דברי חיים חלק א קיב

ישראל והכותי הגיד שמת והגיד אומדנות המוכיחות אע"פ שאינו מקרי מסל"ת ואסורה לינשא מ"מ אם עבר ונשאה עפ"י חכם שהתירה לא תצא אם יש ראיות ואומדנות שמת הרי דלא מהני רק לענין דלא תצא אבל לא להתירה אולם מצינו בדברי מהרי"ק ז"ל [סי' קכ"א] אחריו החזיקו מרן הב"י ז"ל בתשובותיו ומהר"מ ז"ל להתיר גם ע"י שאלה אם ידוע שאינו אומר להתיר ולא להעיד והוי כמסל"ת כמבואר בספריהם הקדושים ואחריהם התירו יותר הצ"צ ז"ל [סי' מ"ב וסי' מ"ה] גם אם אינו מסל"ת רק שנראין הדברים שקושטא קאמר וכן המ"ב ז"ל בתשובותיו [סי' ס"ח] אולם מדברי הב"ש ז"ל משמע דלא פסק כוותייהו יעויין בס"ק מ"ט וגם הב"מ ז"ל כתב וז"ל עיין ב"ש מסיים וחולק על מהרי"ק שורש קכ"א שהקיל בזה וע"ש עכ"ל משמע דלא ברירא לפסוק כן וכן הגאון בנ"ב סי' [ל"א] לא רצה לעשות כעין זה אפי' לסניף והרבה מגדולי האחרונים אשר חלקו על מהרי"ק זלה"ה והרי"ב ז"ל והיש"ש ב"ק ויבמות ובעה"ג הלא בספר נכתבו כל דבריהם הקדושים ולפי דברי השער אפרים ז"ל נראה שהמרח"ש ז"ל לא הסכים לזה וכן הרב מהרד"ך ז"ל והרבה אחרונים מדור שלפנינו אשר לא רצו לסמוך ע"ז ההיתר לחוד. לזה הנני מוכרח להאריך ולחתור חתירה מסוגית הש"ס והראשונים לידע מה דעתם בזה והגם כי מי אנכי להעיז פני נגד אבותי ורבותי הקדושים אשר קצרה דעתי מביא עד תכונת הבנת דבריהם אולם התורה הקדושה ניתנה לנו מורשה בכל דור ודור ואין לך כו' וגם כי קצרה ידינו לא נמנע מלהשכיל כפי בינת רוח אשר נתנו בנו ומה' עזר אשאל ולא קצרה ידו לחנני בינה גם לאיש כמוני ולהפליא חסדו עמנו לבוא לתכלית הדבר יותר משלפנינו וכמאמר החכם כננס עגע"נ לזה חזקתי את לבבי לדבר נגד מלכים ולא אבוש ובה' בטחתי ולא אכשל וזה החלי בעזר החונן דעה: בגמרא יבמות דף קכ"ב במתניתין אמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם והביאוהו בפונדק ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו נומית להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו כי' הוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת שבידו ובגמרא מאי גריעותא דפונדקית אמר ר"כ פונדקית נכרית היתה ומסל"ת היתה זה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו וכו' והא איה חבירנו קאמרי לה כיון דחזיתנהו בכיא אמרו לה איה חברינו אמר' להם מת וקברתיו ע"כ הגמ' וכתבו התו' ז"ל וז"ל פונדקית נכרית אחת היתה ומסל"ת וא"ת מאי מייתי רבנן ראי' מן הפונדקית דהא מסל"ת היתה וי"ל דלא היתה ממש מסל"ת דמה שהוציאה מקלו ותרמילו מה היתה יכולה לעשות כן לעדות ור"ע אמר להם כי אין זה ראי' דודאי אין לך מסל"ת גדול מזה כיון דכי בכיא כן משמע קצת בירושלמי דקאמר עשו אותה כמסל"ת משמע שלא היתה ממש מסל"ת אלא שמביאין ראי' דלא גרע מעד אחד עכ"ל ובמרדכי בסוגי' זו הביא בשם הר"מ וז"ל ובירושלמי דיבמות גרסי' [כו'] ר"י אומר כל שמזכירין לו אשה רשב"ל אומר כל ששואלין אותו והוא משיב אר"ח זכור