דברי חיים חלק א קט

דברי הראשונים פשוטים וברורים למעיין בצדק ורק מפני הכבוד אמרתי להודיע ואקצר והי' שלום כנפש ידידו דו"ש ד' וישב תרי"א לפ"ק צאנז הק' חיים הלברשטאם: סימן כ שלום רב לידידי הרב החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה יוסף יהושע נ"י מו"צ בק' ליטוויסק

מכתבו הגיעני ונידון המניקת בודאי יפה כתב מעכ"ת שאין מקום להתיר כי אין סומכין על דעת יחידאה להתיר בגרושה במכירה אשר בש"ע וכל המחברים כמעט לא פסקו כן כידוע ומה שהתיר הרמ"א [סי' י"ג סי"א] במופקרת והוא מתשו' מהר"י מינץ ז"ל מבואר שם בתשו' בפירוש הטעם שחשש לזה מחמת שכבר היתה פרוצה ומופקרת והי' לה מסיתים הרבה כמבואר שם אבל זולת זה לא יעלה על לב שום בר שכל להתיר ולומר חשש שתבוא האשה לזנות אם לא יהי' לה בעל לשומרה דא"כ ח"ו בטלה כל התקנה דנתת תורת כ"א בידו להתיר לפי דעתו ולא זה דרך תוה"ק כי בחשש ביטול התקנה יאבדו אלף כיוצא בה ולא יגרע ניצוץ מתקנת חז"ל הקדושים ולכן מחויב מעכ"ת לאזור חיל ולמחות גם אם יהי' לה מתירין עפ"י איזה המכונים בשם גדולים בעוה"ר כידוע בעוה"ר המורים בעה"ת מרובים והיודעים מועטים אך באמת אשה זו אסורה להנשא עד עבור ימי מניקתה ובזה אומר שלום ממני ידידו: סימן כא לידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מו"ה ישראל נ"י האבד"ק באלחיב

גי"ק הגיעני ומחמת סבות שונות אשר סבבוני לא יכולתי לתת פנאי להשיב על דברי פלפול הגם שהוא למותר כי אם רצונו לסמוך על דברי המיקל בזונה באם יצרפו שארי גדולים אתו מאן ימחה בידו אולם סוף דברי פלפולו לקוצר דעתי לא יכולתי הבין מה זה שתלוי הדבר בכתובה אם הוא כגבוי הלא בהרמב"ן ובר"ן [בסוגי' דפ"פ] שעליהם יסוב דבריו הי' להיפוך בפירוש דהבעל הוא המוחזק ולהרמב"ן הטעם משום רוב נשים ב"נ וחזקת הגוף מהני ברי דידה ולהר"נ ז"ל הטעם משום דאדעתא דהכי נשתעבד מעיקרא שלא יוכל לטעון נגדה והפ"י ז"ל הבין בדבריו משום תקנה ולפענ"ד נראה כמ"ש אך משום שכתובה הוא כגבוי זה לא ניתן לכתוב בדברי הרמב"ן והר"ן שהביא כ"ת ויעוין בת"כ ובשב שמעתתא [ש"ב פ"י] שהאריכו בזה עפ"י דברי המרדכי יעו"ש גם לא ידעתי אם אפי' יהיבנא לי' דהוא מטעם שטר העומד לגבות א"כ לפי דבריו כתובה דעלמא שאין בה שום פקפוק אינו כגבוי משום שלא ניתן לגבות בחיי' וזו שיש ספק בדבר מחמת פ"פ והיא אסורה עליו יהא כעומד לגבות זה לא ניתן להאמר וגם לפ"ד תוס' זבחים [דף ב' ע"ב ד"ה סתם] אפילו אשה הנאסרת לאו לגירושין קיימא ובר מן דין אם יקיימה ויתיחד עמה לאח"כ בודאי כתובתה מנה אפי' אם לא יבוא עלי' וגם כי בודאי אסורה להתייחד עמה בלא כתובה ולפי הנראה דצריך קדושין מחדש אם רוצה לקיימה כפי הנראה מש"ג והרבה יש לעיין בזה והדבר מבואר באחרונים אך זאת הדבר ברור שאסור להתיחד עם אשה בלא כתובה ולזה דבריו בזה מרפסי איגרי ומ"ש בשם הגאון החסיד הפלאה זלה"ה לא ידעתי מה ואין הפנאי מסכים עמי לעיין ומחמת שידעתי כי לא כתב רק לפלפולא לא להלכתא קצרתי ולדינא אינני מהמקילים במינקת כי א"כ נתת תורת כ"א בידו כי רבותינו נ"נ הקילו לפעמים לפי ראות עין קדושתם ולכן ניתן דבר זה לעיני המורה באמת אך בעוה"ר רבו המתפרצים להתיר ולכן אינני מורה להקל רק לפי ראות עיני המורה אך מהראוי לקדשה מחדש ולכתוב לה כתובת מנה ומה שנראה מדברי כ"מ (הגם שכתובת) [שגם כתובת] בתולה דאורי' היא רק מנה ומנה השני' היא מדרבנן שרי לי' מארי' שלא כן הוא כמבואר לכל מעיין בהשקפה ראשונה כ"ז כתבתי להודיע מחמת אהבת האמת והתורה ויכתב ויחתם לחיים בספר כנפש ידידו דוש"ת בלונ"ח: סימן כב

