דברי חיים חלק א קה

יזרקנו לה בפני עדים ומה לו אם עובר חר"ג כך או כך עכ"ל. והגם דבאמת אין זו קושי' דמבואר בב"ב דף מ"ד וז"ל הגמ' דא"ר [ב"ש] משמי' דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עלי' מפני שמעמידה בפני ב"ח ודוקא בית או שדה אבל פרה וטלית כו' [עד דלא ניחא דליהוי לוה רשע ולא ישלם] עכל"ה וקשה האיך יעיד שקר וחבירו ידע בשקרו אך נוח לאדם לעשות איסור א"י לכל העולם רק לאיש פרטי מלעבור בפרהסי' מש"ה גם כאן ניחא לבעל לומר שזינתה וליתן גט בע"כ להצדיק עצמו בפני הבריות שאין עליו חר' דר"ג ז"ל ולא (ידע) [יוודע] מאיסורו רק אשתו שתדע שמשקר אבל אם יתן גט בע"כ בלא אמתלא יהא ניכר רעתו בפני כל וזה לא ניחא לי' ולכך שייך שמא עיניו נתן (בה) [באחרת]. גם הקשה הנ"ב [סי' י"ב] האיך אפשר שכופין לשמש עמה הא בלא"ה אין כופין אפילו לאחר החדר"ג לשמש שלא ברצונו כמבואר בסי' [ע"ז] באה"ע וגם זה לק"מ נהי דאין כופין אותו אפילו בכשרה שלא למנוע עונתה מ"מ איסור (אין) [יש] עליו מטעם חדר"ג שראה פרצות הדור. אמנם נהי שאין ראיות הנ"ב מוכרחים כנ"ל עכ"פ מסתברא שלא לסמוך על הני י"א נגד רוב הראשונים ולאסור בע"א אם מהימן לי' וכן באומר הבעל שראה שזינתה אך בנ"ד א"צ לזה כיון דכבר הוכחנו דבכל ענין משום הקול לחוד מצוה לגרשה וליכא חדר"ג בכה"ג אליבא דכ"ע א"כ שוב שווי' אנפשי' חד"א במה שאמר שהודית לפניו ורגלים לדבר שאסורה מן הדין וא"כ כופין אותו לגרשה כיון שאין הח' מעכב (מנהגא) שווי' אנפשי' חד"א שאמר שהודית לפניו ורגלים לדבר דאסורה לו מהדין ואפילו להנך פוסקים שגם בהודית ורגלים לדבר אינה נאמנת מ"מ בכה"ג שהיא התחילה להודות ודרך תשובה שכה"ג רבו האומרים של"צ רגלים לדבר ונאמנת אפילו בלא רגלים לדבר א"כ בכה"ג עכ"פ בצירוף רגלים לדבר כ"ע מודים שאסורה: סימן טז

בנידון השאלה אשר אירע שאשה אחת שהיתה יושבת תחת בעלה בטח ושאנן ולא נשמע עלי' שום דבר וזה לא כביר אשר עלה עלי' רוח טומאה והלכה לבית העכו"ם רחוק מביתה לעיר שכולה עכו"ם ולא נודע כוונתה למה עשתה זאת ושהתה שמה כמה ימים ולאחר כמה ימים לבשה חרטה ותשובה ע"ז וחזרה לבית בעלה ואמרה שלא נטמאת שמה ורק שהעכו"ם פיתו אותה לבא עמהם אבל לא עלתה בידם ועד אחד העיד שהודה האשה לפניו שנטמאה והיא אומרת ל"כ רק שהעד רדף אחרי' בדברים לאמור לו אם נטמאה ואמרה לו מה לך שתרדפיני יהי' בעיניך שנטמאה והנה בעלה רוצה לדור עמה כי היא אשת נעוריו אך אם יורו לו עפ"י דתה"ק שמותרת לו כי הוא ירא ה' וכתורה יעשה ונשאלתי מאת מורי ורבותי לחוות דעתי הקלושה בזה

