דברי חיים חלק א קיא

סקי"ז ובסקל"ד]. אך באמת פשוט הדבר דגם להא"ז צריכה דוקא גט בכאן כיון דהיא נישאת במזיד באיסור והנה ל"מ לפ"ד הפר"ח ביו"ד [צ"ט] דלמי שנתבטל בשבילו אסור אפי' הי' שוגג רק אם המבטל אד"ר הי' מזיד בודאי הכא אסורה וצריכה גט דוקא דהרי נשאת בשביל הבעל נהי שהי' שוגג מ"מ אהני מעשיו ומש"ה אסור שם למי שנתבטל בשבילו כמו מזיד ה"נ צריכה גט כיון שהמבטל איסור הי' מזיד אך גם אפי' להחולקים על הפר"ח וס"ל דמותר למי שנתבטל בשבילו אם הי' שוגג אפי' אם המבטל הי' מזיד [ע"ש בט"ז סק"י ובפ"מ] מ"מ כאן שגם האשה נהנית מן האיסור פשיטא שצריכה גט וקנסי' לה כיון שהיא מזידה וז"ב

ומ"ש דאיכא סכנה שהעני' האלמנה תחנק הולד או שימות ברעב מחמת גודל עניות כ"ז אינו מציל מלבטל ח"ו גזירה דחז"ל ויאבדו אלף וכיוצא ואות אחת מתקנת חז"ל לא יבוטל וגם תמיהא מילתא טובא וכי אין ביד ב"ד להחזיק אלמנה עם תינוק אחד וחרפה היא לקהלה שבישראל להניח לעבור על תיקון חז"ל בשביל איזה דבר מועט ולכן בודאי צריכה גט. אחר זה עיינתי בעצי ארזים [סקי"ט] ומצאתי ממש כדבריי בתירוץ על דברי הרמב"ם ז"ל. והנה ראיתי עוד שם שכ' דהפילה [אפי'] לר"מ א"צ לגרש ולא ידעתי איך יפרנס דברי רבא שאמר דר"מ ור"א אמרו ד"א לאסור בהפילה. והנה בגוף קו' המל"מ [פ"ב מה' סוטה] על דברי התוס' [שהביא שם] י"ל דקאי על כהן שנשא והפילה דלרבנן שותת וק"ל: סימן כג תשובה לק' דזיקאב