שאלה אשה עני' אלמנה היתה מעוברת והסתירה הדבר ונישאת לאיש וילדה ולד קיימא מבעלה הראשון ונסתפקו אם סגי בהפרשה מבעלה השני כ"ד חודש או צריכה דוקא גט

תשובה הנה בדבר זה כבר נאמרו ונשנו הרבה בין הראשונים ואחרונים והכל גלוי על ספריהם ולכן לא אנקוט רק בקצרה מה שמההכרח לנ"ד דהנה מבואר בש"ס יבמות וכתובות דאסור לישא מינקת והנה האיסור מבואר ביבמות [מ"ב א'] לא ישא מעוברת חבירו ומניקת חברו ומפרש הירושלמי בסוטה [פ"ד ה"ג] משום בשדי יתומים אל תבא והנה הפירוש הפשוט שאסור לבעל להשיג גבול הולד אשר השדים המה לצורכו כי אם ישאנה תעכר החלב ולכן גזרו חז"ל שלא להשיג גבול הילד והנה אם האשה כבר אינה מינקת ואפילו אם כבר גמלתו ונעכר חלבה שאז אין להיתום פסידא בדבר הי' לכאורה מותר להבעל לישאנה שאינו משיג גבול להילד אך חז"ל גזרו כדי שלא תגמול האשה הילד בכדי להנשא תקנו שלא תנשא עד אחר כ"ד חודש כדי שלא להזיק להולד אך לאחר שכבר אסרו חז"ל לאשה שלא תנשא האיסור ממילא מוטל אהבעל נמי דאלולי שמצאה מי שישאנה לא היתה גומלתו ועל כיוצא בזה אמרו לא עכברא גנב אלא חורא ולא כמי שדימה דהאיסור רק על האשה לחוד דזה לא מצינו דכל אשה הנאסרת האיסור נמי על הבעל יעויין סוף נדרים בתוס' וגם הנ"ב ז"ל [מה"ק סי' י"ד] ס"ל כן ורק לענין גרושה קאמר לי' לסברתו. והנה מבואר [בתו' שם ד"ה סתם] דהר"ש ז"ל ס"ל דבגרושה לא גזרו חז"ל משום דאינה משועבדת ולפי מה שהסברנו הדבר פשוט דס"ל להר"ש ז"ל דדוקא באלמנה שמשועבדת להניק ואפילו שתוכל לומר איני ניזונית מ"מ למה לי' לאיש הזה [לישא] לאשה כזאת אשר לע"ע משועבדת להיתום ועי"ז שהוא ישאנה תפטור עצמה משעבוד של היתום וזה גזרו חז"ל ואסמכוה אקרא דבשדי יתומים א"ת דבודאי אינו מד"ת דשלמה ע"ה אינו מזהיר על גזל שהוא מה"ת ורק דאזהיר למען תלך בדרך טובים וכעין דינא דב"מ והיינו דל"ל לאיש הזה לבוא בגבול ושדי יתומים דנהי דיכולה האשה לפטור מהשעבוד. מ"מ למ"ל לזה לבוא ע"י פסידא להיתומים ומתוך שלא ישאנה תניקהו. ובזה סרה תלונת התוס' [שם] בשם ר"ת ז"ל על הר"ש ז"ל דהא