מסל"ת כמבואר בתשוב' תו"י וא"כ באיכא הוכחות טובא מה שאמר שהרגו אינו אומר כלל להודיע כי בעינו שבלא"ה יודעים מזה ורק שאומר דרך לפ"ת וכמבואר בתשו' מהר"מ בסופו וז"ל בנידון דידן לא חיישינן לזה שהרי כתב מהר"מ בתשו' מיימון שהבאתי לעיל דבעכו"ם מסל"ת לא חיישינן לשום אמתלא כ"א לאמתלא דמוכח מילתא טובא מתוך דבריו של עכו"ם כההוא עכו"ם דאמר לישראל שקול אספסתא וכו' ובנ"ד אינו מוכח שהודה מאימת העינוי אלא שנוכל לומר שהודה מפני שראה שלא הי' באפשרותו להכחיש הענין ולכפור ולומר לא הרגתיו מחמת רוב ההוכחות שמצאו בידו הגזילה כו' שכל מי שהי' לו עינים לראות ראה והבין שהוא הוא הרוצח עכ"ל מהר"מ מלובלין ז"ל הגם דבפונדקית לא ידעו זולתה ואפ"ה צרפו אך באמת התם צרפה הבכי' דקודם השאלה ומהר"מ ז"ל מביא ראי' רק דמצרפין לעשות מסל"ת אבל אין הנושאים שווים ודו"ק. אך עכ"פ יראתי לעשות מעשה הגם שבס' נטע שעשועים ובכי"ח ז"ל התירו והמה גדולי האחרונים אשר ראוי לשען עליהם מ"מ ראיתי לחתור במה שהכל מודים בנד"ד דהנה הביאו את הנהרג לכאן וכמה אנשים הכירו בט"ע בזקנו הגם שראשו נחתך (אם) [עם] הפדחת וחוטם רק כשצרפהו יחד החתיכות ויחדיו היו תואמים הי' ניכר הגם שאנו לא סומכין בזה אחר ג' ימים בנחבל בפניו כה"ג אבל לנכרים מיקרי זה היכר וא"כ למה לא יראתה לומר כי הרגה לזה הלא יכירו אותו ובמילתא דעל"ג לאלתר אפילו בשאר איסורים נאמנות כמבואר בריב"ש ז"ל וכן מבואר בתשו' מהר"ם ז"ל [בתשובת מיימוני דשייכים להל' אישות סי' ט' והובא בצ"צ סי' מ"ב] וז"ל חזרנו על כל צדדים וצדי צדדים וכמדומה אנחנו דלית דין ולית דיין דאיתתא שרי' לאינסובא דאין לך עדות גדול ממסל"ת כי למה לא יחשב מסל"ת למה יגרע אי משום דקאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב שם