והנה אמת אגיד ולא אבוש כי לא ידעתי למה רדפו אחרי כי אין בי לא סברא ולא בקיאות כי אני הצעיר שבתלמידים ובפרט כי נצמדו עלי טרדות שונות אשר לא נתנוני השב רוחי וגם עתה אשר בעוה"ר נתפסו נפשות מישראל לומדי תורה והוטל עלי לתת כופר נפשם ולכן מהראוי הי' למנוע כעת מלדבר בזה אולם לאהבת ויראת רבותי אשר הניעוני לזה לא יכולתי התאפק מלדבר בזה במעט העיון וכמעט שלא השגחתי בספר לעיין כראוי ולכן אחלה נא פני הקורא בדברי שאם ח"ו ימצא איזה שגיאה יסלח נא לי כי תקפה עלי משנתי ומה' אשאלה שאל אכשל בדבר הלכה וזכות אבותי יסייעוני להורות האמת לאמיתו וזה החלי בעזר צורי וגואלי

הנה בדין זה מתחלק לד' חלקים. א' מחמת שנדרה להמיר כפי הנראה ממעשי'. ב' מחמת שנתיחדה עם העכו"ם. ג' מחמת שהעד מעיד שאמרה נטמאה. ד' בנאמנות העד

והנה אשיב על ראשון ראשון מה שנדרה להמיר מבואר [באהע"ז סי' ז'] שם בב"ש [ס"ק ל"ב] דהיינו דוקא אם לא נאסרה מחמת היחוד ולכן צריך לחקור אם לא נאסרה כאן מחמת היחוד. והנה באמת לפי מה דמבואר ברמ"א [שם סוף סעיף י"א] באם נתייחדה עם עכו"ם לשם זנות נאסרה וא"כ גם כאן אסורה דהא נתייחדה לשם זנות וכמבואר בהגמ"ר [כתובות סי' רפ"ו] דעכשיו המומרת כוונתה לשם זנות. ושאני התם בעובדא דמהרי"ק [סי' ק"ס] שנתייחדה לא ע"ד זנות רק לגנוב מהבעל. כמבואר להמעיין שם. ששם כמעט לא נתייחדה עם עכו"ם אבל בנ"ד דוודאי אדעתא דזנות נתייחדה כמבואר בהגמ"ר הנ"ל. וכאשר נדע בעליל שכוונת אשה הבורחת מבעלה לעכו"ם בעתים הללו הוא לשם זנות דאינם אדוקים כ"כ וא"כ כיון דנתייחדה לשם זנות אסורה לבעלה לפי פסק זקינ' מהרמ"א ז"ל בהג"ה [הנ"ל]. אולם הב"ש וח"מ תמהו שם עליו למה פסק כן והלא קי"ל אין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה והנה באמת מקור זה הדין הוא ממהרי"ק [הנ"ל] דבאם נתייחדה לשם זנות אסורה וראייתו מסוגי'. דגמרא בכתובות דמדברת היינו שבוי' ורבנן שאני שבוי' דרוב עכו"ם פרוצים א"כ משמע דאם נתייחדה עם עכו"ם אסורה. אמנם באמת לפ"ז אינה אסורה רק לכהן כדין שבוי' וכאשר משמע כן ממהרי"ק ז"ל גופא אך מה שהקשה (הב"ד) [הב"ש] דמ"ש לכהן מישראל כיון דחיישינן לשמא זנתה ברצון. ותירצו דכמו דאסרו שבוי' לכהן משום מעלת כהונה כמ"כ אסרו זנות לכהן אבל לא לישראל דמספק מותרת לישראל וע"ש בדבריו שהניח בצ"ע דלפי שיטת הפוסקים דנחבשה ע"י נפשות אסורה לבעלה אלמא מספיקא אסורה ה"נ הוי להיות אסור אף לבעלה ישראל ודחוק בתירוצו ובאמת לפי מה דמבואר שם במהרי"ק ז"ל דלגבי חשש רצון אין חילוק בין כהן לישראל וגם מבואר שם דווקא אם נתייחדה עם עכו"ם דרוב עכו"ם פרוצים דלא כדברי הב"ש ז"ל בס"ק הנ"ל אולם באמת לא ידעתי מה הרעש הגדול אשר הרעישו על המהרי"ק ז"ל בזה שכתב כן בכוונת בה"ג דאם נתייחדה עם עכו"ם לזנות דאסורה הלא בתוס' בסוגי' הנ"ל [בכתובות דף י"ג ע"א] בד"ה מעלה מבואר בהדי' דאע"ג דאין אשה נאסרת על בעלה כ"א ע"י קינוי וסתירה נואף שאני ואין לך נואף גדול מעכו"ם אשר פרוצים בעריות