כל אשה יכולה ליפטר ע"י אמירתה איני ניזונית ואיני עושה דזה לק"מ דנהי דאין בו גזל מ"מ אינו דרך הטוב להפסיד עי"ז להיתום ובזה גופא משיג גבול היתום דע"י נישואין אשה זו תפטר עצמה משעבוד היתום. אך כ"ז באלמנה דמשועבדת עכ"פ ומקרי שדי יתומים ורק שתוכל לפטור מהשעבוד ע"ז נאמר דתקנו חז"ל שלא יהא אדם מישראל גורם לזה השגת הגבול אבל גרושה דמעולם לא נשתעבדה ורשאי' להניק בן אחר ולא בנה א"כ לא מקרי כלל שדי יתומים והוי כמו אשה אחרת דמותרת להנשא לרוב שיטות הפוסקים [ע' סי' פ"ב] ולא מקרי כלל בשדי יתומים א"ת. ולזה י"ל דבאלמנה אפילו עשירה שאינה משועבדת להניק מ"מ אם מניקה הוי שדי היתום דהא דאינה משועבדת דוקא להניק מ"מ אם מניקה אינו מגיע לה שכר וגם אין רשאי' להניק בן אחר וא"כ נהי דאינה משועבדת מ"מ אם מניקה מקרי שדי היתום ואסור להשיג גבולו ול"ד לגרושה שהיא כאשה אחרת דעלמא דלא שייך עלה שם שדי יתומים בכהאי לא גזרו אבל בעשירה [אלמנה] אפילו לא התחילה להניק וכנ"ל עכ"פ מקרי שדי היתום דמ"מ קצת שעבוד רמי' עלה וכנ"ל ומקרי שדי היתום אם תניקהו ולכן י"ל שגזרו חז"ל שלא ישיגו גבולו אפילו בלא התחילה להניק וכנ"ל והנה הר"ש ז"ל התיר אפילו מעוברת גרושה דס"ל עיקר טעם דמעוברת למניקה קיימא ול"ק מה שהקשה עליו ר"ת דהא לטעמא דדחסה הוי אסורה אפילו בגרושה וא"כ גם למסקנא לא הדר מסברא זו יעו"ש בתוס' ובאמת לפמש"כ לק"מ דכבר כתב הפ"י בכוונת ר"ת בקי' זו דה"פ דזה ודאי מצינו לומר דכיון דהדר מן הטעם דדחסה ממילא נשתנה הדין דבגרושה מותר ומצינו כיוצא בזה טובא בש"ס ורק הקו' הוא דהא מטעם דחסה הוי אסרינא בגרושה מעוברת ממילא הברייתא דלא ישא מעוברת ומינקת בחד גוונא מיירי גם מניקה גרושה אסורה וטעמא מאי הא אינה משועבדת א"ו הוי ס"ל לדבר פשוט דאפי' אינה משועבדת אסורה בגרושה מינקת ומסברא זו לא מצינו דהדר בי' המתרץ כן הוא תורף דברי הפ"י ז"ל. ונכון הוא ולפמש"כ קו' זו ל"ק על הר"ש ז"ל דבאמת גרושה אינה קרוי' כלל מינקת חבירו ולכן בין להס"ד ובין להמסקנא מניקה גרושה מותרת ורק במעוברת אם מטעם