אני בשלשים ושנים זקנים שהי' מתריסים כנגד ריב"ל למעבד כרשב"ל והוא לא קיבל עליו ובגמ' דידן משמע דר"י מחמיר ולא מכשיר אלא במסל"ת ור"ל מיקל ולא פסיל עכו"ם אלא במתכוין להתיר ולכן צריך לפרש הירושלמי שלר' יוחנן אפי' אין שואלין לו [כו'] לא הוי מסל"ת ומש"ה בבכתה ואמרו אי' חברינו מודה ר"י דהוי עדות ולר"ל כ"ש דאתי שפיר טפי האי דפריך והא אי' חברינו (דקאמר) [קאמרי] אבל בירושלמי מעשה דפונדקית גרס ר' אחא אמר עשו אותה כחי' שנאמנת על אתר ר"ש בר סוכרתא עשה אותה כעכו"ם שמסל"ת חד ארסטין בעי קומי רב מני לית הדא דפליג על רשב"ל דאמר כל ששואלין אותו והוא משיב פי' דאי' חבירנו היו שואלין אותה והיינו מתכוין להעיד דאינו עדות לית כאן כההוא דר"ש ב"ס אלא כההוא דר"א דאמר עשו אותה כחי' שנאמנת על אתר פי' לר"א אפי' שואלין אותה אי' חברינו דלאו מסל"ת נאמנת דומי' דנאמנות דחי' כדאי' בפרק בתרא דקידושין וטעמא משום שהיתה מראה פנים לדברי' במקלו ותרמילו ובגמ' דידן אוקימנא לפונדקית שהיתה מסל"ת והיינו כר"ש ב"ס. והנה לכאורה קשה בדברי המרדכי חדא דמה נ"מ בפלוגתא כיון דלכ"ע נאמן בההוא דפונדקית ומה זה שכ' דבגמ' דידן אתי' כר"ש הא לא נ"מ בזה ותו קשה דאדרבה הא הגמרא דידן דלא כר"ש דהא מסיק הירושלמי שלר"ש צ"ל דנאמן במסל"ת ע"י שאלה ובגמרא דידן מסקינן דהתחילה לבכות אבל ע"י שאלה א"נ ותו קשה על דברי התוס' שכתבו דעשאה כמסל"ת כמבואר בירושלמי והא הירושלמי כתב זאת לר"ש דאיירי ע"י שאלה אבל לגמרא דידן דאיירי ע"י התחילה לבכות וא"כ הוי מסל"ת גמור וכבר נתעורר ע"ז בש"ש לקצה"ח ז"ל [בשמעתא ז' פ' י"א] והוא תירץ שם דרך חידוד וז"ל עכ"פ נראה מדברי הירושלמי דר"ל פליג אדר"ש וצ"ל דר"ש ס"ל דאפי' ע"י שאלה הוי לי' מסל"ת וא"כ האיך כתבו התוס' משמע דש"ס דידן ס"ל כר"ש ואיך מצינו להשוותן יחד כיון דבהירושלמי מבואר להדיא דמאן דס"ל עשו אותה כמסל"ת ל"ל דר"ל ור"ל כרב אחא מוקי לה ומטעם דעשו אותה כחי' דנאמנת על אתר. והנלע"ד בזה לפי מ"ש בתשו' מהר"א מזרחי סי' ע"ג ובתשו' בנימן זאב דכל שהי' התחלה במסל"ת אפי' אחר כמה זמנים לא נפיק מכלל מסל"ת ועי"ש וזה וודאי כל מה שהגידה הפונדקית לאחר שאמרו לה אי' חבירנו לאו כלום כיון דהי' עפ"י שאלה אלא דמהני התחלת מסל"ת והיינו דעשו אותה כמסל"ת גמור בצירוף הוכחות ועשו מקצת מסל"ת כמו כולו מסל"ת והוכחות לזה או משום מקלו ותרמילו כמו שכ' מהר"מ מלובלין או לפי דרכינו הוכחה דדייקא ומנסבא ומהר"י ב"ל בתשובותיו סי' ע"ו שם כתב דהיכא דכותי מסל"ת קודם שבא לב"ד ואח"כ בא לב"ד להעיד לא אמרינן דהוכיח סופו על תחילתו ונאמן אבל אם בפעם השנית נתכוין הנכרי להתיר שהוא גרע מנתכוין להעיד נסתפק די"ל בזה הוכיח סופו על תחילתו. והנה לר"ל דס"ל כל ששואלין אותו אינו נאמן ע"כ צ"ל דס"ל לר"ל דכל ששואלין אותו ומשיב כוונתו להתיר דליכא למימר דס"ל דע"י שאלה דין כוונה להעיד דהא רשב"ל ס"ל דאפי' נתכוין להעיד כשר ואינו פסול אלא במתכוין להתיר