בנידון השאלה הנה אין הזמן מסכים עמדי לבאר בארוכה כי איני מופנה מכל צד וגם עתה עש"ק והמוכ"ז אץ לדרכו ולכן אבוא בקצרה. הנה לפי המבואר בתשובתו ב' דרכים להתירא. א' משום שקיבלה הכתובה וא"כ אינה משועבדת להניק. ב' משום שיש לה כאב בדדי' ויש לדמות לצימוק דדים שמותרת. ג' משום שהיא מופקרת. ואולם אחר העיון היטב באמת את כלם ישא הרוח. ורק בתחלה נבאר סוגיית הגמרא והפוסקים דביבמות [דף מ"ב ע"א] איתא לא ישא אדם מעוברת ומניקת חבירו וכו' עד משום דחסה דידי' נמי אלא סתם מעוברת למניקה קיימא וכתבו התוס' ז"ל [ד"ה סתם] ר"ש הזקן התיר גרושה ול"נ לר"ת דהא לטעם דחסה אין חילוק ועוד אלמנה גופא אינה משועבדת עכ"ל ובהרא"ש פ' אע"פ [דף ס'] והר"ש ז"ל מתיר גרושה להנשא הואיל ובעלה קיים עכ"ל. והנה באמת דעת התוס' והרא"ש ז"ל בדעת ר"ש חלוקים כי לשיטת התוס' ז"ל דכתבו סברת הר"ש ז"ל משום דלא משעבדא א"כ ה"ה אלמנה היכא דאינה משועבדת נמי מותרת אולם להרא"ש ז"ל שכ' הטעם הואיל ובעלה קיים משמע דהטעם הוא שבעלה יחזור אחר מינקת או ימסמס לי' בביעי אבל באלמנה אעפ"י שאינה משועבדת אסורה וכן נראה להדיא מדבריו שם וכבר האריכו בזה האחרונים תשו' מהר"י מינץ ותשובת אמונת שמואל ומחמת אפיסת הפנאי לא אאריך בסתירת דבריהם וגם כל האחרוני' קראו אחריהם מלא אין גם אחד מחזיק בידם ולכן לא אאריך בזה ורק מה שתמה מאד בדברי תשובת מהר"י מינץ [סי' ה'] הוא דלפי דעתו כל אלמנה נמי מותרת לנשא אם תרצה רק שמסתמא תניקהו מחמת אהבת בעלה מ"מ פטור דגרושה לא דמי' [לאלמנה] משום דהפטור בא ע"י הבעל משא"כ באלמנה בקל איכא למימר שמצד אהבת בעלה בושה לתבוע כתובתה וכו' עכ"ל ובאמת דברים אלו מרפסין איגרי ולא אאמין שיצא זה מפי אותו הצדיק דא"כ לפ"ד בטלה התקנה דלא ישא מעוברת חבירו דאם תרצה תנשא והאיך מצאנו ידינו ורגלינו בכל הסוגי' דכתובות ויבמות ואולי מחמת אהבת ההיתר שדחקו כמבואר שם הביאו לומר איזה דברים סתומים בטעמם ועיקר ההיתר שלו הי' רק מחמת גודל הפירצה וכמש"כ בעצמו שלא ראה לעשות תקנה רק תקלה כמבואר למעיין שם וכן כ' כל האחרונים שדבריו המה בתשובה זו נעלמים וגם אס' אמונת שמואל אתפלא מאד במה שכתב דאלמנה יכולין לכופה וזה נגד דעת הש"ע [אה"ע סי' י"ג סעי' י"ג] דכ' בהדי' שאין לכוף האלמנה להניק ושיטת התוס' [כתובות דף פ' ע"א ד"ה רב הונא] דאף בא"א אין כופין אם אומרת איני ניזונית [והובא ברמ"א סי' פ' ב' דיעות] וא"ל דהתם מיירי באינו מכירה דזה ליתא דהא איהו נמי מיירי באינו מכירה דמכירה אף גרושה אסורה והאמת אגיד כי לא עיינתי היטב בדבריהם אולי יש מקום ליישבם אך כל האחרונים דחו דבריהם והליצו בעדיהם שהיו מוכרחין לזה הגאון מהרי"מ ז"ל לחצו גודל הפירצה אשר מבואר בתשובתו וגם להגאון בעל אמונת שמואל קרה כמוהו אף שהעלים הוא הדבר בתשובתו מפני כבוד משפחות האשה אך באחרונים מבואר שקבלו מאבותיהם שעיקר טעם אמונת שמואל הי' מצד שהאשה היתה מופקרת והי' חשש תקלה גדולה א"כ אין להעמיד על דבריהם ח"ו ואם באנו לתור אחרי שארי האחרינים תורת כ"א בידו ויש סברות רבות לבנות ולהרוס ולנטוע ולכן אמרתי אלכה נא אחרי סברות הראשונים ולראות היכן דבריהם נוטין. והנה קושי' ר"ת ז"ל על הר"ש ז"ל הנ"ל המה חזקים מאד וכמעט אין פותר אותם על בורי' ומה שתי' הגאון בנ"ב [במהד' קמא סי' י"ד] אף שדברים שונים