וא"כ בה"ג נמי סובר כוותי' בזה ומה זה מהתימא והנה ראיתי בס' בית מאיר [סי' הנ"ל] נתקשה הרבה בכוונת מהרי"ק ז"ל בראייתו שמביא לאסור בנתייחדה אדעתא דזנות מהסוגיא דרוב עכו"ם פרוצים הא הסוגיא איירי באומרת נבעלתי אבל באומרת ל"נ מותרת ואי דבה"ג ס"ל כשיטת הפוסקים דהסוגי' איירי אף באומרת ל"נ א"כ בפשיטות הי' לי להביא מהא דאמר שמואל לר"י הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים הרי להדיא דלכתחילה לא קי"ל כר"ג. והנה באמת המעיין בסוגי' היטב לק"מ לפי שיטה המבוארת באס"ז דהסוגי' איירי בין אומרת נבעלתי ובין אומרת ל"נ אעפ"כ אם נתייחדה עם העכו"ם שפרוצים בעריות אסורה לד"ה אבל משמואל אין ראי' דה"א דשמואל לא קאי רק על הא דאומרת נבעלתי ולפיכך הביא ראי' מרבנן אבל אליבא דאמת גם הבה"ג ס"ל ששמואל קאי על הכל ואת לא תעביד עובדא בין באמרה נבעלתי ובין בלא נבעלתי כיון שנתייחדה לשם זנות ובפירוש ר' עובדי' וגם דברי הרמב"ם ז"ל מיושבים שפיר יעו"ש בבית מאיר ויראה שדבריו בכאן אינם מחוורים. ומה שהקשה דהא לא גרע מדבר מכוער דפסקינן דלא תצא זה ליתא דנסתרה אדעתא דזנות גרע טפי דעדי יחוד בזה הן עדי ביאה כיון דרוב עכו"ם פרוצים בעריות ולא גרע מנואף לשיטת ר"ת אף דגם הוא מכת הסוברים דלא מפקינן בעדי כיעור ואפ"ה ביחוד עם נואף אסורה. אמנם נראה דגם ר"ת ז"ל איירי בנתייחדה אדעתא דזנות דאלת"ה קשי' האיך מקנין ע"י עכו"ם כמבואר בסוטה [דף כ"ז ע"ב] הא כוודאי דמי דהרי אף בלא קינוי אסורה וא"כ האיך תשתה וא"ל דרק מספק אסורה דא"כ למה אסורה הא ר"ת ז"ל כתב בהדיא דאין אשה נאסרה רק ע"י קינוי וסתירה וש"מ דס"ל דאין אסורה מספק וא"כ למה אסורה בנתייחדה עם נואף א"ו דס"ל (לי') ז"ל דזה הוי כודאי זנתה וא"כ למה תשתה וגרע יותר ממה דמבואר בש"ם [סוטה דף ו' ע"ב] דאם נשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה שאינה שותה וכ"ש זה דגרע הרבה שהרי ע"י קול אין מוציאין אותה מבעלה ובנתייחדה עם נואף לשיטת ר"ת ז"ל מוציאין אותה וא"כ האיך תשתה ע"י עכו"ם שרובן פרוצים בעריות א"ו דגם הוא איירי דווקא בנתייחדה עמו לשם זנות וכשיטת בה"ג ז"ל. ועפי"ז מיושב היטב שם בסוגי' הנ"ל דברי התוס' ד"ה מעלה שכתבו לשם תימא [וכו'] דבקידושין [מוקי] דרב איירי בפנוי' עד ואומר ר"ת דאע"ג דמלקין איירי בפנוי' אין אוסרים לא איירי אלא בא"א וא"ת והא אמרינן בפ"ב דנדרים גבי ההוא נואף [וכו'] דמשמע דאי לאו. האי טעמא היתה מותרת [וכו'] והקשו המפורשי' כולם דהא האי וא"ת לא שייך כלל לדבריהם דלעיל דבלא זה קשה (על דברי) [קו'] התוס' (דקידושין) שאמר רב אין אוסרין על היחוד והכא בנדרים אסרו לולי הטעם (דא"א) [דאם איתא דעבדא אי' עיין בפ"י] ולפמ"ש א"ש דהנה נראה ליישב קושי' מהרי"ק ז"ל שהקשה לפי דברי בה"ג דבנתייחדה לזנות [אסורה] נימא דכאן איירי בנתייחדה לזנות ורב איירי בלא נתייחדה לזנות ונ"ל לתרץ דהנה התוס' לעיל [בד"ה ואין אוסרין] הקשה (דאמאי) [דמה] פריך הגמ' (דרב אדרב) [לזעירא מרב] הא