וכדאי' בש"ס דילן שלהי יבמות ע"ש וכיון דס"ל דע"י שאלה דין כוונה להתיר אית ביה א"כ ע"כ פליג אדר"ש דאמר עשו אותה כמסל"ת ומשום דקא בכיא עשו מקצת מסל"ת ככולו וכמש"כ ואי נימא דע"י שאלה כוונתו להתיר ובמתכוין להתיר אמרינן הוכיח סופו על תחילתו וא"כ אפי' מקצת מסל"ת ליכא דכיון דהוכיח סע"ת הרי תחלתו דקא בכיא נמי הכוונה ע"ש סופה להתיר ומש"ה מוקי לה דלא כר"ל וע"כ לר"ל משום דר"א ונאמנת משום חי' אבל בש"ם דילן דס"ל דשאלה לא מהני וכדפריך והא אי' חבירנו אמרו אלא דלאו מדין כוונה להתיר פסול לשאלה אלא משום דכל ע"י שאלה הכוונה להעיד וש"ס דילן ס"ל דמתכוין להעיד פסול ומש"ה משני לה שפיר דכיון דקא בכיא מעיקרא והיינו דהו"ל התחלת מסל"ת ובמתכוין להעיד לא אמרינן הוכיח סופו על תחילתו וא"כ תחילתו וודאי מסל"ת ומהני לי' מקצת מסל"ת ככולו ולנתכוין להתיר לא חיישי' אפי' ע"י שאלה וא"כ בש"ס דילן שפיר מהני בהתחלת מסל"ת עכ"ל. ולפענ"ד נראה דזה ליתא דע"כ אמרינן דאם בסוף אמרה להתיר לא מהני מה שמסל"ת היינו אם בסופו אמרה להתיר בפירוש אבל בההוא דפונדקית כיון דהתחילה לבכות אמרינן שכוונתה הי' בתחילה לומר להם כל הענין ורק שהפסיקוה בשאלתם אי' חבירנו, כמש"כ הריב"ש [סי'] ש"פ וא"כ ממילא מעיקרא ועד סוף היתה לפ"ת ולא להתיר היתה כוונתה וכן בחי' רשב"א ביבמות דף קכ"א בד"ה תנן התם בפ' כל הגט וז"ל והא נמי דאמרינן לקמן פונדקית עכו"ם היתה ומסל"ת היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו לאו למימרא שלא תהא נאמנת אלא אם אמרה כך אלא ה"ק כגון שאמרה לפ"ת זה מקלו וזה תרמילו או זה קבר שקברתיו בו הרי זה לפ"ת ונאמנת ולא למימרא שכך אמרה להם ותדע לך דהא במתניתין ליכא אלא אמרה להם מת וקברתיו אלא דהכי קאמרינן היכי דמי מסל"ת עכ"ל. הרי דזה שאמרה זה מקלו וכו' הוא ראי' שמסל"ת והיינו ע"י בכייתה הראשונה ואשתמיט דברי הרשב"א ז"ל מתשו' ב"י ז"ל שכתב שם שני דרכים וז"ל בסי' ז' מדין מסל"ת ונראה מדבריו שמה שהראתה מקלו וכו' היא ההסחה לפ"ת ובברייתא מפרש דאפ"ה לא הוה חשבינן לה מסל"ת אי לאו דכי חזיתנהו בכי וכי גמר הרי"ף מהכא דהיכא דמסל"ת אע"ג דהדרינן מגלינן וכו' מכש"כ גמר דהשתא זו שהתחילה לבכות אע"ג דבכי לחודה לא חשיבה מסל"ת כיון דאיגלאי מילתא דראוי להימנא במסל"ת כי הדרינן ומגלינן בתר דבכי לחודה קודם שתראה המקל וכו' שפיר דמי כ"ש היכא דמסל"ת לגמרי דכי הדרינן ומגלינן שפיר דמי ואין נראה בעיני דרך זה דמסל"ת מהוראת מקלו וכו' לאו חד מילתא נינהו דהוראת מקלו הוה מתכוונת לאמת עדותה שמת חבירם וא"כ א"א לפרש כמו שפרשתי דברייתא דמסל"ת היינו זה מקלו וכו' והבכי' לחודה הוה חשבינן להכי מסל"ת שלא היתה להוכיח להם שמת אלא שבראותה אותם זכרה מיתתו ונתאוננה על חבירם שמת אלא ודאי הבכי' לחודה חשבינן כאלו היא מסל"ת ומה שהראתה להם מקלו וכו' לא היתה צריכה לכך אלא מעשה שהי' כך הי' ומדברי הפוסקים אין הכרע גמור לאחד משני דרכים אלו שרובם לא כתבו דין