בסברא וטוב טעם ביישוב סתירת לשון הסוגיות דכתובות ויבמות כמבואר בספרו כמה פעמים אולם לשון מהר"ש ז"ל לא משמע כדבריו דמשמע מתוך דברי מהר"ש ז"ל שהתיר גרושה להנשא אפי' מניקה עדיין ולא כמו שעלה על דעת הנ"ב לפרש דבריו (בלא התחילה להניק) וגם סותר דברי עצמו שלעיל מזה כתב ולפיכך לא קצב זמן שכל אימת שתרצה תוכל לשמט הדד מפיו וא"כ משמע דגם (בהתחילה להניק) מותרת להנשא וזה סותר לדבריו האחרונים וגם דבריו ממילא מופרכים דעדיין קשה לב"ש למה נתן הזמן והלא עדיין בתוך הזמן מותרת ואף שהיא מניקה מ"מ וכי היא מניקה את בנה תחת החופה או בשעת אירוסין וא"כ למה אסרוהו ואי דאיסור משום שאם לא ישאנה תהא מניקתו מאז ולהלאה א"כ אימת יקרא השמטת דד מפיו שתהא מותרת לו הלא אף אם לא תניקהו חודש ימים ג"כ י"ל כן ואי דהזמן הוא ג"ח משתצמק הדד זה ליתא דא"כ אכתי קשה ליתני התנא זה השיעור ותו קשה דא"כ למה אם כנס יוציא ולא יחזיר עולמית הלא מעתה הרשות בידה לשמוט הדד מפיו ואי משום שעבר על גזירת חכמים הא באמת ק"ל [בסי' י"ג] בברח א"צ להוציא מפני שעבר העבירה והגירושין הוא רק שלא לעבור בכל יום וא"כ כאן נמי למה יגרש תוציא הדד מפיו ואז תהי' מותרת לו ובאמת אם נימא דהשיעור הוא ג"ח י"ל כנ"ל. אך באמת זה ליתא דדבר זה אינו מוזכר כלל בש"ס ולא בשום פוסק להתיר דוקא גרושה בתר ג"ח ותו דא"כ אסורה אף בלא התחילה להניק דלמא עדיין תניקהו והמעיין היטב יראה שכנים דברי ולכן דברי הר"ש ז"ל תמוהים מאוד ואולם באמת גם דברי ר"ת ז"ל המה מופלאים ממני שכ' לאסור בגרושה ולכאורה תמוה מאד וכי נשתנה דינה מאשה מניקת דעלמא שמניקה ואעפ"כ לא אשתמיט אחד מהפוסקים לומר שאסורה לנשא ובש"ג פ' החולץ מביא באמת ראי' להר"ש ז"ל מאשה אחרת שמותרת ובבית מאיר נתקשה ג"כ בזה ומתרץ דאשה אחרת אינה בושה מלתבוע אבל גרושה בושה מלתבוע וזה דבר שאין לו שחר דגמרא [יבמות דף מ"ב ע"ב] סתמא אמרינן אשה בושה מלתבוע. אולם הנלענ"ד הוא כך דהנה לפי מה דמבואר בח"מ גבי פועל שאסור לו לשנות מדרך הפועלים ומלמד אסור לו להיות נעור בלילה שלא יבטל ביום וא"כ קשה לכאורה בלא גזירה אשה שהשכירה עצמה האיך רשאה לישא איש הלא עי"ז תגרע מעבודתה דדלמא תתעבר ולא תוכל להניק ובודאי דאינה רשאי לחזור דהוי כמו דבר האבד שאסור לחזור וכן מבואר זה בבית מאיר. אולם באמת במקום שדרך המניקות להיות פניות ולא לישא תוך הזמן באמת לא גרעה משאר פועל שאסור לשנות אך המנהג באמת אינו כן בין המניקות דאינם מדקדקים אם. (חסר סוף התשובה): סימן כד

במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כ"ה מרדכי מאנדל מפה ואמר בתורת עדות בליו"ע איך ששמע מפי ערלית שהלכה עם ההרוג שאמרה אצל הפראטיקאל שהיא התחילה להרוג את יהודי שהלך עמה ואחי' גמר להרוג אותו והתיז ראשו גם בא לפנינו כ"ה זאב יואלף והעיד איך שהערלית הנ"ל אמרה לפראטיקאל איך שהוליכה ליהודי שהלך עמה ליער והראתה [לו] כלי ואמרה לו שיכוף ראשו ויקח הזהובים מן הכלי וכאשר הטה ראשו הרגה אותו בקרדום ואח"ז בלילה נשאהו היא ואחי' ליער אחר והתיז אחי' את ראשו וזרקו גופו וראשו לפארי' כ"ז העיד ר' זאב וואלף הנ"ל בתורת עדות באליו"ע

תשובה הנה באמת כיון שהי' ע"י שאלת הערכאות בפני הישראל בוודאי לא הוי מסל"ת ולא מהני אומדנא כמבואר בהגהת רמ"א ז"ל [סי' י"ז סעי' ט"ו] וז"ל ואם שאלי